אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על חלה › אות יב ס"ק א

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על חלה · אות יב ס"ק א

אות יא ס"ק ו

והנה במאי דקתני מתני' [חלה פ"ג מ"ו] ר' עקיבא אומר הכל הולך אחר הקרימה בתנור, לכאורה היה נראה דר"ע ס"ל דגמר מלאכה לענין חיוב חלה לא הוי אלא אחר הקרימה בתנור, ואחר הגלגול נמי אוכלין מן העיסה עראי כדין לא נגמרה מלאכתה, ור"ע בא לחלוק על כל המשניות דלעיל, דלרבנן גלגול הוי גמר מלאכה והאוכל ממנה חייב מיתה, וכן כל הני דקתני מתני' לעיל דבגלגול תליא מלתא ר"ע פליג דהכל תלוי בקרימה בתנור. אבל אין האמת כן דהא אמרינן בירושלמי [חלה פ"ג ה"ד] עלה דמתניתין, חברייא בשם ר"א מודה ר"ע לחכמים בעיסת הדיוט שגלגולה פוטרה, ר' אילא בשם ר"א מודה ר"ע לחכמים בעיסת הקדש שגילגולה פוטרה ע"כ. מתבאר מדברי הירושלמי הנזכר ושאר דברי הירושלמי שם, דלעולם אפילו ר"ע מודה דגלגול הוא גמר מלאכה, ומשגלגלה טובלת כדין טבל גמור, וגלגול הקדש נמי פוטר כיון דבשעת חובתה היתה פטורה, ולא קאמר ר"ע דהכל הולך אחר הקרימה כי אם לענין גלגול גוי דאינה פוטרת, דס"ל לר"ע דמירוח הגוי לענין תרומה אינו פוטר, כסברת ר"מ ור"י דאמרינן בפרק ר"י במנחות (דף ס"ו ע"ב) דס"ל דמירוח הגוי אינו פוטר, ומסקנת רבא התם במנחות [סז, א] הוא דמ"ד מירוח הגוי אינו פוטר גלגול הגוי נמי אינו פוטר מחלה:

אלא דבש"ס דילן מ"ד דמירוח הגוי אינו פוטר הוא משום דכתיב דגנך דגנך יתירא, והוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, וכתב רש"י שם [בד"ה ואין מיעוט] דדוקא גוי מסתברא לרבויי שכן נאכל בלא פדיון כשל ישראל, אבל של הקדש כ"ע מודו דהקדש פוטר. ובירושלמי בסוגיא זאת אמרינן דרבנן דפליגי עם ר"ע, ס"ל נמי דמירוח הגוי אינו פוטר, וילפינן לה מקרא דכתיב וכל מעשר הארץ מזרע הארץ דמשמע כל שהוא זרע הארץ, ודגוי נמי זרע הארץ הוא, אבל לענין חלה ס"ל דגלגול הגוי פוטר דאע"ג דכתיב מלחם הארץ, מכל מקום אינו מיותר דהא דרשינן מיניה מלחם ולא כל לחם למעוטי אורז ודוחן, מה שאין כן קרא דמזרע הארץ דהוי מיותר, זה מתבאר מתוך דברי הירושלמי לפי מה שפירש מהר"ר אליהו [פולדא] בביאורו. ולע"ד העיקר כפירוש הרב שם דדוקא הקדש פוטר, אבל כל דבר דמותר בלא פדיון הוא בכלל הרבוי דמרבינן דאינו פוטר:

ובריש פ"ב דחלה [מ"א] גבי מתני' פירות חוץ לארץ שנכנסו לארץ חייבים בחלה, אמרינן בירושלמי [חלה פ"ב ה"א] תניא זו דברי רבי מאיר, אבל דברי רבי יהודה פירות ח"ל שנכנסו לארץ רבי אליעזר פוטר ור"ע מחייב, מ"ט דר"א מלחם הארץ ולא לחם של חוץ לארץ, ופריך התם מה מקיים ר"ע טעמא דר"א דמקרא דלחם הארץ, ומשני מלחם הארץ בספינה שנכנסה לארץ אם קרמו פניה מן החוט ולפנים חייבת מן החוט ולחוץ פטורה, על דעתיה דר"ע היא ספינה היא עיסת הגויים שהכל הולך אחר קרימה בתנור עכ"ל. מבואר משם דבפירות חוץ לארץ נמי לא אזלינן בתר גלגול, דאפילו נתגלגלה מן החוט ולחוץ כל שהקרימה היתה בפנים חייבת, דכל שאנו באים לפטור מחמת שנעשה הגלגול ביד הפטור או במקום פטור, לא מחמת היות הגלגול במקום פטור נפטר דומיא דגלגול גוי דרבייה קרא לחייב, אבל לא באר הרב טעמיה דר"ע דס"ל דגם בחלה אין גלגול הגוי פוטר. ולע"ד י"ל דה"ט דר"ע דס"ל כר"מ ור"י דס"ל דמדכתיב תרי קראי דגנך אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, וילפינן חלה מתרומה מגז"ש דראשית ראשית כדאמר רבא לר"מ ור"י:

ובתוספתא בסוף חלה [פ"ב ה"י] תניא ספינה שהיא באה מחו"ל לארץ והיתה בה עיסה עד שלא קרמו פניה חייבת משקרמו פניה פטורה עכ"ל, וצ"ל דהך ברייתא כר"ע היא, וקצת קשה דבתוספתא בספ"א דחלה [הי"ב] תניא גר שנתגייר והיתה לו עיסה נתגייר עד שלא קרמו פניה חייבת משקרמו פניה פטורה דברי ר"ע, רבי יוחנן בן נורי אומר עד שלא תגלגל בחטים וכו' חייבת גלגלה בחטים וכו' פטורה ע"כ, הרי דלענין גר קתני דהוי פלוגתא דר"ע ור"י בן נורי, ואילו גבי ספינה הבאה מחוצה לארץ סתם לן תנא כר"ע, דהא ודאי לר"י בן נורי גבי ספינה נמי הכל הולך אחר הגלגול דאם נתגלגלה מקודם פטורה. שוב ראיתי בספר התרומה בהל' חלה סוף סימן פ"ה שכתב וז"ל, ובתוספתא תניא שלהי מס' חלה ספינה שבאה מח"ל וכו', ותימה דהו"ל למתלי שיעורא בעד שלא גלגלה שזהו חיוב חלה, ופי' מורינו רבינו דמיירי בדבר שבלילתו רכה דלא שייך גלגול ואין חיוב חלה עד שתאפה וכו', אמנם בתוספתא פ"ק פליגי בהא דתניא גר שנתגייר וכו', א"כ מתני' דמסכת חלה אתיא כר"י בן נורי, ובמתני' דחלה נמי תנן גבי גר ר"ע אמר הכל הולך אחר הקרימה, ונראה דדוקא גבי חלה דכתיב מלחם הארץ אזיל בתר קרימה, אבל בתרומות ומעשרות תלוי במירוח דכתיב דגנך עכ"ל. דנראה דה"ט דדחק עצמו לומר דמיירי בדבר שבלילתו רכה וכו', כדי דלא תיקשי אמאי סתם לן תנא הכא כר"ע:

ואולם מ"ש הרב בסוף דבריו, לפי כל האמור לע"ד קשה, דמפשט דבריו נראה דס"ל דר"ע לענין חלה ה"ט דס"ל דגלגול לאו גמר מלאכה הוא ובגלגול בלבד לא חייל עליו איסור טבל מדכתיב מלחם הארץ, וכי היכא דלא אסיק אדעתין לומר דה"ה לענין תרומות ומעשרות בתבואה דראויה לעשות ממנה לחם דלא הוי גמר מלאכה במירוח בלבד אלא הכל הולך אחר הקרימה, הוצרך הרב לומר דבתרומות ומעשרות הכל תלוי במירוח מדכתיב דגנך, ואם כך הוא כוונתו הא ליתא דאפי' בחלה ס"ל לר"ע דגלגול הוא גמר מלאכה וגלגולה טובלת כמ"ש בירושלמי בפירוש כנז"ל, ועיקר סברת ר"ע הוא דכיון דלענין תרומות ומעשרות מירוח הגוי אינו פוטר ה"ה דגלגול הגוי אינו פוטר, וא"כ איך היה אפשר לומר דגם בתרומות ומעשרות בתבואה הראויה ללחם אין המירוח גמר מלאכה:

איברא דראיתי בספרי בפ' שלח לך [טו, כ] שהובא שם פלוגתא דרבי עקיבא ור"י בן נורי באופן זה, איזו היא גמר מלאכתה קרימתה בתנור דברי ר' עקיבא, ר' יוחנן בן נורי אומר עד שתתגלגל בחטים ותטמטם בשעורים ע"כ, דנראה דלא איפליגו לענין גלגול גוי, אלא עיקר פלוגתייהו דלר"ע גלגול לא הוי גמר מלאכה כלל וגלגול אינו טובל כי אם שעת קרימה, וזה נראה כדברי הבעל התרומה, אבל בירושלמי אמרינן בפירוש איפכא:

ואולם יש קצת סעד לומר דאע"ג דבירושלמי מבואר דלר"ע גלגול נמי הוי גמר מלאכה וטובלת, וטעמא דר"ע משום דס"ל מירוח הגוי אינו פוטר וה"ה גלגול הגוי, מ"מ מש"ס דילן אינו נראה כן, דהא רבא בסוגיא דמנחות (דף ס"ז ע"א) הנזכר קא מבעיא ליה אי הא דגלגול הגוי פוטר, אם הוא אפי' למ"ד מירוח הגוי אינו פוטר, או דלמא דלמ"ד מירוח הגוי אינו פוטר ה"ה גלגול דילפינן ראשית ראשית מהתם, ולא מצא ראיה מפורשת לזה, עד דהתפלל לומר יהא רעוא דאחזיה בחלמא, ומסברא הדר אמר רבא דמ"ד מירוח הגוי (נמי) אינו פוטר גלגול הגוי נמי אינו פוטר, ואם איתא לסברת הירושלמי אמאי לא מייתי רבא ראיה ממתני', דאמר ר"ע דגלגול הגוי אינו פוטר כי אם קרימה ברשות גוי פוטר, דע"כ לומר דטעמיה דר"ע הוא משום דס"ל כסברת ר"מ ור"י דס"ל דמירוח הגוי אינו פוטר, מטעם דאיכא תרי מעוטי ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ויליף חלה מתרומה מגז"ש דראשית ראשית, דאם איתא דאפי' ר"מ ור"י דס"ל דמירוח הגוי אינו פוטר מודו דגלגול הגוי פוטר דלא ילפינן חלה ממירוח, א"כ מ"ש ר"ע דמשוה להו מירוח וגלגול, ומדר"ע ס"ל דילפי' גלגול ממירוח ה"ה דר"מ ור"י הכי ס"ל, ומדלא מייתי רבא ראיה זאת ש"מ דרבא סבירא ליה דטעמיה דר"ע לאו משום דמירוח הגוי אינו פוטר, דאה"נ דס"ל דמירוח פוטר כיון דהוי גמר מלאכה, ושאני גלגול דס"ל דלאו גמר מלאכה לענין חלה כי אם ע"י קרימה כיון דכתיב מלחם הארץ דמשמע דבלחם תליא מלתא. ואפשר דעפ"י הש"ס דילן כתב בספר התרומה כן:

וכן נראה מדברי הר"ם בפירוש מתני' שכתב וז"ל, לפי שר"ע סובר כי החלה מוציאין משיקרמו פני הפת ולדעתו זה היה שעת הוצאת חלה, וכן נראה מדעתו בספרי אמר שם אין מפרישין עד שתגמר מלאכתה איזה הוא גמר מלאכה קרימתה בתנור דברי ר"ע עכ"ל, הרי דתפס עיקר כדברי הספרי, ועכצ"ל דה"ט דדחה דברי הירושלמי משום דבש"ס דילן לא משמע הכי כדבר האמור:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה