מהריל (מנהגים)· רבנו יעקב הלוי [המהרי"ל] מולין
הלכות חג הסוכות · סדר תפילות חג הסוכות
הלכות תפלה. לשם ולתהלה, סדר הלכות תפלה
[א] לעולם יום ראשון של סוכות הוא ט"ו תשרי ולא חל באחד דימי אד"ו כמו ראש השנה. ויום שהוא ראשון של ראש השנה הוא ראשון של סוכות. בערב סוכות כשם שאין אומרים תחינה כך אין בו למנצח. ואם הוא ביום שני אומרים אל ארך אפים.
מעריבים של סוכות בליל א' אומרים "אוחזי בידם". בליל ב' "חג האסיף". ואם חל יום ראשון בשבת מחליפים. בליל שמיני עצרת אומרים "שמיני אותותיו". בשמחת תורה אומרים "ארחמך השם" ויש מקומות "את יום השמיני".
[ב] בסוכות ובשמיני עצרת מתחיל הש"צ הגדול, וכן בשמחת תורה, כן נוהגין בק"ק פראנקפורט ואומרים אל נא בב' ימים, א"א זמן אלולב ביום ב' אא"כ כשחל ביום ראשון בשבת, אז אומרים זמן אלולב ביום ב'.אכן בק"ק דמגנצא מתחיל בשמחת תורה האל בתעצומות כמו בשבועות שנתנה התורה וחוזר אל ההודאות וכן לעלם ולעלמי עלמיא וכופל לעילא. קרובץ ביום ראשון "ארחץ" ובשני "אוימתי". בשבת דחולו של מועד יוצר "את השם הנכבד" ולא אומר אופן ולא זולת. וא"א צו"ץ ולא ויהי נועם ואומר ויתן לך. קהלת אומר בשבת דח"ה ומברכין עליו על מקרא מגילה. ואם אין שבת בח"ה אומר אותו בשמיני עצרת שחל בשבת. סדר ההושענות סימן אותיות שניות שלהן על"ו ב"ד. יום ראשון "אערוך שועי". ב' "אל למושעות". ג' "אום אני חומה". ד' "אבן שתיה". ה' "אדמה מארר". במגנצא א"א פסוקי קרבנות בתפלת המוספין, וכן בוורמיישא. אכן בשבת דח"ה דבלאו הכי אומרים וביום השבת שני כבשים כו' גומרין ואומר נמי פסוקי דיומי דרגל.
[ג] בשבת ח"ה דסוכות מוציאין ב' ס"ת וקורין בסדר תשא ראה אתה אומר לז' גוברין עד על פני האדמה א'. אשר ארחם ב'. ופני לא יראו ג'. ההר ההוא ד'. עושה עמך ה'. לא תעשה לך ו'. בחלב אמו ז'. למפטיר בס"ת שנייה בפנחס ענין היום דהוא ספיקא אתמול והיום, ומפטיר ביחזקאל ביום בא גוג.
אמר מהר"י סג"ל שמה"ר גרשון ז"ל אמר שכתב במנהגים של הר"ר חיים פלטיאל שבשבת ח"ה דסוכות אז המפטיר מזכיר של יום טוב בעל התורה מה שלא צריך בפסח בשבת דחש"מ. ואמר לו הטעם בשם מה"ר וייבש ז"ל, לפי שבשבת ח"ה דסוכות מוציאין ב' ס"ת מה שאין עושין כן כל שאר יומי ח"ה דסוכות דאין מוציאין רק אחת. ובפסח אינן מוציאין בשבת דח"ה יותר מבשאר הימים דמוציאין כל יום ב' ספרי תורות. ומהר"י סג"ל השיב הטעם לפי שסוכות חלוק בקרבן משא"כ בפסח. והיינו נמי טעמא שבסוכות גומרין את ההלל כל תשעה, ובפסח אין גומרין כי אם ב' ימים הראשונים, אלא לפי שחג הסוכות חלוק עם קרבנותיו דמוסף שקרב היום אינו נקרב למחר, אבל חג המצות אין חלוק ככה. אין נוטלין הלולב בשבת, ואין (מכסכסין) [מסבבין] להושענות ואומר הושענא אום נצורה.
[ד] ביום טוב ב' דסוכות קורין ובחמשה עשר יום. נשאל למהר"י סג"ל מפני מה לא קורין וביום השני, והשיב משום ספיקא עבדינן שמא היום יום טוב, ואי קורין וביום השני סבורין העולם דחול המועד הוא, ואתי למיעבד מלאכה. פעם אחת שכח ש"צ לעשות הפרשה לרביעי כתיקנה והיינו תשבתו שבתכם, ואמר מהר"י סג"ל לסיים לרביעי כל הפרשה עד שלשה פסוקים ואותם שלשה פסוקים יקרא לחמישי.
[ה] הושענא רבה שהוא לעולם כ"א תשרי ואינו חל אך באחד דימי אבד"ו, והוא ערב יום טוב דשמיני עצרת. ומשכימין לבה"כ כעלות השחר, ומדליקין שיורי נרות של יום כפור. ומתקנין כל אחד ואחד ערבה אל הושענות כל זמן שאומר פסוקי דזמרה. ואותו שחר היה מהר"י סג"ל ש"צ כדרך שעשה בר"ה וביה"כ והיה לובש את שרגניז כדרך בר"ה ויה"כ, והשאר בגדים לא שינה חוץ מקטא ומטרון של שבת שלבש כל ימי ח"ה דאפילו טלית של חול לבש ולא המיוחד לו לשבת. והיה מתקן אליו לולב חדש והיה מתיר אגד של הפולמא עד חציה. ובשאר הימים היתה פתוחה למעלה רק טפח. וההדס הניח קשור כמו מעיקרא אל הפולמא בעלין של הפולמא. ונטל שלשה בדי ערבה להושענות. ובשעה שאומר הושענות החזיקם אצל הלולב ולא תוחבם תוך הלולב. וכשהוא היה ש"צ היה מנענע את הלולב רק ביאמר נא, ולא בשני יאמרו נא. אכן כשאמר ש"צ היה אז הוא מנענע גם בהודו שעונה אחר שני יאמרו. וכשאמר הודו דבסוף הלל היה מנענע ל"ו כחות פעמיים משום דכופלין אותו. והיה מפסיק קצת בין ל"ו כוחות הראשונות לשניות. ביש מקומות בהושענא רבה אומרים גדלו בניגון של יום טוב. על הכל, קדושה רבה במוסף, אדיר אדירנו אין כאלהינו בקול רם כמו ביום טוב, קדיש האחרון בניגון יום טוב. במגנצא אין משנין רק קדיש האחרון ביום טוב. בק"ק פראנקפורט משימין פרוכת ומכסאות לבן כמו בי"כ, בק"ק פראנקפורט א"א פסוקי דזמרה של שבת ולא נעריצך ואין משנים שום דבר כלל רק קדיש האחרון מנגנים בניגון יו"ט, וניגון אדון עולם מנגנים כמו בי"כ.
[ו] בכל יום מסבבין להושענות ס"ת ובהושענא רבה מסבב ז' ספר תורות באשר סובבין ז' פעמים. בק"ק פראנקפורט מוציאין ג' ס"ת בהושענה רבה כשמקיפין. ולכל סיבוב מכניסין ספר תורה אחת, עד הכניסו כולם. וסדר הושענות שמסבבין בהן. "למען אמיתך. אדון המושיע. אום אני חומה. אבן שתייה. אדם ובהמה. למען איתן. תתננו. כהושעת אלים כו'". ופותח ש"צ בקול "אנא הושיעה נא". וצבור עונין ואומר ג"כ "אנא אזון" חרוזה אחת ומסיימין "בערבי נחל" כו'. וש"צ חוזר ואומר "בערבי" כו', ובסדר הזה "אל נא תעינו", וכן "למען תמים", "אך תענה אמונים", וכן "אז כעיני", וכן "אומץ ישעך". אלו שלשה אומר הצבור כולן. וש"צ אומר כל חרוזה אחרונה שלהן. לסוף עונין צבור "קול מבשר". וש"צ כופל וצבור משלשין. הושיעה את עמך קדיש.
במרדכי הגדול כתב אם מילה חל בהושענא רבה יש נוהגין כשמגיע ש"צ בהושענות בסוף חרוזה "אנא הבט לברית" אז אומר פזמון "זכור ברית" כסדרו שנוהגים בכל זמן ואח"כ מסיים חרוזה דאנא הבט. כשאירע מילה בהושענה רבה אומרים זכור ברית באנא אזון, לפני אנא הבט לברית טבעך.
[ז] מהר"י סג"ל היה נוהג ליטול האתרוג להפך פטמתו למטה ועיקרו למעלה עד שבירך כדי להחשב הברכה עובר לעשייתה. וכן אשכחן דעבד הכי מהר"ם. ולאחר שסיים הברכות הפך האתרוג כדינו פטמתו למעלה ועיקרו למטה כדרך גדילתו והתחיל לנענע.
וכך היה סדר הנענועין דמהר"י סג"ל: הוליך והביא ג"פ לפניו כלפי מזרח ואח"כ ג"פ לימינו לצד דרום ואז נשאר עומד במקומו ופניו למזרח, והרים את הלולב על כתיפו מאחוריו נגד מערב ג"פ, ואח"כ לשמאלו לצד צפון ג"פ, ואז היה דוחפו לפניו ג"פ, ואח"כ היה משפיל ידיו עם הלולב למטה ג"פ. ולא דחף ראש הלולב נגד הקרקע אך השפיל ידיו עם הלולב, סך הכל ל"ו כחות בהולכה ובהובאה. ובכל נענועים פניו כלפי מזרח. אך הפך ידיו עם הלולב נגד הרוחות. ולא פירד יד ימינו שבה הלולב מיד שמאל שבה האתרוג, וכן באמרו הושענות לא פירד את הלולב מן האתרוג ואז היה מנענע נענוע אחד לה' רוחות ולא למטה.
[ח] מעשה במגנצא בהושענא רבא השכימו הצבור ובראשם מהר"י סג"ל והיו סבורין שעמוד השחר עלה ושגגו שעדיין היתה הלבנה זורחת בתקפה. והיו מעטפין טלית והניחו תפילין וסיימו את פסוקי דזמרה, ואח"כ החשיך והמתינו כמעט שעה עד שעלה עמוד השחר. וערב ר"ח מרחשון אח"כ צוה וגזר מהר"י סג"ל לכל הקהל שיתענו על שאמרו פסוקי דזמרה והניחו טלית ותפילין בלילה, ואמרו ג' סליחות וקרו ויחל כדין כל תענית צבור.
[ט] אמר מהר"י סג"ל מה שש"צ פונה לשמאלו מארון הקודש לסבב המגדל וכן עושין אחריו כל העם והלא אמרי' כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין, הכא שאני דחשבינן אחר ספר תורה שמחזיקין על המגדל בשעה שמסבבין ונמצא דצד ימין הוא, דאם בא לעלות למגדל והיה פונה אז מלעלות היה פונה ימין כדרך שמסבבין, ודוק.
[י] מנהגי מהרא"ק: יום טוב בשבת א"א במה מדליקין גזירה משום יום טוב שחל בע"ש דאין מעשרין ואין מערבין ביום טוב. ונ"ל משום זה אין להניח מלומר שלא תחלוק בין זאת לשאר שבתות, והרי תקון תפלה כך היא דפריך בירו' והרי אמרי' אסור לשאל צרכיו בשבת ומשני טופס ברכה כך היא. ועוד ברכה מעין שבע תוכיח שלא נתקנה אלא משום עם שבשדות, ועוד הרי בשאר ימות השנה כשאומר במה מדליקין כבר חל שבת ואסור לעשר ולערב אפ"ה אמרינן. ועי"ל משום דאין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב. ועוד שייך עירוב כגון עירובי חצירות כדאמר תלמודא שאין אתה אוסרו בדבר המותר, וגם תורם ונותן עיניו בצד זה. ומטבילין כלי אגב מימיו לטהרו, חיים פלטיאל. והכי נהגינן דוקא כי חל יום טוב בע"ש לא אמרינן וכי חל יום טוב בשבת אמרינן.
[יא] הכי אמר רב פלטיאל שצריך לברך על נטילתו של לולב שכל מצוה מברך עובר לעשייתה חוץ מן הטבילה, ועיקר מצות לולב הוא הנענוע. קודם שיתפוס הלולב יברך, כדאמרי' בירושלמי האי דמברך מקמי דמטי לידי' צריך לברך תניינות, ונ"ל אדרבא צריך לברך טרם שיתפוס הלולב דזהו עובר לעשייתה. וההיא דירושלמי מיירי דלא אתי אותו דבר לידו כל עיקר דעלי' מייתי האי מאן דנסיב עגולא גנפא ונפל מידו דהא פריך עלה מאמת המים, חיים פלטיאל.
ויקיף המגדל פעם אחת כדאי' בירושלמי בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת. ועכשיו החזן עומד כמלאך השם צבאות וספר תורה בידו והעם מקיפין אותו דוגמת המזבח והוא סמך על מנהג שלנו. אם ראשון של יום טוב בשבת א"א ויתן לך. א"א בשני זמן על הלולב. אם חל יום ראשון של סוכות בשבת, אומרים זמן בשני.
[יב] ראשון של סוכות וכן בשני קורין בחד ענין בסדר אמור שור או כשב כו'. לאלהים אני ה' א'. עבודה לא תעשו ב'. אני ה' אלהיכם ג'. תשבתו שבתכם ד'. ואל בני ישראל ה'. ואם הראשון בשבת חולקין לז'. המוציא אתכם א'. עבודה לא תעשו ב'. מושבותיכם ג'. אני ה' אלהיכם ד'. שבתכם ה'. תתנו לה' ו'. אל בני ישראל ז'. למפטיר קורין ובחמשה עשר שני הימים. בראשון מפטיר בתרי עשר הנה יום בא לה', ביום שני מפטיר במלכים ויקהלו על המלך שלמה.
בח"ה ראשון של סוכות אין מוציאין רק ס"ת אחת וקורין בפנחס כהן וביום ב'. לוי וביום ג'. ישראל וביום ד'. לרביעי חוזר למעלה וביום השני וביום השלישי. וזה הכלל לעולם ספיקא דיומא והיינו דאתמול ודהיום קורין עם האחרון. בהושענא רבא ראשון יום ה'. שני יום ו'. שלישי יום ז'. לרביעי חוזר וקורא ביום ו' וז'.
הג"ה: מצאתי כתוב שבהושענא רבא אחרון קורא ביום ו' וז' שכן ספיקות היום בח"ה ואי אפשר שמתחיל לקרות וביום הששי כהילוך ימים הראשונים שא"כ נמצא לוי קורא ביום שמיני שהוא קודש, היאך ראוי לקרוא קודש ביום שהוא חול, אלא מוטב לנו לדלג הסדר שיתחיל כהן פרשה אחת למעלה ויכוין שלישי לקרא וביום השביעי ולא לעשות על ידי קריאתו את הקודש חול וכל המשנה ידו על התחתונה.