מהריל (מנהגים)· רבנו יעקב הלוי [המהרי"ל] מולין
הלכות ראש השנה · סדר מוסף של ר"ה
[א] מוסף. כשאמר שבח מגדל עוז שם הגדול, הי' מרים קולו ביותר ואמר "שם הגדול" בכל כחו. שוע אערוך ולא שבח. מלכות ועוז ולא כבוד ועוז. דרך ענותו בקמץ הוי"ו ולא בשו"א. במגנצא היו אומרים כל שנאני קודם מלך עליון, וקודם מלך עליון לא אמר ובכן ה' ימלוך לעולם ועד. לשליש ש' בקמ"ץ ולא בשו"א. תשיב לנדן ל' בשו"א ונ' בציר"י ולא בחירי"ק ושו"א. גלה בזכרון הגימ"ל בשו"א ולא בפת"ח. אסומה טלולה גשומה. לפתותו בשופר זה ר"ה. כמה יעברון. מי יושקט מי יושלו. י"א מי ינוע, מי יורם מי ישפל. ותשובה ותפלה וצדקה ודלא כסדר קראי. ואמר ותשובה ותפלה ר"ל ע"י תשובה הקדומה לתפלה וצדקה על דרך נירו לכם ניר (ירמיה ד, ג). חמש מאות חמש עשרה. אמר מהר"ש כף רגל חמש מאות הכף היינו עובי הרגל. מטת שכם אחד.
[ב] סדר הפסוקים דקודם האוחז בתפלת מוסף היה מסדר מהר"י סג"ל בהאי סדר, בראשונה כי מקדישך עד פאר מקדושים, ואז מתחיל ובכן יתקדש כו', ואחר כך עוד יזכור לנו כו'. יוציא היום לצדק דיננו כי קדוש היום לאדונינו. ואח"כ באין מליץ יושר עד המלך המשפט. ואז אמר תיבות האוחז בנשימת המשפט נשימה אחת לשתי התיבות. הדן יחידי באי עולם. הודאי שמו. הקצר בזעם. לרעים ולטובים. הלן בסתר בצל שדי. וכוללם. הנוהג חסדו בכל דור. ועינו אל יראיו, פסוק הוא עין ה' אל יראיו (תהילים לג, יח). לדופקי בתשובה. הצופה לרשע. הרחום. ומתמם.
[ג] לאחר סיום האוחז היה מהר"י סג"ל שוחה ביותר והזכיר מה שהזכיר. ושמעתי מעיד על מהר"ז שט"ן ז"ל שבקש ממהר"י סג"ל למסור לו ההזכרה ההוא דאחר האוחז, כדי שיוכל ג"כ הוא להזכיר בהיותו ש"ץ ולא רצה לגלות לו. אגדה אחת. שהשלטן.
[ד] דרש מהר"י סג"ל שיש לומר בתפלת מוסף בר"ה ומנחתם ונסכיהם כו' עד ושעיר לכפר, ואז יאמר מלבד עולת החדש ומנחתו ושעיר לחטאת ונסכיהם כמשפטם ושני תמידין כהלכתן. וכן הוא אות באות בתשובת מהר"ם סימן מ"ח. אך לא כתוב שם ונסכיהם כמשפטם. וכן ביום הכפורים בתפלת מוסף יאמר ג"כ ומנחתם כו' עד ושעיר לכפר, ואז יאמר מלבד חטאת הכפורים ושני תמידין כהלכתן, אף על גב דאומרים ביום הכפורים ובעשור לחדש וכו'. וכן בראש השנה ובחדש השביעי דהיינו הקרבנות דבסדר פנחס, מ"מ צריך להזכיר ג"כ חטאת הכפורים דבסדר אחרי. וגם באותן מקומות שנוהגין על פי הרוקח שלא לומר פסוקים דקרבנות בתפלת המוספין, כגון בק"ק מגנצא ובוורמיישא, מ"מ בר"ה וביום הכפורים מצוה לומר משום דכתיב ונשלמה פרים שפתינו (הושע יד, ג).
[ה] הוא אלהינו ואין אחר. בשעה שהצבור אומר הוא אלהינו, היה מהר"י סג"ל אומר אלה הפסוקים בלחש. אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו (דברים ד, לה). אמר מהר"ש שראה כתוב שאין לומר בעלינו לשבח ואין עוד אלא אין עוד בלא ו' וכן אפס זולתו, ולא ואפס זולתו. כי אם היה אומר ואין ואפס היה משמע כאלו עושה שתי רשויות שהיה אחר שהיה שמו אין או אפס והיה מחרף ומגדף. וכן אמר מהר"ש שיש להפסיק בין אמת ובין מלכנו, כי אם היה מחברו פעמים היה מבליע הא' מאמת והיה מחרף ומגדף. וכן דוגמא זה יש להפסיק בסיום ק"ש בין ה' אלהיכם ובין אמת. ואמר מהר"ש ג"כ כשמברכין ברכת המזון יש שאין אומרים ממרום ילמדו בשביל שכתוב בו ונשא ברכה מאת ה', ואם ח"ו היה מבליע האל"ף מן מאת היה מחרף, ואמר שראה מרבותיו שהיו ממדינת ריינוס שלא היו אומרים בגלל זה. וי"א מעם השם. וידעת היום והשבות אל לבבך וגו' עד ועל הארץ מתחת אין עוד (שם, לט). שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (שם ו, ד). הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה (שם י, יד). כי ה' אלהיך הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד (שם, יז). כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו (שם לב, ג). יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם (תהילים קיג, ב). וקבלה כן היא מר"א מגרמייזא. ככתוב בתורתו, ואנו כורעים. והיה כורע על ברכיו והיה משתחוה ונופל על פניו. [אמר לאל לא יושיע, והפסיק מעט כשאמר להבל וריק, והיה מקיא - פעם אחת -, ומושב יקרו]. כשאמר מהר"י סג"ל כי לך תכרע כל ברך וכן כשאמר יכרעו ויפולו, לא היה כורע. הורם מה יאמרו הבינם מה ידברו. עיני עמך בך תלויות. גשים מול ארון באימה. כשמגיעים עד תמלוך בכבוד, אז מתחילין אנסיכה מלכי. [כשחל בשבת אומר כי אתה שומע בקול שופר ובזכרונו, וגם אין תוקעין מ"מ אומרים היום הרת עולם וארשת שפתינו - ואומר' זכרון תרועתינו וכן זכרון תקיעתינו בארשת]. איום קדוש.
[ו] לקשר"ק היה אומר לקול תרועתינו דודאי אית שם תרועה הן שהיא שברים הן שהיא תרועה, אבל לקש"ק וקר"ק אומר לקול תקיעתינו דשמא האידך היא תרועה. כל יצורי עולמים. אתה זוכר עד ואתה דורש מעשה כולם, ואז אומרים זכר תחילת כל. אבל ביום שני אומר עד כחול הים, כי אותם מסיימין עד בא קיצם צאת לזכרון, ושייך לומר אחריהם ויזכור אלהים את נח וגו'.
[בראשון סדר מלכויותינו, בשני סדר זכרונותינו, בשלישי סדר שופרותינו. ומקשיב לקול תרועתינו במלכויות, ובזכרונות ובשופרות אומר לקול תקיעתינו, וכן בתשב"ץ, ושם פירש הטעם משום דבמלכויות תוקעין קשר"ק ובודאי יש שם תרועה או שברים או תרועה, משא"כ בזכרונות ושופרות דתוקעין קש"ק קר"ק, לכך אומרים בשניהם לקול תקיעתינו - דאינו יודע איזהו תרועה -].
[ז] אמר מהר"י סג"ל וכתוב לחיים כל בני בריתך, ודלא כתשב"ץ וא"ז לפי משל דכותי ואמר שמקובל מרבותיו לומר כן. אבל ביום הכפורים בתפלת נעילה אמר וחתום לחיים טובים בני בריתך. ואז לא אמר "כל" כי לעולם חמשה תיבות נגד קרא מחני נא מספרך אשר כתבת (שמות לב, לב). מהר"ש היה אומר וכתוב לחיים וכן בספר, ולא אמר טובים בשניהם. אם ראשון של ר"ה בשבת, אז היו מהפכין השלש תקיעות של מחר היום ודהיום למחר, משום דשל יום שני אין נזכר בהן שופר רק קול ואין תוקעין בשבת, וכן במהרא"ק.
[ח] יום שני של ראש השנה אומר ש"צ אתיתי לחננך כולו בניגון יפה ונעים. ציבור אומר סילוק עד והיום, וש"צ חוזר ואומר ותזכיר למו עד והיום, והצבור עד ועזרתך סלה. וש"צ חוזר תשבע למו עד סלה, וצבור גומרין. וקורין בסדר וירא (בראשית כב) והאלהים נסה עד אמר לו האלהים, א'. שניהם יחדיו, ב'. בהר ה', ג'. בבאר שבע, ד' סוף סדר ה'. למפטיר קורין כדאתמול. ומפטיר בירמיה (פרק לא) כה אמר ה' מצא חן.
[ט] מוסף דיום שני א"א מסוד. אך ש"צ אומר בא"י בניגון זכרנו וגו' כולו עד מחיה המתים. ואז אומר הצבור ונתנה תוקף וכל אותו הסדר דיום ראשון עד תמלוך בכבוד, ואז אומרים התקיעות. וביום שני היה אומר אתה זוכר עד כחול הים. ואומר אז תקיעות כי הם מסיימין עד בא קצם לזכרון, ושייך לומר עליו ככתוב ויזכור אלהים את נח וגו' (בראשית ח, א). גביר לאחיו א' בקמ"ץ וח' בחירי"ק ולא בסגו"ל וקמ"ץ. הוד המלוכה ולא הדר. מדבר מ"ם בשו"א ד' פת"ח ולא בחיר"ק ושו"א.
[י] שאל הר"ר זעלמלין מאירפורט את פי מהר"י סג"ל מפני מה יסד הפייט בקרובץ דיום שני פסוקי מלכויות ושופרות וזכרונות אחרים ממה שאומר הציבור בלחש. והשיב שהוא שאל ג"כ למהר"ש והשיב לו דאתא לאשמועינן דאם אומר אדם פסוקי מלכויות זכרונות אחרים נמי יצא. ואתי נמי שפיר דאתא לאשמועינן דנמי יצא אם אמר פסוק אחד של מלכויות ואחד זכרונות ואחד שופרות וכן ג"פ. ואני שוב מצאתי כן בפירוש א' ישן וז"ל: אל תתמה שתפס לו מקראות שאין אנו קורין בר"ה, שחכמים הכשירו כל המקראות שיש בהן מלכויות לצאת בהן ידי חובתן שעשרה פסוקי מלכות כולם כשרים להזכירם ובכולם יוצא אדם ידי חובתו ובלבד שלא יהיו של פורענות, עכ"ל.
[יא] דרש מהר"י סג"ל שמצוה להאריך בתפלה בראש השנה עד חצות היום לכל הפחות. וכן היה מנהג קדמונים חצי לה' וחצי לכם. ע"כ לא יהא לבו של אדם נוקפו אם מאריך ש"צ בתפלה, רק כל מגמתו יהא לשם שמים. אם היה מהר"י סג"ל מסופק בא' מקולות השופר אם נתקע בשיעור תיקונו, היה אומר לתקוע ביוצא מבית הכנסת טרם שיצא, לתקוע לו אותו סדר פעם אחרת. וכל אדם לא יאכל קודם הקידוש אף ביום כל שכן בלילה.
[יב] מהרא"ק: ביום טוב ראשון של ר"ה במנחה קודם ערבית א"צ להמתין עד חשיכה, אלא מתפללין מיד ערבית משום דקדושה אחת הן. אבל בב' ימים טובים של גליות צריך להשהות שאין יום טוב מכין לחבירו. ומהר"ט אמר שצריך נמי בר"ה להשהות עד חשיכה דמה שאומר קדושה אחת הן לחומרא אמרינן ולא לקולא. הג"ה: צריך נמי בר"ה להמתין עד לילה דשתי קדושות נהגינן בהן מספק דהא גם בשני מברכין זמן משום ספק, ע"כ הג"ה. וכן אמר מהר"י סג"ל לעיל.
[יג] אני המחבר שמעתי מפי הטהור מהר"י סג"ל בעסקי לפניו במסכת יומא, והיא היתה שנת קפ"ו לפרט השנה טרם שנתבקש הרב ע"ה לישיבה של מעלה. ואמר אם יחייהו הש"י עוד להתפלל ימי' הנוראים, אז היה רוצה לשנות הרבה מלות בתפלת ראש השנה ויום כפור ממה שרגיל עד עתה. לכן חזרתי עליהם לדעת אותם וכתבתים בין בר"ה בין בי"כ כאשר שמעם הר"ר זעלמלין מאירפורט ומסרם ג"כ אלי להעתיקם לזכר. ואל יכחישנו שום אדם אשר העתיק הספר הזה קודם זמן הנזכר.