אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על חלה › אות יח ס"ק ה

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על חלה · אות יח ס"ק ה

אות יח ס"ק ד

והנה אמרינן בירושלמי גבי מתני' דשתי נשים [חלה פ"ד ה"א] וז"ל, ריב"נ אומר שאר המינין מצטרפין זה עם זה, אית תני תני כל המינין מצטרפין זה עם זה, ופריך על דעתיה דהך תנא ברא מה בין נשוך מה בין בלול, אמר ר' יודן אבוה דר' מתניא כשחלקן והוסיף עליהם נשוכים חייבים בלולים פטורין, וכבר הביא הירושלמי הנזכר הר"ש [חלה פ"ד מ"ב] ופירשו יעו"ש. ומהירושלמי הזה נמי מבואר דהעיקר כסברת ר"ל [ירושלמי חלה פ"א ה"א] דס"ל דאין לוקין על חלתן, דבלול דחמשת המינים אינן מצטרפין כי אם מדרבנן, דאם איתא דבבלול מצטרפין מן התורה, א"כ אמאי לא משני דהיינו דאיכא בין בלול לנשוך, דבבלול איכא חיוב חלה מן התורה משא"כ בנשוך: דאין לדחות דלא משני הכי, משום דס"ל דבנשוך נמי הוי מן התורה, דהא עכצ"ל לפי מאי דמשני בשחלקן והוסיף עליהם דנשוך חייבין דלהחמיר אמרו ולא להקל, ע"כ דסבירא ליה דנשוכין אינו אלא מדרבנן, דאי מדאורייתא למה חייבין בהוסיף עליהם. וגם אין לומר דטעמא דבלול דאם הוסיף עליהם פטורים היינו משום דהוי מן התורה וא"כ אפילו להקל, דהא ליתא דטעמא דבלול הוא דאפילו יהיה מדרבנן אם חלקן והוסיף עליהם פטורין, דהא בבלול אי אפשר לחלקן כמו הנשוך דיכול לחלק כל מין בפני עצמו, דבבלול כל חלק וחלק ממה שנחלק יש בו מכל המינין, ואם יוסיף על כל חלק ממין חטים או ממין אחר, סוף כל סוף ליכא אלא תערובת מינים, וא"כ אפילו אם נאמר דצירוף המינין מדרבנן פטור בתוספת, כיון דסו"ס מדרבנן הוא וכבר נפטר מדרבנן, משא"כ בנשוך דכיון דחלקן הרי כל מין ומין בפני עצמו, וע"י התוספת י"ל שחל חיוב חלה מן התורה על כל חלק וחלק, ומדלא משני הכי ש"מ דס"ל בפשיטות דגם צירוף דבלול אינו אלא מדרבנן:

אך קשה דלפי האמור [או"ק ג' ד"ה ועוד י"ל דנראה] דסברת ר"ל אינו אלא בעושה עיסה מה' המינים או משלשה דאיכא רובא כנגד כל מין ומין ובטיל ברוב, אבל בעושה עיסה מב' מינים ושיעורן בשוה באופן דליכא רוב אפילו ר"ל מודה דמצטרפין מן התורה, א"כ אמאי לא משני דאיכא בין בלול לנשוך, דבבלול ב' מינים בשוה הוי מן התורה, ובנשוך אפילו בשוה הוי מדרבנן, דבנשוך לא שייך לחלק בין בדאיכא רובא לדליכא רובא, דבאיכא רובא נמי לא שייך ביטול כיון דאינו מעורב יפה כי אם נשיכה בעלמא וכל אחד ניכר לעצמו, ואם בדאיכא רובא אמרינן דהוי מדרבנן ה"ה בדליכא רובא:

והנה אמרינן בירושלמי בפ"ג דחלה [ה"ה] גבי מתני' דהנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן לתוך עיסה שהורמה חלתה וכו', דאיפליגו ר' יוחנן ור"ל דלר"י הנשוך דחייב הוא מן התורה ולר"ל אינו אלא מדרבנן, ופלוגתייהו הוא אפילו במין במינו, וא"כ קשה לר"ל מהאי תנא ברא דס"ל דכל המינין מצטרפין בנשוך מדרבנן, דאם איתא דבנשוך דמין במינו אינו אלא מדרבנן, למה החמירו רבנן נמי בנשוך דמין בשאינו מינו, דבשלמא לר"י דנשוך דמין במינו הוא מן התורה שפיר י"ל דגזרו חז"ל נשוך דמינו בשאינו מינו אטו מין במינו, אבל לר"ל דמעיקרא מין במינו אינו אלא מדרבנן למה החמירו נמי במין בשאינו מינו, דבשלמא במין במינו צ"ל דגזרו בנשוך אטו בלול שהוא מן התורה, אבל במין בשאינו מינו דאפילו בבלול אינו אלא מדרבנן לר"ל למה גזרו בנשוך גם כן. ואם נאמר דסברת ר"ל אליבא דתנא דידן דנשוך אינו מצטרף כי אם מין במינו, דס"ל לר"ל דה"ט דתנא דידן דכיון דנשוך דמין במינו מעיקרא אינו אלא מדרבנן לא גזרינן גזירה לגזירה, א"כ נמצא דפלוגתא דר"י ור"ל פלוגתא דתנאי נינהו תנא דידן ותנא ברא, וא"כ מאי פריך התם בירושלמי לר"ל דאמר נשוך מדרבנן מהברייתא דקתני ואם לאו מביא ד' רבעים ומשיך, כיון די"ל דהך תנא דברייתא זאת סבירא ליה דנשוך מדאורייתא הוא במין במינו דסבירא ליה כהאי תנא ברא דהכא, דע"כ סבירא ליה דנשוך דאורייתא ומשו"ה ס"ל דמין בשאינו מינו נמי חייב בנשוך, דגזרינן נשוך דמין בשאינו מינו אטו נשוך דמין במינו דהוי מדאורייתא:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה