מהריל (מנהגים)· רבנו יעקב הלוי [המהרי"ל] מולין
הלכות חג הסוכות · שמיני עצרת ושמחת תורה
[יג] שמיני עצרת הוא לעולם כ"ב תשרי ואינו חל אלא באחד דימי בגה"ז. יוצר אום כאישון, ואין בו לא אופן ולא זולת וקורין בסדר ראה כל הבכור והפרשיות עיין לעיל בתפלה של פסח. למפטיר קורין ביום השמיני עצרת, ומפטיר במלכים ויהי ככלות שלמה. כללא הוא כל יום טוב שקורין בו איש כמתנת ידו מזכירין נשמות ואומר אב הרחמים.
בפסקי' בשם ר' חננאל בשמיני עצרת לאחר קריאת התורה וקדיש מיד אומר ש"צ בקול רם משיב הרוח ומוריד הגשם ושוב פותחים כולם ומתפללין גשם והכי נהגינן.
[יד] שמחת תורה לעולם כ"ג תשרי, ואינו חל אלא בא' דימי אגד"ו. יוצר "אשרי העם שלו ככה" בניגון "אור ישע", אופן וזולת ולא שום קרובץ. קודם הוצאת ס"ת אומר ש"צ אתה הראת, וצבור עונים אחריו כל פסוק פסוק. כשמגיע כי מציון תצא כו' מוציאין כל הס"ת, ואת שיקראו בראשונה וזאת הברכה מחזיק ש"צ בידיו ואומר גדלו. וציבור רוממו. אנא ה' הושיעה כו'. וגומר הפסוקים בראשונה ופותח ש"צ קול רם על הכל. ברוב מקומות קורין כל הציבור בסדר וזאת הברכה וכופל ומשלש עד מעונה אלהי קדם להספיק לכולן. ולבסוף קורין כל הנערים. אכן מהר"י סג"ל היה נוהג לקרא רק לששה גוברין וזאת הברכה עד ועזר מצריו תהיה א'. כתפיו שכן ב'. אלפי מנשה ג'. עם ישראל ד'. ובגאותו שחקים ה'. ואז אומר רשות לחתן תורה ומסיים אליו מעונה אלהי קדם. ואח"כ רשות לחתן בראשית, וקורין לו בס"ת שנייה מבראשית עד ברא אלהים לעשות. ואומר חצי קדיש. כללא הוא דא"א קדיש לס"ת עד דקראו וסיימו מנין חובת היום. למפטיר קורא בס"ת שלישית בפנחס כדאתמול, ומפטיר בריש יהושע ויהי אחרי מות משה עד רק חזק ואמץ.
[טו] וז"ל מהרא"ק: בליל שמחת תורה פונין מן הסוכה. אבל ביום אין לאדם לצאת מן הסוכה. באשכנז פונין מסוכה בשמיני עצרת אחר הסעודה דשחרית כדפי' לעיל. לקריאת חתן תורה אומר מרשות וקורין מעונה אלהי קדם. גם החתן בעצמו קורא ולכל היד החזקה עד סוף סידרא. ואז מביאין ס"ת שנייה לחתן בראשית ואומר מרשות אחר והחתן מתחיל בראשית וגו' וקורא עם הקהל ויכלו. ושם מתחיל ש"צ בקול רם עד אלהים לעשות. קדיש. ומביאין ס"ת שלישית וקורין למפטיר כדאתמול. ויפטיר אחרי מות משה.
הג"ה: ואי ליכא אלא שני ספרי תורות קורין בראשונה וזאת הברכה ובשנייה בראשית למפטיר חוזרין וקורין בראשונה. וכן יעשה לעולם כל אימת דבעי ג' ספרי תורות וליכא אלא שנים. במחזור ויטרי כתב שיש לומר קדיש אחר ס"ת ראשונה וקדיש אחר ס"ת שנייה. ואנו נוהגין שמוציאין ג' ספרי תורות ואומר קדיש אחר השנייה. כשקורין שני ס"ת כשנותנין לו השנייה לקרות אינם פותחין אותה ואין נוטל המפה עד שגללו הראשונה במפה. והנוטל ספר תורה נוטה על זרועו דימין שנאמר מימינו אש דת למו (דברים לג, ב), עכ"ל.
[טז] הג"ה: שאלו לרש"י מי שאין לו לולב להקיף בו צריך להקיף או לא. והשיב א"צ להקיף דהא שבת אין מקיפין דאין נוטלין הלולב, ה"נ לא שנא. שוב מצאתי וז"ל יחיד צריך ליטול ערבה ויאמר הושענות כו' ויוצא ידי חובתו וא"צ להקיף לפי שאין מוציאין ס"ת בפחות מעשרה כי לדוגמת המזבח אנו מקיפין לס"ת, עכ"ל מהרא"ק.
[יז] נשאל למהר"י סג"ל אם יכולין כהן או לוי להיות חתן תורה או חתן בראשית. והשיב דכל פוסקים התירו לבד הג"ה מרבי' פרץ בתשב"ץ, ומי יכניס ראשו לפלוגתא. אכן העיד על אביו מהרמ"ו סג"ל שהיה בכל שנה אחד מן החתנים. באסרו חג אין אומרים למנצח ואין נופלין לתחינה. מתנת יד כמנהג בכל רגל האחרון. עיין לעיל בסדר תפלת של פסח. בפראנקפורט א"א תחנון מאסרו חג עד אחר ר"ח חשון, הג"ה: באשר"י בפ' ואלו מגלחין דף מ"ד, ובניסן כל החודש מערב י"כ עד ר"ח חשון מצדיקין דרך הליכה.