מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק
ספר במדבר · פרשת מסעי
אלה מסעי בני ישראל וגו' ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם עפ"י ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם וכבר הביא רש"י טעה למה נכתבו כל המסעות ע"ש וגם הרמב"ם במורה. ח"ג וברמב"ן בחומש כאן ביארו הטעם בדרך אחר ולי נראה עוד טעם ללמוד לאדם מוסר דהנה כבר דקדקו מעיקרא כתיב את מוצאיהם למסעיהם ואח"כ כתיב בהיפך ונראה דבא ללמד לאדם שהולך למסעיו מיום הולדו עד יום מותו מיום ליום ומשנה לשנה ויש לפניו ב' דרכים דרך טוב ודרך רע וכל דרך איש ישר בעיניו וכבר. ביאר לן רבינו הקדוש באבות רפ"ב שאם ירצה אדם לבחון אם הוא הולך בדרך ישר צריך שידע כי לא יכריע זה עפ"י שכלו כי ידוע דהשכל נמשך אחר תאותו ונטיתו וכעין החולי בירקון. יראה הכל ירוק כך תאוותו תטה שכלו לכל אשר יחפוץ ולזאת אי אפשר לו לבטוח שדרכו הוא ישר אלא א"כ רואה שגם אחרים מסכימים וכלל האדם מסכימים לדעתו וגם שהוא תפארת לנשמתו שהיא הפועלת והעושה באמת וגם תפארת לחלק האדם וזה שאמר שדרך ישרה הוא כל שהיא תפארת לעושהו וגם תפארת לו מן האדם דהיינו משאר בני אדם וגם כיון דלא יטה האדם מדרך האנושי דהיינו שיתבודד במערות וביערים אפילו הוא טוב לנשמתו אינו טוב לחלקי האדם ובהיפך אם יעשה רק לצורך הגוף הוא טוב לגוף ולא לנשמה שהיא עושהו באמת ורק ביראת ה' בתורה אשר שם לנו הוא המחי' חלק הגוף והנשמה וזה תפארת לעושהו ותפארת לו מן האדם לחלק הגוף וחלק הנשמה:
והנה לא די שיראה האדם ויבחין דרכו בשעתו אלא גם לעיתים ידועים ישים עיניו על מה שעבר מנסיעתו ויראה איזה דרך הלך ונסה הטובה היא אם רעה וזה בא ללמדנו במה שכותב אלה מסעי בני ישראל וככה יעשה כל איש במסעיו בעוה"ז והנה לצדיקים שראו שהיה. נסיעתם בדרך טובה אין לך שמחה גדולה מזו וכמו שאמרו במס' סוכה פ' החליל הצדיקים אומרים בשמחת בית השואבה אשרי ילדותנו שלא ביישה זקנתנו אמנם אם רואה שחטא בימי נעוריו וכאב עליו ונפשו עליו תאבל ובזה עצמו יוכל לשמוח שבא לידי היכר זה וכמו שאמרו הבעלי תשובה אשרי זקנתינו שכפרו על ילדותנו:
והנה גם הכתיבת המסעים האלו של ישראל היו למשה בראותו כי פעל ועשה כל מ"ם שנה רק הראוי והטוב לה' ולבני אדם הי' לו שמחה גדולה שגם בימי נעוריו ובהתחלת וביציבת הדבר לא בייש זקנותו אבל אצל ישראל בראותם מה שחטאו במשך הנסיעה ההוא שישימו עיניהם להיטב מה שקלקלו בהתחלה דהיינו בהוצאה ויכפרו מעשיהם על מוצאיהם וזה שאמר ויכתוב משה מוצאיהם למסעיהם דהיינו התחלה והנסיעה הכל הי' עפ"י ה' וכרצונו ואצל ישראל אלה מסעיהם יכפרו ויתקנו למוצאיהם:
וה"ה כשם שהוא אצל יחיד כך הוא בכלל ישראל אם יראה המסעות שעברו ושקלקלו וביישה הילדות הזקנות יראו לכפר ולתקן את הקלקול ושנוכל לאמור אשרי זקנתינו שכפרה ילדתינו וכך הוא חיוב עלינו לראות ולבחון את אשר קלקלנו בדורות הראשונים ולתקן בפרט עתה בימי המצרים שקבעו חז"ל ימי אבל ותענית לזה לתקן את אשר שחתנו ואם אין מתקנים אז נעשה החטא כבד יותר ונעשה ממנו עון וזה אמר באיכה אבותינו חטאו ואינם כדי שיחזרו בתשובה ואנחנו עונותיהם סבלנו שאם אנחנו סובלים ונושאין עדיין זה אם אמנם כי כבר באנו לימי הזקנה זה לנו לעון ואז רבה בעונותינו עיקר החטא שגרם החרבן הוא מרקד בינינו שעיקר זה שגרם החרבן שהוא באמת תימה איך באו ישראל לכלל עבירות גדולים בפרט בבית ראשון איך נתקלקלו ובבית שני יותר תימה איך נחרבו שלא היה בהן כל כך חטאים אמנם עיקר החטאת ושורש לכל החטאים הי' שהיו חכמים בעיניהם ובחרו להם דרכים לפי הנראה בעיניהם ולפי שכלם אשר נטע ה' בלבם ולא חשדו את שכלם שהוא לואה להשיג ומזה קמו בבית שני כת הנזירים וכת הצדוקים ועיקר השורש למרי הזה הוא גאות האדם וסמיכות על שכלו והשי"ת נתן התורה במדבר ואמרו חז"ל אין התורה מתקיימת אלא במי שמשים עצמו כמדבר ונראה דהיינו שמשים עצמו כאילו אין בו דעת ותבונה ולא פרי עץ הדעת ודבר שאינו מבין חושד לעצמו כי קצרי שכלו מהשיג עכ"פ זה גרם הקלקול בבית ראשון עד שבאו לידי ע"ז ובבית שני שלא באו עדיין לידי זה מ"מ כיון ששורש המרי היה כאן וזה שגרם לענשם בעונש דנצתה כמדבר מדה כנגד מדה וזה שאמרו חז"ל שהיה חטאם שלא ברכו בתורה תפלה היינו קודם לימודם וקודם הבנתם שלא רצו לסמוך על התורה אשר שם ה' עד שהבינו אז ברכו ואבדו השבח והיקר שאמרו ישראל כנושה ונשמע ותומת ישרים תנחם וזה אפשר שכוון ירמיה ח' מי האיש החכם וגו' על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם והוא כנ"ל דשאלתו היה איך באו לידי כך וגם איך נצתה כמדבר מבלי עובר ר"ל שבזה לא עברה חטאם או שלא עברו בזה שיהיה מדה כנגד מדה וע"ז השיב השי"ת על עזבם את תורתי וגו' והיינו כדברי חז"ל שלא ירכו בתוכה תחילה ולא סמכו על אמיתתה אלא על הבנתם ועי"ז באו לידי כל עבירות:
וזה אנו מחוייבים לתקן שמור ולעשות ככל אשר צוה ה' לנו וגם להכיר כי רק ע"י התורה נתיסד מעמד ישראל הן בעוה"ז והן בצרכי נשמה בחלק העוה"ב כי גם זה הי' מעוכרי ישראל שסברו שהתורה פועלת רק על הנפש ולא על העוה"ז ולזה טרחו עצמם לקיים ולייסד טובת וישוב המדיני ע"י אופנים אחרים וע"ז אמרו שירמיה הראה להם צנצנת המן וגם ע"ז כוון שם שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים ר"ל שעזבו וסברו שאין המים חיים בעוה"ז באים ממקור התורה ועי"ז חצבו להם בורות נשברים וגו' וחז"ל המליצו הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו ר"ל הלוואי אפילו שעזבו האמונה הזאת שהתורה גם על העניני עוה"ז וטובת וישוב המדינה פועל מיחה ותורתי שמרו לטובת הנפשיי או שהכוונה הלוואי שעזבו ה' היינו שעזבו דיעה הנפסדת הנ"ל שיש לאדם חלק אלקי אצלו ועי"ז צריך שיבין הוא את דרכו אלא שמרו רק התורה: