אור ברסלב
מהריל (מנהגים) הלכות יום כיפור › הלכות ערב יום כפור

מהריל (מנהגים)· רבנו יעקב הלוי [המהרי"ל] מולין

הלכות יום כיפור · הלכות ערב יום כפור

הלכות יום כיפור

ממהר"י סג"ל הופל הפור, בהלכות יום כפור

[א] ערב יום כפורים אינו חל אלא באחד דימי אגד"ו.

בבקר בהשכמה לסליחות יש מקומות מרבין סליחות בעי"כ דוגמת ערב ר"ה. ויש מקומות שאומרים רק ג' סליחות בעי"כ, פוק חזי מאי עמא דבר. א"א וידוי כי אם פעם אחת, וא"א תחנון וגם לא אל רחום שמך וסדרו, אבל אם חל ערב יום כפור בע"ש אומרים אל רחום עד השתא בעגלא ובזמן קריב, ואומרים ג"כ אז בשחרית א"מ, בפראנקפורט א"א אבינו מלכנו. וביוצר ג"כ לא תחינה ולא למנצח. ואומר אבינו מלכנו, וכן באגודה. מהרא"ק: א"א תחנון בעי"כ, אבל אומר אבינו מלכנו, ואומר למנצח לבד מעיו"ט של פסח. ומשם גדול שמעתי שאין לומר למנצח בערב יה"כ.

[ב] מהרא"ק: בערב יו"כ כשאוחז התרנגול בידו להתכפר בו נכון לומר זה 'חליפתי, העולם נוהגין כמו סדר מהרא"ק על עצמו זה חליפתי כו', ועל אחר זה חליפתך וכו', ועל אשה זה חליפתך וכו'. ואומרי' פסוקים כאשר בא"ח. זה 'תחתי, זה 'תמורתי, זה 'כפרתי. לפי שר"ת שלו חת"ך, והוא שמו של מלאך הממונה על זה ויוצא מפסוק באשרי פותח' את' ידך' (תהילים קמה, טז), ס"ת חת"ך, והוא השם הנז' בהאוחז החות"ך חיים לכל חי. וז"ל א"ח: כך רגילין שליח אוחז תרנגול ומחזירו על ראשו ונוטלו ומניחו על ראש המתכפר ואומר: זה תחת זה, זה חילוף זה, זה מחול על זה, ומחזירו עליו פעם אחת ואומר: בני אדם יושבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל, יוציאם מחשך וצלמות ומוסרותיהם ינתק, אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו, ויזעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יושיעם, ישלח דבריו וירפאם וימלט משחיתותם, יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם, נפש תחת נפש.

כל אלו מלקוטי פסוקי דבספר תהלים מזמור סימן ק"ז, ורובא דעלמא מוסיפין לומר גם פסוק זה מספר איוב (לג, כג - ד) וז"ל, אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר.

ועושה כסדר הזה ג"פ. ואח"כ מניח ידו על ראש התרנגול תבנית סמיכה וסומך עליו ושוחטו לאלתר תיכף לסמיכה שחיטה. אמר מהר"י סג"ל אשה מעוברת תקח שתי כפרות והאחד בשביל העובר.

מהר"י סג"ל נהג ליטול תרנגול לבן לכפרה דחטאים אדומים הם, ויתקיים ביה אם יאדימו כתולע כצמר יהיו (ישעיה א, יח). דרש מהר"י סג"ל יש מקומות שנותנים הכפרות גופן לעניים, והוכשר מנהג ריינוס שנותנים מעות שוים לעניים דאז לא מתבייש העני מלקבלם. אבל כשנותנים את התרנגול גופי' אומר העני זה השליך עונותיו על תרנגול זה ונבזה אני לו ששלחו אלי.

[ג] טבילת ערב יום כפור אמר מהר"י סג"ל יש פוסקים לטבול אחר סעודת המפסקת בערב, כי עיקר הטבילה משום תשובה היא ויותר שיקרבנה לעצומו של יום יפה הדבר. אמר מהר"י סג"ל דנראה לו להביא ראיה דמשום תשובה היא דהא נוהגין אז לטבול אנשים ונשים נערים ובתולות בר מצוה ובת מצוה, בשלמא אנשים טובלים משום טומאת קרי או שמא נגעו בשום טומאה, אך נשים אמאי טובלות הא (אינן) פולטות. וכן הזקנות וכן נערים ובתולות שברור להן שנקי גופם מטומאה, אלא ודאי משום תשובה היא. וכן בירושלמי איתא מעשה בריבה אחת שנשבית בין העכו"ם וכשפדאוה הטבילוה על מה שהאכילוה איסורין. וכן טבילת גר כשנתגייר טובלין אותו משום תשובה. וכיון דטבילה זו משום תשובה היא גם אם טבל בערב ראש השנה ולא ראה שום קרי אח"כ ולא נטמא, מ"מ יחזור ויטבול האידנא לטהר לתשובה. ויש דעות נוטים שיש לטבול קודם מנחה, וכן נוהגים כדי שתפלת מנחה וגם וידוי תעשה בטהרה ובנקיות. ואותו הוידוי שקודם סעודה המפסקת היינו משום דחיישינן פן ח"ו יהיה שכור מסעודתו או יחנק בסעודתו וימות בלא וידוי פשע, וכן בא"ח.

[ד] ויש מפרשים דטבילת ערב יום כפורים משום טהרה היא, כדאיתא במדרש ישראל נקיים הם כמלאכים. ואמר מהר"י סג"ל דלפי זה נראה אשה ששמשה תוך ג' ימים קודם יום כפור צריכה לכבד ביתה בחמין שלא תפלוט שכבת זרע ואח"כ תטבול, כמו במתן תורה שפרשו ג"כ ג' ימים דכתיב היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה (שמות יט, טו), ודוקא שלא בשעת סמוך לטבילתה או שלא בשעת סמוך לווסתה דבאותן שעות אל תכבד שמא תשחית זרע ההריון, דאין אשה מתעברת כי אם סמוך לטבילתה או סמוך לווסתה. ויש נוהגים לטבול לאחר מנחה סמוך לחשיכה דחיישינן דילמא יטמאו בקרי אחר טבילה אם יקדימו. ואמר מהר"י סג"ל שראה מרבותיו שהיו טובלין קודם מנחה כדפי' לעיל. וכן היה נוהג הוא בעצמו. והיה טובל ג"פ בין בער"ה בין בערב יה"כ, וכן איתא ברוקח משום שנאמר מקוה ישראל שלש פעמים בקרא. וגם אותם שטובלים משום תשובה מודים שיהו טובלים קודם מנחה כדי להתפלל בנקיות ובטהרה. והא דאשכחן דמהר"ם היה נוהג לשפוך תשעה קבין על ראשו, שהוא סבר הטעם דמשום טהרה היא כי כמה בעלי קריין די להן בהכי, אף על פי דקי"ל כר' יהודה בן בתירא דבעלי קריים בזמן הזה אין צריכין טבילה מכל מקום משום טהרת ראש השנה ויום הכפורים בעי.

[ה] במנחה בערב יו"כ מתפללין עד עושה השלום, ואומר וידוי ועל חטא. וש"צ חוזר ומתפלל י"ח ואין מתודה ולא אומר על חטא באותה תפלה. מנהגא באשכנז שכל הקהל לוקין מלקות ארבעים בבה"כ אחר תפלת מנחה, שמתוך כך יתן אל לבו לשוב מעבירות שבידו, ל' א"ח. מהרא"ק: ערב יו"כ נהגו העם ללקות, והלוקה לא יושב אלא מוטה, ואומר בשעת ההלקאה וידוי אשמנו. והמכה הוא אומר והוא רחום. וברצועה של עגל מכהו שנא' ארבעים יכנו לא יוסיף (דברים כה, ג) וסמיך ליה לא תחסום שור בדישו. אמר מהר"ש שיכולים להלקו' ולטבול בעי"כ מתי שירצה רק שיהא קודם לילה. מהר"י סג"ל היה רגיל בעצמו הולך על המגדל ומטה פניו כלפי צפון, וקורא לר' זלמן המכונה שלפרמול להלקות אותו.

[ו] סעודה מפסקת אשר סועדין לאחר תפלת מנחה, אמר מהר"י סג"ל דכל אדם ימהר בה שיגמור טרם שקיעת החמה, ולא משום שמא יאכל בין השמשות שהוא ספק לילה, אלא משום דצריך להוסיף מחול על הקודש, וכן בא"ח משום שנא' מערב עד ערב תשבתו שבתכם (ויקרא כג, לב). ולהכי נמי במוצאי יו"כ יוסיף להמשיך תעניתו תוך הלילה. לכן שגגה ביד ההמון שטורח עליהם כשש"צ מושך בתפלת מוצאי יום כפורים תוך הלילה דהא צריך להוסיף ג"כ ביציאתו. מדפריך פ"ק דר"ה אין לי הוספה אלא בכניסתו ביציאתו מנין ת"ל מערב עד ערב עד ועד בכלל, ובכניסה ילפינן מדכתיב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש (שם כז) משמע דיש להוסיף עינוי קצת מן התשיעי על העשירי.

[ז] ומצוה להרבות בסעודת ערב יום כפור שיוכל לסבול את התענית של מחר. וכתיב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש (שם, שם), וכי בט' מתענין והלא בעשירי מתענין, אלא מעלה על מי שאוכל בתשיעי כאלו התענה ט' וי'. משל למלך שצוה על בנו שיתענה פעם א' בשנה אז מצוה להאכילו ולהעניגו כדי שיוכל לסבול התענית, וכן בא"ח. ואמר מהר"י סג"ל שבהדיא פרש"י פ"ק דר"ה על זה שמשום הכי אסור להתענות בעי"כ, וכן הוא בתוס' בר"ה שאסור להתענות בעי"כ. ואיסור גדול ביד המתענה פן ח"ו אתא לידי כרת למיכל ביום הכפורים דקשה עליו להתענות ב' ימים רצופים. לכן ירבה סעודה להקל עליו. וכן במוצאי י"כ ירבה סעודה שנאמר מערב עד ערב.

[ח] כל אדם יזהר שלא יאכל בסעודה המפסקת דברים המחממין כגון מיני בשמים, וכן מוריקא שקורין זאפרן, ויין טוב וביצים, פן ח"ו אם יראה קרי אין מתירין לו לטבול, כי יום הוא שאסור להושיט אפילו אצבע קטנה במים. ואמר מהר"י סג"ל שכן ראה ברבותיו ששתו מים ואכלו פרי שקורין ערד עפיל כדי להתקרר להשמר בנקיות. ואומר שכן ראה מרבו המובהק מהר"ש שהיה נוטל הפרי הנזכר ושורהו במים להצטנן במאד ואכל ונתן לכל בני ביתו. וכן ראה שעשו אפילו זקנים גם אם פסק תאותם שתופר האביונה, שמא עשו ללמוד לאחרים להזהר. ולא יאכל יותר מדאי פן ח"ו יבא לידי קלות ראש. אמר מהר"י סג"ל שכן אסור לאכול מיני מאכלי חלב בערב יו"כ דהוא מרבה קרי כדאיתא התם בפ"ק דיומא, ת"ר זב תולה בכל מיני מאכל והולך ומונה ג"כ חלב. ואמר מהר"י סג"ל דגם אם מקרר הוא מ"מ מרבה את הזרע. ואמר שמנהג פשוט היה באושטרייך שבעי"כ בשחרית אכלו כל העם מאכלי חלב, וכן במדינת אשכנז. ושאל הרב הנז' את פי מהר"ש וסתר המנהג מהגמ' הנזכר. והיה מודה מהר"ש לדבריו וטעם המנהג לא נתפרש.

[ט] שאלו למהר"י סג"ל על שנדרה שלא לאכול בשר ולא לשתות יין רק בשבתות וימים טובים מה דינה בעי"כ. והשיב שמותרת לאכול בכל רצונה ולשמח לבה ביום זה דנמי מתקרי יום טוב. דין תענית חלום בעי"כ עיין לעיל.

[י] דרש מהר"י סג"ל מתי שפוסק אדם סעודתו שוב אסור לו לאכול ולשתות עוד גם אם עוד היום גדול. אכן נשים וקטנים שאין יודעים איסורא זו אם חוזרים ואוכלין או שותין אין מוחין בידם, כיון שהם רגילין בכך שמא אינם מקשיבים מוטב יהיו שוגגין ואל יהו מזידים. אכן היודע האיסור אסור לו הואיל שפסק.

[יא] בערב טרם הולכין לבה"כ יערוך כל אדם שלחנו כבשאר יום טוב וידליק הנר. ואמר מהר"י סג"ל שלא יברך על אותו הנר, אלא אם כן כדאירע י"כ בשבת, וכן הוא במרדכי תחילת הלכות י"כ. ולא נהגינן כא"ח אשר העיד בשם הרא"ש לברך אף דלאו שבת הוא. שאלו מקדם מהר"י סג"ל אם מותר להטמין כשחל י"כ בשבת כדי לאכול במוצאי שבת, והשיב שאין להטמין דוקא לשבת ושם מותר משום דאוכלים בשבת.

[יב] ואת הנר אשר מדליק אדם לשלום ביתו נהגינן האידנא כלישנא דפרק מקום שנהגו דקאמר מקום שנהגו להדליק מדליקין, ומדליקין בחדר משכבו. ואז הוא מונע את עצמו מלקרב לאשתו. דישראל קדושים הם ואינם משמשין מטותיהן לאור הנר. והשתא אי מדליק את הנר בביתו ולא בחדר משכבו עושה תרי קולי, חדא שמסתכל בה בבית שהיא מקושטת ומתאוה לה, וכשנכנס לחדר אין לו שום היכר ויבא עליה באיסור לכן ידליקנו בחדר משכבו. ויתרחק מן אשתו כל אותו הלילה ולמחר ביום כבימי נידותה שלא יגע בה אפילו באצבע קטנה, ולא ירבה דברים עמה כדי להרחיק את עצמו מהרגל דבר עבירה, וק"ו מנדה, ומה נדה שבעלה מותר עמה בחדר בלא נר אפ"ה צריך להרחיק מעליה, ביום כפורים שצריך נר בחדרו כמו שפי' אינו דין שצריך להרחיק את עצמו ממנה, וכן הוא בספר אגודה במסכת פסחים סי' נ"ב.

[יג] אמר מהר"י סג"ל שידליקו הנרות מבעוד יום גדול כדי להוסיף מחול על הקודש. וכן בזמן שהימים קצרים ימהרו הנשים להיות נכונות מבעוד יום גדול דגם הם חייבות כדילפינן מן האזרח. וגם המדליק הנרות בבה"כ ידליקם מבעוד יום כי רבים הם וצריך להדליקם מבעו"י.

אמר מהר"י סג"ל טעם הנרות שמדליקין ביה"כ, משום שכתב המרדכי מי שרוצה לידע אם יעלה לו שנתו יקח נר וידליק מן ר"ה עד יו"כ. והא דמדליקין ביום כפורים משום דיום דין הוא להגמר. וכתיב נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן (משלי כ, כז). ואמר משם חמיו מה"ר אברהם ז"ל דלהכי לוקחים אנשים ונערים נרות ולא הנשים, משום דנר שקול נגד איבריו של אדם לכפר עליהם. והם רמ"ח איברים ורוח ונשמה הרי ר"ן כמנין נר, ר"ל שירחם המקום על כולן. אבל הנשים יש להן איברים יתרות כגון דלת ומפתח, לפיכך נשים אין נוהגות בנרות הללו. מה"ר זלמן קיצינגן דרש דנראה אליו דלהכי נשים פטורות מן נרות האלו, משום דאנשים חייבין רמ"ח מצות עשה שבתורה ועוד שני לאוין שחשובין כמו עשה והן לאו הניתק לעשה ולאו הבא מכלל עשה היינו ר"ן, ומכל אלו הנשים פטורות דאינן חייבות כ"א בלאוין. ואמר דבאשר"י כתב טעמא אשר מדליקין הנרות ביה"כ משום דכתיב על כן באורים כבדו ה' (ישעיה כד, טו), ר"ל בנרות. וכן בא"ח באורים כבדו ה' מתרגמינן בפנסין.

תוכן העניינים

מהריל (מנהגים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה