אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על חלה › אות יח ס"ק ג

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על חלה · אות יח ס"ק ג

אות יח ס"ק ב

איך שיהיה נמצינו למידין מדברי הירושלמי [חלה פ"א ה"א] לפי מה שפי' מהר"ר אליהו [פולדא] ז"ל, ולע"ד כן הוא האמת כדבר האמור, דאפילו בבלול דאמרינן דמצטרפין לענין חלה אינו אלא מדרבנן, דמדאורייתא אינם מצטרפים אפילו בבלול, יש לתמוה איך לא הביא רבינו הרמב"ן סברת הירושלמי וכ"כ הרמב"ם [הל' בכורים פ"ז ה"ד] וכל הפוסקים שפסקו כהירושלמי דבבלול מצטרפין איך לא הזכירו סברא זאת דאינה אלא מדרבנן, ואדרבא מפשט דבריהם נראה דס"ל דמצטרפין מן התורה. והתוספות בפרק ר' ישמעאל בסוגיא הנזכר [מנחות ע, א] כתבו בד"ה תנא כוסמין וכו', דבחנם דחק רש"י לומר דמאי דמייתי הש"ס התם תנא כוסמין מין חטים כו', הוא לפרש מתני' דהתם לומר דלענין חלה אינו מצטרף כ"א מין במינו, דהא בירושלמי אמרו דבבלול מצטרפין אפילו מין בשאינו מינו יעו"ש, ואם איתא דהא דבבלול מצטרפין אפילו מין בשאינו מינו אינו אלא מדרבנן, הא שפיר י"ל דמייתי הש"ס הא דתנא עלה דמתני' לפרש דדוקא מין במינו מצטרף, ונ"מ לענין חיוב חלה מן התורה, דבמין במינו לוקין על חלתן, כיון דמן התורה מצטרפין, משא"כ במין בשאינו מינו דאין לוקין על חלתן כיון דמדרבנן הוא:

ואפשר לומר דכיון דבירושלמי [חלה פ"א ה"ב] גבי חמץ ומצה נראה דס"ל דלר"ל דאין לוקין על חלתן דבר תורה, ה"ה דאם עשה עיסה מה' המינין ואכל מצה ממנה לא יצא ידי חובתו, ואם אכל חמץ ממנה פטור, א"כ עכצ"ל דלא קי"ל הכי, דהא בש"ס דילן בשמעתין דמנחות הנזכר [שם ע, ב] אמרי' דברייתא דקתני התבואה והקמחין והבצקות מצטרפין הוא לענין חמץ וחדש ומעשר שני, וכבר כתבנו לעיל [או"ק א'] דלכ"ע הני אוקימתי הוא דמיירי דאכל כזית מה' המינים דבין כולם אכל כזית בין מחמץ או מחדש או ממעשר שני, וא"כ מוכרח דס"ל לש"ס דה' המינין מצטרפין מן התורה לענין חמץ ושאר איסורים הנז', וזה דלא כהירושלמי, וכיון דלגבי חמץ לא קי"ל כהירושלמי ה"ה לענין חלה:

אבל נראה דאין זה מספיק לדחות סברת הירושלמי דס"ל דאינו אלא מדרבנן, דהא אעיקרא דמלתא עיקר חילוק זה דבבלול מצטרפין ובנשוך אינם מצטרפין מדברי הירושלמי הוא, דבש"ס דילן לא יש גילוי, דאפשר דס"ל לש"ס דילן דאף דלענין חמץ וחדש ומעשר שני מצטרפין, לענין חלה אין מצטרפין, כמו שהוא סברת מקצת רבוותא שהביא רבינו [במשנתנו ד"ה פיסקא], וא"כ באיזה כח אנו דוחין סברת הירושלמי, כיון דאפשר דבש"ס דילן ס"ל כהירושלמי לענין חלה דאינם מצטרפין כי אם מדרבנן ובחמץ ושאר איסורים לא ס"ל כהירושלמי:

ועוד די"ל דאפילו לענין חמץ לא פליג הש"ס דילן עם הירושלמי, דאפשר דמאי דאמרו דמצטרפין לענין חמץ הוא דמיירי בערב ובלל החמשה מינים אחר שנעשה חמץ כל אחד בפני עצמו, דומיא דאיסור חדש דקודם התערובת חל האיסור עליו, וכן י"ל במעשר שני דמיירי דאחר שהפריש מעשר שני מה' המינים מכל אחד בפני עצמו, ערב המעשר שני שלהם ואכל כזית מהתערובת, דכה"ג דקודם שעירב אותם חל האיסור, לדידן דקי"ל כר"י ור"א דאין איסורין מבטלין זה את זה כמ"ש הר"ם בפי"ח מהל' פסולי המוקדשין [ה"כ], א"כ ליכא למימר דכל מין מבטל את חבירו, דזה אינו אלא לר"ל דס"ל דאיסורין מבטלין זה את זה, דמש"ה לא משני הש"ס בירושלמי גבי מתני' דמצה וחמץ שנתערבו אחר היותו חמץ, כיון דלר"ל אף בכה"ג מבטלין זה את זה דאיסורין מבטלין זה את זה:

ועוד י"ל דלפי מ"ש לעיל [סוף או"ק ב'] דאפשר לחלק בין נתערבו ובין בהיותם בעין, וכתבנו דאפשר דזהו סברת ר"י בירושלמי דמשני גבי חמץ דשניא דשם חמץ הוא, א"כ י"ל דהכא בש"ס דילן נמי י"ל דמצטרפין דקאמר היינו בהיותם בעין דאכל כזית בין כולן בהיותם בעין בלא עירוב, אבל במעורבים אפשר דס"ל כהירושלמי דאינם מצטרפין מן התורה ואינו חייב עליהם:

ועוד י"ל דנראה דהא דאמרו בירושלמי דאינו מצטרף מן התורה הוא דוקא בשעשה שיעור חלה או מצה או חמץ דערב מכל הה' מינים ועשה עיסה, דבכה"ג דאיכא רובא כנגד כל מין ומין כל אחד מהם בטל ברובא ומבטל לחבירו, אבל היכא דליכא רובא כנגד כל מין ומין, וכגון דעשה עיסה מחטים ושעורים לבד חצי שיעור מזה וחצי שיעור מזה בצמצום, באופן דליכא רוב במין אחד יותר מחבירו, בזה לא אמרינן דאין מצטרפין מן התורה, דהא מדמה לה לההיא דפיגול ונותר וטמא שבללן זה בזה, דהתם דוקא משום דריבה מין על חבירו, וכן רבי יוסי דדחי דמיון זה נקט בלשונו ברם הכא שני דברים רבים על האחד ומבטלין אותו, וא"כ י"ל דהא דחמץ וחדש ומעשר שני דש"ס דילן מיירי במערב מב' מינים שוה בשוה דליכא רובא, אבל בדאיכא רובא מודה הש"ס לסברת הש"ס ירושלמי:

הן אמת דקשה ע"ז דא"כ אמאי דחיק הש"ס בירושלמי גבי מתני' דמצה וחמץ דמיירי באוכל כזית מזה או מזה, בהיות דהוה מצי למימר דמיירי בעשה עיסה מב' מינין מה' המינין משניהם שוה בשוה דליכא רובא, דבכה"ג מודה ר"ל דמצטרפין מן התורה, ומדלא משני הכי ש"מ דלר"ל לאו דוקא דאיכא רובא כנגד כל מין, וזה תימה דמתוך דברי הש"ס בירושלמי בסברת ר"ל נראה דהטעם הוא משום דכל מין מתבטל ברוב כדבר האמור. ואולי דלפי מאי דדחי רבי יוסי דלא דמי לההיא דפיגול וכו' אין עיקר הטעם משום ביטול, אלא אפילו בב' מינין בשוה אמרינן הכי דבטלי זה בזה, דעיקר הטעם הוא כמו שכתבנו לעיל [או"ק ב' ד"ה ואין], דכיון דאין טעמם שוה והם ב' מינים לא מצטרפין, כדאמרינן בפ"ב דערלה [מ"י] בג' מינים ושם אחד, דאמרי' דווקא בטעמם שוה, והתם מתבאר בדברי מתני' והירושלמי שם דאפי' בב' מינים ושם אחד כל שאין טעמם שוה אינם מצטרפים, ונראה דאפילו בב' מינים שהם שוים בשיעור שלא יש יותר שיעור למין זה ממין אחר מיירי, דאל"כ למאי דפריך התם בירושלמי [ערלה פ"ב ה"ה] ניחא ב' שמות ממין אחד, ב' מינים משם אחד, אמאי לא משני דהכא מיירי דהב' מינים הם שוים בשיעור, ומדלא משני הכי ש"מ דלא שנא, וא"כ ה"ה הכא לענין חלה, ומאי דנקט רבי יוסי ב' דברים רבים על האחד לאו דוקא נקט הכי. והכי נראה מסגנון דברי מהר"ר אליהו [פולדא] בביאורו שכתב גבי בעיא דמהו שילקה על חלתן וז"ל, האוכל חלה הנעשה ע"י ב' מינים ע"י בלילה מהו וכו', הרי שכתב אופן הבעיא אפילו בב' מינים, ולא דקדק לומר ג' מינים או שנים והאחד יותר מחבירו כדי שיהיה רוב, ומדלא חש לדקדק בהכי ש"מ דס"ל דלפי המסקנא לאו דווקא רוב, כדמוכח מההיא דפריך ממתני' דמצה וחמץ כאמור, אבל זה נראה דוחק גדול דפשט הענין נראה בבירור דלא נאמר דבר זה אלא בדאיכא רובא כנגד כל מין ומין:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה