מהריל (מנהגים)· רבנו יעקב הלוי [המהרי"ל] מולין
הלכות חג הסוכות · הלכות לולב
תאיר הלב בהלכות לולב
[א] מנהג מהר"י סג"ל בנענועות לולב מפורש לעיל.
אמר מהר"י סג"ל בעוסקנו לפניו במסכת סוכה, נקיטו האי כללא בידכם כל היכא דקאמר בגמ' לולב ר"ל כפות תמרים שקורין פולמא, לבד היכא דקאמר הושענות ר"ל כל הארבע מינין דלולב. והספר קראם הושענות משום שמנענעין אותם בשעה שאומר הושענות.
[ב] נשאל למהר"י סג"ל אמאי נוטלין ס"ח גבעולי דערבי נחל ללולב, והשיב כמנין לולב ס"ח. ורומז כל המקיים מצות לולב כאילו קיים כל התורה, שנרמז תחילתה וסופה לולב, ב' דבראשית ל' דלעיני כל ישראל ו' תחילת ויקרא ל' דלבסוף ספר דברי הימים שהוא סיום כ"ד ספרים הרי לולב, וכן איתא נמי במהרא"ק. וג' אגודות שבלולב נגד ג' אבות. ע"א, ס"ח גבעולים של לולב וג' אגודות הרי הן ע"א כנגד ע"א סנהדרין.
עוד במהרא"ק, לולב ס"ח קנה כמנין לולב. ונ"ל דוקא שתים ואם עשה יותר איכא בל תוסיף. וכן יסד הפייט שתים. אם יש דבר כרוך על ההדס יסירנו ויזרקנו.
[ג] אמר מהר"י סג"ל אם ניתר אגד הלולב ביום טוב אין לאגדו שנית, אך יכרוך האגד סביב סביב בלי קשר ויתחוב בנתים כאשר אוגדין את הירק. צריך להחזיק הד' מינין דרך גדילתן, לכך יזהר בההדס להתיר אגודתו לראות אם מונח כתיקנה, כי הגוים לפעמים נותנין עוקצו של זה לצד עיקרו של זה. ולפעמים גם כופפין ראשם לתווך כדי שלא ינשרו העלין ואז לא מונח כדרך גדילתו, אך יזקוף ויפשוט ראשי הגבעול ויניח' כולן כדרך גדילתן. בימי מהר"י סג"ל במדינת ריינוס דלא שכיח שם שום הדס אך אותן שמביאים הסוחרים באגודות אגודות עם האתרוגים שמביאין לשם ממדינת צרפת. מימי לא שמעתי שהקפיד הרב הנז' להתיר אגודת ההדס לסלק מתוכו הדס שוטה שאסרו חכמים שלא יהיו רק ג' עלין בקן אחד והן משולשין. אך נטלו האגודה כמו שהיא רק אמר להתירו ולראות שיהיו מונחין כולן כדרך גדילתן וגם לא כפופים כדפי' בפנים, גם אי אפשר לבדוק כל האגודה אחר הכשר העלין מאחר דיבש כ"כ ינשרו כל העלין.
[ד] נושאים אתרוג ביד שמאל והלולב בימין, ואמר מהר"י סג"ל איטר יד ימינו יטול הלולב ביד שמאלו דהיא נחשבת ימינו, וכ"כ באגודה, וכן יש בא"ח. ואמר מהר"י סג"ל האי סימנא נקוט בידך שיהא דומה לך כאילו תפילין ולולב בורחין זה בפני זה ולא לחברם יחד, והאיטר מניח את התפילין בימין של כל אדם דהיא שמאלו והלולב בשמאלו דהיא ימינו.
[ה] צריך לברך מעומד משום דילפינן דכוותיה תלתא לכם אינון. לולב ציצית עומר. סימן ועצת ה' היא תקום. בלולב כתיב ולקחתם לכם (ויקרא כג, מ), בציצית כתיב והיה לכם (במדבר טו, לט), בעומר וספרתם לכם (ויקרא כג, טו), מה עומר מעומד אף כולם מעומד. ועומר גופיה דכתיב מהחל חרמש בקמה (דברים טז, ט'), אל תקרי בקמה אלא בקומה. וקושרין ד' מינין מדבר שהוא מינן. ואין לקטום ראש הערבה ויקשרם כדרך גדילתן.
לולב שנקטם ראשו כל שהו מהר"ש ז"ל רוצה לפוסלו. אבל הר"י אמר שכתב הרא"ש שהוא כשר דאי פסול א"כ מה צ"ל נטל התיומת פסול, תפשוט ליה משום נקטם ראשו, הר"ם. ויש רבותינו ריש פרק לולב הגזול מתרצים דס"ד דניטל התיומת הוי הדר טפי, אי נמי כשנטלה פסול אפילו לא נטלה אלא אחד מהתיומת, וכשנקטם בעינן תרווייהו. נראה כשיש שם ג' תיומת אחת באמצע אז היא יותר טוב משנים וארבע דכשיש ארבע אז השנים האמצעיים היינו נחלקה התיומת הר"ם, עכ"ה. כל דבר שבמצוה ולברכה ראוי לאחוז בימין. וכן כוס הבדלה בימין ומברך ב"פ הגפן. ונוטל ההדס בימין והכוס בשמאל, ואח"כ כוס לימינו מרדכי, עכ"ל מהרא"ק.
אמר רבא לולב בימין ואתרוג בשמאל מ"ט האי תלתא מינין והאי חדא, א"ל רבי לר' זריקא מ"ט לא מברכינן אלא על נטילת לולב, א"ל הואיל וגבוה מכולן. ולגבהיה לאתרוג ויברך, א"ל הכי קאמינא הואיל ובמיניה גבוה מכולן ר"ל בגידולו, עכ"ל הגמ'.
[ו] אמר לנו מהר"י סג"ל דאיקלע הוא פעם אחת לסוכת מה"ר מאיר מאיגר"א, ובליל שמיני ספק שביעי הלך מה"ר מאיר הנז' וסעד בבית החורף, כאשר עוד היום נוהגין משפחת לומברדיא"ה שפונין מן הסוכה ליל ח' ספק ז' ובשחרית דיום ח' חוזרין וסועדין בסוכה. ובליל ח' אחר שגמר מהר"י סג"ל סעודתו בסוכה הלך אצל מהר"ם לבית החורף לשמח עמו, ומהר"ם היה מסביר לו פנים שוחקות לפתותו ללמוד בישיבתו. ופתח ואמר אל מהר"י סג"ל הקשיתי קשיא אמאי מברכין ע"נ לולב והא כל המוקדם בקרא מוקדם לברכה כדאי' בז' מינין שנשתבח בהן א"י, א"כ ה"נ לברך על האתרוג דהוא מוקדם בקרא דכתיב פרי עץ הדר וכפות תמרים וגו' (ויקרא כג, מ). הוא מותיב לה והוא מפרק לה, משום דבלולב אית ביה ג' מינין לפי' מזומן הוא לברכה. וכ"ת א"כ מאי פריך ר' וליגבהיה לאתרוג ויברך והלא עדיין לולב חשוב עם תלתא מינין, י"ל דהכי פריך וליגבהיה לאתרוג ואז אית ליה תרי טעמים להקדים חדא דמוקדם בקרא ואידך דבהגבהתו השתא. וראיה דהכי דעת הפרכן דאמאי לא קאמר וליגבהיה להדס או לערבה, אלא לא פריך אאתרוג אלא לאחשוביה משום הקדמת קרא, ומשני ר' זריקא הואיל ובמיניה גבוה מכולן ר"ל שגידולו גבוה ואין בהגבהת יד שום עילוי, ודוק.
[ז] אמר מהר"י סג"ל יקריב האתרוג אל הג' מינין לחברם יחד בשעה שיוצא. ויזהר גם ביום ראשון שמברכין שתים להיות השתי ברכות עובר לעשייתן שלא ינענע עד סיום הברכות.
נשאל למהר"י סג"ל על לשון המיי' שכתב בהלכות ברכות דמברכין על נטילת לולב משום דבעידנא דאגביה נפק ביה, אבל אי מברך קודם נטילה אז מברך ליטול לולב. ובהלכות לולב כתב שקודם נטילה יברך על נטילת לולב. ואמר מהר"י סג"ל הא דקאמר שיברך ליטול היינו אם מברך קודם שיטלנו בידו, והא דקאמר שיברך על נטילת (ידים) [לולב] קודם, היינו קודם שיטלם כדין. ר"ל לולב בימין ואתרוג בשמאל אך נטל להפך והוי קצת עובר לעשייתן שהרי צריך ליטול לולב בימין ואתרוג בשמאל מ"מ בעידנא דאגביה נפק ביה, דהמיימון הולך לשטתו שפי' אח"כ אפילו אם נטל לולב בשמאל ואתרוג בימין יצא. ואמר ראיה לדבר שכן דעת המיימון שהרי לא כתב כל הברכה כמו בסוכה ושאר ברכות, אלא משום שדעתו שיברך על נטילה כמו שפירשה במקום אחר בהלכות ברכות, וע"ז קאמר כו'. אבל רשב"א כתב שאין לברך כלל קודם שיטלנו אפי' כשנוטלו להפך, ודוק.
[ח] מהר"י סג"ל סילק רצועות התפילין מקשרי אצבעותיו וקשרם אחורי הפרק שלא יהו חוצצין בתפיסת האתרוג, ובסיים הלל חזר וכרך הרצועות בין קשרי אצבעותיו, וכשהגיע לומר הושענות חזר וסילקם כבראשונה.
[ט] שאלו למהר"י סג"ל איך נוהגין עם המים שמעמידין בו ערבה של הלולב שלא תהא כמוש ויבש אם להחליפם כשמסריחין. ואמר בשבת ויו"ט אסור להחליפם, בח"ה מותר. וגם להרבות על המים הראשונים אסור בשבת, וביו"ט שרי כ"ש בח"ה. ואם לא נתן הערבה במים קודם יום טוב מותר ליתנן שם ביום טוב. ז"ל אגודה במסכת סוכה סימן ל"ה: ר' יהודה אומר בשבת מחזירין הלולב במים בזמן שהיו נוטלין בשבת, ביום טוב מוסיפין, בח"ה מחליפין.
[י] הדס שהיו ענביו מרובין מן עליו פסול. אמר מהר"י סג"ל ענביו ר"ל הגרעינין שתולין בו וכמעט דומין לגרעיני פלפלין, ולשון ענביו כמו ענבי גפן. לכן טעות הוא בכל ספרים שכתוב בהן ענפיו בפ"א, ואמר שראה כמה ספרים בטעות זה. אך לשון ענפיו אשכחן במקום אחר ענפיו חופין את בדיו.
לולב בגימ' חיים רמז למי שקונה אתרוג עם לולב יפים זוכה לחיי עולם הזה והבא.
[יא] נשאל למהר"י סג"ל תינוקות שלא ידעו לברך מה דינם. ואמר שינענעו את הלולב ודים.
[יב] על לולב שהיו עליו למעלה דבוקין ואח"כ נתפרדו והאמצעי שלם, ושאל הח"ר מורקי"ל למהר"ש אם מיתקרי בכה"ג נחלקה התיומת, ואמר לא להקפיד על זה כי דרכן של לולבין כשהן רכים נדבקים יחד וכשמתייבשין הם מתפרדין. מהר"ש התיר הושענות שהיו בהם ענפים, ופסל הערבה שקורין וועלוויר אף להושענות.
[יג] מהרא"ק: אדם אחד היה לו לולב והדס א' מיוחד לעצמו בכל שנה ושנה. פעם אחת שלחו לו אנשי עיר אחרת שלא היה להן לא אתרוג ולא לולב ובקשו ממנו לשלוח להן את שלו. אמר מוטב שאני יוצא עם אותן של הקהל והרבים ג"כ יצאו ידי חובתן בשלי, עכ"ל.