אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על חלה › אות יח ס"ק ד

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על חלה · אות יח ס"ק ד

אות יח ס"ק ג

והנה עוד אמרינן בירושלמי שם [חלה פ"א ה"א] וז"ל, ר' יהושע דרומיא בעי וכו' לא צורכא דלא עשה חמש עיסיות מה' מינים וערבן, וחזר ועשה חמש עיסיות ולא עירבן, חטים שכן מהו שיבטלו חטים שכן ושעורים שכן מהו שיבטלו שעורים שכן עכ"ל, ופירש מהר"ר אליהו [פולדא] ז"ל וז"ל, לא צורכא וכו' לא נצרכה בעיא זאת אלא הא קא מבעיא לן עשה ה' עיסיות בכל אחת שיעור חלה ועירבן, דאז אינן מבטלות את עצמן הואיל ונעשו כל אחד איסור קודם שנתערבו יחד שאין איסורין מבטלים זא"ז, וחזר ועשה ה' עיסות מה' מינים ולא עירבן ואין בכל אחד שיעור חלה וכו', והלך וחלק עיסה ראשונה לה' חלקים וכל חלק יש בה חטים ושעורים ומכל ה' המינים, ועירב כל אחד ואחד מעיסות אחרונות עם כל חלק וחלק, והשתא הא דנעשה מחטים קמבעי ליה הואיל והיא התירא שהרי אין בה שיעור חלה, אם יכול לבטל מהאי חלק שנתערב בה שיעור חטים שבה הפחותים מחטים של עיסה זו, נהי דכל החלה אינה יכולה לבטל שכל החלק רבה ממנה, אבל חטים שבה נאמר שיבטל, כיון שהבטל והמבטל מין אחד, וגם עיקר ביטול דרוב על מין במינו נאמרה עכ"ל:

ולעד"נ דאין פירושו עולה יפה, דאיך אפשר לומר שיבטל שיעור חטים שבחלק זה מטעם ביטול ברוב, כיון דכל החלק כבר נאסר והוא טבל גמור והוא רובא לגבי עיסה זאת שנתערבה בו, וכיון דאיכא קמן רוב איסור לגבי עיסה זאת שנתערבה בו, איך אפשר לומר שיבטל חלק חטים שבה, כיון דאדרבה כנגד כל החלק הזה הוא מיעוטא, והיא נאסרת מחמת שנתערבה ברוב איסור, כדין חולין שנתערבו ברוב טבל שנעשה הכל איסור עד שיתקן, וא"כ איך נאמר שהוא יבטל חלק החטים, כיון דכל החלק הרי הוא טבל גמור:

ועוד דלמאי נ"מ לומר שמבטל החטים שיש בו, דאם נאמר דנ"מ דאם בא להפריש חלה כדי שיעור שיש בחלק זה מד' המינים הנשארים שלא נתבטלו לפי חשבון המינים הנשארים, אי אפשר להפריש מיניה וביה כי אם ממקום אחר, דאם יפריש מיניה וביה אפשר שיבא לידו מחלק החטים אשר בו, שכבר נתבטלו וחשיב כמפריש מן הפטור על החיוב, וכההיא דתנן בפ"ג דחלה [מ"ח] הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה ונתן לתוך עיסה שהורמה חלתה, אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון, ואם לאו מוציא חלה אחת על הכל, הא ליתא דאין זה שום נפקותא, דהא אפילו את"ל דחטים של כאן מבטל חטים של כאן מטעם דמין במינו בטל ברוב, אינו אלא מדאורייתא אבל מדרבנן טבל הוא במשהו, ומדרבנן צריך לתקנו וכמו שמתבאר במנחות (דף ל"א ע"א) ובשאר דוכתין יעו"ש, וא"כ דכיון דעכ"פ צריך להפריש גם על חלק החטים מדרבנן, אפוכי מטרתא למה לי, ולמה יפריש ממקום אחר כיון דשפיר יכול להפריש מיניה וביה חלה א' על הכל, וא"כ מאי נ"מ בביטול זה:

ועוד דכפי זה בעיא זאת לא נגע ולא פגע בענין אשר אנו דנין אי ה' מינין מצטרפין מן התורה לשיעור חלה, וגם מה שפירש דמיירי שחילק העיסה ראשונה לחמשה חלקים וכו' העיקר חסר מדברי הירושלמי:

לכן נראה לע"ד דפי' הירושלמי הכי הוי, דמיירי דעירב הה' עיסות הראשונות לעיסה א' ולא חלקן, ובהיותם עיסה אחת עירב הה' עיסיות אחרונות מה' מינים שאין בהם שיעור עם העיסה הראשונה, וקמבעיא ליה דכיון דאלו העיסות אחרונות אילו היה מערבן הם לעצמם לא היו מצטרפין לשיעור חלה מה"ת, א"כ אפילו שעירבן עם כללות עיסה ראשונה שכבר נתחייבה בחלה מטעם דאין איסורין בטלין זה בזה, לא מפני זה מצטרף העיסה אחרונה לראשונה להתחייב בחלה, דאף דקי"ל דלענין חלה אם מוסיף פחות מכשיעור על עיסה שכבר נתחייבה בחלה מצטרף לחייב את התוספת, כמ"ש הר"ש בפ"ד דחלה משנה ב' על דברי הירושלמי דקאמר מה בין הנשוך ומה בין הבלול ואפילו כשחילק העיסה, כ"ש הכא שהעיסה ראשונה עדיין היא בחיובה הראשון, דהכא שאני דהחטים של העיסה ראשונה אף דלגבי עצמה אינה בטילה בשאר מינים מכיון דכל א' וא' יש לו שיעור, מ"מ לגבי עיסה אחרונה הבאה להצטרף עמה ועיקר הצירוף הוא על שיעור עיסת חטים אשר בה, דעם שאר המינים לא יוכל להצטרף, שפיר אנו יכולים לומר שמתבטלים החטים של כאן בשאר מינים שבו. ומאי דקאמר הירושלמי החטים שכן ר"ל כאילו אמר לחטים שכאן, מהו שיבטלו החטים שכאן, כלומר לענין חטים של עיסה אחרונה מהו שיבטלו ד' מינים שבעיסה ראשונה לחטים שבה, כדי שלא תצטרף עיסה של חטים האחרונה שאין בה שיעור להתחייב, או דלמא דכיון דכבר נתחייבו העיסות הראשונות כל אחת ואחת לעצמה, וכשנתערבו לא נתבטלו ונשארו בחיובם, וכל העיסה בכללותה נעשה טבל הרי חשיב כאילו כל העיסה ממין אחד, וכל העיסות האחרונות אשר עירב עם העיסה ראשונה מצטרפין להתחייב בחלה, כדין תוספת על עיסה שכבר נתחייבה בחלה, שכתב הר"ש שמתחייבת, וחייב להפריש חלה לפי חשבון עיסות ראשונות ועיסות אחרונות שכולן נתחייבו. ומאי דנקט הירושלמי הבעיא באופן דהעיסות האחרונות לא עירבן יחד בפני עצמם, היינו משום דאם ערבם יחד הרי נתבטל כל מין ברובא וחשיב כאילו אין כאן חטים, דכיון דמטעם ביטול ברוב אינם מצטרפים בפני עצמם לענין חלה, א"כ ש"מ דכל מין ומין מתבטל ברוב דכל או"א בטל ומבטל לחבירו, וכיון שכן איך אפשר לומר שיצטרפו אלו החטים המבוטלין בחטים של עיסה ראשונה שלא נתבטלו:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה