מהריל (מנהגים)· רבנו יעקב הלוי [המהרי"ל] מולין
הלכות סוכות
חדת וההלכה, מהלכות סוכות
הלכות סוכה
[א] דרש מהר"י סג"ל מיד לאחר יום כפור יעסוק כל אדם לעשות סוכתו, משום שנשלמו ימי תשובה, ויום ראשון שנכנס לחטא ח"ו יקדים את עצמו לאתחולי במצוה כדי לקיים ילכו מחיל אל חיל. וכן העיד שפעם אחת חל יו"כ ביום ה' ולמחרתו בע"ש איקלע מהר"י סג"ל לעיר של מהר"מ סג"ל ומצאו שהיה עוסק בסוכתו והיה מתקנה מכל וכל. ולא רצה להאזין אל מהר"י סג"ל ואל שאר עם שבאו לדון לפניו, ואמר הואיל ואתא מצוה לידך לא תחמץ, וכן לשון א"ח: במוצאי י"כ מתעסקים במצות לולב וסוכה ואין עושין עונות.
[ב] דרש מהר"י סג"ל לכך צוה הקדוש ברוך הוא לעשות סוכות בתשרי ולא בניסן, אף על גב דכתיב כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג, מג), משום דאם עושים בניסן לא הוי היכר המצוה כ"כ דמאן דרואה יושב אז בסוכה יאמר עריבת סוכה עליו דימות החמה נכנסים. אבל בתשרי נכנסים ימות הגשמים וכולן נכנסין לבתיהן וישראל הם קובעים דירתם בסוכה ודאי לעשות רצון אביהם שבשמים. ע"ט צוה מצות סוכה סמוך לי"כ שצריך להיות נע ונד מביתו לסוכה ודומה לגלות שהוא מכפר נמי עונות. ט"ע /ע"ט/ משל לשנים שעמדו בדין ויוצאים הנוצח שמח ביותר והנצוח יוצא בפחי נפש, כך ישראל ואומות עמדו לדין ואין ידוע מי נצח, צוה הקדוש ברוך הוא לישראל לשמוח במצות סוכה ולולב להראות לכל שהם נצחו. והארבעה מיני לולב נוטלין בחג משום דאותם מינין צריכין מים ביותר מכל שאר מינין וסוכות חג הוא שדנין על המים.
[ג] אמר מהר"י סג"ל דיותר טוב שיעשה אדם ג' מחיצות שלימות לסוכה, ממה שיעשה ד' מחיצות רעועות, כשאין לו דפין כל צורכו.
[ד] ויעשה הסוכה במקום שיוכל להיות תדיר שם הן לאכול שם הן ללון שם, כגון שלא במקום טינופת וסירחון או במקום סכנת ליסטים וגנבים. דאז אפילו ידי חובת אכילת סוכה לא יצא מאחר דאין יכול ללון שם. וכ"פ רא"ם בהג"ה במיימ' בהלכות סוכה.
אמר מהר"י סג"ל עיקר המצוה לישן אשתו עמו בסוכה, וכן אמר שהוא נהג כן בימי בחורותיו.
אמר מהר"י סג"ל כל אדם יעשה סוכתו קבע ודירתו עראי, שאם ח"ו שנגזר עליו גלות נתכפר בזה כדפי' לעיל. וחייב לנאותה. ויפה מנהג אשכנז שפורסי' יריעות לנוי ומעלין את כליהם שם. וכן מטעם זה נמי עושים עטרה מעוטר בפירות ותולין אל תוך הסוכה ונקרא בלשון חכמים נוי סוכה.
[ה] ויעשה את הגג בענין זה שלא יפלו העלין ושלא יהיו ענפי הערבה יגיעו למטה, וע"כ רגילין להניח בדים מתחת הערבה ומסכך על גביהן כדי שלא ירדו הענפים ולא ינשרו עלין.
[ו] ונוהגים לעשות ד' מחיצות כתיקונה ואף אם די בשתים וטפח. ומטעם זה עושין עיגול בתוך הפתח כשאר פתחי' דאם לא היתה עגולה מבפנים הוי ליה צורת הפתח דמן הצד דרוב בני אדם מחברין אותו הנסר שיהיה המשקוף מן הצד, ואיכא מ"ד לא שמיה פתח. ועושין מחיצות שלימות מדפין ואין לסמוך על היריעות המצויירין שתולין אצל המחיצות לנוי דאז הוי מצוה הבאה בעבירה דהיריעות מתנתקות וברוח מצויה אין עומדין ולא שמה מחיצה. ועוד דרוב פעמים מסככין הסכך ואח"כ תולין היריעות והוי מן העשוי. ומותר לתלות בה יריעות שעטנז רק שיהו תולין למעלה מתשמיש אדם, ואם מצילין למעלה מן החמה והרוח אין לחוש. וראיה מאבידה דהיא מותרת להשתמש בה בכה"ג. ומותר לעשות מחיצות שיהא בין כל דף ודף פחות מג' טפחים דאמרי' לבוד, ויתלה שם יריעות להציל מן הרוח. והיריעות אין יכולין להתיר הרחקת הדפין ביותר מג' טפחים. אמר מהר"י סג"ל שראה שרבו מהר"ש היה מסמן הדפין למחיצת הסוכה אב"ג, כדי לראות סדר עמידתם שלא לשנותם משנה לשנה.
[ז] אמר מהר"י סג"ל כל דבר המקבל טומאה אסור לסכך בו, לכן יזהר כל אדם שלא להניח סולם או שברי כלים של ספסלים וקתדראות על הסכך להחזיק את הערבה דחיישינן שמא נטמאו במדרס. ופעם אחת ראה מהר"י סג"ל על הסוכה עץ והיה בראשו מחושק בברזל, וצוה הרב להסירו דשברי כלי הוא ושמא נטמא.
[ח] אמר מהר"י סג"ל שגוים הם יקצצו את הערבה לסוכה דאם יקצצה ישראל הוי מצוה הבאה בעבירה דהוי גזולה. וז"ל סמ"ג אמר רבא להנהו דזבני אסא מגוי לא תגיזון אתון אלא לגזזו אינהו כי היכי דלהוי יאוש בעלים ביד' דידהו ושינוי רשות ביד' דידכון ושרי, ואף אם אין קרקע נגזלת יש יאוש לקרקע עכ"ל. והיהודים המביאין בעצמם יתנו לגוי פרוטה טרם שנוטלין הערבה ואז הוי מותרת לו בשינוי רשות.
[ט] שאלו למהר"י סג"ל אמאי אין מסככין באגודות שלימות, והשיב דלא הוי היכר למצוה דהרואה אומר ליבש עצים על השנה הוא מעלה, ואמר שאם שכח והעלה אגד שלם או יתיר האגד ולא די בזה, רק יגביהנו וינענע ויסכך אותו שנית. במתני' במסכת סוכה חבילי קש וחבילי עצים אין מסככין בהן ואם היו מותרין כשרות. והקשה מהר"י סג"ל פשיטא כשהן מותרין דכשרות, ותי' דקמ"ל דגם אם הביאם קשורות לגג הסוכה והתירן אח"כ דכשרות, דה"א אסור להעלותם קשורות משום מראית העין, קמ"ל.
[י] אמר הח"ר איקא בפני מהר"י סג"ל שמעתי שדרש מהר"א בלומלין הי"ד על אותן סוכות שנעשה גגיהן כל השנה כמין צריף, ובחג מסלקין הגג לצדדין ומסככין שם הסוכה, דאז אסור לסכך הסוכה כי אם דסילקו את גג הצריף מתחילה, דאם סיכך הסוכה בראשונה ואח"כ סילק את הגג הוי מן העשוי. ונשגבה פליאה בעיני מהר"י סג"ל ואמר הלא בספר א"ז כתב סיכך בבית ואח"כ פיחת גג הבית שעליו כשרה, ועוד והלא אותן צריפין עשויין כך כדי להורידן בחג להנצל מגשמים אם צריך, ולדבריך כשחוזר למחר ומסירן והעלם מן הסכך הוי מן העשוי. והשיב האומר דילמא החמיר הרב ההוא הי"ד, וגער בו מהר"י סג"ל ואמר היאך שייך להחמיר על הרבים בשלמא כל יחיד יכול להחמיר לעצמו. ואמר מהר"י סג"ל שתמוה לו היאך מותרים אותם גגים העשוים כמין צריף להוריד ולהעלות ביום טוב, והא יש אוסרים להניח את הטבלא על רגליה ולפרק מעליהן אחר שאכלו בשבת דדומה לבנין וסתירה.
[יא] אמר מהר"י סג"ל כשמסככין הסוכה על הלטי"ש של בית אין לחוש אי רחב בנתים פחות מג' טפחים דלא אמרינן כה"ג לבוד להאסר משום דסכך כשר מתרבה עליו ומבטלו. אמר אחד לפני מהר"י סג"ל איך שהיה לו מדלית דגפנים בחצרו והסיר את הגפנים לצדדין מן המדלית, ונשארו בדי המדלית קשורים במחיצות ועשה סוכתו תחת בדי המדלות וזקף ערבה מן סכך הסוכה עד בתי המדלית לערבבם יחד להיות נחשב כא', כ"כ בסמ"ק בשם ה"ר יחיאל מפריז על מי שסיכך תחת גגו. ואמר מהר"י סג"ל דלא היה צריך כ"כ דדוקא גבי לטי"ש העשוין לשם בית הצריך לערבב, אבל האי לא נקשרו הבדים כ"א להעמיד את הגפנים.
[יב] אמר מהר"י סג"ל הפירות שתולין בעטרה לנויי סוכה לא מהני בהן שום תנאי ליהנות מהן בחג משום דאין אנו בקיאים להתנות כראוי. ואם נפל מהן בחג אם יכול להחזירם למקומם בחול המועד אז יחזיר, ואם לאו ישמרם עד אחר החג ואז מותרין לאכול. ואותו תנאי שאמרו חכמים דצ"ל איני בודל מהן כל בין השמשות, אמר מהר"י סג"ל דה"פ דיעמוד אדם בשעה בין השמשות בהכנסת קדושת יום טוב ויאמר כל בין השמשות הללו איני בודל מהן, ואז נמצא בהכנסת יום טוב לא חל קדושת יום טוב עליהם ליאסר בהנאה, וכיון דבשעת הכנסת יום טוב לא חל שוב לא חל כל הימים.
[יג] איתמר נויי סוכה המופלגים ממנו פרש"י ר"ל מרוחק מן הגג ארבעה טפחים, רב נחמן אמר כשרה רב חסדא אמר פסולה. אמר מהר"י סג"ל דהוא נזהר בדין זה לתלות הנוי סמוך לגג הסכך למען שלא יהא נדון משום סכך תחת סכך ויפסל. ורוב העולם מרחיקין את הנוי מן הסכך. יש דעות שמכשירין משום שאותה עטרה שעושים לנוי חמתה מרובה מצלתה ולא מצי פוסל דלא מיתקרי סכך אלא אם כן צלתה מרובה. ויש בני אדם שוגים ומרבים לתלות כמה מיני פירות בעטרה לנוי עד שיהא צלתה מרובה להכי מוטב יותר לקרבו סמוך לסכך דאז לא קרוי סכך בפני עצמו גם אם צלתה מרובה.
[יד] ומעצי סוכה על כרחיך יבדל מהם משום סתירת אהל ואסורים ליהנות מהן. ויזהר שלא יהנה מהן מאומה בחג אפילו ליטול קיסם כדי לחצות בו שיניו, או להפוך בו בביצה, וכ"כ מהר"ם וכן הוא בדרשות מה"ר חיים מווינא, ואפילו מדפנות משום דאיתקצאי למצות השם כל שבעה.
[אמר מהר"י סג"ל - מאחר דחייבין לנאות הסוכה - דמעלין לתוכה דווקא כלים נאים, כגון מנורת נחושת וכה"ג שאינה נמאסת בהדלקתה משמן, אך לא של כלי חרס כגון שרגא משום דמוקצים ומאוסים הם. אכן כלי חרס דקוניא המחופין - שקורין גלאזויר - יכול להכניסם דאינו נמאס בהדלקת שמן, דהא מהר"ם התירו משום כך לנר חנוכה. ואם - עני הוא [ו]אין לו מנורה דנחושת או דקוניא - א"נ במקום שאין מצויין מאני דקוניא - מ"מ לא יכניס שרגא דחרס אל תוך הסוכה רק יעמידנו מבחוץ להאיר אל תוכה. ודוגמת זה מאני מיכלא בר ממטללתא משום מיאוס].
[באגודה פרק הישן מחלק בין סוכה גדולה לקטנה, דהדלקת נר - חרס - בקטנה איכא היכרא לפוסלה].
נשאל אצל מהר"י סג"ל על תפוח שנפל מנוי סוכה. והשיב בשבת וביו"ט אסור לטלטלו ובח"ה יחזירנו לעטרה כבראשונה. ואם נפל באיסרו חג שחל בשבת אסור לטלטל כמו בשבת של סוכות.
[טו] אמר מהר"י סג"ל מה שאומר העולם שצריך לסכך הסוכה עד שיהו כוכבים נראין דרך הסכך, ודאי יש פוסקים כן. אכן שמע מרבו מהר"ש ז"ל שהיה מסכך הסכך עב ביותר [משום] דאי איפשר לסכך כ"כ שלא יהא נראה מתוכו דרך הגג בשום מקום. גם אם אין רואים בלילה מכל מקום ביום רואים כמה חורין וסדקין בכמה מקומות.
[טז] אמר מהר"י סג"ל יהודים שעושין יין בחג בין הגוים ואין להם סוכה, שמע מרבו מהר"ש שאז ילכו לאכול תחת הסוכות שעשו הכפריים מפני החמה בחצריהם והם עשויים לצל, ויש להם לכל הפחות שתי מחיצות וטפח. אכן אם יוכל לעכב אכילתו עד שיבא לסוכה כשרה הרי זה משובח.
[יז] אמרינן במסכת סוכה שאל אפוטרופוס של אגריפס המלך את ר' אלעזר כגון אני שיש לי שתי נשים אחת בטבריא ואחת בציפורי מהו שאצא מסוכה לסוכה, א"ל לא שאני אומר היוצא מסוכה לסוכה ביטל מצוה הראשונה. ואמרתי לפני מהר"י סג"ל והיאך אדם רשאי לאכול בסוכת חבירו ומניח את שלו שמא הא דאמרינן ביטל מצוה הראשונה דוקא במי שיש לו ב' סוכות. ואמר מהר"י סג"ל האוכל עם חבירו בחג יכול לקיים ג"כ מצות סוכתו לאכול בה כזית.
שלוחי מצוה פטורים מן הסוכה, אמר מהר"י סג"ל זהו דוקא אי לא איפשר למיעבד תרווייהו, ואי יכול לקיים ג"כ מצות סוכה יעשה. דכה"ג בעי התם אטו אם מעוטף בטליתו ותפילין בראשו וקורא ק"ש ורבו עובר לפניו לא יחלוק לו כבוד ומסיק ודאי יעמוד לכבודו משום דמצי לקיים תרווייהו.
[יח] בליל ראשון של סוכות צריך שיהא לילה טרם יאכל בסוכה, דילפינן ט"ו מט"ו דחג המצות, והתם כתיב בערב תאכלו מצות (שמות יב, יח). ומטעם זה צריך לאכול כזית בסוכה אפילו בירדו גשמים בליל ראשון, דומיא דמצה דלא מצי להפטר נמי ממנה בשום ענין. וצריך נמי בליל ראשון דסוכות לאכול קודם חצות דומיא דמצה. וכן לא יאכל אדם בערב סוכות משש ולמעלה דומיא דערב פסח.
[יט] ואם ירדו גשמים בשאר ימי חג כללא הוא שידמה עליו סוכה כביתו. דאם גשמים כי האי ירדו עליו בביתו במקום אכילתו או במטתו ואז יקום ויפנה למקום אחר, אף כאן יקום מאכילתו או ממטתו, וכ"פ רא"ם במיימ' פ"ו דהלכות סוכה. ומאחר דיהא סוכתו עליו כדירתו אם רוצה לספר שמועות עם חבירו יעלו לסוכה. ומה שנתנו חכמים שיעור לגשמים משתסרח המקפה אין אנו בקיאין באותו השיעור. ע"כ נכון לנהוג כדפי' לעיל. ואמר מהר"י סג"ל מקפה פי' כל דבר שהוא לא עב ולא דק אך בינוני כדרך הציר שעושין בדגים שקורין גלרייא.
[כ] ופעם אחד אמר מהר"י סג"ל אם ירדו גשמים בלילה ימתין עם סעודתו עד שיכלו גשמים ואף אם ימשך עד חצות מכל מקום ימתין אולי יעצרו. ואז גם הוא יוצא חובת היום שעבר, מידי דהוה אשלמים שנאכלים עד חצות. ושוב ראיתי בתשובת מהר"י סג"ל שנשאל מאתו אם לנהוג כן כי כן נמצא במרדכי שחיבר ה"ר שמואל שליצשטט. והשיב שתשובות מהר"ם היא אבל לא ראיתי נוהגים כן אלא בעת האוכל אולי בתר ההיא שעתא כדמשמע לשון שאר רבותינו דישער אדם בעצמו אם היה יוצא מביתו מפני צער כזה, כדאיתא בהג"ה במיימ', עכ"ל מהר"י סג"ל בתשובתו.
[כא] ואמר מהר"י סג"ל היוצא מסוכה משום גשמים א"צ לחזור בתוכה כשפסקו אך יגמור סעודתו ושינתו בביתו. וכשיצא יזהר שאל יבעט במצוה לומר מה לי לישב כאן, רק יצא בהכנעה ובכובד ראש ובאימה ופחד כאילו הוא עבד ורבו מבזה בעבודתו. ומתוך כך יש לו להקב"ה לדון את (העכו"ם) [האומות] לעתיד שישאלם מפני מה לא קיימתם את תורתי, ומשיבין לו והלא לא ניתנה אלינו ואם ניתנה לנו קיימנוה. אף על פי שיש להקב"ה להשיב אינו משיב, אך אומר להם מצוה קלה יש לי וסוכה שמה צאו וקיימוה. מיד יוצאין כולם ועושין סוכות בראש גגותיהן והקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ויתחמם היום, מיד יוצאין ועוזבין הסוכות ומבעטין במצוה. על כן (אנו) [בר ישראל] לא נעשה ככה, ונשא ברכה מאת שוכן דכא.