מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק
ספר במדבר · פרשת נשא
במדרש רבה נשא את ראש בני גרשון גם הם הה"ד יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישיו בה וצריך ביאור מה המשך יש לפסוק הזה לפרשה שלנו ונראה בעזה"י הנה מצינו מעלות הרבה בעולם מהם טבעיים ומהם בחיריים הטבעיים. כחכמה גבורה ועושר אם אמנם הם מעלות ויכולין לפעול טובות הרבה מועילים לו וגם לכל יושבי תבל יוכל לפעול לרעיו עמהם טובות מעלות אבל לא קנה אותן מעלות בעצמו כי ה' יתן חכמה ה' מוריש ומעשיר ולו זרוע עם גבורה וא"כ הכל מה' אבל מעלות הבחיריים שבחר הוא בהם וקנה הוא לעצמו מדות טובות ויראת ה' ואהבתו הם קנינו והחילוק בניהם מעלות שניתן לו מטבע אין לו שבח ויקר ואין ראוי להללו ע"ז אבל המעלות שקנה לעצמו ראוי לו ההילול והדר ועד"ז פי' האלשיך בירמי' ט' אל יתהלל חכם בחכמתו גבור בגבורתו עשיר בעשרו כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה' וביאר האלשיך דהכוונה כנ"ל דבמעלות הנ"ל שהם טבעיים אם מחזיק אותם לעצמו (כי הם מה') בוודאי אינו ראוי להללו כי אם בזאת ראוי להתהלל השכל וידוע אותי זה ההילול הוא שלו אם הוא מכיר שה' עושה חסד מש"ט וצדקה כי באלה חפצתי נאם ה' ר"ל מעלות החכמה ועושר וגבורה הם מה' וחפץ בם ה' ולא קנה לעצמו ועכ"פ אם אמנם מדת הנראה היא נתעלית ועשיית המצות היא החביבה מ"מ אינו דומה עושה מצוה בלחוד ואינו עוסק בתורה להבין טעמו וסודי עומקיה לעוסק בתורה ולזאת אם גם כל עוסקי מצוה ושומרי מצותיו הם מסובבים מחסד ה' אבל מצות לימוד התורה הוא החשוב מכולם וזה שאמר שלמה המלך ע"ה במשלי ג' הנ"ל יקרה היא מפנינים היינו דמעלות לימוד התורה הוא מעולה ממעלות עושר וכבוד אבל גם דברים שקנית בבחירתך דהיינו מכל חפציך היינו מעשים טובים שהם חפציך שקנה לעצמו ואינם לו מה' גם הם לא ישוו בה והיינו דקאמר דתלמיד תורה כנגד כולם והראי' ע"ז מבני לוי שהיו גרשון קהת ומררי וגרשון הבכור וגם הי' עוסק בעבודת המשכן ביריעות ויתידות ומיתרים שהם כוללים כל בנין הבית ואפ"ה קהת שהיו עוסקים בעבודת הארון שבו הלוחות והתורה מונחת היו מוקדמין משום מעלות התורה וזה שאמר המדרש דמכאן מוכח דיקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה אפי' עסק המצוה לא ישוה לעסק התורה וכדתנן ותלמוד תורה כנגד כולם אמנם הטעם למה באמת עסק התורה עדיף הלא המצות עיקר ואמרו חז"ל לא המדרש עיקר אלא המעשה ותכלית וסוף כל התורה הוא לשמור ולעשות וכמו שאמר שלמה המלך ע"ה סוף קהלת סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם וביאר בבינה לעתים כי אם הי' התכלית רק ללמוד לא כל אדם זוכה ללמוד ולאו כל מוח סביל דין וכי יהיו אלו בני אדם בלא תכלית ועכ"ח סוף כל דבר הוא את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם ואיך אפשר לומר דתלמיד תורה כנגד כולם אך בהיתר דבר זה נראה דמב' טעמים הלימוד גדול א' דיש ב' מיני שלימות אחד שלימות עצמו והב' שלימות ריעיו ומיודעיו ושלימות כל חביריו ולא נברא האדם רק להשלים עצמו דכשאני לעצמי מה אני ואי אפשר לאדם להאמין בעצמו אוני יחטא ואשם ויהי' תכליתו נפסק וא"כ כל ימיו הוא בספק סכנה ובדאגה גדולה ורק ע"י השלמת חבירו נבטח לו שרגלי חסידיו ישמור דהנה העוסק במצוה מבלי ידיעה שורש הדבר אינו יכול לזכות הרבים אדרבה אפשר שאחרים יקלקלו אותו ורק ע"י התורה יוכל ללמד תועים בינה להשיב רבים מעון ולנער רשעים מן הארץ לדחות דיעות המטעות והאפקורסית וזאת מעלות התורה ועפי"ז נראה מה דקאמר בקידושין דף מ"ם ע"ב דאמרו דר"ט סובר דמעשה עדיף ור"ע סובר דלימוד עדיף נענו כולם דהלימוד גדול שמביא לידי מעשה והקשו מלשון זה עצמו משמע דמעשה דהרי הלימוד חשוב רק מכח המעשה ונראה דהכונה כנ"ל דמעלות הלימוד הוא דיוכל להשיב רבים והיינו דנענו כולם דהלימוד גדול שמביא לידי מעשה דהיינו להשיב רבים, ועוד יש טעם ב' לחשיבות הלימוד דכל המעלות כולם אפשר שיבואו לידי רעה ויש עושר שמור לבעליו לרעתו וכן שאר מעלות מביאים לידי גאות וקילקול המדות לרבות בתאוה וכבוד שהם מוציאין את האדם מעולם אבל אם מחוברים עם המעלות לימוד ועסק התורה המשבר את היצר כמו שאמרו חז"ל בראתי יצר הרע בראתי תבלין כנגדו והפוך בה והפוך בה דכולא בה וכו' נתעלו שאר המעלות ועד"ז אמר בישעי' וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בנין שאם הם לימודי ה עי"ז יהי' שלומם היינו הצלחתם בכל מיני מעלות רב וגדול וחשיב והיינו ורב שלום בניך ועל ידי זה נתרבה הריעות והישוב העולם שע"י התורה נתעלו המדות ויהי' שלום ואחוה וריעות כדתנן הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה ולא עוד אלא כל העולם כולו כדאי הוא לו וכו':
אמרינן בברכות דף כ' אמרי מלאכי השרת וגו' למה אתה נושא פנים לישראל והשיב הקב"ה אני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקים עד כזית עד כביצה וכו' וצריך ביאור והמשך ונראה בעזה"י כבר מאז קשה לי לשון הקרא ואכלת ושבעת וברכת וגו' על הארץ הטובה וגו' שהרי בהמ"ז הוא חובת הגוף ומ"ס על הארץ הטובה דקאמר ובמקום אחר ישבתי וכעת נראה כבר נאמר הבחינה שיש בני אדם משונים לב' כתות בענין הודאתם על הטוב שקיבלו אם הנותן אינו אדם רם ונישא למעלה למעלה מערך המקבל אז עיקר ההודאה לפי ערך המתנה אם גדולה או קטנה היא אבל אם הנותן היא רם ונישא והשפיל עצמו ממדרגתו להשגיח ולהשתדל בטובת השפל והנבזה אז ראוי שיהי' עיקר הודאתו על חסדו וטובו שהראה בזה ואפי' המתנה מעוטה מ"מ הוא חסד גדול מאוד וראוי להודות עליו וע"ז אפשר שכיוון לן הקרא שלא יהי' עיקר ברכתו על הנתינה ארץ טובה אלא על אשר נתן ה' בכבודו אשר רם ה' ושפל יראה ולשון על לשון גבוה כמו נאם הגבר הוקם על וגם לשון על הוא לשון מלבד כמו על עולת התמיד וכו' וזה שאמר ואכלת ושבעת וברכת את אלקיך אמנם יהי' עיקר ברכתם על החסד שהשי"ת בכבודו ובעצמו משגיח ונותן וזה שאמר שתהי' ברכתם על הארץ הטובה מלבד יגבי' יותר מעל הארץ הטובה יהי' ברכתם אש נתן לך בכבודו ובעצמו אמנם למדריגה הזאת שיותר ישמח האדם בחסד הזה אשר נתן לו והגיע לו מן השי"ת מה שישמח בטובה עצמו לזה צריך מדריגה גדולה ביראת שמים ופרישות מענינים החושים שיהי' עניני החושים הבל הבלים בעיניו ולא כל אדם זוכה ולזאת דקדקו ישראל לברך על כזית וכביצה להרגיל ולהורות זה שבכזית בוודאי אין ההודאה מצד המתנה אלא מצד חשיבות הנותן ועי"ז יפרסמו וירגילו להודות על דרך הזה וא"כ מזה שרוצים להרגיל עצמו למידה הנ"ל הוא אות שאין אדם ההוא מתגאה וגדול בעיני עצמו אלא אדרבה הוא קטן בעיניו ויודיע שצריך שמירה והרגל והנה מבואר בספרים שזה שאדם קטן בעיניו הוא גורם מחילה וסליחה וכמו שדרשו על אחות לנו קטנה וגו' מה קטן אין מקפידין על מעשיו וא"כ א"ש דזה השיב השי"ת כיון שהם מדקדקים בעצמם על כזית וכביצה ונראה שהם בעיניהם פתיתי מעלה וזה גורם נשיאות פנים ואחות לנו קטנה הקטון אהוב וחביב ונשוא פנים וא"ש:
כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו ואמרו חז"ל בגמרא מס' סוטה דף ל"ה דהע"ה אמר זמירות הי' לי חוקיך בבית מגורי תורה דכתיב בה התעיף עיניך בו ואיננו ואתה אמרת זמירות הי' לי אמר לו הקב"ה חייך שאתה נכשל בדבר שאפי' תינוקת של בית רבן יודעין שדהע"ה הניח לארון לישא על עגלה ולא נזכר דארון בעינן בכתף ישאו ע"ש וצריך ביאור:
והנלענ"ד בעזה"י הלווים והכהנים נקראו לפרסם שמו של הקב"ה כנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל להשיב רבים מעון כנאמר ושפתי כהן ישמרו דעת וכו' אמנם אם הדבר לעשות פעולה על השומעים לא די אם יפרסמו מעלות התורה וחשיבותה שהוא חיינו ואורך ימינו ועושר וכבוד בשמאלה ושראוי ליתן ולמסור כל מחמדי תבל עבור קיום תורה ומצות כי לא המדרש עיקר אלא המעשה והדברים אשר יעיר אדם בם את הסובבים אותו אינם פועלים כל כך מצד האמירה כאשר פועל עליהם המעשה שאם בעיניהם יראו את המעשה אשר יעשה זה פועל יותר ובפרט שהמעשה אשר בו וברר כי מגמתו ודרכו נוכח ה' וכל התלאה לא נחשב בעיניו למאומה כדי לעשות רצון בוראו אז יוכל להגבי' קולו ללמד בני אדם שהמעשה יפעול ויברר דרכו ויאמר דברו ועד"ז אפשר הוא הרמז שלכך הי' הארון הקודש לישא בכתפיו בעמל ויגיעה כדי שיוכל לפעול יותר ועד"ז אפשר שרמז כאן ישאו שאחז"ל שהוא לשון שירה שנאמר שאו זמרה שזה שנושאים בכתף זה יתן קול עוז אם אז בשעת העמל ויגיעה רבה יתנו קול בשיר לה' יהי' מופת שעבודתו בשמחה ואין שמחתו מצד שכר העוה"ז שהרי הוא עמל ויגע ואפ"ה שמח ואז לשמח גם אחרים עמו בשמחה של מצוה כה' וז"ה דבה המתקיים ולא יסורו הבדים מטבעות, הארון שיהי' קיום למשא הזה ויהי' עיקר הבדים אהבת ה' ויראתו או הת"ח ומפרסמי שמו הם הם הבדים וכשיהיו מצד האהבה ויתעמלו בה ואז כששני הדברים מחוברים אז יכולין לפעול אבל דהע"ה מצד אהבתו בה' הי' סבור שבלימוד לפרסם מעלותיה שהוא חייך בלבד שע"י התורה יקנה חיי עוה"ז והצלחתה סגי וא"צ לעמול בה ואפי' שהי' מתגורר ולא יוכל לעבוד הי' זומר עריצים ואפ"ה הי' לו לזמירות וע"ז אמרו שרעיון הזה הביאו לידי טעות שסבר שלא בעינן דווקא בכתף ישאו וא"ש.
ועשה הכהן אחד לחטאת וגו' וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וגו' עי' בפרש"י ועיי' ברמב"ם פ"ג מדיעות והכוונה נראה כי בוודאי אם אדם מקבל נזירות ע"ד קנס או לכפר על עונותיו אין זה עיקר כוונת הנזירות אבל אם נודר בנזירות כדי שירגיל את עצמו להיות לבו מסור בידו וכדי למנוע מכל חטא אז הוא דעתו כדי להתקדש וקדוש יקרא אלא דהרגל נעשה טובע וכיון דמורגל שלא לשתות יין שוב אינו עושה בו הוא' ולכך עיקר סתם נזירות לפי קבלת חז"ל הוא למ"ד יום דעד אותו זמן עדיין אינו מורגל כמו שמצינו לענין משיב הרוח כל למ"ד יום חזקה מה שהוא למוד מזכיר אבל אם כטמא באמצע וצריך שיהי' ימים הראשונים שיפלו א"כ יהי' נזיר יותר מלמ"ד יום וזה לא יועיל לו שוב לסייע אותו שיהי' לבו מסור בידו ולכך נקרא חוטא על שציער עצמו מן היין וא"כ תרווייהו צריכין להדדי שלא נזהר מטומאות מת ומשום שציער עצמו מן היין ובזה א"ש שם כל דברי הרמב"ם ולא קשה ממה שהקשו עליו נושאי כליו עי' בלח"ם שם ובסדר למשנה ובזה א"ש:
יברכך ה' וישמרך וגו' אפשר לפרש כי ברכות של אלו מכוונות נגד כל מעמד השלימות של אדם כי לזה צריך א' שלום בגופו ובממונו למען יחי' חיי נעימות ולא יענהו חייו ב' שלימות הדעת להוציא מכח לפועל חשיכה לאורה וב' אלו הברכות אפשרי לאדם לצורך עצמו וגם להטיב עם אחרים ולהיות תחת אלקים אשר חלק ה' מכבודו לבשר ודם להיות מטיב לאחרים אשר בזה האדם יחידי בעולמו וע"ז אמר ראשון יברכך וגו' דהיינו חיי הנעימות ע"י ברכת הגוף בריא אולם ברכה בממון מצד שהממון הוא נסיון כמאמר שלמה ריש ועושר אל תתן לי אמר וישמרך שיתן לך על אופן שלא יזיק לך ונגד הב' שלימות הדעת אמר יאר וגו' להאיר עינים ודעת ניתן בחנינה ע"ד שתיקנו אתה חונן לאדם דעת וגו' ונגד כל שנים אלו להטיב לאחרים אמר ישא ה' פניו אליך וגו' ר"ל מה שהוא עושה והיינו פניו יתן ה' לך מתנה ועי"ז כל המזכה את חבירו אין חטא בא על ידו וזה וישם לך שלום כי אז יהי' השלום קנוי לו בעצם בל ימוט לעולם: