מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על חלה · אות כא
תנן [חלה פ"ד מ"ד] הנוטל חלה מן הקב ר' עקיבא אומר חלה וכו': גרסינן בירושלמי [חלה פ"ד ה"ב] עלה דמתני', ר"ע מדמה לה לפירות שלא נגמרה מלאכתן שאם עבר והפריש מהן תרומה הרי זה תרומה, וחכמים מדמין לתבואה שלא הביאה שליש עבר והפריש ממנה תרומה אינה תרומה, חזרו לומר אינן דומין לא לפירות שלא נגמרה מלאכתן ולא לתבואה שלא הביאה שליש, אלא ר"ע מדמי לאומר הרי זה תרומה על פירות האלו לכשיתלשו ונתלשו, ורבנן מדמין לה לאומר הרי זה תרומה על הפירות המחוברין עכ"ל. ונראה פשוט דלפי סברא הראשונה דמדמה ליה ר"ע לתורם מפירות שלא נגמרה מלאכתן, סברת ר"ע דהנוטל חלה מן הקב דהוי חלה הוא אפי' שלא השלים על העיסה אח"כ עד כדי שיעור חלה, דומיא דתורם על פירות שלא נגמר מלאכתן דבדיעבד הויא תרומה, דאפי' נאבדו הפירות או נגנבו ולא הספיק לגמור מלאכתן, מ"מ כיון דבשעה שתרם היה בידו לגומרן ולתרום תרומתו תרומה, וכ"כ גבי חלה כיון דבידו להשלים העיסה לשיעור, אף דלא השלים שיעור לבסוף הויא חלה משעה ראשונה, דכל דחזי לאיצטרופי לשיעור חל עליו שם חלה, מידי דהוי לחצי שיעור דקי"ל כר"י דחצי שיעור אסור מן התורה, דאמרי' בריש פרק יום הכפורים [עד, א] דה"ט משום דחזי לאיצטרופי לכזית, ואפילו לר"ל דס"ל דחצי שיעור מותר מן התורה, הא אמרינן בירושלמי בפ"ו דתרומות הלכה א' דמודה ר"ל בעתיד להשלים, וכתב מהר"ר אליהו [פולדא] בביאורו וז"ל, ומודה בעתיד להשלים כשאכל חצי שיעור היה דעתו להשלים לשיעור שהוא אסור, דהטעם דאסור לר"י חצי שיעור מפורש שם משום דחזי לאיצטרופי לשיעורא, וזה המכוין להשלים חזי לאיצטרופי קרינן ביה, ולא פליגי רק באם אינו מכוין אבל במכוין מודה עכ"ל, וא"כ הכא אם דעתו להשלים לשיעור חלה אפי' לר"ל חשיב חזי לאיצטרופי וחל שם חלה עליו אף דלא השלים אח"כ:
ובתוספתא בפ"ב דחלה [ה"ג] אמרי' וז"ל, אמר ר' אליעזר בן יעקב הנוטל חלה מן הקב למה הוא דומה לתורם תבואה שלא הביאה שליש שאין תרומתו תרומה, חזרו לומר לא כך ולא כך, שהרי הקב הזה מצטרף הוא עם אחרים עכ"ל. דנראה דה"פ דר"א בן יעקב כרבנן דמתני' ס"ל, ונתן טעם משום דדומה לתורם תבואה שלא הביאה שליש, וחזרו לומר לא כך ולא כך אלא דדומה לתורם מפירות שלא נגמרה מלאכתן, ועיקר הטעם דמדמינן לפירות שלא נגמרה מלאכתן הוא שהרי הקב הזה מצטרף הוא עם אחרים להשלים שיעורא, וכל דחזי לאצטרופי חשיב כשיעור חלה אף דלא השלים לבסוף. זהו סברת הירושלמי בסברא ראשונה, דלר"ע מטעם דחזי לאצטרופי משעה ראשונה חל עליו שם חלה על מה שהפריש מן הקב. ומיהו לסברא זאת דוקא בדיעבד אבל לכתחלה אינו יכול להפריש חלה מן הקב, דומיא דפירות שלא נגמרה מלאכתן דלכתחלה לא יתרום. אמנם למאי דחזרו לומר דלא דמי לא לזה ולא לזה, אלא דר"ע מדמי להו לאומר הרי זה תרומה על הפרות האלו לכשיתלשו ונתלשו, א"כ אפי' לר"ע לא הוי חלה כי אם כשהשלים על העיסה אח"כ עד כדי שיעור חלה, דחשיב כאומר הרי זה חלה על הקב הזה לכשאשלים לשיעור חלה, דכי האי גוונא לא חל שם חלה כי אם עד שישלים לשיעור, דאם לבסוף לא השלים שיעור חלה בעיסה לא חל שם קדושת חלה על מה שהפריש: ויש לעמוד על מאי דאמרינן בירושלמי בפ"ב דחלה [ה"ב] גבי מתני' מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה וכו' ור"ע אומר יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבים, ופריך הש"ס מחלפא שיטתיה דר"ע תמן הוא אומר נוטל מקב חלה והכא הוא אומר קבין, ומשני תמן לשעבר כאן לכתחלה, דלכאורה קשה דלפי המסקנא דהכא דחזרו לומר דר"ע מדמי לה לאומר הרי זה תרומה על פירות האלו לכשיתלשו, ע"כ דר"ע לא קאמר דחשיב שם חלה בקב כי אם כשישלים לבסוף שיעור חלה, דאם לא השלים לא חשיב חלה כלל, וא"כ מאי פריך מהא דאמר ר' עקיבא יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבים, דבעושה אותה קבין כדי שלא יתחייב בחלה ויהיה בטומאה ע"כ עושה אותה קבין ע"מ שלא לצרפן אח"כ לשיעור, וכן לבסוף עושה כל קב וקב בפני עצמו, ובכה"ג דלבסוף אינו משלים בו שיעור חלה אפי' ר"ע מודה דליכא שם חלה. ועכצ"ל דהכא בירושלמי אזיל בשיטת הסברא קמייתא דאמרו בירושלמי, דר"ע מדמי ליה לתרום מפירות שלא נגמרה מלאכתן, דלסברא זאת אפילו לא השלים לשיעור לבסוף ואפילו אין דעתו להשלים לשיעור חל שם חלה עליו משעה ראשונה כיון דחזי לאצטרופי עם קב אחר, לר"י דס"ל דחצי שיעור אסור מן התורה אפי' באין דעתו להשלים לכזית, דבפירות שלא נגמרה מלאכתן דאם תרם תרומתו תרומה פשיטא דאפי' תרם ודעתו שלא לגמור מלאכתו דדעתו להאכילם לבהמה תרומתו תרומה, וה"ה הכא דאפי' אין דעתו להשלים, ולפי סברא זאת פריך שפיר דא"כ בעושה בטומאה אפי' שעושה אותה קבין ואינו משלים לשיעור וגם עושה ע"מ שלא להשלים, מ"מ לר"ע יש לה שם חלה, וע"ז משני שפיר דהתם דוקא בדיעבד אבל לכתחלה לא. וק"ק דמאחר דהכא מסקנא דסתמא דתלמודא הוא דדחו סברא זאת וחזרו לומר דאינו דומה לא לזה ולא לזה, כי אם דמדמי ליה ר"ע לתורם מפירות לאחר שיתלשו, דלדמיון זה פשיטא דלא אמר ר"ע אלא בשישלים אח"כ השיעור, וא"כ איך סתמא דתלמודא בפ"ב פריך הש"ס לר"ע דאמר יעשנה בטומאה עפ"י קס"ד דהכא:
וראיתי להר"ש גבי מתני' שכתב וז"ל, רבי עקיבא אומר חלה דוקא בדיעבד אבל לכתחלה לא, דהא לעיל בפרק ב' אמר רבי עקיבא יעשנה בטומאה וכו', ומפרש בירושלמי רבי עקיבא מדמי לה לפירות שלא נגמרה מלאכתן וכו' חזרו לומר וכו', אלא רבי עקיבא מדמי לאומר הרי זה תרומה על פירות הללו לכשיתלשו ונתלשו עכ"ל. וקצת קשה דמלבד דמאי דהכריח דרבי עקיבא בדיעבד קאמר ממתני' דפרק ב', לא הזכיר שכן אמרו בירושלמי שם בפ"ב. יתר על כן קשה דמאחר שהביא מסקנת הירושלמי דשמעתין דחזרו לומר דלא דמי אלא לתורם מפירות לכשיתלשו, והכי הוי העיקר, אם כן מה הכרח יש ממתני' דפ"ב דלא אמר רבי עקיבא אלא בדיעבד, כיון דלפי המסקנא דהכא לא אמר ר' עקיבא אלא כשישלים השיעור לבסוף, והתם בכוונה עושה אותם קבין ואין דעתו להשלים שיעור כלל, דבהכי אפי' רבי עקיבא מודה כאמור. ומה גם דלפי המסקנא דהכא דמדמה ליה לרבי עקיבא לאומר לכשיתלשו, דס"ל דהכא במפריש חלה מן הקב כיון דאדם יודע דאין מפרישין חלה בפחות מכשיעור, אנן סהדי דכוונתו שיהיה חלה לכשישלים השיעור, דנעשה כאומר הרי זה חלה כשאשלים בעיסה זאת עד כשיעור, וכיון דבכה"ג חלות שם חלה הוא לכשישלים השיעור, אפשר דאפי' לכתחלה קאמר ר"ע דיפריש מן הקב כיון דמתנה ואומר לכשאשלים:
וראיתי לרבינו עובדיה במתני' שכתב וז"ל, ר"ע אומר חלה והוא שהשלים על העיסה אח"כ כשיעור חלה דכיון דנשלם השיעור הויא חלה למפרע עכ"ל. ונראה דכתב כן עפ"י מסקנת הירושלמי בשמעתין, דמדמי לה לתורם מפירות לכשיתלשו, דלפ"ז לא קאמר ר"ע כ"א כשהשלים אח"כ כאמור. והתוי"ט כתב שם וז"ל, פי' הר"ב והוא שהשלים וכו', דאי לא תימא הכי תיקשי דידיה אדידיה ממשנה ג' פרק ב' דאומר אל יעשנה קבין ירושלמי שם עכ"ל. ולא ידעתי היכן ראה בירושלמי שם בפ"ב הכי, הא התם מאי דמשני הש"ס בירושלמי הוא דלא קאמר ר"ע אלא בדיעבד אבל לכתחלה לא. אבל העיקר דדברי רע"ב הם מהירושלמי דשמעתין לפי המסקנא דדוקא בדהשלים, והאמת כן הוא דלפי חילוק זה לק"מ ממתני' דפ"ב כאמור, והתם דקא פריך הש"ס לר"ע מדידיה אדידיה הוא לפי הס"ד דהכא כאמור: