מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על חלה · אות יט ס"ק ה
והנה במאי דתנן במתני' [חלה פ"ד מ"ג] דבר שניטלה חלתו באמצע מצטרפין שכבר נתחייב בחלה, נראה דעיקר טעמא הוא כדקתני משום שכבר נתחייב בחלה, דאע"ג דהשתא מיהא לאו בר חלה הוא, כיון שכבר היה בר חלה מתחלה מצטרף. וראיתי להרא"ש בהל' חלה סעיף י"ב שכתב וז"ל, [תני רבי חלפתא בן שאול קב הקדש מצטרף] קב חלה אינו מצטרף, מה בין הקדש ומה בין החלה, הקדש ראוי לפדותו ולחייבו בחלה, חלה אין ראוי לפדותה ולחייבה, אבל דבר שניטלה חלתה ראוי להתחייב אם נתן בו שאור מעיסה שלא הורמה חלתה ואין לו פרנסה ממקום אחר עכ"ל. כנראה דהוקשה לו מ"ש חלה מדבר שניטלה חלתו, הא אם דבר שניטלה חלתו מטעם שכבר נתחייב בחלה מעיקרא, אף דהשתא לאו בר חלה הוא מצטרף, א"כ חלה נמי קודם שהופרשה הרי היא נמי בכלל העיסה שנתחייבה בחלה, ואף דעכשיו לאו בר חלה אמאי אינו מצטרף. ולזה תירץ דשאני דבר שניטלה חלתה דאף עכשיו ראוי להתחייב אם נתן בה שאור מעיסה שלא הורמה חלתה:
ואם כך הוא כוונתו לא ידעתי אמאי בחלה נמי לא שייך זה לומר דאף עכשיו ראוי להתחייב, באם נתן שאור מעיסה שלא הורמה חלתה לתוך קב זה דחלה כדי שתחמיץ ע"י השאור, דבכה"ג כל שאין לו פרנסה ממקום אחר, כיון דהשאור אינו מתבטל צריך שיוציא חלה על כל העיסה אפילו על שיעור קב חלה, דטבל אוסר בכל שהוא במינו ונעשית כולה טבולה לחלה, ואפילו הכהן אינו יכול לאכול ממנה עד שיפריש חלה על הכל, כיון דיש בה תערובת טבל. וי"ל דשאני דבר שניטלה חלתה דראוי להתחייב השתא על ידי שיתן שאור באופן שיתחייב ליתן לכהן חלה על הכל, ויפסיד הישראל שיעור מה שיתן על דבר שכבר ניטלה חלתו, שבאופן זה הוא ממש כשאר חלה, הן דע"י ההפרשה מוציאה מידי טבל, והן שמחסר ממונו במה שנותן לכהן כמו שהוא בשאר הפרשת חלה, אבל גבי קב חלה אף דאפשר להתחייב ע"י נתינת שאור בהפרשת חלה על הכל היינו להוציאה מידי טבל, אבל חסרון ממון כשאר חלה אין לו, דמה שמפריש כנגד הקב של חלה ונתן לכהן לאו שלו הוא דבלאו הכי של כהן הוא, וכל שאי אפשר להתחייב באופן חלה דעלמא ממש לא חשיב להצטרף:
והנה בירושלמי גבי מתני' דלקמן [חלה פ"ד ה"ב] קב חדש וקב ישן שנשכו זה בזה וכו', אמרינן ר' יונה בעי אף לענין מעשר בהמה כן, כגון היו לו ה' חיוב בכפר עתני וחמש חיוב בכפר חנניא וחמש פטור בצפורי כמה דתימא הכא דבר שניטלה חלתו באמצע מצטרפין אוף התם כן, או תימא שנייא היא חלה שהיא בנשוך וההן ט"ז מיל לאו בנשוך הוא, מצינו חלה מהלכה ולא מצינו מעשר בהמה מהלכה ע"כ, ועיין מה שפירשו בפי' הירושלמי הרב שדה יהושע ומהר"ר אליהו [פולדא] ז"ל בביאורם יע"ש. ולפי מ"ש הרא"ש דבדבר שניטלה חלתו מלבד דמתחלה היה בר חלה גם עכשיו ראוי להתחייב בחלה אם נתן שאור מעיסה שלא הורמה חלתה, א"כ אמאי לא דחי הש"ס דאפילו את"ל דהא דדבר שניטלה חלתו באמצע הוי כנשוך מן התורה, מ"מ אין לדמות מעשר בהמה לחלה, כיון דלענין חלה ראויה להתחייב עכשיו בחלה, משא"כ במעשר בהמה דהחמש שכבר נפטרו ממעשר בהמה, אף דמתחלה היו בר מעשר, אבל עכשיו שכבר נפטרו אי אפשר לבא לידי חיוב מעשר בהמה, דאפילו אם נתערבו אלו הפטורים בעדר שעדיין לא נפטרו, מלבד דהם עצמם אינם חוזרים להתחייב גם כל העדר נפטרים לגמרי, כדאמרינן בפרק מעשר בהמה (דף נ"ט ע"ב) קפץ א' מן המנויים לתוכן כולם פטורים דספיקא לאו בר עשורי הוא, ומתבאר שם דדין זה הוא בין הנפטרים מחמת מנין, דמנין הראוי פוטר, ובין הנפטרים מחמת שכבר עשר עליהם, ודין זה מיירי אפילו בדאיכא רובא בעדר שחייבים עדיין, וכמ"ש מדברי התוס' בפ"ק דב"מ (דף ו' ע"ב) ד"ה קפץ יעו"ש, וכיון דעכשיו אי אפשר להתחייב עוד במעשר לא דמי לענין חלה, ואמאי הוצרכו בירושלמי לחלק מטעם דדין זה בחלה אינו אלא מדרבנן שחייבו באופן זה בחלה ובמעשר בהמה לא מצינו חיוב מעשר מדרבנן.:
ואגב אורחין למדנו דדין זה דדבר שניטלה חלתו אינו אלא מדרבנן, ולא ראיתי לא' מהראשונים שביארו זה, אך יש להסתפק אי טעמא דאמרינן שהוא מדרבנן, הוא מהטעם האמור [לעיל או"ק א'] דאפילו ר"י דאמר דנשוך הוי מן התורה, מ"מ בנשוך כי האי דהוי ע"י אמצעי, אפילו ר"י מודה כאמור, א"כ הוא כל הני דקאמר הירושלמי דמצטרפי אינו אלא מדרבנן, או דלמא דדוקא בדבר שניטלה חלתו דלא אפשר לבא לידי חיוב מצד עצמה אמרינן דהוי דרבנן, אבל הנך כמו קב חדש וכיוצא דאפשר לבא לידי חיוב מצד גופו של דבר הוי דאורייתא. ונראה להכריח קצת כהצד הראשון הא דכוליה הוי מדרבנן, מטעם דהוי נשוך ע"י דבר אמצעי, דאל"כ לפי צדדי הבעיין בענין מעשר בהמה דצדד דאפשר דלא דמי לחלה דשנייא היא חלה שהיא בנשוך וההן ט"ז מיל לאו הוא בנשוך, א"כ אף דדחי הש"ס דליכא בעיא כלל אף שיחשב בנשוך מטעם דלא מצינו חיוב מעשר בהמה מדרבנן, מ"מ אכתי הוה מצי למבעי הבעיא באופן אחר, דהיינו אי איכא חמשה באמצע מן החדש דהיינו דהעשרה דאינון בב' מקומות רחוקים הם משנה שעברה והחמש האמצעיות משנה זאת, וקי"ל [בכורות נג, א] דאין מעשרין מעשר בהמה מן הנולדים בשנה זאת על הנולדים בשנה אחרת, כשם שאין מעשרין בזרע הארץ מן החדש על הישן, וכן אם היו הה' אמצעיות מן הבקר והרחוקים מן הצאן, וקי"ל [שם] דאין מעשרין מן הבקר על הצאן וכמ"ש הר"ם בפ"ז מהל' בכורות [ה"ד] יעו"ש, וכן אם היו אלו הה' אמצעים מאדם אחר, דהני תלתא גווני הם כדמיון קב חדש וקב מין אחר וקב אשה אחרת לענין חלה, דאם הני תלתא הוי כנשוך ממש מן התורה שפיר יש להסתפק כנגדן במעשר בהמה, דאי הני ט"ז מיל חשיב כנשוך בחלה מצטרפין לחייבם במעשר בהמה, ומדלא קא מבעיא ליה לבעיין בהאי גווני, ש"מ דכולהו הוו מדרבנן וחיוב מעשר בהמה לא שייך מדרבנן:
תנן [חלה פ"ד מ"ד] קב חדש וקב ישן וכו':