מהריל (מנהגים)· רבנו יעקב הלוי [המהרי"ל] מולין
הלכות חג הסוכות · הלכות החג
סדר הקידוש עיין לעיל בהלכות יום טוב.
[א] בליל ראשון של סוכות יברך לישב אחר קידוש ואח"כ זמן. למען שיהא קאי זמן אתרווייהו על היו"ט ועל הסוכה, וכן יעשה נמי בליל שני זמן לבסוף. וכ"כ ראבי"ה דיקנה"ז מוכיח שאין אומרים זמן אהבדלה ואף על פי כן מברכין זמן אחריה וכ"פ המיימון, וכן נראה עיקר שלא מצינו חילוק בין שני ימים הראשונים. וכן בשבת שיש לו כוס יברך סוכה על הכוס אחר ב"פ הגפן דבשחר, דקידושא רבה הוא וכיבוד היום. וכן בליל שבת אחר הקידוש על הכוס ובחה"מ אחר ברכת המוציא.
מנהגי מהרא"ק: נ"ל דבליל שני דסוכות צריך לברך זמן ואח"כ לישב בסוכה, מידי הוא טעמא דסוכה ואח"כ זמן לקידוש והלא תדיר קודם אלא משום דצריך שהחיינו לקידוש ושהחיינו לסוכה, כדאמרינן העושה סוכה לעצמו מברך זמן. להכי מברך סוכה ואח"כ זמן כדי שיפטור שניהם בשהחיינו אחד. ובליל שני בקידוש צריך זמן שמא אתמול היה חול, אבל סוכה אפילו היה חול יצא דעיקר זמן בשעת עשייתה, ואם יאמר סוכות בינתים נמצא מפסיק בברכה. מיהו נ"ל דאין קפידא אפילו למ"ד מצות אין צריכות כוונה. מיהו מתכוין שלא לצאת בסוכה בזה אם לא על ידי קידוש. ואם אתמול היה חול ואז בקידוש לא היה גם הזמן לא היה, לפיכך נהגו לברך בליל שני כמו בליל ראשון מתחילה לישב, ואח"כ זמן. ועוד אין קפידא בהפסקת ברכות וראיה לדבר יקנה"ז. אך נ"ל דבליל ימים הראשונים צריך לברך זמן על סוכה קודם נטילה כדי שלא יהא הפסק בין נטילה לאכילה והיא אין צריכה קידוש, דהא אפילו עיכוב שינה צריך לברך דהוא עיקר דאין ישנים עראי חוץ לסוכה, אלא דסמכוה לאכילה דקרוי' ישיבה וישבו לאכל לחם (בראשית לז, כה), חיים פלטיאל.
[ב] ויש נוהגין לקום עד שיברכו לישב להחשב עובר לעשייתה. אמר מהרי"ל דזה מיתחזי כיוהרא ואין לעשות. ושיבוש הוא דלישב אינו לשון ישיבה רק לשון עכבה, כמו ותשבו בקדש ימים רבים (דברים א, מו), וכן בא"ח.
נשאל ממהר"י סג"ל מפני מה בליל שמיני אסור לישן בסוכה וביום שמיני מצה לא מברכינן רק בליל ראשון. והשיב משום דכשאוכל מצה אינו עושה מצוה ולא מקיים עשה, כי אם שלא אוכל חמץ. דאין חייבים במצה אך בלילה הראשון, דכתיב בערב תאכלו מצות (שמות יב, יח). אבל גבי סוכה כל שעה שהוא יושב מקיים בסוכות תשבו שבעת ימים (ויקרא כג, מב).
[ג] אמר מהר"י סג"ל שאסור לישן ליל שמיני עצרת בסוכה דנראה כמוסיף. אכן אם יבא לאכול ביום שמיני עצרת בין השמשות חייב אז לאכול בסוכה. וכן אם שמיני עצרת בא' בשבת חייב לעשות ג' סעודות בסוכה, ובשחרית כשגמר סעודתו יזמן ויקום וילך וימתין מעט כדי להחשב שתי סעודות באשר מסיח דעתו מסעודה ראשונה. ויחזור ויטול את ידיו ויברך המוציא ולישב בסוכה, ויסעוד סעודה שלישית, ויזמן פעם שנית. לאפוקי מאותם אשר מזמנין על סעודה ראשונה ונשארים שם במקומם וחוזרין וסועדין שנית לסעודה שלישית, ולא הסיחו את דעתם מסעודה ראשונה ונחשב כסעודה אחת.
בליל שמיני עצרת אף על פי שאין מברכין לישב בסוכה מברכין זמן דרגל בפני עצמו הוא, וכן בלילי שמחת תורה מברכין זמן.
נשאל ממהר"י סג"ל מפני מה בליל שמיני אסור לישן בסוכה וביום שמיני אוכלין שם, ואמר דמה שאוכל שם משום ספיקא הוא ויתובי יתבינן ברוכי לא מברכינן ואית ליה היכר, אבל בליל שמיני אין בו היכר דעל השינה לעולם אין מברכין ונראה כמוסיף.
[אך לא יברך לישב בסוכה לא בלילה ולא ביום, דיתובי כו'. ואכילה לית ביה היכר תוספת דהרואה אוכל בסוכה אומר עריבת סוכה עליו לאכול בה, וגם לא שמעינן מיניה עוד ברכה לישב בסוכה. אבל לינת סוכה דלית ביה הנאה וגם לא בירך על השינה עד כאן נראה כמוסיף].
[ד] [מהר"י סג"ל נהג בעצמו ג"כ לשאת - לטלטל - כליו ושולחניו מן הסוכה ביום שמיני עצרת שחרית אחר הסעודה לבית, ואמר] מהר"י סג"ל (דרש) מה שנוהגין העולם ביום שמיני אחר סעודה ממהרין לצאת מן הסוכה, דחיישי שמא יוסיפו שאם יאחרו ויספרו שמועות איש לרעהו נראה כמוסיף, דהא גם טיול וסיפור שמועות בעי סוכה כדפי' לעיל. ואם נושא מן הסוכה טבלא המעריכים על רגליה ומסירין מתי שירצו, אסור להעריכה בבית מיד על רגליה דהוי מכין מיו"ט לחבירו דאסור רק יניחנה בפרקונה עד הלילה ואז יעריכנה.
[ה] נשאל למהר"י סג"ל מפני מה אומר בשמיני עצרת ביום שמיני חג העצרת הזה יאמר חג שמיני ודיו. והשיב דבכל המצות מברכינן על המצוה כגון חג המצות חג השבועות חג הסוכות, ואי אמר הכי שמיני לחוד לא נדע מאיזה שמיני היא, לכן אומר נמי העצרת. ואי אומר העצרת לחוד ה"א שבועות הוא דנמי מתקרי עצרת דשבועותיכם מתרגמינן בעצרותיכון לכך אומר שמיני. ושוב מצאתי וז"ל אם בא לומר חג יאמר את יום שמיני חג העצרת הזה דאז משמע שהוא טפל לחג ולא חג בפני עצמו, כדאמרינן בריש יומא מי איכא מידי דעיקר רגל לא בעי פרישה טפל דידיה בעי פרישה ואפילו למ"ד שמיני רגל בפני עצמו הוא ה"מ לענין פז"ר קש"ב אבל לענין תשלומין תשלומי ראשון הוא. הילכך האומר את יום שמיני עצרת הזה טעות הוא בידו שמשמע שהוא חג בפני עצמו כשאר חגים, עכ"ל.
נשאל למהר"י סג"ל מ"ש סוכה דאומר שמחתנו יותר משאר רגלים. ואמר דהיתה בה שמחה יתירה שמדליקין ד' מנורות שהיו מאירין בכל ירושלים.
[ו] נשאל למהר"י סג"ל אם לאכול פירות חוץ לסוכה ואמר שלא כדין לאוכלם חוץ לסוכה. ויש להחמיר בכל דבר אכילה ושתייה להיות בסוכה חוץ משתיית מים. שאלתי את פי מהר"י סג"ל מאי שנא דאתרוג מותר בשמחת תורה ונוי סוכה אסור עד מוצאו. והשיב לי הואיל דבליל שמיני אוכלים בסוכה ואז איתקצאי לכולי יומא. ואם חל אסרו חג בשבת אסור עד מוצאו דאין יום טוב מכין לשבת. אכן אתרוג לא איתקצאי למצוה בשמיני דהא לא מברכינן עליו לפיכך מותר בשמחת תורה.
[ז] אמר מהר"י סג"ל אימא טעמא אמאי מסכת סוכה ה' פרקים נגד ד' מיני לולב ומצות סוכה. אמר מהר"י סג"ל דהוא שאל מגדול אחד אמאי האריך רש"י ושאר פוסקים במסכת סוכה ועירובין יותר מבשום מסכתא. והשיב לו לפי שדיניהם רחוקים מדעת הבריות, כגון גודא אסיק גודא אחית ודין לבוד ודופן עקומה ולחי וקורה שמתירין את המבוי, והרבה כה"ג אשר קשה לדעת סברתם, להכי חזרו הפרשנים להבינם ולהשכילם לכל.
[ח] אמר מהר"י סג"ל מה שנוטלים הנערים רבה ומבעירין אש בשמחת תורה מנהג יפה הוא לשמחת יום טוב, ולית ביה משום סתירת אהל אם סותרין בנין הסוכה דלא מתקרי סתירה לחייב אך הסותר על מנת לבנות, וגם ההבערה אינה אסורה אף על פי דלא לצורך היא דאין בה איסור דאורייתא משום דאנו בקיאים בקביעות ירחא ויו"ט ראשון בלבד דאורייתא, ומנהג אבותינו בידינו לעשות יום טוב שני. ועוד דאין עושין זאת כי אם הקטנים ואין אנו מצווין להפרישן כמו קטן האוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישן. וכן התיר מהר"ם לקטנים לשתות יין של קידוש בבה"כ אף על גב דאין קידוש אלא במקום סעודה. אבל בני מצוה שלא כדין שעושין זאת לסתור ולהבעיר האש וכן אמר שאביו מהר"ם סג"ל היה מוחה בימי בחורותיו בידו שלא יסתור שום סוכה ולא יבעיר האש בשמחת תורה. [ואני - המלקט באומרים - ראיתי אמ"ץ מהר"י סג"ל מאד היה שמח והיה נהנה כשרואה הנערים רצין בשמחת תורה מבית לבית לסתור - לגזול - עצי הסוכה ולהביא עצים ולעשות מדורה, והוא בעצמו הניחם לקחת מסוכתו והסיתם לגזול מהעצרנים שלא רצו לתת להם ברצון].
[ט] אמר מהר"י סג"ל שכתב רא"ם שאין לצלות תפוחים בהושענא רבה עם ערבת ההושענות שנטלו בשעה שאמרו הושענות בתפלה דאיתקצאי למצוה. אכן מחזיקי' אותם וגם ערבות הלולבין להסיק בהן התנור שאופין המצות בע"פ, דהואיל ואיתעביד בהן חד מצוה נעביד בה עוד אחרת. ואינם איתקצאי למצוה מליהנות בהן רק באותו יום לחוד. ואמר אף על גב דנזרקי' ערבות של ההושענות אסור לזלזל בהן כגון לדרוס עליהם, אך שומרים אותם לעשות בהן עוד מצוה כדפי' לעיל.
[י] נשאל למהר"י סג"ל אמאי קונין מצות בשמחת תורה והלא יום טוב הוא, והשיב מצוה מותר לקנות ביום טוב. וכ"ת מ"ש מס"ת ותפילין דאין קונין ביום טוב, שאני התם דעדיין הם לפניו כל שעה לקנותם והמצות האידנא הן שעתן, ועוד צורכי רבים הם שקונין המצות ומתירין ביום טוב. [מנהג - היה - במגנצא שכל נכרי שאינו מיושבי - מבני - העיר לא היה רשאי לקנות שום מצוה של בית הכנסת, - אפילו להיות חתן תורה ובראשית].
[יא] דרש מהר"י סג"ל הא דאמרי' המבזה המועדות אין לו חלק לעה"ב, מיירי בעושה מלאכה אפי' בח"ה אף על פי שיש מלאכה מותרת היינו דוקא דבר האבוד. ומטעם זה מותר לקנות יין בח"ה דסוכות או ליקח מן הגוים בחובות משום דהוי כמציל מידם. ומטעם זה יזהר כל אדם לתקן את חביותיהם קודם יום טוב דבמדינת ריינוס רוב פעמים עת הבציר בימי הסוכות. וגם חכמים לא התירו לקנות יין במועד כ"א צורך בני ביתו לשתיית השנה. אבל ליקח יין להרויח בו למכור ולמזוג לא התירו דהוי כפרקמטיא שהיא אסורה במועד. אכן הקונה כל יינן קודם המועד הרי זה משובח.
ואם השנה היא שהכל סבורים שיתאחר הבציר עד אחר מועד ומתוך כך לא תיקן את חביותיו קודם המועד, ופתאום נתרבו הגשמים ונתבשלו, הענבים ובוצרים במועד רשאי לתקן חביותיו. אבל אם כיון מלאכתו במועד אין מתירין לו בשום פנים. מהר"י סג"ל היה אוסר ליתן חבית ע"י גוי ביום טוב להוליכו לכפר.