מהריל (מנהגים)· רבנו יעקב הלוי [המהרי"ל] מולין
הלכות חג הסוכות
הלכות החג
סדר הקידוש עיין לעיל בהלכות יום טוב.
[א] בליל ראשון של סוכות יברך לישב אחר קידוש ואח"כ זמן. למען שיהא קאי זמן אתרווייהו על היו"ט ועל הסוכה, וכן יעשה נמי בליל שני זמן לבסוף. וכ"כ ראבי"ה דיקנה"ז מוכיח שאין אומרים זמן אהבדלה ואף על פי כן מברכין זמן אחריה וכ"פ המיימון, וכן נראה עיקר שלא מצינו חילוק בין שני ימים הראשונים. וכן בשבת שיש לו כוס יברך סוכה על הכוס אחר ב"פ הגפן דבשחר, דקידושא רבה הוא וכיבוד היום. וכן בליל שבת אחר הקידוש על הכוס ובחה"מ אחר ברכת המוציא.
מנהגי מהרא"ק: נ"ל דבליל שני דסוכות צריך לברך זמן ואח"כ לישב בסוכה, מידי הוא טעמא דסוכה ואח"כ זמן לקידוש והלא תדיר קודם אלא משום דצריך שהחיינו לקידוש ושהחיינו לסוכה, כדאמרינן העושה סוכה לעצמו מברך זמן. להכי מברך סוכה ואח"כ זמן כדי שיפטור שניהם בשהחיינו אחד. ובליל שני בקידוש צריך זמן שמא אתמול היה חול, אבל סוכה אפילו היה חול יצא דעיקר זמן בשעת עשייתה, ואם יאמר סוכות בינתים נמצא מפסיק בברכה. מיהו נ"ל דאין קפידא אפילו למ"ד מצות אין צריכות כוונה. מיהו מתכוין שלא לצאת בסוכה בזה אם לא על ידי קידוש. ואם אתמול היה חול ואז בקידוש לא היה גם הזמן לא היה, לפיכך נהגו לברך בליל שני כמו בליל ראשון מתחילה לישב, ואח"כ זמן. ועוד אין קפידא בהפסקת ברכות וראיה לדבר יקנה"ז. אך נ"ל דבליל ימים הראשונים צריך לברך זמן על סוכה קודם נטילה כדי שלא יהא הפסק בין נטילה לאכילה והיא אין צריכה קידוש, דהא אפילו עיכוב שינה צריך לברך דהוא עיקר דאין ישנים עראי חוץ לסוכה, אלא דסמכוה לאכילה דקרוי' ישיבה וישבו לאכל לחם (בראשית לז, כה), חיים פלטיאל.
[ב] ויש נוהגין לקום עד שיברכו לישב להחשב עובר לעשייתה. אמר מהרי"ל דזה מיתחזי כיוהרא ואין לעשות. ושיבוש הוא דלישב אינו לשון ישיבה רק לשון עכבה, כמו ותשבו בקדש ימים רבים (דברים א, מו), וכן בא"ח.
נשאל ממהר"י סג"ל מפני מה בליל שמיני אסור לישן בסוכה וביום שמיני מצה לא מברכינן רק בליל ראשון. והשיב משום דכשאוכל מצה אינו עושה מצוה ולא מקיים עשה, כי אם שלא אוכל חמץ. דאין חייבים במצה אך בלילה הראשון, דכתיב בערב תאכלו מצות (שמות יב, יח). אבל גבי סוכה כל שעה שהוא יושב מקיים בסוכות תשבו שבעת ימים (ויקרא כג, מב).
[ג] אמר מהר"י סג"ל שאסור לישן ליל שמיני עצרת בסוכה דנראה כמוסיף. אכן אם יבא לאכול ביום שמיני עצרת בין השמשות חייב אז לאכול בסוכה. וכן אם שמיני עצרת בא' בשבת חייב לעשות ג' סעודות בסוכה, ובשחרית כשגמר סעודתו יזמן ויקום וילך וימתין מעט כדי להחשב שתי סעודות באשר מסיח דעתו מסעודה ראשונה. ויחזור ויטול את ידיו ויברך המוציא ולישב בסוכה, ויסעוד סעודה שלישית, ויזמן פעם שנית. לאפוקי מאותם אשר מזמנין על סעודה ראשונה ונשארים שם במקומם וחוזרין וסועדין שנית לסעודה שלישית, ולא הסיחו את דעתם מסעודה ראשונה ונחשב כסעודה אחת.
בליל שמיני עצרת אף על פי שאין מברכין לישב בסוכה מברכין זמן דרגל בפני עצמו הוא, וכן בלילי שמחת תורה מברכין זמן.
נשאל ממהר"י סג"ל מפני מה בליל שמיני אסור לישן בסוכה וביום שמיני אוכלין שם, ואמר דמה שאוכל שם משום ספיקא הוא ויתובי יתבינן ברוכי לא מברכינן ואית ליה היכר, אבל בליל שמיני אין בו היכר דעל השינה לעולם אין מברכין ונראה כמוסיף.
[אך לא יברך לישב בסוכה לא בלילה ולא ביום, דיתובי כו'. ואכילה לית ביה היכר תוספת דהרואה אוכל בסוכה אומר עריבת סוכה עליו לאכול בה, וגם לא שמעינן מיניה עוד ברכה לישב בסוכה. אבל לינת סוכה דלית ביה הנאה וגם לא בירך על השינה עד כאן נראה כמוסיף].
[ד] [מהר"י סג"ל נהג בעצמו ג"כ לשאת - לטלטל - כליו ושולחניו מן הסוכה ביום שמיני עצרת שחרית אחר הסעודה לבית, ואמר] מהר"י סג"ל (דרש) מה שנוהגין העולם ביום שמיני אחר סעודה ממהרין לצאת מן הסוכה, דחיישי שמא יוסיפו שאם יאחרו ויספרו שמועות איש לרעהו נראה כמוסיף, דהא גם טיול וסיפור שמועות בעי סוכה כדפי' לעיל. ואם נושא מן הסוכה טבלא המעריכים על רגליה ומסירין מתי שירצו, אסור להעריכה בבית מיד על רגליה דהוי מכין מיו"ט לחבירו דאסור רק יניחנה בפרקונה עד הלילה ואז יעריכנה.
[ה] נשאל למהר"י סג"ל מפני מה אומר בשמיני עצרת ביום שמיני חג העצרת הזה יאמר חג שמיני ודיו. והשיב דבכל המצות מברכינן על המצוה כגון חג המצות חג השבועות חג הסוכות, ואי אמר הכי שמיני לחוד לא נדע מאיזה שמיני היא, לכן אומר נמי העצרת. ואי אומר העצרת לחוד ה"א שבועות הוא דנמי מתקרי עצרת דשבועותיכם מתרגמינן בעצרותיכון לכך אומר שמיני. ושוב מצאתי וז"ל אם בא לומר חג יאמר את יום שמיני חג העצרת הזה דאז משמע שהוא טפל לחג ולא חג בפני עצמו, כדאמרינן בריש יומא מי איכא מידי דעיקר רגל לא בעי פרישה טפל דידיה בעי פרישה ואפילו למ"ד שמיני רגל בפני עצמו הוא ה"מ לענין פז"ר קש"ב אבל לענין תשלומין תשלומי ראשון הוא. הילכך האומר את יום שמיני עצרת הזה טעות הוא בידו שמשמע שהוא חג בפני עצמו כשאר חגים, עכ"ל.
נשאל למהר"י סג"ל מ"ש סוכה דאומר שמחתנו יותר משאר רגלים. ואמר דהיתה בה שמחה יתירה שמדליקין ד' מנורות שהיו מאירין בכל ירושלים.
[ו] נשאל למהר"י סג"ל אם לאכול פירות חוץ לסוכה ואמר שלא כדין לאוכלם חוץ לסוכה. ויש להחמיר בכל דבר אכילה ושתייה להיות בסוכה חוץ משתיית מים. שאלתי את פי מהר"י סג"ל מאי שנא דאתרוג מותר בשמחת תורה ונוי סוכה אסור עד מוצאו. והשיב לי הואיל דבליל שמיני אוכלים בסוכה ואז איתקצאי לכולי יומא. ואם חל אסרו חג בשבת אסור עד מוצאו דאין יום טוב מכין לשבת. אכן אתרוג לא איתקצאי למצוה בשמיני דהא לא מברכינן עליו לפיכך מותר בשמחת תורה.
[ז] אמר מהר"י סג"ל אימא טעמא אמאי מסכת סוכה ה' פרקים נגד ד' מיני לולב ומצות סוכה. אמר מהר"י סג"ל דהוא שאל מגדול אחד אמאי האריך רש"י ושאר פוסקים במסכת סוכה ועירובין יותר מבשום מסכתא. והשיב לו לפי שדיניהם רחוקים מדעת הבריות, כגון גודא אסיק גודא אחית ודין לבוד ודופן עקומה ולחי וקורה שמתירין את המבוי, והרבה כה"ג אשר קשה לדעת סברתם, להכי חזרו הפרשנים להבינם ולהשכילם לכל.
[ח] אמר מהר"י סג"ל מה שנוטלים הנערים רבה ומבעירין אש בשמחת תורה מנהג יפה הוא לשמחת יום טוב, ולית ביה משום סתירת אהל אם סותרין בנין הסוכה דלא מתקרי סתירה לחייב אך הסותר על מנת לבנות, וגם ההבערה אינה אסורה אף על פי דלא לצורך היא דאין בה איסור דאורייתא משום דאנו בקיאים בקביעות ירחא ויו"ט ראשון בלבד דאורייתא, ומנהג אבותינו בידינו לעשות יום טוב שני. ועוד דאין עושין זאת כי אם הקטנים ואין אנו מצווין להפרישן כמו קטן האוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישן. וכן התיר מהר"ם לקטנים לשתות יין של קידוש בבה"כ אף על גב דאין קידוש אלא במקום סעודה. אבל בני מצוה שלא כדין שעושין זאת לסתור ולהבעיר האש וכן אמר שאביו מהר"ם סג"ל היה מוחה בימי בחורותיו בידו שלא יסתור שום סוכה ולא יבעיר האש בשמחת תורה. [ואני - המלקט באומרים - ראיתי אמ"ץ מהר"י סג"ל מאד היה שמח והיה נהנה כשרואה הנערים רצין בשמחת תורה מבית לבית לסתור - לגזול - עצי הסוכה ולהביא עצים ולעשות מדורה, והוא בעצמו הניחם לקחת מסוכתו והסיתם לגזול מהעצרנים שלא רצו לתת להם ברצון].
[ט] אמר מהר"י סג"ל שכתב רא"ם שאין לצלות תפוחים בהושענא רבה עם ערבת ההושענות שנטלו בשעה שאמרו הושענות בתפלה דאיתקצאי למצוה. אכן מחזיקי' אותם וגם ערבות הלולבין להסיק בהן התנור שאופין המצות בע"פ, דהואיל ואיתעביד בהן חד מצוה נעביד בה עוד אחרת. ואינם איתקצאי למצוה מליהנות בהן רק באותו יום לחוד. ואמר אף על גב דנזרקי' ערבות של ההושענות אסור לזלזל בהן כגון לדרוס עליהם, אך שומרים אותם לעשות בהן עוד מצוה כדפי' לעיל.
[י] נשאל למהר"י סג"ל אמאי קונין מצות בשמחת תורה והלא יום טוב הוא, והשיב מצוה מותר לקנות ביום טוב. וכ"ת מ"ש מס"ת ותפילין דאין קונין ביום טוב, שאני התם דעדיין הם לפניו כל שעה לקנותם והמצות האידנא הן שעתן, ועוד צורכי רבים הם שקונין המצות ומתירין ביום טוב. [מנהג - היה - במגנצא שכל נכרי שאינו מיושבי - מבני - העיר לא היה רשאי לקנות שום מצוה של בית הכנסת, - אפילו להיות חתן תורה ובראשית].
[יא] דרש מהר"י סג"ל הא דאמרי' המבזה המועדות אין לו חלק לעה"ב, מיירי בעושה מלאכה אפי' בח"ה אף על פי שיש מלאכה מותרת היינו דוקא דבר האבוד. ומטעם זה מותר לקנות יין בח"ה דסוכות או ליקח מן הגוים בחובות משום דהוי כמציל מידם. ומטעם זה יזהר כל אדם לתקן את חביותיהם קודם יום טוב דבמדינת ריינוס רוב פעמים עת הבציר בימי הסוכות. וגם חכמים לא התירו לקנות יין במועד כ"א צורך בני ביתו לשתיית השנה. אבל ליקח יין להרויח בו למכור ולמזוג לא התירו דהוי כפרקמטיא שהיא אסורה במועד. אכן הקונה כל יינן קודם המועד הרי זה משובח.
ואם השנה היא שהכל סבורים שיתאחר הבציר עד אחר מועד ומתוך כך לא תיקן את חביותיו קודם המועד, ופתאום נתרבו הגשמים ונתבשלו, הענבים ובוצרים במועד רשאי לתקן חביותיו. אבל אם כיון מלאכתו במועד אין מתירין לו בשום פנים. מהר"י סג"ל היה אוסר ליתן חבית ע"י גוי ביום טוב להוליכו לכפר.
סדר תפילות חג הסוכות
הלכות תפלה. לשם ולתהלה, סדר הלכות תפלה
[א] לעולם יום ראשון של סוכות הוא ט"ו תשרי ולא חל באחד דימי אד"ו כמו ראש השנה. ויום שהוא ראשון של ראש השנה הוא ראשון של סוכות. בערב סוכות כשם שאין אומרים תחינה כך אין בו למנצח. ואם הוא ביום שני אומרים אל ארך אפים.
מעריבים של סוכות בליל א' אומרים "אוחזי בידם". בליל ב' "חג האסיף". ואם חל יום ראשון בשבת מחליפים. בליל שמיני עצרת אומרים "שמיני אותותיו". בשמחת תורה אומרים "ארחמך השם" ויש מקומות "את יום השמיני".
[ב] בסוכות ובשמיני עצרת מתחיל הש"צ הגדול, וכן בשמחת תורה, כן נוהגין בק"ק פראנקפורט ואומרים אל נא בב' ימים, א"א זמן אלולב ביום ב' אא"כ כשחל ביום ראשון בשבת, אז אומרים זמן אלולב ביום ב'.אכן בק"ק דמגנצא מתחיל בשמחת תורה האל בתעצומות כמו בשבועות שנתנה התורה וחוזר אל ההודאות וכן לעלם ולעלמי עלמיא וכופל לעילא. קרובץ ביום ראשון "ארחץ" ובשני "אוימתי". בשבת דחולו של מועד יוצר "את השם הנכבד" ולא אומר אופן ולא זולת. וא"א צו"ץ ולא ויהי נועם ואומר ויתן לך. קהלת אומר בשבת דח"ה ומברכין עליו על מקרא מגילה. ואם אין שבת בח"ה אומר אותו בשמיני עצרת שחל בשבת. סדר ההושענות סימן אותיות שניות שלהן על"ו ב"ד. יום ראשון "אערוך שועי". ב' "אל למושעות". ג' "אום אני חומה". ד' "אבן שתיה". ה' "אדמה מארר". במגנצא א"א פסוקי קרבנות בתפלת המוספין, וכן בוורמיישא. אכן בשבת דח"ה דבלאו הכי אומרים וביום השבת שני כבשים כו' גומרין ואומר נמי פסוקי דיומי דרגל.
[ג] בשבת ח"ה דסוכות מוציאין ב' ס"ת וקורין בסדר תשא ראה אתה אומר לז' גוברין עד על פני האדמה א'. אשר ארחם ב'. ופני לא יראו ג'. ההר ההוא ד'. עושה עמך ה'. לא תעשה לך ו'. בחלב אמו ז'. למפטיר בס"ת שנייה בפנחס ענין היום דהוא ספיקא אתמול והיום, ומפטיר ביחזקאל ביום בא גוג.
אמר מהר"י סג"ל שמה"ר גרשון ז"ל אמר שכתב במנהגים של הר"ר חיים פלטיאל שבשבת ח"ה דסוכות אז המפטיר מזכיר של יום טוב בעל התורה מה שלא צריך בפסח בשבת דחש"מ. ואמר לו הטעם בשם מה"ר וייבש ז"ל, לפי שבשבת ח"ה דסוכות מוציאין ב' ס"ת מה שאין עושין כן כל שאר יומי ח"ה דסוכות דאין מוציאין רק אחת. ובפסח אינן מוציאין בשבת דח"ה יותר מבשאר הימים דמוציאין כל יום ב' ספרי תורות. ומהר"י סג"ל השיב הטעם לפי שסוכות חלוק בקרבן משא"כ בפסח. והיינו נמי טעמא שבסוכות גומרין את ההלל כל תשעה, ובפסח אין גומרין כי אם ב' ימים הראשונים, אלא לפי שחג הסוכות חלוק עם קרבנותיו דמוסף שקרב היום אינו נקרב למחר, אבל חג המצות אין חלוק ככה. אין נוטלין הלולב בשבת, ואין (מכסכסין) [מסבבין] להושענות ואומר הושענא אום נצורה.
[ד] ביום טוב ב' דסוכות קורין ובחמשה עשר יום. נשאל למהר"י סג"ל מפני מה לא קורין וביום השני, והשיב משום ספיקא עבדינן שמא היום יום טוב, ואי קורין וביום השני סבורין העולם דחול המועד הוא, ואתי למיעבד מלאכה. פעם אחת שכח ש"צ לעשות הפרשה לרביעי כתיקנה והיינו תשבתו שבתכם, ואמר מהר"י סג"ל לסיים לרביעי כל הפרשה עד שלשה פסוקים ואותם שלשה פסוקים יקרא לחמישי.
[ה] הושענא רבה שהוא לעולם כ"א תשרי ואינו חל אך באחד דימי אבד"ו, והוא ערב יום טוב דשמיני עצרת. ומשכימין לבה"כ כעלות השחר, ומדליקין שיורי נרות של יום כפור. ומתקנין כל אחד ואחד ערבה אל הושענות כל זמן שאומר פסוקי דזמרה. ואותו שחר היה מהר"י סג"ל ש"צ כדרך שעשה בר"ה וביה"כ והיה לובש את שרגניז כדרך בר"ה ויה"כ, והשאר בגדים לא שינה חוץ מקטא ומטרון של שבת שלבש כל ימי ח"ה דאפילו טלית של חול לבש ולא המיוחד לו לשבת. והיה מתקן אליו לולב חדש והיה מתיר אגד של הפולמא עד חציה. ובשאר הימים היתה פתוחה למעלה רק טפח. וההדס הניח קשור כמו מעיקרא אל הפולמא בעלין של הפולמא. ונטל שלשה בדי ערבה להושענות. ובשעה שאומר הושענות החזיקם אצל הלולב ולא תוחבם תוך הלולב. וכשהוא היה ש"צ היה מנענע את הלולב רק ביאמר נא, ולא בשני יאמרו נא. אכן כשאמר ש"צ היה אז הוא מנענע גם בהודו שעונה אחר שני יאמרו. וכשאמר הודו דבסוף הלל היה מנענע ל"ו כחות פעמיים משום דכופלין אותו. והיה מפסיק קצת בין ל"ו כוחות הראשונות לשניות. ביש מקומות בהושענא רבה אומרים גדלו בניגון של יום טוב. על הכל, קדושה רבה במוסף, אדיר אדירנו אין כאלהינו בקול רם כמו ביום טוב, קדיש האחרון בניגון יום טוב. במגנצא אין משנין רק קדיש האחרון ביום טוב. בק"ק פראנקפורט משימין פרוכת ומכסאות לבן כמו בי"כ, בק"ק פראנקפורט א"א פסוקי דזמרה של שבת ולא נעריצך ואין משנים שום דבר כלל רק קדיש האחרון מנגנים בניגון יו"ט, וניגון אדון עולם מנגנים כמו בי"כ.
[ו] בכל יום מסבבין להושענות ס"ת ובהושענא רבה מסבב ז' ספר תורות באשר סובבין ז' פעמים. בק"ק פראנקפורט מוציאין ג' ס"ת בהושענה רבה כשמקיפין. ולכל סיבוב מכניסין ספר תורה אחת, עד הכניסו כולם. וסדר הושענות שמסבבין בהן. "למען אמיתך. אדון המושיע. אום אני חומה. אבן שתייה. אדם ובהמה. למען איתן. תתננו. כהושעת אלים כו'". ופותח ש"צ בקול "אנא הושיעה נא". וצבור עונין ואומר ג"כ "אנא אזון" חרוזה אחת ומסיימין "בערבי נחל" כו'. וש"צ חוזר ואומר "בערבי" כו', ובסדר הזה "אל נא תעינו", וכן "למען תמים", "אך תענה אמונים", וכן "אז כעיני", וכן "אומץ ישעך". אלו שלשה אומר הצבור כולן. וש"צ אומר כל חרוזה אחרונה שלהן. לסוף עונין צבור "קול מבשר". וש"צ כופל וצבור משלשין. הושיעה את עמך קדיש.
במרדכי הגדול כתב אם מילה חל בהושענא רבה יש נוהגין כשמגיע ש"צ בהושענות בסוף חרוזה "אנא הבט לברית" אז אומר פזמון "זכור ברית" כסדרו שנוהגים בכל זמן ואח"כ מסיים חרוזה דאנא הבט. כשאירע מילה בהושענה רבה אומרים זכור ברית באנא אזון, לפני אנא הבט לברית טבעך.
[ז] מהר"י סג"ל היה נוהג ליטול האתרוג להפך פטמתו למטה ועיקרו למעלה עד שבירך כדי להחשב הברכה עובר לעשייתה. וכן אשכחן דעבד הכי מהר"ם. ולאחר שסיים הברכות הפך האתרוג כדינו פטמתו למעלה ועיקרו למטה כדרך גדילתו והתחיל לנענע.
וכך היה סדר הנענועין דמהר"י סג"ל: הוליך והביא ג"פ לפניו כלפי מזרח ואח"כ ג"פ לימינו לצד דרום ואז נשאר עומד במקומו ופניו למזרח, והרים את הלולב על כתיפו מאחוריו נגד מערב ג"פ, ואח"כ לשמאלו לצד צפון ג"פ, ואז היה דוחפו לפניו ג"פ, ואח"כ היה משפיל ידיו עם הלולב למטה ג"פ. ולא דחף ראש הלולב נגד הקרקע אך השפיל ידיו עם הלולב, סך הכל ל"ו כחות בהולכה ובהובאה. ובכל נענועים פניו כלפי מזרח. אך הפך ידיו עם הלולב נגד הרוחות. ולא פירד יד ימינו שבה הלולב מיד שמאל שבה האתרוג, וכן באמרו הושענות לא פירד את הלולב מן האתרוג ואז היה מנענע נענוע אחד לה' רוחות ולא למטה.
[ח] מעשה במגנצא בהושענא רבא השכימו הצבור ובראשם מהר"י סג"ל והיו סבורין שעמוד השחר עלה ושגגו שעדיין היתה הלבנה זורחת בתקפה. והיו מעטפין טלית והניחו תפילין וסיימו את פסוקי דזמרה, ואח"כ החשיך והמתינו כמעט שעה עד שעלה עמוד השחר. וערב ר"ח מרחשון אח"כ צוה וגזר מהר"י סג"ל לכל הקהל שיתענו על שאמרו פסוקי דזמרה והניחו טלית ותפילין בלילה, ואמרו ג' סליחות וקרו ויחל כדין כל תענית צבור.
[ט] אמר מהר"י סג"ל מה שש"צ פונה לשמאלו מארון הקודש לסבב המגדל וכן עושין אחריו כל העם והלא אמרי' כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין, הכא שאני דחשבינן אחר ספר תורה שמחזיקין על המגדל בשעה שמסבבין ונמצא דצד ימין הוא, דאם בא לעלות למגדל והיה פונה אז מלעלות היה פונה ימין כדרך שמסבבין, ודוק.
[י] מנהגי מהרא"ק: יום טוב בשבת א"א במה מדליקין גזירה משום יום טוב שחל בע"ש דאין מעשרין ואין מערבין ביום טוב. ונ"ל משום זה אין להניח מלומר שלא תחלוק בין זאת לשאר שבתות, והרי תקון תפלה כך היא דפריך בירו' והרי אמרי' אסור לשאל צרכיו בשבת ומשני טופס ברכה כך היא. ועוד ברכה מעין שבע תוכיח שלא נתקנה אלא משום עם שבשדות, ועוד הרי בשאר ימות השנה כשאומר במה מדליקין כבר חל שבת ואסור לעשר ולערב אפ"ה אמרינן. ועי"ל משום דאין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב. ועוד שייך עירוב כגון עירובי חצירות כדאמר תלמודא שאין אתה אוסרו בדבר המותר, וגם תורם ונותן עיניו בצד זה. ומטבילין כלי אגב מימיו לטהרו, חיים פלטיאל. והכי נהגינן דוקא כי חל יום טוב בע"ש לא אמרינן וכי חל יום טוב בשבת אמרינן.
[יא] הכי אמר רב פלטיאל שצריך לברך על נטילתו של לולב שכל מצוה מברך עובר לעשייתה חוץ מן הטבילה, ועיקר מצות לולב הוא הנענוע. קודם שיתפוס הלולב יברך, כדאמרי' בירושלמי האי דמברך מקמי דמטי לידי' צריך לברך תניינות, ונ"ל אדרבא צריך לברך טרם שיתפוס הלולב דזהו עובר לעשייתה. וההיא דירושלמי מיירי דלא אתי אותו דבר לידו כל עיקר דעלי' מייתי האי מאן דנסיב עגולא גנפא ונפל מידו דהא פריך עלה מאמת המים, חיים פלטיאל.
ויקיף המגדל פעם אחת כדאי' בירושלמי בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת. ועכשיו החזן עומד כמלאך השם צבאות וספר תורה בידו והעם מקיפין אותו דוגמת המזבח והוא סמך על מנהג שלנו. אם ראשון של יום טוב בשבת א"א ויתן לך. א"א בשני זמן על הלולב. אם חל יום ראשון של סוכות בשבת, אומרים זמן בשני.
[יב] ראשון של סוכות וכן בשני קורין בחד ענין בסדר אמור שור או כשב כו'. לאלהים אני ה' א'. עבודה לא תעשו ב'. אני ה' אלהיכם ג'. תשבתו שבתכם ד'. ואל בני ישראל ה'. ואם הראשון בשבת חולקין לז'. המוציא אתכם א'. עבודה לא תעשו ב'. מושבותיכם ג'. אני ה' אלהיכם ד'. שבתכם ה'. תתנו לה' ו'. אל בני ישראל ז'. למפטיר קורין ובחמשה עשר שני הימים. בראשון מפטיר בתרי עשר הנה יום בא לה', ביום שני מפטיר במלכים ויקהלו על המלך שלמה.
בח"ה ראשון של סוכות אין מוציאין רק ס"ת אחת וקורין בפנחס כהן וביום ב'. לוי וביום ג'. ישראל וביום ד'. לרביעי חוזר למעלה וביום השני וביום השלישי. וזה הכלל לעולם ספיקא דיומא והיינו דאתמול ודהיום קורין עם האחרון. בהושענא רבא ראשון יום ה'. שני יום ו'. שלישי יום ז'. לרביעי חוזר וקורא ביום ו' וז'.
הג"ה: מצאתי כתוב שבהושענא רבא אחרון קורא ביום ו' וז' שכן ספיקות היום בח"ה ואי אפשר שמתחיל לקרות וביום הששי כהילוך ימים הראשונים שא"כ נמצא לוי קורא ביום שמיני שהוא קודש, היאך ראוי לקרוא קודש ביום שהוא חול, אלא מוטב לנו לדלג הסדר שיתחיל כהן פרשה אחת למעלה ויכוין שלישי לקרא וביום השביעי ולא לעשות על ידי קריאתו את הקודש חול וכל המשנה ידו על התחתונה.
שמיני עצרת ושמחת תורה
[יג] שמיני עצרת הוא לעולם כ"ב תשרי ואינו חל אלא באחד דימי בגה"ז. יוצר אום כאישון, ואין בו לא אופן ולא זולת וקורין בסדר ראה כל הבכור והפרשיות עיין לעיל בתפלה של פסח. למפטיר קורין ביום השמיני עצרת, ומפטיר במלכים ויהי ככלות שלמה. כללא הוא כל יום טוב שקורין בו איש כמתנת ידו מזכירין נשמות ואומר אב הרחמים.
בפסקי' בשם ר' חננאל בשמיני עצרת לאחר קריאת התורה וקדיש מיד אומר ש"צ בקול רם משיב הרוח ומוריד הגשם ושוב פותחים כולם ומתפללין גשם והכי נהגינן.
[יד] שמחת תורה לעולם כ"ג תשרי, ואינו חל אלא בא' דימי אגד"ו. יוצר "אשרי העם שלו ככה" בניגון "אור ישע", אופן וזולת ולא שום קרובץ. קודם הוצאת ס"ת אומר ש"צ אתה הראת, וצבור עונים אחריו כל פסוק פסוק. כשמגיע כי מציון תצא כו' מוציאין כל הס"ת, ואת שיקראו בראשונה וזאת הברכה מחזיק ש"צ בידיו ואומר גדלו. וציבור רוממו. אנא ה' הושיעה כו'. וגומר הפסוקים בראשונה ופותח ש"צ קול רם על הכל. ברוב מקומות קורין כל הציבור בסדר וזאת הברכה וכופל ומשלש עד מעונה אלהי קדם להספיק לכולן. ולבסוף קורין כל הנערים. אכן מהר"י סג"ל היה נוהג לקרא רק לששה גוברין וזאת הברכה עד ועזר מצריו תהיה א'. כתפיו שכן ב'. אלפי מנשה ג'. עם ישראל ד'. ובגאותו שחקים ה'. ואז אומר רשות לחתן תורה ומסיים אליו מעונה אלהי קדם. ואח"כ רשות לחתן בראשית, וקורין לו בס"ת שנייה מבראשית עד ברא אלהים לעשות. ואומר חצי קדיש. כללא הוא דא"א קדיש לס"ת עד דקראו וסיימו מנין חובת היום. למפטיר קורא בס"ת שלישית בפנחס כדאתמול, ומפטיר בריש יהושע ויהי אחרי מות משה עד רק חזק ואמץ.
[טו] וז"ל מהרא"ק: בליל שמחת תורה פונין מן הסוכה. אבל ביום אין לאדם לצאת מן הסוכה. באשכנז פונין מסוכה בשמיני עצרת אחר הסעודה דשחרית כדפי' לעיל. לקריאת חתן תורה אומר מרשות וקורין מעונה אלהי קדם. גם החתן בעצמו קורא ולכל היד החזקה עד סוף סידרא. ואז מביאין ס"ת שנייה לחתן בראשית ואומר מרשות אחר והחתן מתחיל בראשית וגו' וקורא עם הקהל ויכלו. ושם מתחיל ש"צ בקול רם עד אלהים לעשות. קדיש. ומביאין ס"ת שלישית וקורין למפטיר כדאתמול. ויפטיר אחרי מות משה.
הג"ה: ואי ליכא אלא שני ספרי תורות קורין בראשונה וזאת הברכה ובשנייה בראשית למפטיר חוזרין וקורין בראשונה. וכן יעשה לעולם כל אימת דבעי ג' ספרי תורות וליכא אלא שנים. במחזור ויטרי כתב שיש לומר קדיש אחר ס"ת ראשונה וקדיש אחר ס"ת שנייה. ואנו נוהגין שמוציאין ג' ספרי תורות ואומר קדיש אחר השנייה. כשקורין שני ס"ת כשנותנין לו השנייה לקרות אינם פותחין אותה ואין נוטל המפה עד שגללו הראשונה במפה. והנוטל ספר תורה נוטה על זרועו דימין שנאמר מימינו אש דת למו (דברים לג, ב), עכ"ל.
[טז] הג"ה: שאלו לרש"י מי שאין לו לולב להקיף בו צריך להקיף או לא. והשיב א"צ להקיף דהא שבת אין מקיפין דאין נוטלין הלולב, ה"נ לא שנא. שוב מצאתי וז"ל יחיד צריך ליטול ערבה ויאמר הושענות כו' ויוצא ידי חובתו וא"צ להקיף לפי שאין מוציאין ס"ת בפחות מעשרה כי לדוגמת המזבח אנו מקיפין לס"ת, עכ"ל מהרא"ק.
[יז] נשאל למהר"י סג"ל אם יכולין כהן או לוי להיות חתן תורה או חתן בראשית. והשיב דכל פוסקים התירו לבד הג"ה מרבי' פרץ בתשב"ץ, ומי יכניס ראשו לפלוגתא. אכן העיד על אביו מהרמ"ו סג"ל שהיה בכל שנה אחד מן החתנים. באסרו חג אין אומרים למנצח ואין נופלין לתחינה. מתנת יד כמנהג בכל רגל האחרון. עיין לעיל בסדר תפלת של פסח. בפראנקפורט א"א תחנון מאסרו חג עד אחר ר"ח חשון, הג"ה: באשר"י בפ' ואלו מגלחין דף מ"ד, ובניסן כל החודש מערב י"כ עד ר"ח חשון מצדיקין דרך הליכה.
הלכות לולב
תאיר הלב בהלכות לולב
[א] מנהג מהר"י סג"ל בנענועות לולב מפורש לעיל.
אמר מהר"י סג"ל בעוסקנו לפניו במסכת סוכה, נקיטו האי כללא בידכם כל היכא דקאמר בגמ' לולב ר"ל כפות תמרים שקורין פולמא, לבד היכא דקאמר הושענות ר"ל כל הארבע מינין דלולב. והספר קראם הושענות משום שמנענעין אותם בשעה שאומר הושענות.
[ב] נשאל למהר"י סג"ל אמאי נוטלין ס"ח גבעולי דערבי נחל ללולב, והשיב כמנין לולב ס"ח. ורומז כל המקיים מצות לולב כאילו קיים כל התורה, שנרמז תחילתה וסופה לולב, ב' דבראשית ל' דלעיני כל ישראל ו' תחילת ויקרא ל' דלבסוף ספר דברי הימים שהוא סיום כ"ד ספרים הרי לולב, וכן איתא נמי במהרא"ק. וג' אגודות שבלולב נגד ג' אבות. ע"א, ס"ח גבעולים של לולב וג' אגודות הרי הן ע"א כנגד ע"א סנהדרין.
עוד במהרא"ק, לולב ס"ח קנה כמנין לולב. ונ"ל דוקא שתים ואם עשה יותר איכא בל תוסיף. וכן יסד הפייט שתים. אם יש דבר כרוך על ההדס יסירנו ויזרקנו.
[ג] אמר מהר"י סג"ל אם ניתר אגד הלולב ביום טוב אין לאגדו שנית, אך יכרוך האגד סביב סביב בלי קשר ויתחוב בנתים כאשר אוגדין את הירק. צריך להחזיק הד' מינין דרך גדילתן, לכך יזהר בההדס להתיר אגודתו לראות אם מונח כתיקנה, כי הגוים לפעמים נותנין עוקצו של זה לצד עיקרו של זה. ולפעמים גם כופפין ראשם לתווך כדי שלא ינשרו העלין ואז לא מונח כדרך גדילתו, אך יזקוף ויפשוט ראשי הגבעול ויניח' כולן כדרך גדילתן. בימי מהר"י סג"ל במדינת ריינוס דלא שכיח שם שום הדס אך אותן שמביאים הסוחרים באגודות אגודות עם האתרוגים שמביאין לשם ממדינת צרפת. מימי לא שמעתי שהקפיד הרב הנז' להתיר אגודת ההדס לסלק מתוכו הדס שוטה שאסרו חכמים שלא יהיו רק ג' עלין בקן אחד והן משולשין. אך נטלו האגודה כמו שהיא רק אמר להתירו ולראות שיהיו מונחין כולן כדרך גדילתן וגם לא כפופים כדפי' בפנים, גם אי אפשר לבדוק כל האגודה אחר הכשר העלין מאחר דיבש כ"כ ינשרו כל העלין.
[ד] נושאים אתרוג ביד שמאל והלולב בימין, ואמר מהר"י סג"ל איטר יד ימינו יטול הלולב ביד שמאלו דהיא נחשבת ימינו, וכ"כ באגודה, וכן יש בא"ח. ואמר מהר"י סג"ל האי סימנא נקוט בידך שיהא דומה לך כאילו תפילין ולולב בורחין זה בפני זה ולא לחברם יחד, והאיטר מניח את התפילין בימין של כל אדם דהיא שמאלו והלולב בשמאלו דהיא ימינו.
[ה] צריך לברך מעומד משום דילפינן דכוותיה תלתא לכם אינון. לולב ציצית עומר. סימן ועצת ה' היא תקום. בלולב כתיב ולקחתם לכם (ויקרא כג, מ), בציצית כתיב והיה לכם (במדבר טו, לט), בעומר וספרתם לכם (ויקרא כג, טו), מה עומר מעומד אף כולם מעומד. ועומר גופיה דכתיב מהחל חרמש בקמה (דברים טז, ט'), אל תקרי בקמה אלא בקומה. וקושרין ד' מינין מדבר שהוא מינן. ואין לקטום ראש הערבה ויקשרם כדרך גדילתן.
לולב שנקטם ראשו כל שהו מהר"ש ז"ל רוצה לפוסלו. אבל הר"י אמר שכתב הרא"ש שהוא כשר דאי פסול א"כ מה צ"ל נטל התיומת פסול, תפשוט ליה משום נקטם ראשו, הר"ם. ויש רבותינו ריש פרק לולב הגזול מתרצים דס"ד דניטל התיומת הוי הדר טפי, אי נמי כשנטלה פסול אפילו לא נטלה אלא אחד מהתיומת, וכשנקטם בעינן תרווייהו. נראה כשיש שם ג' תיומת אחת באמצע אז היא יותר טוב משנים וארבע דכשיש ארבע אז השנים האמצעיים היינו נחלקה התיומת הר"ם, עכ"ה. כל דבר שבמצוה ולברכה ראוי לאחוז בימין. וכן כוס הבדלה בימין ומברך ב"פ הגפן. ונוטל ההדס בימין והכוס בשמאל, ואח"כ כוס לימינו מרדכי, עכ"ל מהרא"ק.
אמר רבא לולב בימין ואתרוג בשמאל מ"ט האי תלתא מינין והאי חדא, א"ל רבי לר' זריקא מ"ט לא מברכינן אלא על נטילת לולב, א"ל הואיל וגבוה מכולן. ולגבהיה לאתרוג ויברך, א"ל הכי קאמינא הואיל ובמיניה גבוה מכולן ר"ל בגידולו, עכ"ל הגמ'.
[ו] אמר לנו מהר"י סג"ל דאיקלע הוא פעם אחת לסוכת מה"ר מאיר מאיגר"א, ובליל שמיני ספק שביעי הלך מה"ר מאיר הנז' וסעד בבית החורף, כאשר עוד היום נוהגין משפחת לומברדיא"ה שפונין מן הסוכה ליל ח' ספק ז' ובשחרית דיום ח' חוזרין וסועדין בסוכה. ובליל ח' אחר שגמר מהר"י סג"ל סעודתו בסוכה הלך אצל מהר"ם לבית החורף לשמח עמו, ומהר"ם היה מסביר לו פנים שוחקות לפתותו ללמוד בישיבתו. ופתח ואמר אל מהר"י סג"ל הקשיתי קשיא אמאי מברכין ע"נ לולב והא כל המוקדם בקרא מוקדם לברכה כדאי' בז' מינין שנשתבח בהן א"י, א"כ ה"נ לברך על האתרוג דהוא מוקדם בקרא דכתיב פרי עץ הדר וכפות תמרים וגו' (ויקרא כג, מ). הוא מותיב לה והוא מפרק לה, משום דבלולב אית ביה ג' מינין לפי' מזומן הוא לברכה. וכ"ת א"כ מאי פריך ר' וליגבהיה לאתרוג ויברך והלא עדיין לולב חשוב עם תלתא מינין, י"ל דהכי פריך וליגבהיה לאתרוג ואז אית ליה תרי טעמים להקדים חדא דמוקדם בקרא ואידך דבהגבהתו השתא. וראיה דהכי דעת הפרכן דאמאי לא קאמר וליגבהיה להדס או לערבה, אלא לא פריך אאתרוג אלא לאחשוביה משום הקדמת קרא, ומשני ר' זריקא הואיל ובמיניה גבוה מכולן ר"ל שגידולו גבוה ואין בהגבהת יד שום עילוי, ודוק.
[ז] אמר מהר"י סג"ל יקריב האתרוג אל הג' מינין לחברם יחד בשעה שיוצא. ויזהר גם ביום ראשון שמברכין שתים להיות השתי ברכות עובר לעשייתן שלא ינענע עד סיום הברכות.
נשאל למהר"י סג"ל על לשון המיי' שכתב בהלכות ברכות דמברכין על נטילת לולב משום דבעידנא דאגביה נפק ביה, אבל אי מברך קודם נטילה אז מברך ליטול לולב. ובהלכות לולב כתב שקודם נטילה יברך על נטילת לולב. ואמר מהר"י סג"ל הא דקאמר שיברך ליטול היינו אם מברך קודם שיטלנו בידו, והא דקאמר שיברך על נטילת (ידים) [לולב] קודם, היינו קודם שיטלם כדין. ר"ל לולב בימין ואתרוג בשמאל אך נטל להפך והוי קצת עובר לעשייתן שהרי צריך ליטול לולב בימין ואתרוג בשמאל מ"מ בעידנא דאגביה נפק ביה, דהמיימון הולך לשטתו שפי' אח"כ אפילו אם נטל לולב בשמאל ואתרוג בימין יצא. ואמר ראיה לדבר שכן דעת המיימון שהרי לא כתב כל הברכה כמו בסוכה ושאר ברכות, אלא משום שדעתו שיברך על נטילה כמו שפירשה במקום אחר בהלכות ברכות, וע"ז קאמר כו'. אבל רשב"א כתב שאין לברך כלל קודם שיטלנו אפי' כשנוטלו להפך, ודוק.
[ח] מהר"י סג"ל סילק רצועות התפילין מקשרי אצבעותיו וקשרם אחורי הפרק שלא יהו חוצצין בתפיסת האתרוג, ובסיים הלל חזר וכרך הרצועות בין קשרי אצבעותיו, וכשהגיע לומר הושענות חזר וסילקם כבראשונה.
[ט] שאלו למהר"י סג"ל איך נוהגין עם המים שמעמידין בו ערבה של הלולב שלא תהא כמוש ויבש אם להחליפם כשמסריחין. ואמר בשבת ויו"ט אסור להחליפם, בח"ה מותר. וגם להרבות על המים הראשונים אסור בשבת, וביו"ט שרי כ"ש בח"ה. ואם לא נתן הערבה במים קודם יום טוב מותר ליתנן שם ביום טוב. ז"ל אגודה במסכת סוכה סימן ל"ה: ר' יהודה אומר בשבת מחזירין הלולב במים בזמן שהיו נוטלין בשבת, ביום טוב מוסיפין, בח"ה מחליפין.
[י] הדס שהיו ענביו מרובין מן עליו פסול. אמר מהר"י סג"ל ענביו ר"ל הגרעינין שתולין בו וכמעט דומין לגרעיני פלפלין, ולשון ענביו כמו ענבי גפן. לכן טעות הוא בכל ספרים שכתוב בהן ענפיו בפ"א, ואמר שראה כמה ספרים בטעות זה. אך לשון ענפיו אשכחן במקום אחר ענפיו חופין את בדיו.
לולב בגימ' חיים רמז למי שקונה אתרוג עם לולב יפים זוכה לחיי עולם הזה והבא.
[יא] נשאל למהר"י סג"ל תינוקות שלא ידעו לברך מה דינם. ואמר שינענעו את הלולב ודים.
[יב] על לולב שהיו עליו למעלה דבוקין ואח"כ נתפרדו והאמצעי שלם, ושאל הח"ר מורקי"ל למהר"ש אם מיתקרי בכה"ג נחלקה התיומת, ואמר לא להקפיד על זה כי דרכן של לולבין כשהן רכים נדבקים יחד וכשמתייבשין הם מתפרדין. מהר"ש התיר הושענות שהיו בהם ענפים, ופסל הערבה שקורין וועלוויר אף להושענות.
[יג] מהרא"ק: אדם אחד היה לו לולב והדס א' מיוחד לעצמו בכל שנה ושנה. פעם אחת שלחו לו אנשי עיר אחרת שלא היה להן לא אתרוג ולא לולב ובקשו ממנו לשלוח להן את שלו. אמר מוטב שאני יוצא עם אותן של הקהל והרבים ג"כ יצאו ידי חובתן בשלי, עכ"ל.
הלכות אתרוג
אשנן כאיל תערוג, בדרשות הלכות אתרוג
[יד] אמר מהר"י סג"ל כל אדם חייב להתחזק להיות לו אתרוג אל עצמו, ואל יסמוך על של קהל, שמא אין הכל בקיאין להקנות בקנין גמור עד שיצא, ואנן בעינן לכם משלכם. וגם אם יוצא בשעת הנטילה, אכן כשאומר הלל אז עיקר נענוע דל"ו כחות, אין לו לולב. וגם אם חל ראשון של סוכות בשבת דאז אין נוטלין, אל יאמר מאחר דנתבטל ולקחתם לכם ביום הראשון אין לי לחוש שוב מעתה. אכן מאחר דאנן נוהגין לעשות שני ימים דין השני כדין הראשון לכל חומרות. ברוך המקום המשלם וממלא שכר לכל מהדרי מצוה.
ולא יתנו לולב ואתרוג ביד הקטן להחזיקו בלבדן משום דהוא קונה ואינו מקנה, אך יחזיק הגדול עם אחיזת הקטן.
[טו] דרש מהר"י סג"ל דאסור ביום טוב להניח האתרוג ע"ג שום בגד משום דמוליד בו ריח, כדאמר התם פ"ב דביצה כסא אשיראי, ואמר שכן הוא בספר פרדס. וא"ל ה"ר יוסף אושטרייכר א"כ יהא אסור ג"כ להשימו על הנעורת פשתן המוכנים להן, א"ל שאני התם דכבר קלטו הריח.
[טז] מהר"י סג"ל היה פוסל לקנות האתרוגים הירוקים כלם ככרתי שקורין גרינא, דשמא ישאר באותה צבע ואתרוג הירוק ככרתי פסול. רק אם במקצת התחיל להיות מוריקא ככרכום שקורין געלפליכט התירה. נקב מפולש האוסר את האתרוג, אמר מהר"י סג"ל דר"ל שמנוקב שרואים דרך הנקב מעבר לעבר. אתרוג הבוסר אמר מהר"י סג"ל דהוא כפול הלבן, ור"ל קטנית שקורין ערביז. עלתה חזזית על פני רובו פסול.
[אבל פעמים רבות נמצאים באתרוג כתמים [חברבורות] לבנים והן שוין לגוף האתרוג - או שקועים ממנו - [לא גבוהין ולא עמוקין מגופו] אינן פוסלין כי הם באו במה ששכב האתרוג על עלי האילן או על ענפיו. וכן לשון סימני אשר"י, חזזית שפוסל הוא כעין אבעבועות דיש בהן ממש שמקומן ניכר במישמוש היד שהוא גבוה מן האתרוג, אפילו במקום אחד פסול כל ז' ימים שאינו הידור, עכ"ל].
אמר מהר"י סג"ל היינו הכתמים לבנים דנראו באתרוג. ויש מהן שבאין מן העלין או מענפי האילן ואינן פוסלין. אך סימן חזזית דפסול היינו שהן גבוהין והאתרוג שקוע ביניהן. מהר"י סג"ל היה אוסר בהושענא רבה אתרוג שנשכו עכברים, ובדוחק היו ניכרים בו שיני העכברים.