מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק
ספר במדבר · פרשת במדבר
רש"י פירש מתוך חירתן לפניו מונה אותם כל שטה וכו' עי' שם והכוונה והחבה הזאת נראה שהיא כי נתעלה מין האדם מכל אשר על פני אדמה בהשגחה פרטי פרטית על כל איש ואיש אבל אין השגחה הזאת הנפלאה שווה בכל איש כי אין השגחה איש מבני ישראל כמו השגחת איש משאר האומות ובאישי ישראל עצמו אין השגחת הצדיק והרשע שוה וכיוצא בזה כמו שהאריך וביאר היטב הרמב"ם במורה ח"ג ועד"ז צוה ה' למנות עם בני ישראל הרבה פעמים כי כל איש מישראל הוא מושגח בכל עת ושעה ויש לו חק עלי תבל מה שיש לו לתקן בעולמו וזה הוא המורה הדמיון של המנין שכל אדם מלמעלה הוא מושגח בפרטית ממש וכנגד זה מארץ צריך שיפעל כל אדם ויש לו לתקן דבר מה בעולם אל יאמר שחבירו יקיימו בידו וזה הוא החשיבות של בני ישראל בפרטות שכל איש צריך שיבוא במספר אנשים שמעולם היו וכאשר ילך מהעולם לא יהי' כלא יהי' אלא יהי' תיקונו בעולם לעולם עומדת וזה שאמר ה' לאברהם הבט וכו' וספור הככובים אם תוכל וגו' ר"ל שאיש אחד לא יוכל לספור אותם וצריך כמה דורות עד שדור לדור יעזורו אעפ"כ לא יניח האדם הואיל ואין בידו לגמור הדבר שלא יתחיל ג"כ ויניח הקטן הואיל ואינו יכול לבוא לידי גדול אמנם אם באמת האדם יש לו חק וגבול מה יעשה בעולמו וזה הוא מנינו אבל האדם שוב חפשי ברצונו לעשות מה שלבו חפץ אלא שאמרו חז"ל רשעים מסורים ביד לבם וצדיקים הלב מסור בידם וזה שאמר לדמות אדם לעפר ארץ כי בזה אינם שווין לכוכבים שחק להם ולא יעבורו וע"ז כיוון בהושע סי' א' והי' מספר בני ישראל דהיינו בהשגחה פרטית כחיל הים וכו' וג"כ מרמז ע"ד שאמר בירמי' ה' האותי לא תיראו וכו' אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו וגו' שמזה מביאין ראי' על השגחת ה' עי' בעקרים מ"ד פ"ח וכשם שמתפרסם עי"ז השגחת ה' ככה יתפרסם ע"י ישראל ואמר במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם אפשר לפרש כי המנין אפשר להיות או ע"י הנתון במקום או ע"י מקום שיוכלין אנו לחשוב כמה המקום מחזק וממילא אנו יודעין מספרם אבל כשישראל עושין רצונו של מקום אין זה כי הרי אמרו מעשרה ניסים שנעשים בבהמ"ק וכו' עומדים צפופים ומשתחוים רווחים וכו' והמועט מחזיק המרובה וע"ז אמר במקום אשר יאמנ להם לא עמי אתם יאמר להם בני אלקים חיים כמו מלאכם שלא יחזיקו המקום:
במדרש איתא ויתילדו על משפחותם שהאוה"ע מתקנאים על נתינת התורה לישראל וה' אמר הביאו ספר יוחסין כדרך שאלו מביאין והענין כך דהתורה קבלנו מסיני אבל לתורה צריך קבלה שימסר מאיש לאיש עד דור של מרע"ה וקבלה שאנו מקבלין מאב לבן היא מקובלת ושומרים אותו לעד ולזה בעי' ספר יוחסין כי אין האב מנחיל לבנו שקר:
וידבר ה' אל משה לאמור איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאוהל מועד יחנו ובמדרש יש שישראל נתאוו להיות דגלים דגלים כשראו המלאכים במתן תורה דגולים עיי"ש ועוד אמרו במדרש זש"ה מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה וגו' ושאוה"ע אומרים שובי שובי השולמית ונעשה ממך שרים והיינו נחזה בך וישראל משיבין מה גדולה אתם יכולין ליתן לנו שמא כמחולת המחניים של הדגלים ולבאר מעלות הדגלים ושבחן ונראה בעזה"י תכלית ישראל לפרסם אמונת ה' ועבודתו ואפי' רבים קמים עליהם הם יעמדו על עמדם ללחום בעד האמת כאשר ניתן לנו שם ישראל מלשון שריתי עם אלקים ועם אנשים היינו ללחום בעד האמת ולהיות לו למבצר ולחזק ואז באמת יתקיים מאמר הנביא ישעי' כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתי ולזאת אפשר שצוה ה' להיות ישראל דוגלים בדגל דהיינו שיהיו מוכנים למלחמה לקבץ לאות הדגל דוגמת המלחמה שהדגל מקבלם שלא יהיו פזורים ולכך לתן הקב"ה לישראל טבע זו להיות עזין ראוין למלחמת האמת ולא יפחדו ולא יראו מאיש וכמו אמרו חז"ל שישראל הם עזין זאת היא מדת ישראל שבחרו בה לתורם אם אמנם מדה הזאת היא מדה מגינה ועז פנים לגיהנם מ"מ אם אינו עושה כן עבור עניני העולם הכלה אלא עבור האמת הנצחיי שהוא קיים ומנצח ומעט מן האמת דוחה הרבה מן השקר אז העזות הוא ראוי שכך טבע האמת והי' צבעו דומה לצבעו של כל אחד באבני החושן הנתון בלב הכהן אשר תורת האמת צריך להיות בלבו והוא עז ונגד זה צריך שיהי' מידה טובה לישראל מידת השלום להתאחד ולחבר כלם כאיש אחד וישראל גוי אחד אע"ג שצבעו של זה ונטי' של זה אינו כשל חבירו וכל אדם נשתנה בדעתו וגם יש לכל אדם תכלית בפ"ע ואחיזה במצות ה' בפ"ע אדרבה עי"ז יתחברו ויתאחדו ויהי' כבת אחד הבנוי מרבוי אבנים שמתאחדים וע"י כלם נגמר הבנין וגוי אחד ועל זה נקראו בית ישראל ונעשו כגוף אחד וזה שלמד לנו בחילוקי המחנות בד' רוחות העולם ללמד שלכל אחד אחיזה ותכלית ותשוקה לרוח אחרת ואפ"ה יתאחדו יסגרו זה בזה וכל המחנות יתאספו ואז לא יבוא זר בניהם והם עצמם כמחיצה ומחסה ואיש רעהו יעזורו אע"ג שהם משונים זה מזה והנביא אמר כד' רוחות השמים פרשתי אתכם כשם שאי אפשר לעולם בלי ד' רוחות כך אי אפשר בלי ישראל והב' מידות בהדדי הם קשים להשיג דיש אדם שהיא נוטה לטוב עניו ומוכנע ואיש כזה אוהב שלום ורודף שלום ואינו מסוגל ללחום מלחמת ה' בעד התורה והאמת כי לבו חלל בקרבו ונגד זה מי שיש לו מדת העז לעמוד על דעתו ויגבה לבו זה מסוגל ללחום אבל אינו מסוגל לשלום והקב"ה ביקש מישראל במצות עשיית הדגלים והחני' בד' רוחות ולסגור בעדם לאסף ולהיות כאיש אחד תרתי משמע אע"ג שסותרין זה את זה לפי טבע אנושי אבל ללמד בא שלא יעשו לפי טבעם אלא כפי היאות ורצון הבורא ב"ה שהוא מאסף לכל המדות ולא לכבוד עצמם ידרשו אלא יעשו רצון בוראם ויהיו נאמנים בשליחותם ואז יהיו דוגמת המלאכים שנתקנאו בהם על שהם ששים ושמחים לעשות רק רצון בוראם וה' בתוך צבאם אות ודגלם ויהיו ישראל מלמטה משרתיו עושי רצינו וזה שצוה ה' שאיש על דגלו באותות לבית אבותיו יחנו בני ישראל ונ"ל הדגל שהוא אות על הלוחם ובאותות לבית אבותיו הייני שאעפ"י שכל אחד משונה והי' זהיר במצוה זו וזה בזו אפ"ה יתאחדו ויהיו לבית אחד והיינו איש דהיינו שיהיו כאיש אחד על דגלו ר"ל אעפ"י שיהיו מיועדים לדגול וללחום מלחמת ה' במדת העזות ובאותות לבית אבותם היינו שיחנו כבית איש על כוחו בד' רוחות העולם מטעמים הנ"ל שכל אדם משונה אפ"ה יהיו כאיש אחד ובזה יחנו בני ישראל ויהי' להם קיום וכמו שדרשו חז"ל כד' רוחות כשם שאי אפשר לעולם בלי רוחות כך אי אפשר בלי ישראל ואז ראוי לנו שם ישראל כי שריתי עם ה' וגו' וכי תימא הא הוי תרתי דסתרי אהדדי אלו ב' מדות ואין לו קיום ואינו אלא הכרח וע"ז מסיים הקרא מנגד ר"ל אעפ"י שיש התנגדות בב' מדות האלו אפ"ה סביב לאוהל מועד ר"ל אם יהי' נקודת מועדם ותכליתם אוהל ה' יחנו סביב ונקודה הסובבת היא היא סימן הנצחיי בלי הפסק והיינו סביב לאוהל מועד יחנו שצריך שיהי' מועדם האוהל ה' אז יחנו סביב בנצחיות בלי הפסק וכמו שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום תרתי עזות ושלום וזה ברכת ומתנת ה' ועפ"י ביאור הנ"ל באמת הדגלים עם מחנות ישראל הם דברים גדולים וכבוד לישראל ובמדרש הביאו שפיר שעוה"ע מסיתים לישראל לעבור על דתם ועי"ז יעשו אותם שרים ושיהי' להם רק מדת השולמית אבל לא מדת ואות תדגל ללחום מלחמת ה' ומדת העזות וישראל משיבין רק מי שיוכל להכניע תאותו ולבו אמיץ בגבורים נגד תאותו רק זה הוא הגבור והמושל והמלך על עצמו ומושל בכוחו מלוכד עיר וא"כ אדרבה אם נהי' מוסתים ומפותים לא נהי' שרים אלא עבדים לתאותם ויצרם ורק בזאת אפשר לאוה"ע ליתן גדולה לישראל שהם מסיתים וישראל כובשים יצרם ולוחמים שעי"ז יתגדלו ויתעלו מעלתם והיינו שאמרו שם שמא אתם יכולין ליתן לנו גדולה כמחולת המחניים והיינו כנ"ל דהיינו כבושת היצר והתאוה וישראל יעמדו כחול אשר על שפת הים להגן נגד התאוה והסתה והפתוי אשר נדמה להמון מים רבים וזה רמז כמחולת היינו כמו חול המחניים נגד הדברים הנותנין חן והמסיתים ביפים וים לשון הים ההולך וסוער ונראה הרמז נכון ואז האוה"ע יכירו ויאמרו הנשקפה כמו שחר שאין להם אור רק מעט כמו שחר כך אין חכמה ותבונה בהם אבל באמת הם מאירים וכל דברים ברור להם כחמה השש ושמח לעשות רצון קונה אבל אשר עוד מעלה שהם בעיני עצמם כלבנה שאין לה אור מעצמה וזה יפיפיתה ובזה תכבש המלחמה אם היא אצל עצמה רק כלבנה לא תתגאה ולא תלך בגדולות ונפלאות ממנה, והיינו שיעד ג"כ הנביא הושע והי' מספר בני ישראל שיהי' הישראל בעיניהם כמספר מעוטי הכמות ועי"ז יהיו כחול הים אשר לא ימד ולא יספר ולא יוכלו לכבוש אותם וכמו שלמדו ואמרו חז"ל לעולם יהי' אדם רק כקנה ואז אע"ג שהרוחות מנענעים אותם אפ"ה אינם יכולין לשבר אותם:
ומסיים הנביא והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם שזה סימן לישראל שהקב"ה מענש אותם ואמר זאת והתרה בהם כי זה סימן אהבה וכמו שפי' מרן זצ"ל בעל חתם סופר והי' כאשר דמיתי לעשות להם ר"ל לשון דמי' ולא דיבר והתרה בשם וגו' אבל וזה עצמו שיעד לנו כל הרעות באותו עת עצמו שעדיין היינו טובים ומשה ניסים לנו אע"ג שראה את הרע שיהי' זה עצמו אות שאנחנו בני ה' וכאשר ייסר איש בנו ה' אלקינו מייסרנו והיינו דקאמר במקום אשר יאמר להם לא עמי ומתרה אותם קודם המעשה זה עצמו אות ומזאת עצמו נאמר להוכיח כי אנחנו בני ה' וכאשר ייסר את בנו, וגם נוכיח מזה עוד תכלית אחד שיבואו הימים ונקבצו בני יהודה וישראל יחדיו וישימו להם ראש אחד רק תכלית אחד לעבוד ה' ולשמור תורתו ואז יעלו מן הארץ מן היסורין והעינוי והגלות הוא מופת על העלי' וכשם שנתקיים בנו ואתכם אזרה בגוים וגו' יתקיים אם יהי' נדחך בקצה השמים משם יקבצך וגו' ולא גלו ישראל לבין אוה"ע אלא להוסיף אליהם גרים ושעל ידיהם יתפרסם אמונה ה' ויהי' ה' אחד ושמו אחד והיינו כי גדול יום יזרעאל שאז כולם יכירו שהגלות הי' רק דוגמת זריעה שיזרע אמונת ה' תוספו מאמינים ויום הזה שיכירו זאת היא גדולה שפסקה ההסתה והיצר ויתרבו אזנים ויגדלו במהרה בימינו אמן.
וידבר ה' אל משה וגו' איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאוהל מועד יחנו עי' פרש"י ובמדרש מביא ע"ז הקרא דשובי שובי השולמית אמרו אוה"ע לישראל כשראו בכבודן בהדגלים אמרו שובו שובי לנו ונעשה ממך שלטונים וכו' השיבה כנס"י מה תחזו בשולמית כמחולת המחניים מה כבוד אתם יכולין ליתן שמא אתם יכולין ליתן לנו כמחולת המחניים עיי' לשון המדרש ואמרתי לבאר בעזה"י ונקדים לבאר המדרש בכמה דוכתי אברהם אבינו קרא לביהמ"ק הר כנאמר אשר יאמר היום בהר ה' ראה ויצחק קראו שדה שנאמר ויצא יצחק לשות בשדה ויעקב אבינו קראו בית שנאמר אין זה כי אם בית אלקים ואמר הקב"ה לא כאברהם שקראו הר ולא כיצחק שקראו שדה אלא כיעקב שקראו בית שנאמר לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב ונראה ביאורה התורה והעבודה הוא מקור הבריאה וזה תכלית האדם וזה הוא המקרבו להשי"ת כדשנו חכמים כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו' ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים וראוי לקרא למדרגה הזאת הר ה' דכשם שבהר אדם רואה למרחוק ונעשה קרוב לשמים ככה ע"י העסק התורה וזה אפשר שכיוון במה שאמרו אברהם אבינו קראו הר שזה גורם לבית המקדש דאין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה אבל באמת לא המדרש עיקר ועיקר חשיבות התורה הוא נשמור ולעשות ולאו כ"ע כרשב"י דתורתו אמונתו ואינו מפסיק לתפלה ועיקר הוא עבודה ועבודת קרקע נקרא עבודה כנאמר ועבודה רבה ונאמר ורב תבואות בכח שור ולזאת קרא יצחק לבית המקדש שדה שצריכה לעבודה רבה ולזאת אפי' יצחק לא פטר עצמו מן התפלה ויצא יצחק לשוח בשדה אמנם אבינו יעקב אמר שלא די בתורה ועבודה אלא שכל עניני ביתו וצורכי גופו יהיו מיוסדים על דרכי תורה וכל בני ביתו יהיו כולם ברורים שרק אז יש הבטחה לעמוד בהר ה' ולא ימוטו שאדם חלוש וקל כבוא לידי חטא ולכך צריך שיהי' מסובב מבית ומבחוץ בדרכי ומנהגי אבותינו לו ולבניו וזה הי' תפלת יעקב אבינו והי' ה' לי לאלקים ופרש"י שלא יהי' פסול בזרעי ויחול שמו עלי מתחילה ועד סוף שכל קטן וגדול יהי' הכל שם ה' ואז השי"ת דרכי חסידים ישמור ומובטח שיחול שמו עליו מעתה ועד עולם והיינו מתחלה ועד סוף וזה שאמר מה נורא המקום הזה יראה גדולה צריך למדרגה הזו להשראת השכינה והנבואה וזהירה רבה מן החטא ואין זה כי אם בית אלקים רק כשיהי' כל הבית כל מעשיו ומעשה הסובבים ביתו מיוחדים לשמו ולזה הסכים הקב"ה לא כאברהם שקראו הר דהיינו בגודל לימוד התורה לשמה שנקרא הר כדלעיל ולא כיצחק שקראו שדה הוא מובטח למדרגה ההוא אלא כיעקב לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלקי יעקב וזה גורם השראת השכינה שבית האדם הוא בית ה' וכל המסבבים אותו הם עובדי ה' ולא זו בלבד שביתו יהי' בית ה' אלא כל ישראל יהי' כבית אחד וכל קהל כבית אחד בפ"ע ובמחשבה לענין כלל ישראל צריכין שיהי' כל ישראל בית אחד וזה הראה ולימד ה' את ישראל בהקמת הדגלים שהי' ישראל נוסעים כעין אוהל וחצר מסובב וענן ה' עליהם ואם אמנם מעלה זו שיהי' ישראל בארבע כנפות הארץ אחד כולם אוחזים יחד במדרגה וסדר נכון איש ואיש במקומו כמו שנלמד מסדר הדגלים גם זאת נוכל ללמוד גודל הסכנה שיש בזה ושמעתי ממרן הגאון בעל ח"ס זצ"ל שמחנה ישראל הי' בצורת מ"ם בד' רוחות העולם ומחנה לוים שהי' בדרום ומערב וצפון בכל רוח משפחה אחת חונים סביב למשכן אבל בצד מזרח הי' רק משה ואהרן ובניו נתקצר שם המחנה ונעשה דוגמת סמ"ך ולפי עניננו כראה דבא ללמד לן שכל אסיפה כקודיי ומרכזי הוא סכנה ויש חשש ס"מ ורק בזה אופן התיר ה' אם האוהל מועד באמצע שתורת ה' ועבודתו הוא הנקודה והמרכז ומשה ואהרן ובניו ושאר משירת ה' הם סובבים אותו אז הוא טוב ויפה כנוס צדיקים טוב להם וטוב לעולם אבל פיזור רשעים נאה להם ונאה לעולם ונראה שרמז כאן בפ' זו דרך נסיעת האדם בעולמו כל ימי חייו האדם נוסע ממדריגה למדריגה ומפינה לפינה כל איש ואיש לפי מעמדו ומשמרתו ובכל האופנים בכל מעשיו אשר יעשה ואשר ינוע יהי' פנימיות שלו אדוק בה' ולמען שמו יעשה ויהי' בקרבו קדוש אז יצליח בדרכיו ויושמר רגלו מלכד ולא יכשל בעוה"ז אבל גם זאת אפי' בצאתו מעוה"ז ויניח לעולם מנוחה לחיי העולמים גם אז יסע ממדריגה למדריגה כמו שאמרו חז"ל צדיקים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל וגו' שמעשים טובים ושזכו ושזיכו את הרבים הם יוסיפו מדרגתם לעוה"ב שהרי על ידיהם התאספו ושמרו והרימו דגלם ונס אל ה' וזה נראה לכוון בלשון הקרא בדרך רמז ונסע אוהל מועד בתוך המחנות כאשר יחנו כן יסעו איש על ידו לדגליהם לאחר שביאר כאן ענין הדגלים אמר דלעולם אם נסע אוהל מועד בתוך המחנות שכל נסיעות ותהליכות האדם יהי' המרכז והפנימיית שלו האוהל מועד היינו תורת ה' ועבודתו אז כאשר יחנו ר"ל אפי' כשכבר יהי' בעולם המנוחה כן יסעו עוד ילכו מחיל אל חיל והטעם כי איש על ידו לדגליהם כי כל אחד פעל על בניו אחיו ושאר אנשים שהם על ידו לדגליהם שיתחברו ויסעו וילכו לדגליהם לפי דגל אבותם וזה נראה שרמז הקרא כאן דרך שאע"ג שיבואו הימים שיתפרדו ישראל איש מעל אחיו וידורו בארבע כנפות הארץ ולא יהי' המשכן אוהל מועד וכליו סמוכים לו בתוך האמצע שלהם וע"י הפיזור יתקשה מעמד הישראל ונסיון שלהם נתגדל מבית וחוץ וע"ז למד השי"ת אותנו שנתחבר על דגל באותות לבית אבותיו בצבע של גווני אבן החושן הנתון על לב כה"ג ואם לא תדעו לך וגו' צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדותיך על משכנות הרועים נלך בדרכי ומנהגי אבותינו ומנהגן של ישראל תורה היא וכולם מיוסדים להשריש אמונה ותורה ועבודה ואז אם יחנו באות דגל של אבותם וילכו בדרכיהם ומנהגיהם אז אפי' מנגד אפי' נהי' מרוחק מבית המקדש ואיש מאת רעהו אפ"ה סביב לאוהל מועד יחנו ויהי' מטרת ה' משמיתם וחז"ל נראה שהשכילו עוד רעיון גדול בענין הקרא מנגד סביב לאוהל מועד יחנו והביאו מליצה שאוה"ב אומרים לישראל שובי שובי השולמית ונעשה ממך שלטונים ודוכסין ואמרו ישראל מה גדולה אתם יכולין ליתן שמא כמחולת המחניים ונראה ביאורו על דרך הנ"ל לישראלים נתן הקב"ה שכל ובינה והם מוכנים יותר לכל עניני מדע משאר אוה"ע שהאוה"ע עצמם מעידים ע"ז ומצד קנאה זו עליהם ג"כ נתרבה שנאה לישראל ומפתים אותם לשוב ולהתחבר עמהם אבל הנסיון יורה לנו ויתערבו בגוים וילדו מעשיהם והגדולה והכבוד נתהפך להם לתקלה ולמכשול ומאבדים ע"י זה עולמם הנצחיי וגם בעוה"ז יש נצחיות לישראל כנאמר אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם וכ"ש שיפה שעה אחת קורת רוח של עוה"ב מכל חיי העוה"ז והנצחיי נמשל למחול שאין לו קץ וקצוות ואמרו חז"ל לעתיד יעשה הקב"ה מחול לצדיקים וגו' וזה כוונת המדרש הנ"ל שאם יראו האוה"ע לישראל דגלים דגלים לבית אבותם וכדלעיל לילך בדרכי אבותינו יאמרו ויפתו אותם שובי שובי השולמית שיש בך כמה מיני שלימות שובי מרעיון זה ואחוז בנו ללמוד מדרכי ונימוסי האוה"ע וחכמות שלהם ואז נעשה ממך דוכסין ושלטונים משיבה ישראל מה גדולה אתה יכול ליתן לנו גדולה שאתה יכול ליתן היא מה ואין לה קיום שמא אתה יכול ליתן לנו כמחולת המחניים שיהי' נצחיות לנו כמו שרמז לן השי"ת שע"י האותות לבית אבותם אפי' אם מנגד יחנו דהיינו אפי ענינים המרוחקים מן מקום המקדש דהיינו עניני גשמיי ועניני העוה"ז גם אלו סביב לאוהל מועד יחנו וגם מאלו יהי' כעשה מצוה ויהי' זכותם נשאר לנצחיי דהיינו סביב כמחול כמבואר לעיל ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן: