מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על חלה · אות יג ס"ק א
תנן [חלה פ"ג מ"ז] העושה עיסה מן החטים ומן האורז וכו'.:
הא מתניתין חזינא לפרושא ולברורה הכא משום דקשיא היא ועמומא וכו': הנה גרסינן בירושלמי [חלה פ"ג ה"ה] עלה דמתניתין וז"ל, מתני' כדרבן שמעון בן גמליאל דרשב"ג אומר עד שיהא בה דגן כשיעור, זה הוא גרסתינו, אבל הר"ש במתניתין והרשב"א בפסקי חלה בשער א' [פ"ב] גרסי מתניתין דלא כרשב"ג דרשב"ג אמר וכו', אבל רבינו הרמב"ן הביא הירושלמי וגריס כגירסתינו מתניתין כרשב"ג, ופירש רבינו פירוש הירושלמי פירוש נאה ומתקבל ראוים הדברים אליו, וכל הראשונים לא ירדו להבין פירוש זה, ומפני זה הפכו הגירסא לומר דמתניתין דלא כרשב"ג, וכללות פירושו מתבאר יפה בדבריו, דהא דאמרינן מתניתין כרשב"ג קאי אסיפא דמתניתין, דקתני הנוטל שאור מעיסת חטים ונתן לתוך עיסת האורז אם יש בה טעם דגן חייבת, דמדקתני הנוטל שאור מעיסת חטים דמשמע שלקח שאור מעיסת חטים שיש בה שיעור וכבר נתחייבה בחלה, ולא קתני הנותן שאור של חטים בעיסת האורז, דבהכי משמע דהשאור לבדו עשאו מקמח חטים ונתנו בעיסת האורז, דנמצא דלפי זה מקמי הכי לא נתחייב השאור בחלה, ש"מ דמתניתין רשב"ג היא דאמר בעינן דגן כשיעור, ואין חטים גוררין את האורז אלא כשיש בחטים עצמן כשיעור החייב בחלה, דלרשב"ג ה"ה אפי' לא היה בחטים שיעור, כל שנתן קצת עיסת חטים שכבר נתחייבה מקודם בתוך עיסת האורז, אותו המעט שכבר הוא מחוייב גורר את האורז לעשות הכל לחם להתחייב כל שיש טעם דגן וטעמא לא בטיל. ומש"ה דייק מתני' בסיפא לומר הנוטל שאור מעיסת חטים וכו' משום דכרשב"ג היא, ורישא דמתניתין דקתני סתם העושה עיסה מן החטים ומן האורז אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה, ע"כ צ"ל דמיירי דיש בחטים עצמם כשיעור החייב מצד עצמו:
אלא דלפי זה צריך להבין למה הוצרכו לומר בירושלמי ר"י בר אידי בשם רשב"ל הלכה כרשב"ג, דמה שייך לומר הלכה דמכלל דפליגי, כיון דבתוספתא [חלה פ"ב ה"א] אין שום פלוגתא בזה, כי אם סברת רשב"ג דווקא נאמרה שם ומתניתין כרשב"ג היא ונראה דלדברי הכל הוא, וע"כ צ"ל לדעת רבינו דאף דבתוספתא דידן אין שם כי אם סברת רשב"ג ואין חולק עליה, מ"מ י"ל דהירושלמי שמיע להו איזה ברייתא דקתני פלוגתא דת"ק ורשב"ג בזה, דלת"ק כל שיש בו טעם דגן סגי ולא בעינן דגן כשיעור, ומש"ה קאמר רשב"ל הלכה כרשב"ג. וכן מתבאר בירושלמי בפ"ב דחלה [ה"ג] גבי מתניתין ה' רבעים קמח חייבים בחלה הן ושאורן וכו', ניטלו מתוכן וחזרו לתוכן הרי אלו פטורין, ואמרינן בגמרא אמר ר' יוחנן דרך עיסה שנו כאן, אמר רשב"ל דרשב"ג היא דרשב"ג אומר לעולם אינה חייבת בחלה עד שיהא בה דגן כשיעור, תלמידוי דר' חייא רובה בר לוליה בשם ריב"ל דברי הכל היא עכ"ל, דנראה משם דעכ"פ איכא מאן דפליג ארשב"ג בזה, אלא דרשב"ל מוקי מתניתין דקתני ניטלו מתוכה וחזרו לתוכה דלאו ד"ה הוא אלא כרשב"ג, דהכא נמי כיון דנטל מורסנן מתוכה כמין אחר הפטור מן החלה חשיב, ושאר העיסה דקמח מבורר שאין בו שיעור חלה אינו גורר המורסן להתחייב הכל, אבל ר"י וריב"ל ס"ל דמתניתין כדברי הכל היא, דאפילו למ"ד דדין גרירה הוא אפילו אין בחטים כשיעור כל שיש בה טעם דגן והכא ודאי הכל טעם דגן, מ"מ הכא שאני דפטורה דכל עיסה שאין דרכה בכך פטורה דדרך עיסה בעינן, וכשהן בשאורן ומורסנן וסובן מעיקרא דרך עיסה כך שדרכו של עני לאכול פתו עיסה בלוסה, אבל כשנטל וחזרו ונתנו אין דרך עיסה בכך ואפילו לעני ומש"ה פטורה. באופן דלכ"ע נראה דס"ל דסברת רשב"ג איכא מאן דפליג עלה. ומהירושלמי הנזכר יש ראיה לדעת רבינו דגרסינן הכא מתניתין כרשב"ג, דאי כסברת הר"ש והרשב"א דגרסינן מתניתין דלא כרשב"ג, דלפי גירסא זאת נמצא דסתם לן תנא הכא דלא כרשב"ג דבטעמא סגי, וא"כ איך קאמר התם רשב"ל דמתניתין דהתם כרשב"ג, דנימא דסתם לן תנא התם כרשב"ג, והוו תרי סתמי דסתרי אהדדי: