אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על חלה › אות יא ס"ק ו

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על חלה · אות יא ס"ק ו

אות יא ס"ק ה

והנה בביאור מאי דמשיב ר"ל לר"י [ירושלמי תרומות פ"ו ה"א] מהא דתנינן גנב תרומת הקדש וכו' וישלם ג' חומשים וכו' כתב מהרש"ס וז"ל, תרומת הקדש כגון שהקדישה לבדק הבית ואכלה חייב ב' חומשין חד משום הקדש וחד משום תרומה, וישלם ג' חומשין וכגון דכפר לכהן ונשבע והודה דאפילו הוי חולין איכא חומש ומצי תנא לאשכוחי תלתא חומשין, חד דשבועה וחד דתרומה וחד דהקדש, ובשלמא אי משלם לעצמו משו"ה לא תני לה דלא פסיק ליה דהא אי מחיל ואח"כ אכל משלם לעצמו ומוכרה לכהנים, א"נ אי גזל מן אבי אמו כהן ומת הדמים לעצמו הילכך אינו משלם, ומשו"ה לא תני אלא ב' חומשים דהני פסיקא ליה דגבי הקדש ליכא מחילה, אלא לדידך כיון דמהדר תנא לטפויי חומשין באכילה אחת ניתני שלשה, וניתני הכי גנב תרומת הקדש וכפר ונשבע והודה משלם קרן וג' חומשים עכ"ל:

הנה מדברי הרב נראה דהוא מפרש פלוגתא דר"י ור"ל במי שגזל מאבי אמו כהן דמיירי בכפר ונשבע ופליגי לענין חומש דמחמת שבועה, וע"ז משיב לו ר"ל לר"י דליתני ג' חומשין כיון דלדידיה מלתא פסיקתא הוא אפי' בחומש דשבועה, והדבר קשה דא"כ איך אמרי' דפלוגתא דר"י ור"ל הוא כפלוגתא דרבי ור' אליעזר ברבי שמעון, ואם נאמר דפלוגתייהו דר"י ור"ל הוא ע"ד ששיערנו [לעיל או"ק ד'] לפי דעת הר"ם בהל' גזילה [פ"ח ה"ב] דמיירי בנשבע, א"כ עיקר פלוגתייהו הוא על תשלומי החומש דמחמת אכילת תרומה, דהחומש שבא מחמת השבועה לכו"ע משלם לשבט ולוקח הדמים, דהא לדעת הר"ם כל דאין הגזילה בעין והוא היורש או מחל לו הנגזל אין צריך לשלם לא קרן ולא חומש דמשלם לעצמו, והכא דמיירי דאכל אחר שמחל לו או אחר מיתת אבי אמו לכו"ע משלם לעצמו. וי"ל דהרב מפרש פלוגתייהו דר"י ור"ל בנשבע, ואולם הוא עפ"י סברת רש"י [ב"ק קח, ב] ושאר פוסקים, דס"ל בההיא דהגוזל את אביו דדין זה דצריך להוציא הגזלה מתחת ידו הוא אפילו אין גוף הגזילה קיימת, וג"כ ס"ל דמשיב הגזילה קרן וחומש ואינו מעכב ואינו נוטל משאר נכסי אביו ואפילו כנגד חלקו, אלא נותן להם הגזילה ואינו עושה חשבון עמהם יעו"ש ברש"י, וא"כ הכא ר"י ור"ל בגזל ונשבע מיירי, וקס"ד דפליגי בתרתי הן בחומש דמחמת תרומה והן בחומש דמחמת השבועה דלר"י משלם לשבט קרן וחומש ונעשים תרומה דס"ל כרבי דאין הפרשה בלבד מקדש, וחומש מחמת השבועה דאין לו תקנה עד שיוציא הגזילה והחומש מידו דקי"ל כר"ע, דל"ש מחיל לאחריני ול"ש מחיל לנפשיה לא מצי מחיל ואינו לוקח דמים מהשבט, אבל ר"ל ס"ל דבין חומש וקרן דמחמת אכילה ובין חומש דמחמת השבועה משלם לעצמו, דלענין כפרת התרומה ס"ל כר"א בר"ש דהפרשתו מקדשתו, ומוכר הקרן והחומש דנעשו תרומה בהפרשה לכהן ולוקח דמים ממנו, וחומש דמחמת השבועה אף דיסבור ר"ל כר"ע דלא מצי מחיל לנפשיה, מ"מ ס"ל לר"ל כסברת הר"ם דכל שאין הגזילה קיימת אינו חייב להשיב כיון שהוא יורש או מחל לו קודם אכילה, וע"ז פריך ליה ר"ל לר"י ממתני' דגנב תרומה של הקדש דליתני ג' חומשים ע"ד שכתב הרב. ומאחר דלפי המסקנא תירצו דלר"י אינו משלם כי אם חומש דמחמת אכילת תרומה ופטור מחומש דשבועה מדכתיב ונתן לכהן את הקדש מכיון שנתנו לו יצא ידי גזילה, אם כן מאי דקאמר ר' יוחנן משלם לשבט אינו אלא קרן וחומש דמחמת תרומה, ועל זה במסקנא מוקי פלוגתייהו דפליגי במחלוקת רבי ורבי אלעזר ברבי שמעון בלבד ולא פליגי בענין אחר:

אך קשה דא"כ לדעת הר"ם דס"ל דבאין הגזילה קיימת אינו חייב להשיב, וע"כ מאי דקאמר ר"י דמשלם לשבט אינו אלא קרן וחומש דמחמת אכילת תרומה, אם כן מאי פריך ליה דלתני ג' חומשים, מאחר דכיון דכבר אכל התרומה ואינה בעין מחיל לנפשיה ואינו חייב בחומש דמחמת השבועה. אשר ע"כ נראה לומר דע"כ לא ס"ל להר"ם דבאין הגזילה קיימת אינו חייב להשיב אלא בדאינה בעין מחמת שנגנבה או נאבדה מאליה, אבל באכלה הגזלן עצמו ובפשיעתו איננה בעין חייב להשיבו, בכה"ג דאבדה הוא בידים חייב להשיב ואינו עושה חשבון ליקח יותר מחלקו משאר נכסים, וע"ז קס"ד דלר"י משלם לשבט ב' חומשים דשבועה ודתרומה. ואולם זה דוחק בסברת הר"ם דהא כל כי הא הוה ליה לפרש דכל שאינה בעין מחמת הגזל חייב להשיב ובחנם, באופן דלסברת הר"ם קשה מהירושלמי במאי דפריך ר"ל לר"י ממתני' דגנב תרומה: והנה ראיתי למרן הכ"מ בפ"י מהלכות תרומות דין כ"ו שהביא דברי הירושלמי הנזכר, ובפירכת ר"ל לר"י פי' וז"ל, והקשה ר"ל לר"י מדתנן גנב תרומת הקדש וכו' וישלם חומש ג' משום גוזל או גונב שהוא חייב לשלם חומש, ובשלמא לדידי איכא לאוקמא כשאבי אמו כהן היה לו תרומה והקדישה וגזלה זה ואח"כ מת אבי אמו וירשו זה, דהשתא חומש דמשום גזל אינו חייב לשלם מחמת שהוא יורשו הרי הוא מעכב החומש לעצמו עכ"ל, ולכאורה דבריו משוללי הבנה הן, דאיך שייך ירושה בדבר שהקדיש מורישו, הרי כיון דהקדישה אבי אמו בחייו תו לא תבא לידי ירושה לעולם: ולפי חומר הענין לעד"נ ליישב דברי מרן, בהקדים דמעיקרא יש לתמוה בעיקר פירכת ר"ל לר"י, דמאי פריך ליה הרי אמרינן בת"כ בפ' ויקרא פ' כ"ב [ה, כא] וז"ל, מה ת"ל עמיתו עמיתו ב' פעמים עמיתו פרט לגבוה עמיתו פרט לאחרים ע"כ, ופירש הרב קרבן אהרן פרט לגבוה שאם כפר בפקדון של הקדש וכחש ונשבע אינו חייב חומש ואשם, פרט לאחרים פרט לגוי עכ"ל, הרי בהדיא דאין חייבים חומש על ההקדש. וכן נראה מהברייתא שהובאה בפרק הזהב (דף נ"ח סוף ע"א) יעו"ש. ומהתימה על הר"ם שהביא בפ"ז מהל' גזילה [ה"ז] דין הגוי שאין חייבים חומש על כפירת ממון גוי והשמיט דין ההקדש, וא"כ הכא מאי פריך ר"ל לר"י וישלם חומש ג' משום גוזל הא אין חייבים חומש על ההקדש:

וע"כ צ"ל דכונת ר"ל להקשות לר"י לפי שיטתיה דר"ל, דס"ל בעלמא דגזל ולא נתייאשו הבעלים אף דלר"י שניהם אינם יכולים להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו, אינו ס"ל [כן אלא] דהבעלים יכולים להקדיש, וכדאמרינן בפרק מרובה (דף ס"ח ע"ב) דאוקמא ר"ל מתני' דגנב והקדיש דמשלם תשלומי כפל בהקדישו הבעלים ביד גנב, וקודם שהקדישוהו בעלים באו עדים על הגניבה ועמד בדין וחייבוהו על הכפל יעו"ש, וה"ה דלפי שיטתיה פריך הכא, דשפיר משכחת לה חומש שלישי וכגון בגזל תרומה מכהן בהיותה חולין, ותבעה מיניה וכפר ונשבע ועמד בדין והודה מעצמו ונתחייב בקרן וחומש, ואח"כ הקדישוהו בעליו בעודו בידו ואכלה הגזלן אח"כ, דכה"ג חייב בחומש שלישי דמחמת שבועה, כיון דבשעה שנשבע לשקר וכחש בעמיתו קרינן ביה דאותה שעה ממון כהן היה, ואין הקדשו שהקדישו אח"כ פוטרו מחומש:

והנה כי כן נראה דט"ס נפל בדברי מרן הכ"מ, וצ"ל הכי שאבי אמו כהן היה לו תרומה וגזלה זה והקדישה ואחר כך מת וכו', והמדפיסים טעו והקדימו תיבת והקדישה לתיבת וגזלה זה, והכוונה לומר עפ"י האמור דמיירי דגזלה ונשבע והודה ואח"כ הקדישה אבי אמו בעודה ביד בן בתו הגזלן, דכיון דנשבע בשעה שהיתה תרומה מהדיוט חייב חומש אף שאח"כ הקדישה, וחיוב החומש מסתברא דלבעלים הראשונים הוי, דהא אילו לא הקדישה משלם קרן וחומש לבעלים, ואם הקרן הקדישו למה לא יזכה בחומש לעצמו, וא"כ כשמת אבי אמו והוא היורש, לר"ל דמשלם לעצמו א"ש דהחומש שהוא חייב לזקנו מורישו זוכה לעצמו ומחיל לנפשיה:

ואולם בעיקר פי' קושית ר"ל למרן הריני דן לפניו בקרקע דלכאורה אין פי' עולה יפה, דאיך שייך לומר דלר"ל מצי לאוקומה בגזל מאבי אמו משא"כ לר"י, הא אילו אנו רוצים לתרץ באוקימתות לר"י נמי לק"מ, דאפשר לאוקומי מתני' כשלא נשבע או דמיירי דהקדישוה בעלים קודם גזילה דאפילו נשבע אינו חייב חומש דכתיב בעמיתו פרט להקדש, ואוקימתות כי היכי דלא תיקשי לר"י שקלת מעלמא, לכן ע"כ צ"ל כפי' מהרש"ס דכוונת הקושיא, דכיון דמהדר תנא לטפויי חומשין באכילה אחת ניתני נמי דיש אופן דחייב ג' חומשין באכילה וכגון דנשבע כאמור:

איך שיהיה נחזור למאי דאתאן עלה לדברי התוספות דפרק אלו נערות [ל, ב ד"ה זר] דלפי כל האמור יצא לנו דכל דאכל תרומה שלו שבא לידו בהיתר כגון שנפלה לו בירושה או גבה בחובו, אפילו ר"י מודה דאף לרבי הפרשתו מקדשתו, וכל דהפריש קרן וחומש מן החולין נעשים תרומה ומוכרה לכהן בדמים, וא"כ הכא בהנהו מתני' דפ' נושאין [יבמות צט, ב] דהוו ספק כהן מאי דקתני במתני' ואין משלמין קרן וחומש היינו אם אכלו בתרומה שלהם, דקתני סיפא דמפרישין תרומה ומוכרין אותה והדמים שלהם, וע"ז קתני דאם אכלו אותה אין משלמין קרן וחומש לשבט אלא מפרישין אותה ומוכרין כדין התרומה עצמה:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה