מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על חלה · אות יט ס"ק א
גירסא ירושלמית [חלה פ"ד ה"ב] קב אורז אינו מצטרף קב מדומע אינו מצטרף וכו'. ראיתי להרב שדה יהושע שכתב על דברי הירושלמי וז"ל, בספרי דוקני מצאתי כתוב תני קב אורז וכו', ומיחס אותה לברייתא או תוספתא, ואני בקשתי בתוספתא דמכילתין ואיננה, ומדברי הר"ש נראה דלא גריס תני וכו' עכ"ל. ואני תמיה עליו איך כתב דבקש בתוספתא ולא מצאה, והרי היא ברייתא מפורשת בתוספתא בפ"ב דחלה [ה"ג] וז"ל, קב מכאן וקב מכאן וקב חדש באמצע, קב מכאן וקב מכאן וקב שעורים באמצע, הרי אלו מצטרפין, הוסיפו עליהם קב מכאן וקב מכאן וקב של אשה אחרת באמצע, וקב מכאן וקב מכאן וקב דבר שניטלה חלתו באמצע, הרי אלו מצטרפין, קב מכאן וקב מכאן וקב הגוי באמצע, קב מכאן וקב מכאן וקב אורז באמצע, קב מכאן וקב מכאן וקב מרובה באמצע אין מצטרפין עכ"ל, הרי מפורש דכל החלוקות שהזכיר הירושלמי הם שנויות בתוספתא, אלא דאינן שנויות כסדר שהביאם הירושלמי, דהירושלמי נקט החלוקות שאינן מצטרפין בתחלה, והתוספתא נקט החלוקות דמצטרפין בתחלה, אבל לענין הדין אין הפרש כלל. לכן נראה דהעיקר כגירסא שמצא הרב ז"ל דגרס תני אורז וכו'. ונראה פשוט דמאי דקתני בתוספתא וקב מרובה באמצע, הוא טעות, וצ"ל וקב מדומע באמצע כדאמרינן בירושלמי, וכן כתב הרב חסדי דוד נר"ו יע"ש. אלא דיש להקשות דאמאי בתוספתא לא הזכירו קב תרומה כמו שהזכירו בירושלמי. ונראה דלפי מ"ש מהרש"ס הביא דבריו הרב שדה יהושע אתי שפיר שכתב וז"ל, קב תרומה וכו' טעמא קא יהיב למילתיה, מ"ט מדומע משום דקב תרומה אינו מצטרף עכ"ל, ולפי האמור דגרסינן תני אורז וכו', דהתוספתא הוא שהביא הירושלמי ואינה מסתמא דתלמודא, ע"כ הא דקב תרומה הוא מסתמא דתלמודא כנותן טעם על קב מדומע למה אינו מצטרף, כיון דבתוספתא לא תני קב תרומה:
והנה בחלוקת קב מדומע באמצע קשה, דהא אמרינן בירושלמי בפ"ג דחלה [ה"ה] עלה דמתניתין הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה וכו', דאיפליגו רבי יוחנן וריש לקיש, דלרבי יוחנן הנשוך לענין חלה הוי מן התורה, ולריש לקיש נשוך מדרבנן הוא דמדרבנן הוא דחייב בחלה אם נשכו זה בזה יעו"ש, ובשלמא לריש לקיש דנישוך מדרבנן א"ש הכא דקב מדומע באמצע אינו מתחייב בחלה מצד התרומה שנתערב בו, דאע"ג דדימוע מדרבנן דמן התורה בטל ברוב, אתי דימוע מדרבנן ומפקע חלה מדרבנן, דחיוב חלה דנשוך אינו אלא מדרבנן, אלא לר"י דנשוך חיובו מן התורה, איך אתי דימוע דרבנן ומפקע חיוב חלה דמן התורה, כיון דמן התורה חולין גמורים הוי, ונישוך גמור חשיב מן התורה. וצ"ל דלר"י מיירי הכא בחלה בזמן הזה דרבנן, ואמרינן בפרק יוצא דופן (דף מ"ז ע"א) דבחלה בזמן הזה אתי דימוע דרבנן ומפקע חלה מדרבנן:
וע"כ צ"ל דלר"י מיירי הכא בחלה בזמן הזה דרבנן, דאין לומר דעד כאן לא קאמר ר"י דנישוך דבר תורה כי אם בנישוך דב' העיסות עצמן הבאים להצטרף לשיעור חלה נושכין זה בזה ממש בלא אמצעי ביניהם, אבל הכא דהנישוך הוא ע"י דבר אחר אמצעי ביניהם, דעל ידי הקב האמצעי חשבינן ליה כאילו גוף העיסה הבאה להצטרף לשיעור נושכת ממש בעיסה האחרת, כיון דנושכת לקב האמצעי הנושכת לחלק העיסה האחרת, דכה"ג לא חשיב נישוך כ"כ, ואפשר דבכה"ג דנישוך כזה מודה ר"י דאינו אלא מדרבנן, דהא ליתא דהא התם אמרינן בירושלמי דעיקר פלוגתייהו דר"י ור"ל יוצא ממאי דאיפליגו גבי מתניתין דפ"ק דטבול יום [מ"א] המכניס חלות ע"מ להפריש ונשכו זה בזה דלבית הלל לא הוי חיבור לטבול יום, דלר"ל ה"ה לשאר טומאות דנשוך לא הוי חיבור דבר תורה, ולר"י דוקא לטבול יום דקיל, אבל לשאר טומאות הוי חיבור דנישוך דבר תורה הוא יעו"ש, ואם איתא דיש לחלק בכה"ג כאמור, א"כ במתניתין דהתם דקתני סתם המכניס חלות וכו' משמע דמיירי אפי' היו ג' חלות זה על גב זה, דבג' ליכא נישוך גמור להתחתונה מכולן עם העליונה שנגע בה הטמא, אלא הוי נישוך ע"י אמצעי, שע"י שהשלישית נושכת באמצעית הנושכת בעליונה חשיב נישוך ממש, ולר"י הוי חיבור מן התורה, וא"כ ה"ה בנישוך דמתני' דנישוך גמור מיקרי ולר"י הוי מן התורה. אלא דיש לדחות ולומר דאפי' דמתני' מיירי אפי' בשלשה זה על זה, מ"מ מאי דאמר ר"י דלשאר טומאות הוי חיבור, הוא על הנושכת לעליונה דוקא, דאע"ג דלטבול יום קאמרי בית הלל דלא הוי חיבור אפי' לאמצעי הנוגע ממש בעליונה, לשאר טומאות מיהא מודו דהוי חיבור והאמצעית נמי טמאה, ולעולם דאכתי יש לחלק ע"ד האמור, דאפי' ר"י מודה בנישוך דמתני' דהוי ע"י אמצעי: