אור ברסלב
מהרם שיק על התורה ספר במדבר › פרשת מטות

מהרם שיק על התורה· רבי משה שיק

ספר במדבר · פרשת מטות

פרשת פנחס

רש"י מהספרי משה נתנבא בכה אמר וגו' מוסיף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר וכו' אפשר לפרש דנבואת הנביא כשיבוא עליו יד ה' להודיע דבר מה את אשר ידבר לעם או המעשה אשר יעשו בוודאי לנביא די בדברים מעוטים וברמיזא בעלמא סגי לי' לחכימא אבל אם אח"כ הנביא מגיד הדברים לעם צריך הוא לשנות את הדברים ולעשות לפניהם כשולחן ערוך כדי שיובנו הדברים לאמיתתן וא"כ צריך הוא לשנות הדברים ולבררן לפניהם ולא אפשר לי' למימר אלא כה אמר אבל לא זה הדבר אבל אם גדול כח הנביא שבאמצעיתו משפיע מהקלו על השומעים את קולו ואז די להם בהערה זו בעלמא שבא לו מהשמים ולכך עשה הי' יכול לומר אבזה הדבר וזה הוסיף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר ולכך מרומז זה כאן דאיתא בפ"ק דחגיגה היתר נדרים פורחין באויר והם כהררים התלוין בשערה ולכך בא לגלות זה:

וידבר וגו' עי' במדרש אין וידבר אלא לשון עז וכו' והטעם באמת שלא דן משה רבינו עצמו את זימרי ונהי שכ' רש"י סוף בלק דנתעלמה ממנו הלכה מ"מ הא קיי"ל דמכין ועונשין כדי לעשות סיג לתורה אלא די"ל לפי מ"ש הנמק"י כו ארבע מיתות דנהי דעושין סיג היינו לעשות קרוב לדין תורה וא"כ משה רבינו דנתעלמה ממנו הלכה ולא ידע באיזה דין ינדן וא"כ לא היה יוכל לעשות סיג לתורה דלמא יעשה את אינו ראוי:

נקום את נקמת בני ישראל מאת המדינים וגו' דהיינו מה שנחסרו ישראל ע"י המגפה שגרמו הבני מדין לישראל הם יבואו תחתיהן וינקמו מהם נפש תחת נפש והא דצוה משה החלצו אנשים מאתכם לתת נקמת ה' נראה דהביאור שיהיה הנקמה נאותה וראוי' לכבוד השי"ת דהיינו שלא יחטאו במלחמה שנית עם בנות מדין וזה שאמר החלצו אנשים מאתכם וכפרש"י אנשים חשובים וכשרים ויהיו על מדין לתת נקמת ה' כנ"ל שלא יחטאו ולזה נראה שכיון הספרי המובא ברמב"ן על ויקצוף משה וגו' שהשיב פנחס רבינו משה וגו' כאשר פקדתנו כך עשינו והרמב"ן תמה עיי"ש וממ"נ אמנם להנ"ל פנחס סבר שמשה חושד אותם שחטאו והתאוו שנית לבנות מדין ולכך החיו אותם וע"ז שפיר השיב כאשר פקדתנו כן עשינו שלא חטאו בהן ולכך ביאר משה שעם כל זאת לא הי' להם להחיות אותם משום שהן הנה הי':

בישוב הפסוקים דמעיקרא קאמר נקום נקמת בני ישראל ומשה אמר להם לתת נקמת ה' וגו' נראה דאיתא ביומא דף ק"ג כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח ע"ש ובמהרש"א ח"א ולי נראה דת"ח שנעלב הוא ג"כ עליבות להקב"ה דת"ח שמא דמרא עלי' וכיון דשמו בקרבו הממרא אותו מלבד העונש הראוי לו מצד עצמותו של ת"ח ג"כ ראוי לו מצד שהמרה בהקב"ה והנה על חטא נגדו ראוי לו שלא ליקום וליטור ולהעביר על מידותיו אבל נגד החטא בבחינת הקב"ה אין לו כח לימחל כי לאו דידי' הוא וראוי לו ליקום וליטור ובכה"ג משכחת לה נקמה של מצוה אמנם עדיין יש לומר דאפילו בכה"ג אין לו לאדם ליקום וליטור הואיל דהאדם חלוש בשכלו ומי יודע אם יעמוד במחשבה זו או יהנה מן הנקמה בשביל עצמו ויהיה אז נהנה מן ההקדש ויחלו רע בטוב אלא שזה גופא גנאי לאדם שלא יוכל להעמיד את עצמו שיהיה הוא שוה בעיניו כאילו לא בזוהו כלל וירא לנפשו לעשות יושר אלקי ולא ראוי לת"ח שיהיה חלוש כל כך ביראתו ובמידותיו והנה בנחש שם הקב"ה איבה בינה לאדם כמ"ש בבראשית ואיבה אשית בין זרעך ובין זרעה וגו' אע"ג דהאדם לא גמל לה רעה אלא אדרבה היא גמלתו לו רעה ואעפי"כ היא מתנקמת באדם ועד"ז אמר כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש ר"ל שנשתוה כל כך עד שלא יקצוף על דברי בזיון כלל והוא בעיניו כאילו לא עשה רעה כלל כאדם שלא עשה רעה לנחש ואעפי"כ אינו נוקם ונוטר אינו ת"ח ר"ל שאינו יוכל להשתמש בכוחותיו כראוי כי זה הוא הנקרא חכם כמ"ש הרמב"ם פ"א מדיעות כי באמת ראוי לו לנקום כשום שמו של הקב"ה הנקרא עליו ועד"ז א"ש נמי מ"ש פרשת משפטים הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך וגו' השמר וגומר כי שמי בקרבו וגומר כי לא תשא לפשעכם וגו' והוא כנ"ל:

וע"ז אמר לו הקב"ה נקום את נקמת בני ישראל מאת המדינים ר"ל אצלם יחשב הנקימה כנקימת בני ישראל אבל משה אמר אל העם שלא רצו ללכת וכפרש"י לקמן על וימסרו מאלפי ישראל ולכל הפחות ירא משה שמא לא ירצו ללכת ולכך אמר להם ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין שאסור להם למחול כי צריכין לנקום ולנטור כנחש וכנ"ל אמנם גדר הנקמה הוא דווקא אם נראה לעין כל שלא הי' המעשה ההוא לשום ריווח אחר או תועלת כלל רק לנקום על המעשה הרע שנעשה לו ואז יכאב יותר לאיש ריבו אבל אם נוכל לתלות שהמעשה הזה הי' לתועלת ממון או כיוצא בו א"כ עדיין לא נגמר הנקמה כראוי ולא יכאב לאיש אשר אלה לו וא"כ מהראוי היה כאן במעשה מדין שלא יטלו ולא ישלחו בבזה ידם בדי שיה' הנקמה נכרת וגלויה לכל ואפשר כיון דמשה שלח אותם להרוג הכל אפי' נשים ולענין הבזה לא הוצרכו לשלוח יד בנשים דלאו בני כיבוש ומלחמה נינהו עפ"ז אמרתי ליישב המדרש ילקוט דאיתא שם דפנחס אמר רבינו משה כאשר פקדתנו כן עשינו והוא תימא והוא כנ"ל דע"י דהתיר להם ליקח הבזה א"כ עכ"ח שיביאו ג"כ הנשים כאן וכאן יהרגו אותם וכאן יהיה עיקר הנקמה בלי שום פניה כלל ובזה א"ש לשון משה להם ויהיו על מדין לתת נקמת וגו' ולא אמר וינקמו נקמת וגו' אלא וודאי יש לדייק שהם יהיו על מדין לתת אבל הם בעצמם לא ינקמו אלא שהם יהיו הסבה לזה שיביאו אותם לכאן אמנם משה בעצמו לא כיון לזה בודאי כיון שקצף עליהם רק כיון להרוג כאן כל זכר בטף וגם בזה יושלם הנקמה בשלימות בלי שום תועלת אבל לא הנשים שהוא גנאי לישראל וע"כ אמר ועתה שהבאתם לכאן הרגו כל זכר בטף וגם הנשים כדי לגמור הנקמה:

ואפשר עוד לפרש המדרש הנ"ל כאשר פקדתנו וגו' דהוא עפ"י מה דאיתא סוף יומא איזהו בעל תשובה שבא דבר עבירה לידו ולא עשה ואמרינן דווקא באותו מקום ובאותו זמן ובאותו אשה לכך הביאו לכאן כדי שיהיו בעלי תשובה גמורים וכוונתם כאשר פקדתנו היינו על איסור בעילת ארמית כך עשינו וע"י שהביאנו אותם לכאן נגמר התשובה:

תוכן העניינים

מהרם שיק על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה