אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על חלה › אות יט ס"ק ב

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על חלה · אות יט ס"ק ב

אות יט ס"ק א

איברא דאכתי קשה בחלוקה זו דמדומע ממ"ש ר"ש ז"ל בפ"ק דחלה משנה ד' וז"ל, ומשמע שם במסקנא בירושלמי דמדומע פטור מן החלה, היינו כשאין מן החולין ה' רבעים, דאם נתערב סאה תרומה בצ"ט של חולין ולקח מהם ה' רבעים קמח וגלגלן, דנמצא אחד ממאה שבהן תרומה ולכך פטורה מן החלה, אבל אם אחר שתסיר א' ממאה נשתיירו עדיין ה' רבעים לפי חשבון תרומה שנתערבה נתחייבה בחלה עכ"ל. ולפי סברא זאת שכתב ר"ש משם הירושלמי קשה, דאמאי כתב מדומע באמצע אינו מצטרף, דהא אף דקב זה יש בו תערובת תרומה, מ"מ הרי הוא דבר שיכול לבוא לידי חיוב חלה, שאם ישלים בקב זה יותר קמח מהמדומע עד שיעור שיהיה ה' רבעים מחולין חוץ משיעור התרומה אשר נתערבו בו הרי חייב בחלה, והרי זה כקב שעורין באמצע או כקב אשה אחרת, דאף דהאמצעי המצרפן אין בו שיעור חלה, מ"מ כיון דראויין מצד עצמן להתחייב בחלה ע"י שישלים להם השיעור מצרפן, וה"ה במדומע, דכיון דהחולין שבו יכול להשלים עליהן השיעור ע"י חולין אחרים בלא שיעור התרומה אשר בו מצרפן. ואפשר דמהאי טעמא מחק הר"ש חלוקה זאת דקב מדומע מהירושלמי, דלא כתב גבי מתני' אלא כלשון הזה, והדר מסיק בירושלמי קב אורז אין מצטרפין קב תרומה אין מצטרפין קב הגוי אינו מצטרף, ואילו קב מדומע לא מדכר ליה:

ואולם להר"ם בפ"ז מהל' בכורים [ה"ה] דגריס מדומע באמצע, וכן רבינו הרמב"ן וכן הרשב"א בפסקי חלה [שער א' פ"ב] וכן הרא"ש בהל' חלה [סי' י"ב] דכולהו גרסי לחלוקה זאת דקב מדומע באמצע, צריך ליישב הדבר. ונראה דעיקר דברי הירושלמי אשר ממנו למד הר"ש לומר דאפי' מדומע ודאי כל דאיכא שיעור חלה מחולין חוץ מחשבון התרומה אשר בו חייב, הוא ממאי דאמרי' התם בפ"ק דחלה [ה"ג] עלה דאמר ר"י מדומע פטור מן החלה ספק מדומע ונאכל משום דימוע חייב בחלה, אמר ר' אבינא הדא דתימא כשהיו יותר מה' רבעים אבל היו חמשת רבעים מצומצמים פטורה מן החלה ע"כ, וסברת ר' יוחנן זאת הובאה בירושלמי בפרק ז' ממסכת תרומות [ה"ג] גבי פלוגתא דר"מ ור' יוסי באין ידוע איזוהי של תרומה ואיזוהי של חולין, דלר"מ חייבת בחלה ולר"י פטורה בשינוי קצת וז"ל, ספק מדומע פטור מן החלה ספק מדומע הנאכל משום דימוע חייב בחלה, ופי' הר"ש סיריליו ז"ל שם וז"ל, א"ר יוחנן ספק מדומע פטור מן החלה ספק שאנו דנין אותו כמדומע כדתנן במתני' פטור כרבי יוסי דמתני', ספק דימוע הנאכל משום דימוע חייב בחלה כגון שהחולין היו טהורים ונפלה סאה תרומה טמאה דחיישינן שמא נפלה לתוכן, דאמרי' דמותרים לזרים דספק מדומע מותר וכדלעיל, אלא שיאכלום נקודים מטעם שיש בהם ספק דמוע, וקאמר דחייבים בחלה, דאיכא למתלי ולמימר תרומה לתוך תרומה נפלה עכ"ל:

ועפ"י פי' הרב נ"ל לפרש מאי דקאמר ר' אבינא הדא דתימא כשהיה יותר מה' רבעים וכו', דלכאורה קשה דאפי' אם יהיו ה' רבעים מצומצים אמאי פטורה מן החלה לגמרי, הא [מידי] ספיקא לא נפקא, דאפשר למתלי ולמימר תרומה לתוך תרומה נפלה ואלו הה' רבעים כולם הם חולין דחייבים בחלה, ואם להקל להתיר לזרים קופה של חולין תלינן לומר דתרומה לתוך תרומה נפלה, כ"ש להחמיר דתלינן להחמיר לחייבו בחלה משום ספק איסור טבל דחמיר וספיקא דאורייתא לחומרא. לכן נראה דמאי דמחלק ר' אבינא למימר דבה' רבעים מצומצמים איכא צד דפטור, ומספיקא הוא דחייבת בחלה כדין כל ספק דאורייתא, ולהיות כי ר' יוחנן קאמר סתם דחייב בחלה דמשמע דחייב על צד הודאי כאילו היא חלה ודאית, ונ"מ דזר האוכל חלה זאת חייב מיתה כדין כל חלה, וכן יכול להפריש מעיסה זאת חלה על עיסה אחרת שהיא ודאי של חולין גמורין, וזה לא שייך אלא כשהיה יותר מה' רבעים, דבכה"ג חשיב כודאי חולין גמורים, אבל בחמשה רבעים מצומצים החלה שצריך להפריש ממנה הוא מצד הספק, וא"כ זר שאכל חלה זאת אינו חייב מיתה, וגם אינו יכול להפריש מזו על עיסה אחרת, דשמא התרומה נפלה בה והוי מן הפטור על החיוב, דאע"ג דתלינן דתרומה לתוך תרומה נפלה להקל להתירה לזרים, ולא חיישי' כדי לאסור, היינו משום דאיכא פסידא, וספק דמוע מותר כיון שהוא מדרבנן, אבל בדבר שאם נחמיר לחוש שמא נפלה תוך קופת חולין ליכא שום פסידא, כהא דאנו אומרים דיש לחוש דחלה זו שהפריש ממנה אינה חלה דאפשר דתרומה נפלה בה, חיישינן, וכדאמרינן דמהאי טעמא שיאכלום נקודים כיון דליכא פסידא בהכי, וה"ה דחיישינן לענין חלה, זה נראה לענ"ד שהוא פירוש הירושלמי: ומדברי ר' אבינא אלו משמע ליה להר"ש ז"ל דאפילו בודאי מדומע כל דאיכא שיעור חלה חוץ מחשבון התרומה אשר נפלה בה חייבת, דאם איתא דבודאי מדומע אפילו בשהיו יותר מה' רבעים פטור, א"כ למה בספק מדומע הנאכל אמרינן דכשהיו יותר מה' רבעים חייבת, ולדברי ר' אבינא חשיבא כדין חלה ודאית לחייב מיתה לזר וכיוצא, ואמאי אכתי איכא ספיקא שמא התרומה נפלה בה והוא מדומע, דאם יש שיעור חלה מחולין חוץ מחשבון התרומה מאי אהני לעשותה חלה ודאית, הא במדומע ודאי אפילו כשהיו ה' רבעים מלבד התרומה פטורה, אלא ע"כ צ"ל דה"ה מדומע ודאי דכל דהיו ה' רבעים מלבד התרומה חייבת, זהו סברת ר"ש ז"ל:

אבל הר"מ ורבינו הרמב"ן ודעמייהו שגורסים הכא קב מדומע באמצע, ע"כ צ"ל דס"ל דבודאי מדומע כיון דהוא על צד הודאי שיש חלק תרומה בעיסה אפילו אם יהיו ה' רבעים מלבד חלק התרומה פטורה, ומאי דקאמר ר' אבינא אינו אלא בספק מדומע הנאכל, דכיון דמעיקרא אנו מתירין אותה לזרים במונח דתלינן דתרומה בתוך תרומה נפלה, א"כ חשיב כודאי חולין גמורים, ומשו"ה כשהיו ה' רבעים מלבד חלק התרומה ראוי לחייבה בחלה, אף דבה' רבעים מצומצמים אנו מחמירים שלא להחשיבה חלה גמורה להקל, דחיישינן דאיכא תרומה בתוכה, מ"מ בדאיכא ה' רבעים מלבד חלק התרומה אנו מחשיבים אותה לחלה גמורה, מכיון דסוף סוף החששא שנפלה התרומה לתוכה היא חששא רחוקה, דמסתברא למתלי ולמימר דתרומה בתוך תרומה נפלה, ומפני שיש לחלק בהכי כתב ר"ש דמשמע כן במסקנת הירושלמי, ולא כתב כן בפשיטות כי אם בדרך משמעות בעלמא:

והנה מה שכתבתי דמאי דקאמר ר' אבינא דבחמשה רבעים מצומצמים דפטור, דלאו דוקא פטור אלא דיש צד פיטור וספיקא הוי, היינו משום דסתמא קאמר רבי יוחנן, דמשמע דמיירי נמי בזמן שחלה היא מן התורה, או אפילו למאן דאמר דבזמן הזה נמי חלה הויא דאורייתא, אבל יש לומר דמיירי דוקא בחלה בזמן הזה למאן דאמר דמדרבנן היא, ומשום הכי בחמשה רבעים מצומצמים כיון דאיכא ספיקא דאיכא חלק תרומה בתוכה, הא קי"ל ספיקא דרבנן לקולא ומספיקא פטור מן החלה, דה"ט דפלוגתייהו דר"מ ור"י במתניתין דפרק ז' דתרומות [מ"ה], דפליגי בב' קופות אחת של תרומה ואחת של חולין ואינו ידוע איזו היא של תרומה ואיזוהי של חולין, ואכל אחד אחת מהן השניה חייבת בחלה לר"מ, ולר"י פטורה מן החלה, דלר"מ ס"ל דאפילו בזמן הזה חלה מה"ת וא"כ הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא, ולר"י ס"ל דחלה בזמן הזה דרבנן והוה ליה ספיקא דרבנן לקולא, דהרי אמרינן בפ' יוצא דופן בסוגיא הנזכר [נדה מז, א], דפלוגתייהו דר"מ ור"י במדומע אי חייב בחלה או לא הוא מטעם דר"מ ס"ל דחלה מן התורה ולא אתי דמוע דרבנן ודחי חלה דאורייתא, ור"י ס"ל דחלה דרבנן ואתי דמוע דרבנן ודחי חלה דרבנן:

ויש להקשות קצת אמאי בשמעתין דיוצא דופן דמהדר הש"ס להביא דר"י ס"ל דחלה בזמן הזה דרבנן, אמאי לא אשכח כי אם ברייתא דמדומע דפליגי ר"מ ור"י, ואמאי לא מייתי מתניתין דפ"ז דתרומות הנזכר דממנה מוכח דס"ל לר"י דחלה בזמן הזה הויא דרבנן, דאי ס"ל דהויא מן התורה אמאי קאמר דבאינו יודע איזוהי של תרומה דפטורה מן החלה, הא קי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא, ובפרט דבכה"ג איקבע איסורא דיש כאן ודאי אחת של חולין דחייבת בחלה, וא"כ לכו"ע אפילו לדעת הר"ם ספק כזה אזלינן לחומרא מן התורה, אלא ע"כ צ"ל דס"ל דחלה בזמן הזה דרבנן. וי"ל דה"ט דלא הביאו ממתני' משום דיש לדחות ולומר, דלעולם דס"ל לר"י דחלה בזמן הזה דאורייתא היא, אלא דהכא כיון דאיקבע איסורא דיש כאן בודאי אחת של תרומה הרי ספק זה אסור מן התורה לכו"ע, והזר אסור לאכול מב' הקופות מחשש איסור תרומה מן התורה, וכיון דמן התורה אסורות מדין תרומה הו"ל כתרומה ממש, וכשם דתרומה ודאית פטורה מן החלה דממעטינן לה מקרא דתרימו תרומה ולא שכבר נתרמה, את שמורם קדש והשאר חולין ולא שזה וזה קדש כדאמרינן בספרי בפרשה שלח לך [טו, יט], ה"ה ב' קופות אלו אף שהם ספק חשיבי כתרומה ודאית לפוטרה מן החלה כיון דמן התורה שניהם אסורות משום ספק תרומה:

וכיוצא לזה מתבאר מתוך דברי הר"ן בתשובה סי' נ"א שכתב גבי הא דאין מתירין את הנדר עד שיחול, ומספ"ל לענין דינא אם חל הנדר היום או לא חל כי אם למחר, ונסתפק שם הר"ן אם יכול להתיר היום מטעם דכיון דספיקא דאורייתא לחומרא, הרי מספיקא צריך שינהוג הנודר איסור מהיום, וכתב דלמ"ד דספק דאורייתא לחומרא מן התורה הוא, כיון דמדאורייתא מיחייב מהיום חל הנדר מקרי ויכול להתיר מהיום יעו"ש, הרי דבר הלמד מדברי הר"ן דס"ל דאי ספיקא דאורייתא אסור מן התורה, הו"ל כחל הנדר מהיום על צד הודאי, כיון דעכ"פ חל איסור נדר עליו מהיום מן התורה, ולא אמרינן סוף סוף מצד ספק הוא ודילמא קושטא דמילתא הוא דלא חל מהיום, אלא אין אנו דנים על עיקר האיסור שהוא משום ספק, אלא על מאי דקמן שהרי נאסר מהיום מן התורה. וא"כ ה"ה הכא דאיכא למדחי ולמימר דאף דס"ל לר"י דחלה מן התורה, מ"מ כיון דלכו"ע אסורות הקופות אלו מן התורה מדין איסור תרומה, חשיב כודאי תרומה דהא לא קרינן ביה את שמורם קדש והשאר חולין, דכיון דמן התורה שניהם אסורות מדין איסור תרומה חשיבי כזה וזה קדש דמיעט קרא:

ואולם ק"ק לסברת הר"ן הנזכר דהא ע"כ ר"מ דמתניתין דס"ל דהשניה חייבת בחלה, ע"כ דס"ל דאף דמדאורייתא מחמרינן בספיקא ואסרינן להו לב' הקופות מספק, לא מפני זה נעשה כודאי איסור, דסוף סוף מפני הספק אזלינן לחומרא בכל הצדדין דאסרינן להו באכילה לזרים מספק ומחייבינן להו בחלה שמא חולין הוא, וא"כ בנדון הר"ן נמי אמאי כתב דיכולין להתיר הנדר מהיום, כיון דסוף סוף מצד ספק הוא ודילמא קושטא דמילתא הוא דלא חל מהיום, דמספיקא ראוי לילך לחומרא לכל הצדדין כסברת ר"מ הכא. ואע"ג דלר"י דקי"ל כוותיה ס"ל דפטורה מן החלה, מ"מ מאחר דר"מ סבר סברא זאת דיש לנו להחמיר לכל הצדדין, א"כ י"ל דאפושי פלוגתא לא מפשינן, וגם ר"י הכי ס"ל נמי, וטעמא דר"י דפטור מן החלה משום דאחר האמת ס"ל לר"י דחלה בזמן הזה דרבנן, כדמסיק הש"ס בפ' יוצא דופן מהברייתא דמדומע אין חייב בחלה, וספק דרבנן לקולא, אלא דהש"ס לא מייתי מתניתין דתרומות לראיה דר"י ס"ל דהוי מדרבנן, משום דיש לדחות דסברת ר"י הוא ע"ד סברת הר"ן ולא משום דס"ל דחלה מדרבנן:

והנה גרסינן בתוספתא בפ"א דחלה [ה"ג] ספק מדומע חייב בחלה דברי ר"מ ור"י פוטר וחכמים אומרים מדומע פטור מן החלה, ספק מדומע נאכל משום דמע וחייב בחלה עכ"ל. ולכאורה ק"ק דמהתוספתא הנזכר נראה דמאי דפליגי ר"מ ור"י הוא דוקא בספק מדומע, אבל במדומע ודאי לא פליגי, דאפי' לר"י חייבת בחלה, ואילו בברייתא דמייתי הש"ס בפרק יוצא דופן פליגי נמי במדומע ודאי, וצ"ל דהכא בתוספתא מיירי בזמן הבית דלכו"ע חלה דאורייתא ולא אתי דמוע דרבנן ודחי חלה דאורייתא, ומאי דפליגי בספק מדומע היינו ספק מדומע כעין פלוגתא דר"מ ור"י במתניתין דתרומות הנזכר, בב' קופות ואינו יודע איזוהי של תרומה ואיזוהי של חולין דהוי ספק דאורייתא ושניהם אסורות לזרים מספיקא, דלר"מ אף דמן התורה אסורות הואיל והוקבע איסורא מ"מ אנן אזלינן לחומרא בכל הצדדין ולהחמיר חייב בחלה, ולר"י לא מחמרינן כיון דמן התורה הרי הן כתרומה ופטורה מן החלה כסברת הר"ן הנזכר לענין נדר, וכה"ג דספק דב' קופות קרי להו התנא דתוספתא ספק מדומע, כדקרי ליה ר' יוחנן [בירושלמי תרומות פ"ז ה"ג] גבי מתניתין דתרומות ספק מדומע לכה"ג דב' קופות, וכמ"ש מהרש"ס בפירושו:

דעל כרחך לא מיירי במדומע דתערובת, דאי מיירי בתערובת תרומה בפחות מק', כיון דמן התורה בטל ברוב ודמוע מדרבנן, א"כ בספק מדומע דמספק"ל אי נפלה תרומה בתוך חולין אלו או לא אמאי פוטר ר"י מחלה, הא אפילו אי ס"ל דחלה בזמן הזה דרבנן ואתי דמוע דרבנן ומפקע חלה דרבנן, מ"מ זה לא שייך אלא בודאי נדמע דידוע לנו בודאי דנפלה תרומה, אבל כשהוא ספק אם נפלה תרומה או לא הרי אפי' מדרבנן מותר דהא ספק דרבנן לקולא, וא"כ אמאי פטורה מן החלה:

אלא דיש לדחות ולומר דמיירי במדומע דליכא רובא חולין ומן התורה נמי אסורה, וכיון דאיכא ספיקא ספיקא דאורייתא לחומרא, ומשו"ה לר"מ חייבת בחלה כיון דאסורה מצד הספק, דאי מספקא ליה אי נפלה תרומה בתוך החולין שיעור דליכא רובא חולין הרי הוי ספק דאורייתא דאזלינן להחמיר, ור"י פוטר מן החלה כיון דאסורה מספק, וי"ל דלמ"ד ספק דאורייתא לחומרא הוא מדרבנן אמרינן דאתי איסור ספק דמדרבנן ומפקע חלה דרבנן, ולמ"ד דאיסור הספיקות דאורייתא י"ל דר"י ס"ל ע"ד סברת הר"ן, דכיון דמצד הספק אסור מה"ת חשיב כודאי ופטור מן החלה, ומיירי אפי' בזמן שהחלה מה"ת, אבל לפי"ז אין כאן דבר מוכרח דר"י ס"ל ע"ד סברת הר"ן, די"ל דהכא פלוגתייהו דר"מ [ור"י] הוא בחלה בזמן הזה, דלר"מ ס"ל דהוי מה"ת ור"י ס"ל דאינו אלא מדרבנן, ומאי דאיפליגו בספק מדומע הוא באופן דאיכא ספק שמא נפלה תרומה ואין כאן רוב חולין, דבכה"ג אי ידעינן דהוי ודאי מדומע בכה"ג דליכא רובא דחולין לכו"ע פטורה מן החלה, דדמוע זה כיון דאסור מן התורה אתי דמוע דאורייתא ומפקע חלה דאורייתא, ואפילו ר"מ מודה:

ומאי דאמרינן בתוספתא וחכמים אומרים מדומע פטור מן החלה וכו', לענ"ד דטעות יש בתוספתא וצ"ל וחכ"א ספק מדומע פטור מן החלה, ספק מדומע נאכל וכו', הוא ממש כלשון ר' יוחנן דאמרינן בירושלמי בפ"ז דתרומות כנזכר לעיל, ופירוש דברי חכמים הוא ע"ד שפירש מהרש"ס בדברי הירושלמי, דספק מדומע פטור מן החלה, ר"ל ספק שאנו דנין כמדומע דהיינו ב' קופות ואינו ידוע איזוהי של תרומה ואיזוהי של חולין, ונפלה תרומה לא' מהן אמרינן דמותרין לזרים, דתלינן למימר תרומה לתוך תרומה נפלה חייב בחלה, ומאי דאמרי נאכל משום דמע הוא שיאכלוה נקודים אם סאה תרומה טמאה נפלה כמ"ש מהרש"ס בפירוש הירושלמי, וחכמים דהתוספתא באו להסכים כסברת ר' יוסי, והוסיפו ללמדנו דבספק הנאכל אף דנאכל משום דמוע מ"מ כיון דמותר לזרים חייב בחלה:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה