אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על חלה › אות יג ס"ק ב

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על חלה · אות יג ס"ק ב

אות יג ס"ק א

ולענין הלכה מסקנת רבינו דהלכה כרשב"ג דקאמר לענין חלה דעד שיהא בה כשיעור דגן, אבל לענין חיוב מצות מצה לא ביאר רבינו אי קי"ל כוותיה דרשב"ג, דהא קתני בתוספתא [חלה פ"ב ה"א] בסיפא דרשב"ג אומר דאין אדם יוצא י"ח בפסח עד שיהא בה כשיעור, ונראה פשוט דודאי דלענין מצה נמי קי"ל כוותיה דהכל הוא טעם אחד, דלרשב"ג לא אמרינן גרירה כי אם בדאיכא שיעור דגן. ואולם מה שצריך להבין לרבינו הוא דנראה מתוך דבריו דבין לענין חלה ובין לענין מצה חשיב לחם אף דליכא כזית בכדי אכילת פרס, שהרי כתב וז"ל, אלא ודאי טעמא לא בטיל, וכיון דלא בטיל ואיחזי לאצטרופי בדנפשיה, כגון דאיכא כזית בכדי אכילת פרס, מצטרף לכל עונשין שבתורה, לגבי חלה ומצה נמי גורר את האורז לעשותו לחם כטעמא דפרישנא עכ"ל, דמוכח מדבריו אלה דלענין מצה נמי יוצא ידי חובתו אף בדליכא כזית בכדי אכילת פרס, וכן כתב ה"ה ז"ל בפ"ו מהלכות פסח [חמץ ומצה ה"ה] שדעת רבינו הרמב"ן דאפילו בדליכא כזית דגן בכדי אכילת פרס יוצא ידי חובתו כדעת הרמב"ם ז"ל יעו"ש:

וצריך להבין לכאורה דכיון דרבינו פסק כרשב"ג ורשב"ג גבי מצה קאמר דעד שיהא בה כשיעור דגן, ועכצ"ל דכשיעור דגן דקתני גבי מצה היינו שיהא בו כזית דגן בכדי אכילת פרס, כדס"ל להראב"ד דפסק נמי כרשב"ג בפ"ו מהלכות בכורים [הי"א], ובהל' חמץ ומצה פ"ו [ה"ה] כתב דאינו יוצא ידי חובת מצה כי אם עד שיהא בו כזית בכדי אכילת פרס, דכשיעור דקאמר רשב"ג היינו כזית בכדי אכילת פרס, דסבירא ליה להראב"ד דאי כשיעור חיוב חלה כדקתני ברישא לענין חלה קאמר, מה מעלה ומוריד זה לענין לצאת י"ח מצה שיעור עיסת חלה, ואם כן רבינו דפסק כרשב"ג אמאי ס"ל דאפילו לענין מצה לא בעינן כזית בכדי אכילת פרס:

ונראה פשוט דסברת רבינו הוא דמאי דקאמר רשב"ג גבי מצה עד שיהא בה כשיעור, היינו שיהא בה מדגן כשיעור ה' רבעים החייבים בחלה, כמו שהוא הפירוש ברישא לענין חלה, דכיון דילפינן גז"ש דלחם לחם חלה ממצה דמגז"ש זאת ילפינן כמה דברים, ועיקר לימוד דאין חייבים בחלה כי אם חמשת המינין אבל אורז וכיוצא להם מגז"ש זאת ילפינן דפטור, וכיון דאין גז"ש למחצה גם מצה למד מחלה, וכדאמרינן בפרק כל שעה (דף ל"ח ע"א) דמצה של מעשר שני אין אדם יוצא י"ח בפסח דילפינן לחם לחם מה להלן בחלה משלכם דכתיב עריסותיכם אף כאן משלכם יעו"ש, ואם כן ה"ה דיש לומר דילפינן מגז"ש זאת דכל דבר שחייבת בחלה ונקרא לחם ה"ה דהוי לחם לענין מצה לצאת י"ח מצה, וכיון דלענין חלה בעיסת חטים ואורז כל דאיכא כשיעור מדגן וטעמו דגן, ואף דהרוב אורז וליכא כזית בכדי אכילת פרס חייבת בחלה, דהחטים גוררים את האורז וחזר ונעשה האורז כחטים ממש, וצריך להפריש חלה כדי שיעור כל העיסה כאילו היתה כל העיסה מחטים, ה"ה נמי לענין מצה דכיון דבכה"ג חשיב לחם כל העיסה לענין חלה, גם לגבי מצה יוצא ידי חובה בה כאילו היתה העיסה כולה מחטים, ובכזית שאוכל ממנה יוצא י"ח, אבל אם יש בה מדגן פחות מכשיעור חיוב חלה, דבכה"ג חשיבא לענין חלה כאילו כל העיסה מאורז ופטורה, ה"ה לענין מצה דאינו יוצא י"ח בה:

ואין עיקר הטעם משום דכללא הוא דכל שאינו חייב בחלה אינו יוצא י"ח מצה, דהא ליתא דא"כ העושה עיסה מחטים פחות מכשיעור חלה דפטורה מן החלה האם נאמר נמי דאינו יוצא י"ח מצה, זה ודאי לא אמרו אדם בעולם, דעיקר הלמוד דיש ללמוד מצה מדין חלה דכל דבר שאינו חייב בחלה אינו יוצא ידי חובת מצה, היינו בעיסה דמצד עצמה אין בה חיוב חלה כההיא דמצה דמעשר שני, והכא לענין עיסה דחטים ואורז דשיעורא הוא דגרים לפטור אותה מחלה, דאילו היה בה שיעור דגן חייבת, לא שייך ללמוד מצה מחלה, מ"מ כיון דעיקר דין עיסת אורז דאינו יוצא י"ח מצה זו היא בידינו לענין מצה בלא למוד מחלה, אלא מטעם דאינו ראוי לבא לידי חמץ ומצה, ואדרבה חלה ממצה ילפינן, אלא דכיון דאנו אומרים לענין חלה דכל דאיכא שיעור מדגן בטל מעיקרו האורז וחשיב הכל חטים, מינה י"ל דה"ה לענין מצה ואם יש בו כשיעור חלה מדגן יוצא ידי חובתו, אבל אין בה כשיעור חלה מדגן אינו יוצא ידי חובת מצה, כיון דלא מצינו לענין חלה או לענין אחר דאפילו בדליכא שיעור כדי חיוב דחוזר האורז להיות כדגן, וכיון דאין לנו מקום ללמוד כן נשאר הדבר בדינו, דכיון דהאורז רוב חשיב הכל כאורז ואינו יוצא ידי חובת מצה בה: ואין לומר דכיון דמן התורה חלה אין בה שיעור דבכ"ש שמפריש יצא, דאחד מכ"ד אינו אלא מדרבנן, אם כן יל"ע דלרשב"ג דאינו חייב אלא בשיש בה כשיעור דגן דחייב מצד עצמו, מאי נ"מ במאי דאמרינן דהחטים גוררין לאורז להתחייב האורז נמי, כיון דבלאו הכי הרי חייב להפריש מפני הדגן ובכל שהוא שמפריש יצא, ואם חייבו חז"ל להפריש לפי חשבון כל העיסה מטעם גרירה אחד מכ"ד זה אינו אלא מדרבנן, אבל [מן] התורה מי אמר שחזר האורז ונעשה כחטים כדי שנלמוד מזה לענין מצה שאם אכל כזית ממנה יצא, כיון דאותו כזית שאכל כיון דמעורב באורז מסתמא אין כאן כזית שלם מחטים, דאי אפשר אם לא יהיה בכזית זה שאכל מעט מהאורז, דהא ליתא דכיון דאנו אומרים לענין חלה דכיון דאיכא כשיעור מחטים החטים גוררין לאורז ונהפכים להיות כחטים ממש, הרי נעשה הכל טבל גמור והאוכל כזית ממנו חייב מיתה, ואם איתא דמן התורה אין כאן חיוב חלה אלא מפני שיעור של חטים, א"כ זה האוכל כזית מעיסה זאת לא יתחייב משום טבל, דמסתמא פחות מכשיעור אכל, דבכזית זה מעורב בו חלק מהאורז דאינו טבל, אלא עכצ"ל דהאורז עצמו נעשה טבל גמור כחטים עצמם, וא"כ ה"ה לענין מצה, זה נראה שהוא סברת רבינו הרמב"ן לפי מה שנראה מדבריו, ולפי מ"ש הרב המגיד ז"ל משמו בפ"ו מהלכות חמץ ומצה דס"ל דיוצא י"ח מצה אף בדליכא כזית בכדי אכילת פרס:

ולפי מה ששיערנו בדעת רבינו אין מקום למ"ש מרן הכ"מ ליישב סברת הר"ם שכתב בפ"ו מהלכות בכורים [הי"א] דאם יש בה טעם דגן חייבת כפשטא דמתני', ויש לתמוה דמאחר דפסקו בירושלמי [חלה פ"ג ה"ה] הלכה כרשב"ג איך פסק כמתני' וז"ל, ואפשר שרבינו היה גורס מתני' כרשב"ג וכן הוא בספרים שלנו, וה"פ מתני' דקתני שהאורז נגרר אחר החטים אינה חייבת בחלה עד שיהא בה טעם דגן כדרשב"ג, דהיינו כשיעור דקאמר רשב"ג, כלומר שיהא בה דגן כשיעור שיתן בו טעם דגן, ויש הוכחה לפירוש זה מדקתני בתוספתא העושה עיסה וכו' ואין אדם יוצא י"ח בפסח עד שיהא בה כשיעור, והשתא אי כשיעור עיסת חלה קאמר מה מעלה ומוריד זה לענין לצאת י"ח בפסח, אלא ודאי כשיעור דקאמר היינו שיהא בה טעם דגן כדפרישית, ולא משמע ליה דכשיעור דקתני לענין פסח היינו שיהא בו כזית בכדי אכילת פרס וכו' עכ"ל. ולפי מה שאנו מוכרחים לומר בעד רבינו הרמב"ן אין זה כ"כ הכרח, דשפיר י"ל דשיעור דרישא וסיפא שוין הם והיינו כדי שיעור חלה, דכל שחייב בחלה יוצא י"ח מצה, ואם יש בו כשיעור חלה דבהכי חייבת בחלה וחשיבה כל העיסה טבל גמור והאוכל ממנה כזית חייב מיתה, ממילא ה"ה דיוצא י"ח מצה בכזית ממנה, דאם תאמר דאינו יוצא י"ח בכזית ממנה הוא תרתי דסתרן אהדדי, דלענין חיוב טבל חשיב הכל חטים ולענין מצה לא נחשוב האורז כחטים ממש, ולכן כל דחשיב טבל גמור אפילו האורז כמו כן לענין כזית מצה:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה