מהריל (מנהגים)· רבנו יעקב הלוי [המהרי"ל] מולין
הלכות יום כיפור · הלכות ליל יום כפור
[א] אמר מהר"י סג"ל כללא הוא כל מלאכה דאסורה בשבת אסורה ביו"כ וכן בא"ח. וי"כ הוא יום שאסור בחמשה דברים נגד חמשה ענויים הנזכרים בו באמור ובפנחס. ואלו הן חמשה דברים האסורים: רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל, תשמיש המטה, אכילה ושתייה.
ואמר מהר"י סג"ל כשרוצה אדם לילך לבה"כ ליל כל נדרי ישלוף מנעליו ויניחם בביתו, ולא יוליכם לבה"כ משום טינוף. ויום זה הוא יום שחייבים לכבדו בכסות נקייה ובכל דבר טהרה. ואמר דבימי אביו מהר"ם סג"ל בהיות עם רב במגנצא היה נוהג ששמש העיר היה מכריז בערב להניח מנעליהם בביתם.
ואמר שיש מקומות שפורסים בגדי צבעונים בבה"כ לכבוד היום. ויש מקומות שמשטיחין עשבים על הרצפה משום דכתיב ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה (ויקרא כו, א), ובי"כ אנו מרבים בהשתחוואות יותר מבשאר כל השנה. ומסיק פ' הקורא תניינא דהשתחוואה הוא פישוט ידים ורגלים ואנו עבדינן הכי ביום הכפורים דוקא. ומהאי טעמא נותנים מחצלת לפני העמוד אל פני ש"צ כל השנה. וכן הוא באלפס בתוס' דמגילה פרק הקורא תניינא.
ואם הוא אדם מפונק וקשה עליו לילך יחף עד לבה"כ רשאי לילך במנעליו עד פתח בה"כ, ויתנם לבני ביתו להחזירם הבית או יצניעם במקום מוצנע שלא יראו. והתינוקות גם הם בכלל איסור נעילת סנדל, וכן בא"ח ובמיימון. ואם יש להם כאב ברגליהם שקשה להם קרירות הרצפה, מכל מקום לא ינעלו מנעלים רק רשאים באנפליאות שקו' זאקין. וכן איסטניס אשר צער לו לעמוד יחף על הרצפה מותר לו באנפליאות דוקא בשל בגד ולא בשל עור. והכי משמע בא"ח דגם לבריא מותר. ומותר לעמוד על כרים וכסתות להנצל מן קור הרצפה. וגם אם הכרים עשוין מעור הואיל והרגל מגולה מלמעלה, מידי דהוה אמנעל מרופט פי' קרוע מלמעלה שגם הוא מותר לנעול.
[ב] ואמר מהר"י סג"ל אם ירדו גשמים בי"כ וכי הולך לצורכו יטנפו רגליו מותר לשפשף מקום הטינוף, ולית ביה משום רחיצה של תענוג. אך ישמור עצמו בהליכתו שלא יציג רגליו במי הגשמים דאסור להושיט אפי' אצבע קטנה במים משום תענוג. ואם מפונק הוא מותר לילך עם נעליו נעולים לביתו. ובני אדם העומדין כל היום הם רשאין לעמוד על ספסל או על כל דבר שירצו רק כשמתפללין י"ח ברכות יעמדו על הקרקע לקיים ממעמקים קראתיך. ואם חלש דעת העומד רשאי לישען ולסמוך מתי שירצה. ואמר ענין סיכה לא מנהג בינינו לכך אין להאריך עליו בדרשה.
[ג] אמר מהר"י סג"ל מי שרואה קרי ביוה"כ אין להאריך עליו בדרשה, אך מי שיארע לו ח"ו מקרה יבא וישאל ואגיד לו. פעם אחת שאלו אליו עלוהי והיה מורה לקנח יפה ולרחוץ יפה את פי האמה והמקום שנדבק שם הקרי. פעם אחת שאלו למהר"ש על הרואה קרי ביום כיפור ונצטער על זה במאד עד כי לא יוכל ללמוד ולעשות שום דבר, לכן הי' מבקש לידע פי' הגמ' דהרואה קרי בי"כ ומה דינו. והשיב מהר"ש שיהא מפשפש במעשיו, ואי תעלה לו השנה אז מובטח כו', ואל יצער עצמו ואל יבטל את למודו מחמת זה כי ראה כמה גדולים אנשי מעשה שראו קרי בי"כ וחיו אחרי כן כמה שנים, ויעסוק בתלמוד תורה דהיא מכפרת.
[ד] דרש מהר"י סג"ל דכל אדם יבקש מחילה מאת חבירו אם עשה לו מאומה, הן בדיבור או במעשה. ואם אין מוחל בינו לבינו, יביא ג' בני אדם ויבקשהו בפניהם, ואם אין רוצה בפעם ראשון, ישנה או ישלש. ואם עדיין העיז פניו מלכפר לו יביא עשרה בני אדם ויעמידם שורה אחת לפניו ויאמר בפניהם חטאתי אל פלוני ואין רוצה למחול לי, וילך לו. אז הקדוש ברוך הוא רואה שהוא השפיל עצמו לפניו ומרחם ומוחל וסולח לו.
ובשלש מיני רצויין ירצנו כדאשכחן גבי יוסף דאמרו אנא שא נא (בראשית נ, יז). והיבוקש למחול לא יהא אכזרי מלמחול, כי איך יעיז את פניו מלמחול, הלא הוא עמד ומבקש כל היום מאת אדון כל למחול לו עונותיו. כ"ש וכ"ש ובן בנו דכ"ש דהוא ימחול לחבירו באשר הוא אנוש רימה ותולעה. וידע אדם אם הוא אכזר מלמחול גם הקדוש ברוך הוא אינו מוחל לו, דכתיב נושא עון ועובר פשע (מיכה ז, יח). למי הוא נושא עון, למי שעובר על פשע.
[ה] אמר מהר"י סג"ל כשבאים בב"ה בליל כל נדרי טוב הוא לאתחולי כל נדרי מבעוד יום משום דהתרת נדר הוא. ואין מתירין נדרים לא בשבת ולא בי"ט כי אם לצורך שבת ויו"ט, לפיכך יתחיל ש"צ כל נדרי טרם שיקדש היום. אכן יאריך בו בניגונים להמשך עד הלילה. ולהכי נמי יקדים כל אדם את עצמו לבוא לב"ה כדי שיבקשו זה את זה מחילה טרם ירד ש"צ פני התיבה. נהג מהר"י סג"ל טרם ירד ש"צ בליל כל נדרי לפני התיבה היה עומד הוא לפני התיבה ואמר בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום ועל דעת הקהל, אנו מתירין להתפלל עם העבריינין. וכן עמא דבר לומר הגדול שבכל עיר ועיר. [מהרי"ל לא היה ש"צ ליל כל נדרי רק ביום הכפורים מתפלל כל היום].
[ו] ואמר מהר"י סג"ל דקי"ל כר"ת דאמר מיום כפורים זה עד יום כפורים הבא עלינו לטובה, וכן בא"ח. משום דאנו מתירין הנדרים שעדיין לפניו על השנה הבאה לקראתנו. ויזהר כל אדם לומר כל נדרי עם ש"צ, דניחא למ"ד דמתירין הנדרים דלשעבר ודאי אז צריכין לומר עמו דאין אדם יכול בעצמו להתיר את נדרו שעבר, אלא אף למ"ד דמתירין את הנדרים דלהבא כדקי"ל, מ"מ יאמר כל אדם עם ש"צ כדי שיהיו לכל הפחות שלשה מתירין. בראשונה אומר כל נדרי בלחש, ובשנייה מרים קולו יותר. ועוד יותר בשלישית משום דאז נשמע באימה וברעד. ואומר ג"פ משום דלשון חכמים כך הוא אתרום אתרום אתרום מגל זו מגל זו מגל זו. טעם אחר משום דהתרת נדרים הוא נגד ג"פ שאמר החכם מותר לך מותר לך מותר לך בשעת התרת הנדר.
[ז] וכל אדם יתוודה גם בליל כל נדרי בתפלת ערבית אם עדיין מיושב בדעה הוא שלא נשתכר בסעודה, כי עיקר הוידוי בעיצומו של יום. ומה שמתודין בתפלת מנחה אינה אלא גזירה שמא יארע לו אונס ולא מצי שוב להתודות, וכן בא"ח.
וכל אדם יזהר לעמוד עם ש"צ מתי שאומר הש"ץ את הוידוי, וכן בא"ח. ועשרה וידוין הן ביום הכפורים, ב' בליל כיפור, א' לצבור ואחד לש"צ, וביום ד' לצבור וד' שליח צבור, וכן בא"ח. נגד עשרה קידושין שקידש כ"ג עצמו במקדש בי"כ וכנגד אלו יכוין כל אדם להשלים העשרה וידויין בין בינו בין עם ש"צ. וכל אדם יזהר לעמוד כשיתודה שליח צבור ויתודה ג"כ עמו ואף על פי שיושב בשאר התפלה. וכן אי' בגמ' דאמר בר המדורא אנא קאימנא קמי' דשמואל והוא הוה יתיב כי מטא ש"צ לומר אבל אנחנו חטאנו היה שמואל קם. וכן מנהג מהר"י סג"ל כשהיה מתוודה היה עומד בכפיפת הראש כדרך שהיה שוחה באמרו מודים, ולא כאשר עושין רוב העולם שמשתטחין על הקרקע דאז לא הוי מעומד.
[ח] מהר"י סג"ל הקשה אמרי' בגמ' מאן דלא בעי שיהא קיים נדרו יאמר בראש השנה כו', א"כ קשה והא אמרינן כל נדרי ביה"כ לא בר"ה. בשלמא למ"ד שאומר מי"כ שעבר מצי למימר דקאי אר"ה אלא למ"ד להבא קשה. ותירץ מהר"י סג"ל די"כ מתקרי נמי ר"ה כדכתיב ביחזקאל בעשרים וחמש שנה לגלותינו בר"ה בעשור לחדש (מ, א), ואיזה ר"ה שהוא בעשור לחדש הוי אומר הוא יה"כ. וכ"ת עדיין מ"ש ר"ה מן י"כ, אלא לפי שביום כפורים איכא רוב עם הואיל והן בטלין ממלאכתם אף מלתקן אוכל נפש. וכן אני ראיתי בפרישה אחת מפיוט כל נדרי.
[ט] כשמסיים ש"צ בפעם שלישית כל נדרי פותח בקול רם ונסלח לכל עדת כו', וא"א ככתוב בתורתך כו'. מנהג מגנצא: בליל כל נדרי וביומו עונין הצבור קול רם ואתה צדיק, אחר שהתוודו עם ש"צ, וש"צ כופל אחריהם. ומברך בקול רם ונעים שהחיינו, דקי"ל דברכת זמן אומרים אפי' בשוק. ואי אפשר האידנא לומר אותו על הכוס דאין כאן מי שיטעום, דאף לתינוק לא יהבינן דילמא אתי למסרך וסבור שמותר לשתות, דדבר קבוע הוא בכל שנה וגזרינן.
[י] ומתפללין תפלת ערבית. וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בק"ש אומר כל הצבור בקול רם. אם שבת אומר ש"צ ויכלו המלך הקדוש במגן אבות.
ואח"כ פותח ש"צ בנעימות יעלה תחנונינו כו', ונוהגין לומר ד' תחנונינו, קולינו, עתירתנו, אנקתנו. ואח"כ פותח פסוקים דשומע תפלה עדיך כל בשר יבאו. בריינוס אומר בקול רם כל פסוק ש"צ וצבור יחד ויש מקומות עונים פסוק אחד וש"צ אחד. ואח"כ אמר פתיחה ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים גם בסדרו, וכן כי על רחמיך כו', ובסדר הזה סליחה סלח נא אשמות כו', וכן סליחה דתומת כו', ש"צ אומר בקול רם דרכך אלהינו כו' וצבור כופלין וכן למענך אלהינו כו'. צבור אומר אמנם אשמנו כו' חרוזה ראשונה. ומתחילין חרוזה האחרונה תעלה ארוכה כו' קול רם. ושליח צבור כופל תעלה כו'. וצבור אומר אל מלך יושב כו' וש"צ אומר פסוקים ואומר בקול רם חטאנו צורנו כו'. וצבור כופלין ואומר הצבור אותך אדרוש שתי חרוזות הראשונות וש"צ חוזר הן אתה כו'. וכן כל שתי חרוזות לצבור ש"צ חוזר הן וכו' עד כי עמך מקור חיים, ואומר אז צבור אל מלך יושב כו', ש"צ פסוקים. ואומר חיים חון כו' כסדר הראשון עד כי יודע דרך עמדי. ואז מפסיקין ג"כ באל מלך וגו' ופסוקים. וגומרין את כולו כסדר הראשון, כן סדר מגנצא. בפראנקפורט אומרים החטאנו אותך, ואמרים עד הן אליך, והקהל אומרים אותו ב' חרוזות, וכן כל החטאנו עד גמירא. ויש מקומות שאומר חטאנו דאדברה תחנונים בכל סדר זה שפירשתי. ש"צ גומר הכל עד מנגד עיניך ואז אומר צבור אתה מבין חרוזה ראשונה ופותחין בקול רם חרוזה האחרונה שמך מעולם כו' וש"צ כופלו. וגומר ש"צ התפלה והפסוקים. אם הוא ליל שבת אומרים אל רחום שמך. ואם אין שבת אומר אבינו מלכנו. ואם שבת א"א במה מדליקין דאין לומר וטומנין כדפי' לעיל. קדיש, עלינו, קדיש יתום, שיר היחוד.
[יא] אמר מהר"י סג"ל מנהגא הוא ששוכרין גוי לשמור הנרות בליל כל נדרי בב"ה, אז יזהר כל אדם שלא יאמר לגוי שום אמירה כגון אם כבה הנר אל יאמר להדליקו שנית או נפל אל יאמר להקימו או אפי' לסלק השעוה שנטף כבר אל יאמר לגוי וכה"ג. דאמירה לגוי שבות והרבה קלקולין אתו מזה. וכי מאי איכפת לישראל מעתה הואיל ויצא ידי חובתו שהדליקו לכבוד היום בראשונה מה לו שוב לחוש בקלקול הנר. וכן ראיתי שכבתה נר של מהר"י סג"ל פעם אחת ביום כפור ולא אמר להדליקו שנית. ועוד אמר דאמירה לגוי אסור בו מאחר דצריך להבדיל לאורו כמו שאפרש לקמן אי"ה. ואם אמר לגוי לעשות הוי מצוה הבאה בעבירה. ואמר מהר"י סג"ל שאם ח"ו נופל הנר ביום כפור במקום סכנה כיון דאנו בעו"ה כפויים ביניהם ועומדים עלינו מותר גם ליהודי לכבות בידים אף ביום כפורים שחל בשבת דחמיר טפי. וגם אם הוא ספק או אפי' ס"ס אם ישרף הכירה מ"מ יצילנה ואית ביה פיקוח נפש הואיל ורודפים על צווארינו בעו"ה והוא הדין בכל שבתות השנה. וכן דרש נמי מה"ר אברהם כ"ץ ז"ל.
[יב] דרש מהר"י סג"ל מנהג הוא שילינו העם בליל כל נדרי בבה"כ כדי להרבות בשבחות וברננים. וכתב א"ח שנוהגים כן ממה דאי' שילהי פ"ק דיומא מיקירי ירושלים ר"ל חשובים שבירושלים לא היו ישנים כל הלילה כדי שישמע כהן גדול קול הברה ולא תהא שינה חוטפתו שלא יבא לידי קרי. אמר מהר"י סג"ל שקבלה הוא וכן הרגיש בעצמו, כשאדם ניעור כל הלילה בלי שום שינה, אז מזה נעכר ונתעמם קולו יותר מכל דבר שבעולם. ע"כ מי שיהיה ש"צ יזהר מלהקיץ כל הלילה.
ואותם נערים הקטנים שמרבים אכילה גסה ומרבים באכילת פירות והם מרבים רוחות בגופם נכון שלא ילינו בבית הכנסת, פן ח"ו יהיו מזלזלין בנפיחות. וראיה תפילין צריכין גוף נקי, ה"נ בית קודש. וקורא אני עליהם מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי (ישעיה א, יב). והבא לישן ירחיק את עצמו ממקום תפלה לצד מערב, או בבה"כ הנשים מתי שאין נשים שם, וכן במיי'. צריך לקרא ק"ש טרם ילין כבשאר לילות גם אם לן במקום הקודש, וכן עשה מהר"י סג"ל.
[יג] לאחר שגמרו לומר עם מהר"י סג"ל שיר היחוד היו אומרים קדיש יתום. ואח"כ התחיל ואמר אנעים זמירות בקול נעים. ואח"כ אדון עולם. אם אין שבת אומר אבינו מלכנו בליל כל נדרי. וכן אמר מהר"י סג"ל שאין לומר במה מדליקין משום דלא מצי לומר בו וטומנין את החמין דהא אין טומנין אז כדפי' לעיל.
מהרא"ק כתב שאם הוא שבת אומ' אפ"ה אבינו מלכנו וא"א במה מדליקין.