אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על חלה › אות יב ס"ק ב

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על חלה · אות יב ס"ק ב

אות יב ס"ק א

ונראה דלפי הספרי וממה שנאמר מהש"ס דילן כאמור דר"ע ס"ל דגמר מלאכה דחלה הוא הקרימה בתנור ולא משעת גלגול, צריך להבין דמנ"ל הא דאי משום דכתיב מלחם הארץ תרימו וגו' דמשמע דעונת חיוב חלה הוא משעה שנעשה לחם, הא כתיב נמי ראשית עריסותיכם חלה תרימו דמשמע משיתערס דהיינו גלגול, ומאי חזית לומר דקרא דמלחם הוא עיקר ולא קרא דעריסותיכם, וי"ל עפ"י מאי דאמרינן בירושלמי בפרקין [פ"ג ה"א] גבי מתני' דאוכלין עראי מן העיסה עד שתגלגל תני ר"י בן בתירא אומר משעשה מקרצות מקרצות, מ"ט דר"י ב"ב כתרומת גורן כן תרימו אותה, מה תרומת גורן ניטלת מן הגמור אף זו ניטלת מן הגמור, ופריך אלא מעתה לכשתאפה, רבי מתניה לא הוקשה לתרומת גורן אלא למלאכת העירוס בלבד ע"כ, ועפי"ז י"ל דר"ע ס"ל דהוקשה חלה לתרומת גורן לגמרי, דמה תרומת גורן ניטלת מן הגמור שכבר נגמרה מלאכתה שאין מלאכה אחרת אחריה, אף זו ניטלת מן הגמור, ומן הגמור לא הוי כי אם עד שתאפה והיינו קרימה בתנור, אלא דס"ל לר"ע דיש לקיים הב' מקראות, דראשית עריסותיכם דמשמע מלאכת העירוס וכן קרא דמלחם הארץ דמשמע עד שיהיה לחם, דחלה הוי כעין תרומת גורן, דבתרומה איכא ב' עונות דתבואה שהגיעה לעונת מעשרות דהיינו שהביאה שליש הרי חל חיוב תרומה עליה ואוכלין ממנה עראי וקבע אסור, וכיון דנגמרה מלאכתה דהיינו אחר מירוח הויא טבל גמור ואפי' עראי אסור, וה"ה גבי חלה הוי כן, דקרא דעריסותיכם הוא ללמוד דמשעת גלגול הגיעה לעונת חיוב חלה ואסור לאכול ממנה קבע, ומקרא דמלחם הארץ ילפינן דשעת קרימה הוי גמר מלאכתה והויא טבל גמור ואפי' עראי אסור:

דעפי"ז היה אפשר להשוות הירושלמי עם הספרי, דמה שאמרו בירושלמי ר' אילא בשם ר"א מודה ר"ע לחכמים בעיסת הקדש שגילגולה פוטרה, די"ל דאע"ג דגמר מלאכתה הוי בקרימה מ"מ כיון דבשעת גלגול הרי חל עליה עונת חיוב חלה, והיה הגלגול ביד ההקדש ההקדש פוטרה, מידי דהוה לענין תרומות ומעשרות דאם הקדיש פירות במחובר קודם שהגיעו לעונת המעשרות דהיינו קודם שהביאו שליש, והביאו שליש ביד הגזבר ופדאן ונגמרו ביד הדיוט דפטורין, אף דהמירוח והגמר היה על ידי הדיוט, דכיון דבשעת חובתן דהיינו דהביאו שליש ביד הקדש נפטרו נפטרין לגמרי, וכמו שמתבאר מדברי הירושלמי בפ"ד דפאה [ה"ה] עלה דמתני' הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגזבר ופדאן פטורין שבשעת חובתן היו פטורין, דפריך הש"ס ולמה תנינן תרי זמנין, ומשני אחת למירוח ואחת לשליש, ופי' מהר"ר אליהו [פולדא] ז"ל וז"ל, ולמה תנינן תרי זמנין משנה זאת שנויה במסכת חלה [פ"ג מ"ד] והקשה הש"ס למה שנאה רבי ב"פ, ומשני אחת למירוח וכו' משנה דהכא שנאה רבי לעונת המעשרות לענין זמן שהפירות נקראו אוכל להתחייב במעשר והיינו משהביאו שליש, ומן אותה שעה והלאה אסור לאכול מהן אכילת קבע אבל מותר לאכול מהן עראי אף שהגיעו לעונת המעשרות עד שיגמרו מלאכתן, והתבואה עד המרוח והיינו מתני' דחלה, והכא קמ"ל כשהביאו שליש ביד הגזבר פטורים עכ"ל, מתבאר מזה דכל שהביאו שליש ביד הגזבר אף דפדאן קודם מירוח וגמר מלאכה פטורים כיון דהגיעו לעונת המעשרות ביד הגזבר, וכמו שמתבאר עוד ממאי דאמרי' התם [ירושלמי פאה שם] עוד, מתני' דר"ע היא דאמר אחר שליש ראשון את מהלך וכו', דאלמא מתני' מיירי כשהביאו שליש ופדאן ואח"כ נתוסף ב' שלישים ביד הדיוט, דבהכי נמצא דגמר מלאכה נעשה ע"י הדיוט יעו"ש, וכן כתבו מהריק"ו בביאורו על הר"ם בספ"ב דמעשר [ה"ח] והרדב"ז בביאורו בספ"ג דהל' מעשר [הכ"א], שכן הוא דעת הר"ם דכל דהגיעו לעונת המעשרות ביד הקדש אף דנגמרו ע"י הדיוט פטור יעו"ש:

אלא דיש לתמוה דאיך לא הזכירו דסברת הר"ם הוא מהירושלמי הנזכר, דאי מפשט מתני' נראה לדקדק איפכא, דגירסת כל הראשונים וגירסת הירושלמי במתני' הן במסכת פאה והן במסכת חלה הוא כן, המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן חייבים משבאו לעונת מעשרות ופדאן חייבים, דכפי גירסא זאת ה"פ משבאו לעונת המעשרות ביד המקדיש ואח"כ הקדישן אם פדאן קודם גמר מלאכה חייבים, והא קמ"ל דלא תימא דכיון דאחר שבאו לעונת המעשרות נכנסו ברשות ההקדש ונפטרו שוב אינם חוזרים ביד הדיוט לחיובא, וכמו שהוא סברת רב חסדא בירושלמי ברפ"ק דמעשרות [ה"א], דס"ל דאם הקדיש שבלין ופדה שבלין דפטור דאף דפדאן קודם מירוח פטור דכיון דחזו לתרומה כשהן שבלין הא אפקעינהו ההקדש, וקרינן ביה דגנך ולא של הקדש, והתם אמרי' דמילהון דרבנן פליגי אדרב חסדא דס"ל דבהקדש כה"ג דפדאן קודם מירוח חייבים, ומהר"ר אליהו [פולדא] ז"ל בביאורו שם בתוס' בד"ה אף דבהקדש כן ישב מתני' דמשבאו לעונת המעשרות אליבא דרב חסדא דלא תקשי ליה ממתני' יעו"ש, וא"כ אם איתא לסברת הר"ם לפי סברת מהריק"ו והרדב"ז, דאפילו באו לעונת המעשרות ביד הקדש דהיינו דהביאו שליש אף דפדאן קודם גמר פטורים, א"כ מתניתין בסיפא אמאי שינה מלישנא דנקט ברישא, דתלי הדבר בעונת המעשרות ובסיפא נקט לישנא אחרינא הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגזבר ואח"כ פדאן פטורין, ואמאי לא קמ"ל דפטורין אפילו בלא נגמרו ביד הגזבר כי אם שבאו לעונת המעשרות ביד גזבר, והכי הול"ל עד שלא באו לעונת מעשרות והגיעו לעונת מעשרות ביד גזבר פטורים, דבהכי הוי דבר והפכו מרישא וליפלוג וליתני בדידה בענין עונת המעשרות:

הן אמת דמדברי מהריק"ו בפ"ב מסגנון שהביא מתני' נראה דס"ל דהר"ם גריס במתני' הכי עד שלא באו לעונת מעשרות ופדאן חייבים משבאו לעונת מעשרות ופדאן פטורים, והכי פירושו דקתני סיפא דאם הקדישן קודם עונת מעשרות ובאו לעונת מעשרות שהביאו שליש ביד הגזבר פטורים, דכיון דבשעה שחל החיוב נפטרו שוב לא מתחייבי, וזה תימה דגירסת כל הספרים אינו כן אלא משבאו לעונת מעשרות חייבים, ועכצ"ל הכי דאם הגירסא כן א"כ דין זה דהביאה שליש ראשון ביד הגזבר דפטור הרי מפורש בב' המשניות דפאה ודחלה, וא"כ מה תירצו בירושלמי דפאה דשנה רבי משנה זאת ב' פעמים לאשמועינן דהביאה שליש ביד הגזבר פטור, הרי דין זה מפורש בב' המשניות ברישא. באופן דנמצינו למידין דלענין תרומות ומעשרות כל שהגיע לעונת מעשרות שהביא שליש ביד גזבר אף שגמר מלאכתן ביד הדיוט פטורים. וא"כ ה"ה גבי חלה דשפיר י"ל דאפי' ר"ע מודה דגלגול הקדש פוטר, כיון שהגיע לעונת חיוב חלה ביד הקדש אף דאינו גמר מלאכה עד הקרימה, ונאמר ג"כ דמאי דאמרו עוד בירושלמי חברייא בשם ר"א מודה ר"ע לחכמים לעיסת הדיוט שגלגולה טובלת, דלאו דוקא טובלת אלא דהוי עונת המעשרות חיוב חלה, ונ"מ דאסור לאכול ממנה קבע כדין עונת מעשרות, זה היה נראה לכאורה:

אבל נראה דהא ליתא דמלבד דזה דוחק גדול לומר דטובלת דקאמר הוא לענין אכילת קבע, דכיון דכל דבר שאסור לאכול בקבע ומותר לאכול בעראי אינו אלא מדרבנן דאסרו לאכול בקבע, וכמ"ש התוס' בפ"ק דיומא (דף י' ע"ב) ד"ה דילמא וכו' יעו"ש, א"כ אינו נקרא זה טבל, דמן התורה ליכא שם טבל עליו, וא"כ איך אפשר לומר דמודה ר"ע דטובלת. יתר ע"כ דאי ס"ל להירושלמי כסברת הספרי דלא הוי גמר מלאכה לר"ע כי אם ע"י קרימה, וה"ט דגלגול הקדש דפוטר משום דהגיעה לעונת חיוב חלה ביד הגזבר, א"כ למה בגלגול גוי אינו פוטר לר"ע, הא בין גלגול גוי ובין גלגול הקדש לדידן מקרא דעריסותיכם ילפינן לה, כדאמרינן בפרק רבי ישמעאל [מנחות סז, א] עריסותיכם ולא עיסת גוי ולא עיסת הקדש, ואי ס"ל לר"ע דגלגול הקדש ממעטינן מקרא דעריסותיכם, דמשמע מלאכת העירוס שהוא הגלגול מטעם דהגיעה לעונת חיוב חלה ביד ההקדש, אם כן ה"ה יש למעט גלגול גוי כיון שהגיע לעונת חיוב חלה ביד הגוי דמ"ש הקדש מגוי, דאי לא ס"ל למעט גוי מעריסותיכם ה"ה דאין למעט גלגול הקדש, דגבי גוי נמי לענין תרומות ומעשרות כל שהביא שליש ביד גוי פטור, דישראל שלקט תבואה זרועה מן הגוי אחר שהביאה שליש, אף שהביאה ב' שלשים ביד הישראל ונגמר מלאכתו ביד ישראל, בשליש שהביאה ביד גוי לכ"ע פטור, אלא דבתוספת הב' שלישים שהוסיף ביד ישראל איכא פלוגתא, ולר"ע ס"ל דהתוספת נמי פטור, אלא דלא קיימא לן כוותיה כמו שכתב הרמב"ם בפ"א מה' תרומות דין י"ב, ואם כן הוי דומיא דהקדש דכיון דהגיע לעונת מעשר ביד הקדש פטור וכמו כן בגוי, וא"כ ה"ה לענין גלגול דהוי כעין עונת מעשרות והקדש וגוי שוים הם:

ועוד דאם פירוש הירושלמי ע"ד זה א"כ מובן מאי דאמרינן עוד שם [חלה פ"ג ה"ד], כהנא אמר דברי ר"ע אין מירוח פוטר בהקדש, א"ר יונה הדא דכהנא פליגא אר"א, מאן דאמר גלגול פוטר המירוח פוטר, ומאן דאמר אין גלגול פוטר אין המירוח פוטר, ופירש מהר"א [פולדא] ז"ל דכהנא בא לומר דכיון דלר"ע אין גלגול פוטר בגוי לענין חלה, וכ"כ אין גלגול הקדש פוטר, כן לענין תרומה ס"ל דאין מירוח הגוי פוטר וכ"כ אין מירוח הקדש פוטר, ונקט כהנא אין מירוח הקדש בדבריו דהחידוש הוא זה אליבא דרבי עקיבא, דמירוח הגוי אפילו רבנן דפליגי ארבי עקיבא סבירא להו בעלמא לענין תרומה דמירוח הגוי אינו פוטר יעו"ש בדבריו, והשתא אי טעמיה דרבי עקיבא בגלגול הוא משום דסבירא ליה דגלגול לאו גמר מלאכה הוא, א"כ מנ"ל לכהנא לומר אליבא דר"ע דס"ל לר"ע לענין תרומה דאין מירוח גוי והקדש פוטר דומיא דגלגול, הא י"ל דטעמא דגלגול הוא משום דלא נגמרה מלאכתה ביד הגוי וההקדש, לא כן במירוח דנגמרה מלאכתה ביד ההקדש:

ואם נאמר דאה"נ דלכהנא הכי הוי, דס"ל דלר"ע נמי גלגול גמר מלאכה הוא, וע"ז הוא דאמרינן דהא דכהנא פליגא על ר"א דלר"א ס"ל דלר"ע גלגול לאו גמר מלאכה הוא, הא נמי לא אפשר, דהא לפי המסקנא התם אמרינן אמר ר' חנינא בריה דרב הלל מן הדא דרבנן אנן ילפינן דלית הדא דכהנא פליגא על ר"א, כמה דרבנן אמרין גלגול פוטר ברשות הגוי, אין המירוח פוטר ברשות הגויים, כן רבי עקיבא אומר אין גלגול פוטר ברשות הגוי ואין המירוח פוטר ברשות הקדש, דלעולם דר"ע נמי לא יליף חלה מתרומה מגזירה שוה דראשית ראשית, ומאי דסבירא ליה דאין גלגול הגוי פוטר הוא מקרא דמלחם הארץ, דס"ל כר' ישמעאל דאמרינן ברפ"ק דחלה [ה"א] דלרבי ישמעאל ממעט אורז ודוחן מחלה מגז"ש דלחם לחם ממצה, וא"כ קרא דלחם הארץ אייתר לן נמי, ומרבינן מיניה אפי' דגוי, דהא גוי נמי לחם הארץ הוא, כדדרשי' רבנן מקרא דזרע הארץ, וס"ל לר"ע דאיכא תרי קראי לענין תרומה לרבות מירוח הגוי דאינו פוטר, דהא איכא מיעוט אחר מיעוט דגנך ב' פעמים לרבות, וקרא דמזרע הארץ דמייתו רבנן למירוח גוי, לכן ס"ל דאף דאין לרבות דמירוח גוי והקדש אינו פוטר מחד קרא כמו שכתב רש"י בסוגיא דמנחות [סז, א בד"ה ואין מיעוט], מ"מ הכא דאיכא תרי קראי ע"כ חד לרבות מירוח גוי וחד לרבות מירוח הקדש דאינו פוטר, וא"כ נוכל לומר דכהנא לא פליג אר"א דמודה הוא דר"ע מודה דגלגול הקדש פוטר כר"א, דהא לענין גלגול ליכא אלא חד קרא לרבות דהיינו מלחם הארץ, ולא מסתבר לרבות כי אם גלגול גוי אבל של הקדש לא:

ואם איתא דמה שסובר ר"א דגלגול הקדש פוטר הוא אפילו דיסבור ר"ע דגלגול לא הוי גמר מלאכה, א"כ ע"כ כהנא פליג אדר"א בזה שסובר ר"א דר"ע ס"ל דגלגול לא הוי גמר מלאכה, דאי ס"ל כוותיה מנין לו לכהנא לומר דר"ע דריש הני קראי להכי וס"ל דאין מירוח הקדש פוטר, כיון דאפשר דגלגול גוי שאני דלאו גמר מלאכה הוא משא"כ מירוח, אבל אי ס"ל דגלגול אליבא דר"ע הוא גמר מלאכה במירוח, יש קצת סמך לומר דר"ע ס"ל דמירוח הקדש אינו פוטר דומיא דגלגול הגוי, דאף דהוא גמר מלאכה כמירוח אינו פוטר, אף דאפי' דס"ל הכי אכתי יש לדחות דמנ"ל לכהנא דמדמינן הקדש לגוי ותרומה לחלה, מ"מ אינו כ"כ רחוק כמו שהוא רחוק לומר לר"ע אם יסבור כר"א דלר"ע גלגול אינו גמר מלאכה:

ויש לדחות זה דכהנא דקאמר אמר ר"ע אין מירוח הקדש פוטר, לאו משום דלמד כן מסברת ר"ע דאין גלגול גוי פוטר, אלא כך קבל כהנא וקבלה היתה בידו דר"ע ס"ל דאין מירוח הקדש פוטר, וכן נראה מלשון רב כהנא דמייתי הש"ס דילן בפ' ר' ישמעאל (דף ס"ה ע"ב) אמר רב כהנא אומר היה ר"ע אין מירוח הקדש פוטר, ואפשר דרב כהנא היינו כהנא דמזכיר בירושלמי, אבל מ"מ מהטעמים אחרים הנז"ל, עכצ"ל דלשיטת הירושלמי לכ"ע אפילו לר"א ר"ע מודה דגלגול הוי גמר מלאכה לענין חלה כמירוח לענין תרומה, וה"ט דר"ע דאין גלגול הגוי פוטר דיליף לה מקרא דמלחם הארץ דמיותר דלחם דגוי לחם הארץ הוי, ולענין תרומה כיון דאיכא תרי קראי לרבות אחד דמיעוט אחר מיעוט דדגנך, ואחד דמקרא דמזרע הארץ, מרבינן דבין מירוח גוי ובין מירוח הקדש אינו פוטר, אבל גלגול הקדש פוטר בין לר"א ובין לכהנא, דכיון דלענין חלה ליכא אלא חד קרא לרבות, שדינן ליה לרבות גוי דוקא, אבל גלגול הקדש פוטר. וכל זה נראה בעיני שהוא פשוט דלפי שיטת הירושלמי ר"ע ס"ל דגלגול הוי גמר מלאכה דלא כמשמעות הספרי. והוצרכתי להאריך בזה לפי שראיתי מי שכתב דיש להסכים הירושלמי עם הספרי ואין דבריו נכונים:

ועפ"י מ"ש לפי מסקנת הירושלמי בעד כהנא, דר"ע מאי דס"ל דאין גלגול הגוי פוטר לאו משום דיליף לה ממירוח גוי דתרומה, אלא נפקא ליה מקרא דמלחם הארץ דמיותר כאמור, אין ראיה דהש"ס דילן לא ס"ל כהירושלמי מדלא מייתי רבא ראיה בסוגיין דפרק רבי ישמעאל [סז, א] דמאן דס"ל מירוח הגוי אינו פוטר גלגול הגוי נמי אינו פוטר מסברת ר"ע די"ל דרבי עקיבא טעמיה דידיה לאו משום דיליף ראשית ראשית מתרומה אלא יליף לה מקרא דמלחם הארץ, ואכתי אפשר לומר דר"מ ור"י דס"ל דאין מירוח הגוי פוטר לא ס"ל דרשא זאת דקרא דמלחם הארץ:

והנה אחר שכתבתי כל הנזכר בסברת ר"ע מצאתי להרשב"א בתשובות ח"א סימן נ"ד שעמד השואל על סברת ר"ע, דלפי מה שאמרו בירושלמי מאי טעמא אין גלגול הגוי פוטר, והרשב"א השיב דרבי עקיבא בקראי תלה ליה דתרי קראי כתיבי כתיב ראשית עריסותיכם וכתיב באכלכם מלחם הארץ, ועריסה היינו גלגול ולחם משיקרמו פניה, ולפיכך פירש ר"ע דבשל ישראל בתבואה הגדילה בחיוב הגלגול טובלה דכתיב ראשית וגו', ושל גוי אי נמי תבואת ח"ל הנכנסת לארץ תלה הכתוב בלחם דכתיב מלחם הארץ והיינו קרימה בתנור עכ"ל. וק"ק דא"כ מ"ש הקדש דהגלגול פוטר וגלגול הגוי אינו פוטר, ואם נאמר דבהקדש מיירי בתבואה שגדילה ביד הדיוט בחיוב ואח"כ הקדישה, א"כ כפי זה אם יהיה בתבואה שגדלה ברשות הקדש אינו פוטר, וא"כ למה אמרו בירושלמי סתם גלגול הקדש פוטר דמשמע בכל גוונא. ועוד דא"כ יוצא לנו דדוקא בתבואה שגדלה ברשות ישראל בחיוב הגלגול טובלה, אבל אם קנה ישראל קמח מתבואת גוי אין גלגול טובלה, וא"כ היה להם לפרש, ומדקאמר סתם דמודה ר"ע בעיסת הדיוט שטובלת, ש"מ דבכל גוונא גלגול הישראל טובלת:

ועוד קשה דאמאי הוצרך הרשב"א לבקש טעמים אחרים לסברת ר"ע, בהיות שיש לומר בפשיטות דר"ע ס"ל כר"י ור"מ דאמרי בפרק רבי ישמעאל [סו, ב] דאין מירוח הגוי פוטר לענין תרומה, ומסיק רבא התם [סז, א] דמ"ד מירוח הגוי אינו פוטר גלגול הגוי אינו פוטר דילפי' ראשית ראשית, וא"כ אפילו אי ר"ע ס"ל דגלגול גמר מלאכה הוא כמירוח ומש"ה גלגול טובל ביד ישראל וגלגול פוטר בהקדש, מ"מ גלגול גוי אינו פוטר דומיא דמירוח, וכבר כתבנו דסוגיית הירושלמי בהא דכהנא דפליג אר"א הכי אזלא כדבר האמור:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה