מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על חלה · אות יט ס"ק ג
והנה ראיתי להר"ם בפ"ו מהל' בכורים דין ד' שכתב וז"ל, וספק מדומע חייב בחלה אבל המדומע פטור מן החלה ע"כ, ונראה דספק מדומע שכתב הר"ם שחייב הוא בספק מדומע הנאכל, דהיינו ב' קופות אחת של תרומה ואחת של חולין, ונפלה תרומה על אחד מהן דתלינן תרומה לתוך תרומה נפלה כדאמרי' בירושלמי [תרומות פ"ז ה"ג], וכן לע"ד הוא סברת חכמים בתוספתא [חלה פ"א ה"ג]. אבל לא באר הר"ם לענין ב' קופות אחת של תרומה ואחת של חולין ואינו יודע איזוהי של תרומה ואיזוהי של חולין, דאיפליגו ר"מ ור"י במתני' דתרומות [פ"ז מ"ה] דלר"מ חייבת בחלה ולר"י פטור, ומסתמא הלכתא כר"י דנימוקו עמו וכמ"ש הר"ם בפי' המשניות, וכן מתבאר מדברי ר' יוחנן בירושלמי דאמר רבי יוחנן ספק מדומע חייב, והיינו כספק דמתני' וכר' יוסי וכמ"ש מהרש"ס. והר"ם בפי"ג מהל' תרומות בדין י"ג הביא כל החלוקות דמתני' דתרומה, ולענין פלוגתא דר"מ ור"י לענין חלה לא הזכיר כלל, והדבר קשה דאמאי השמיט דבר זה, והיותר קשה דמדכתב ספק מדומע חייב אבל המדומע פטור, משמע דדוקא מדומע ודאי פטור, הא כל שהוא ספק בכל אופן שיהיה חייב, דאי ס"ל כרבי יוסי ובספק איזוהי של תרומה חשיב כמדומע ודאי כיון דמה"ת אסורה לזרים כיון דאיקבע איסורא, א"כ לפחות היה צריך שיפרש דספק מדומע דחייב הוא בספק מדומע הנאכל כמו שאמרו בתוספתא ובירושלמי, ומדנקט ספק מדומע סתם משמע דאפי' ספק מדומע דאסור לזרים חייב בחלה וזה כסברת ר"מ דלא כר"י דנימוקו עמו, ובפרט בחכמים דבתוספ' דנראה דקיימי בשיטת ר"י ודוקא בספק מדומע הנאכל לזרים הוא דחייב:
איברא דראיתי למהר"י קורקוס בביאורו על הר"ם שכתב שם בפ"ו מהלכות בכורים וז"ל, ודין ספק מדומע בתוספתא שכתבתי סיימו בה וחכמים אומרים מדומע פטור מן החלה, ספק מדומע נאכל משום דמוע וחייב בחלה ע"כ, ובודאי דכרבנן נקטינן. ופירוש נאכל משום דמוע דאזלינן הכא לחומרא והכא לחומרא, דאין אוכלין אותו אלא כהנים כדין מדומע, וחייב בחלה שמא אינו מדומע, גם בירושלמי בפ"ק דחלה [ה"ג] דאמר רבי יוחנן מדומע וכו' נראה שצריך להיות נאכל משום דמע וחייב בחלה כלשון התוספתא שכתבתי וכאשר פירשתי בה עכ"ל. ונראה דלפי פירושו בתוספתא על כל פנים צריך לומר דספק מדומע מיירי בב' קופות דאינו ידוע איזוהי של תרומה ואיזוהי של חולין דהוי ספק דאורייתא, ושייך לומר דאזלינן הכא והכא לחומרא, אבל אם הוא ספק מדומע דמספקא לן אם נפל תרומה בתוך החולין או לא, פשיטא דמותר לזרים דדמוע מדרבנן וספק דרבנן לקולא, וק"ק איך לא בארו הרב ז"ל. ועל עיקר פירושו ק"ק דא"כ חכמים היינו ר"מ דקאמר דספק מדומע חייב בחלה, דעכ"פ מיירי באופן ספק מדומע דאסור לזרים ואזלינן לחומרא הכא והכא, דאי מיירי בספק מדומע דמותר לזרים מ"ט דר"י דפוטר מן החלה ומה באו חכמים לחדש, חכמים היינו ר"מ: ועוד מש"כ דדברי הירושלמי מתפרש כאשר פירשתי בתוספתא ק"ק, דהתינח לפי סגנון מימרא דר' יוחנן בירושלמי בפ"ק דחלה, אבל לפי סגנון מימרא דר"י בפ"ז דתרומות דאמר רבי יוחנן ספק מדומע פטור מן החלה, ספק מדומע ונאכל משום דמע חייב בחלה, אי אפשר לומר פירוש זה, דהא נראה דר"י בספק מדומע שאינו נאכל לזרים ס"ל כר' יוסי דמתני' דפטור מן החלה, כיון דהוי ספק דאורייתא כדאמר ברישא ספק מדומע פטור, וא"כ ע"כ מאי דקאמר ספק מדומע הנאכל משום דמע, אין הפירוש דאזלינן הכא והכא לחומרא כמ"ש הרב, אלא ע"כ הכוונה כמו שפירש מהרש"ס דנאכל משום דמע, ר"ל דנאכל לזרים אלא דנאכל בטהרה שיאכלום נקודים אם נפלה תרומה טמאה. וכיון דגירסת דברי ר' יוחנן (הכא) בתרומות הכי הוי, דבמקום מדומע פטור גרסינן ספק מדומע פטור, ע"כ ה"ה הכא בפ"ק דחלה הכי הוי הגירסא ספק מדומע פטור ובפרט דגירסא זאת נראה עיקר, דמה בא לאשמועינן ר' יוחנן דמדומע ודאי פטור הרי משנה שלימה שנינו [חלה פ"א מ"ג] דמדומע פטור:
ואע"ג דב' קופות שאינו ידוע איזוהי של תרומה פלוגתא דר"מ ורבי יוסי הוא דלר"י פטור ומה בא לחדש ר' יוחנן, הא י"ל דמשו"ה נקט כי האי לישנא דספק מדומע ולא נקט בספק ב' קופות כרבי יוסי, לחדש ולהמציא לנו עוד אופן אחר דאיכא ספיקא דאורייתא, וכגון דמספקא לן אם נתערב תרומה בחולין אלא עד שיעור דליכא רובא חולין, או אפשר דאיכא רוב חולין, דבכה"ג הוי ספיקא דאורייתא ופטור מן החלה לרבי יוסי, והא קמ"ל דלא נימא דלא אמר ר"י דפטור אלא בב' קופות דאיקבע איסורא, ולכו"ע כי האי ספק הוי איסורו מה"ת, משא"כ בספק אי איכא רובא חולין דלמ"ד ספיקא דאורייתא להחמיר אינו אלא מדרבנן, י"ל דחייב בחלה, דלא אתי איסור דרבנן ודחי חיוב חלה, דהו"א דטעמא דר"י הוא ע"ד סברת הר"ן הנזכר [לעיל או"ק ב'] גבי נדר, ואשמועינן ר' יוחנן דטעמיה דרבי יוסי הוא משום דחלה בזמן הזה דרבנן ואתי איסור דרבנן ודחי לחיוב חלה. ואדרבה נלע"ד דגם בדברי חכמים דבתוספתא הכי גרסינן, ספק מדומע פטור, ספק מדומע נאכל משום דמוע וכו' כדברי ר' יוחנן ממש, ופירושה כאשר פי' מהרש"ס בדברי רבי יוחנן דירושלמי כאמור: ואע"ג דלפי דרכי [לעיל או"ק ב'] בפירוש דברי חכמים דתוספתא יוצא דחכמים היינו רבי יוסי, מ"מ הא חדשו דבר זה דספק מדומע הנאכל לזרים חייב, ואפשר לומר דפליגי רבי יוסי וחכמים בזה, דאילו ר"י ס"ל דבכל גוונא דספק מדומע פטור, בין ספק דאינו ידוע איזוהי של תרומה דכה"ג אינו נאכל לזרים, ובין ספק מדומע הנאכל לזרים וכגון ב' קופות אחת של תרומה ואחת של חולין שנפלה תרומה לאחד מהם, דתלינן דתרומה בתוך של תרומה נפלה, דאע"ג דמותרת לזרים מ"מ היינו דוקא משום דאית ליה פסידא אי אסרינן לה, אבל בדבר דאין לו פסידא אכתי מספקא לן שמא בתוך של חולין נפלה ואמרינן שיאכלם נקודים, וכיון דסבירא ליה לר"י דחלה בזמן הזה דרבנן כיון דסו"ס הוי ספק שמא נפלה התרומה בשל חולין פטרינן להו מחלה דספק דרבנן לקולא, אבל חכמים סבירא להו דחלה בזמן הזה דאורייתא כסברת ר"מ, ומשו"ה מחלקין לומר דספק מדומע דאסור לזרים כמו ב' קופות דאינו ידוע איזוהי של תרומה דאיקבע איסורא ושניהם אסורות מה"ת, חשיב כאילו היא תרומה ודאית ופטור מן החלה, דלא כסברת ר"מ דס"ל דאזלינן בכל הצדדין להחמיר, אלא ס"ל ע"ד שכתב הר"ן ז"ל גבי נדר, אבל ספק מדומע הנאכל כגון ב' קופות ונפלה תרומה לתוך אחת מהם חייבת בחלה, דאף דיש להסתפק שמא בתוך של חולין נפלה, מ"מ כיון דחלה מדאורייתא היא הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא: