מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על חלה · אות יא ס"ק ה
והנה כי כן לפי סברת הר"ם יש לפרש דברי הירושלמי [פ"ו מתרומות ה"א] הנזכר [או"ק ג'] דפלוגתייהו דר"י ור"ל מיירי בגזל תרומה מכהן וכפר ונשבע עליו ומחל לו הכהן ואח"כ אכלה, דבההיא שעתא שהיא בעין שייך דין מחילה כשאר גזל, וכן הגוזל משל אבי אמו כהן ומת אבי אמו ואחר כך אכלה, דלרבי יוחנן משלם לשבט ולר"ל משלם לעצמו, ועיקר פלוגתייהו תלוי בפלוגתא דרבי ור"א בר"ש, דכו"ע ס"ל כסברת ר' יוחנן בסוגיא דפ' הגוזל [קט, א] דס"ל דלר"ע דקי"ל כוותיה ל"ש לאחריני ול"ש לנפשיה לא מצי מחיל, וא"כ בב' הנדונות אלו אם היה שלא אכלה והיתה בעין היה חייב להשיב לנגזל אף דמחל לו, וכן היה חייב להשיב לשאר יורשים היורשים עמו מאבי אמו, אלא דהיה יכול ליקח דמי הגזילה מהנגזל הואיל וכבר מחל לו, וכן היה יכול ליקח משאר נכסי אבי אמו כדי שיעור חלקו הנוגע לו מהקרן והחומש שנתן לשאר היורשים, אבל עכשיו דמיירי דכבר אכלה אחר המחילה ואחר מיתת אבי אמו ואינה בעין, שורת הדין נותן דמצד חיוב השבון חמור דמחמת השבועה אינו מחוייב להשיב דמי הגזילה דהיינו הקרן והחומש לא לנגזל ולא לשאר יורשים דכיון דאין הגזילה בעין אינו חייב להשיב, אבל מצד חיוב איסור אכילת תרומה דצריך שישלם קרן וחומש מחולין ויהיו נעשים תרומה וזה הוא כפרתו בזה פליגי ר"י ור"ל, דר"י דס"ל כרבי דאין הפרשתו מקדשתו עד שיתן לכהן, צריך שיתן לכהן הנגזל או לשאר יורשים מהשבט ולא יקח דמים מהם, דאי יקח דמים לא קרינן ביה ונתן לכהן את הקדש דמשמע בדרך מתנה, דבכה"ג דבא לידו בגזל ונשבע עליה לא דמי למי שנפלה לו תרומה מאבי אמו או גבה תרומה בחובו כדאמרינן בתוספ' דלוקח דמים מהכהן, דהתם שאני דבא לידו בהיתר ובשעה שאכל כבר זכה בה לגמרי ואין שום צד זכות לאחרים בה, משא"כ בנדון זה דבא לידו בגזל ונשבע ובשעה שאכלה שהיתה בעין אף דכבר זכה בה שכבר מחל לו או נפל לו בירושה, מ"מ לא היתה זכייתו זכיה גמורה דהא היה חייב להשיב הגזלה עצמה ולהוציאה מידו לעשות השבה מעליא, ואף דהיה יכול ליקח דמים בהשבתו מ"מ כיון דבשעת אכילת התרומה עדיין יש צד זכות לנגזל בה שלא יוכל לעכב אותה בידו, חשיב כאילו אכלה קודם שמחל לו וקודם שירש, דהתם ודאי פשיטא דכיון דבשעת אכילה עדיין לא זכה בה פשיטא דמשלם ואינו לוקח דמים אף דקודם תשלומין מחל לו או ירש, זה הוא סברת ר"י. אבל ר"ל ס"ל דאה"נ דכל דבשעת אכילה עדיין לא זכה בה לגמרי והיה מחוייב להוציאו מידו צריך שישלם לשבט, מ"מ היינו דוקא לרבי אבל לרבי אליעזר ברבי שמעון ההפרשה מקדשתו, כיון דעיקר התשלומין לכפרה בהפרשה בעלמא נעשים תרומה הקרן והחומש, ואח"כ ימכרנה לכהן בדמי תרומה: ולסברת רבי בון ב"ח אפי' יסבור ריש לקיש כרבי, סבירא ליה לריש לקיש דאפילו רבי מודה דאין זקוק ליתן לכהן, דס"ל דאין חילוק בין בא לידו בהיתר ובין בא לידו בגזל, דכשם דבבא לידו בהיתר אפילו לרבי אמרינן דאינו צריך לשלם בחנם כי אם ע"י שלוקח דמים ועכ"ז מתכפר לו, כ"כ בנדון זה דאף דבא לידו בגזל וקודם אכילתו שהיה בעין היה חייב להשיבו, מ"מ כיון דהחיוב היה ע"י שיקח דמים חשיב כאילו אכל משלו שבא לידו בהיתר ממש, אבל ר"י לא ס"ל הכי, דלרבי כל שלא זכה לגמרי בשעת אכילה דהיה חייב להשיב גוף הגזילה שוב אין לו כפרה כי אם עד שישלם קרן וחומש בחנם בלא דמים, דבהכי מקיים קרא כדכתיב ונתן לכהן את הקדש. והנה כי כן הר"ם לפי פירוש זה פסק כר"י כמו שכתב מרן הכסף משנה, אלא דצריך לגרוס בדברי הר"ם גזל תרומה מאבי אמו כהן ואחר כך מת אבי אמו ואכלה וכו' דמיירי דאכלה אחר שירש אותה כנדון הירושלמי, ופירוש דברי הר"ם הוא ע"ד שכתב הרדב"ז לגירסתו, ואנן בדידן לפי גרסתינו, כן הוא פירוש דברי הר"ם דברישא משלם בלא דמים ובסיפא לוקח דמים:
וראיתי למהר"י קורקוס בביאורו על הר"ם שכתב בדין זה וז"ל, גזל תרומה וכו' ירושלמי פ"ו גזל תרומה וכו', ופירושו משמע דלאו באכילה מיירי ולא משום אכילה אתו עלה אלא משום גזילה, ומשלם דקאמרינן פירוש אם נאבדה או אם היה בעין נותן אותה, והיינו דלא מדכרינן ואכלה בירושלמי ולא בדברי רבינו, וקרוב לזה נתבאר פ"ח מהל' גזילה, אלא שכאן החמירו יותר לפי שיטת רבינו שם, מפני שהיא תרומה וכו' עכ"ל, ובסוף דין הב' העלה הרב, דהיותר נראה לו דהעיקר דלאו באכילה מיירי ולא משום אכילה אתו עלה יעו"ש. ודבריו תמוהים בעיני דאיך אפשר לומר דפלוגתא דר"י לא מיירי באכילה ועיקר פלוגתייהו משום גזילה, הא בפירוש אמרו בירושלמי מחל לו ואח"כ אכל פלוגתא דר"י וריש לקיש דאיתפלגון גזל תרומה מאבי אמו כהן וכו', וא"כ אם בנדון גזל מאבי אמו כהן לא הוזכר שם אכילה, ע"כ דמיירי באכלה ומשום אכילה אתו עלה דומיא דמחל לו דנקט, דהנדון הוא דמחל ואח"כ אכל, ועוד דאי פלוגתייהו לא מיירי באכלה ולא פליגי כי אם משום גזילה, איך אמרו בירושלמי דר"י ור"ל פליגי בפלוגתא דרבי ור"א בר"ש, דר"י כרבי ור"ל כר"א בר"ש, דמה ענין מחלוקת רבי ור"א שהוא לענין כפרה על אכילת תרומה עם ענין גזלה בעלמא, ודוחק גדול לומר שהרב ז"ל לא היה בגירסתו בירושלמי כל זה, ועינינו הרואות שהגירסא הוא כן כאמור בכל הספרים, ומהרש"ס בביאורו הכי גריס וכן הרב מהר"א [פולדא] בביאורו:
ועוד דאפילו אם יהיה כגירסתו מ"מ קשה, דלפי דבריו פלוגתייהו דר"י ור"ל מיירי בגזל ונשבע, וכו"ע מודו דלר"ע דקי"ל כוותיה לא שנא מחיל לאחריני ל"ש מחיל לנפשיה, ופליגי דלר"י אף דבגזילה דעלמא כל דמחל לו הנגזל או דירש מוציא הגזילה מתחת ידו ולוקח דמים כדעת הר"מ, מ"מ גבי תרומה החמירו דלא יקח דמים, אבל לר"ל ל"ש תרומה ול"ש שאר גזילה לוקח דמים ועושה חשבון עם אחיו, דזה הוא דבר תימה לומר דס"ל לר"י דשאני תרומה, דלע"ד הא לא מסתבר דמה יתן ומה יוסיף היות גוף הגזל תרומה וכי מפני שיש בה קדושה מחמירינן טפי בהשבון זה אי אפשר: ועוד דאי האי חומרא דתרומה הוא מן התורה לא ניתן ליאמר כלל, דמאיזה משמעות דקרא למדו לומר כן, וע"כ דאי יש מציאות לומר דיש חומרא בתרומה הוא לומר דמדרבנן החמירו, וא"כ הוא מסתברא דלא החמירו חז"ל כי אם לענין הקרן בלבד שישלם בחנם, אבל אין סברא שיחמירו בענין תשלומי החומש נמי, ומהירושלמי משמע דלר"י דין החומש כדין הקרן דהרי אמרינן התם עלה דהך פלוגתא דר"י ור"ל, אמר ר' יונה כך היה משיב ר"ל לר"י, ע"ד דתימר משלם לשבט והא תנינן גנב תרומת הקדש ואכלה משלם ב' חומשים וקרן וישלם שלשה, ר' יוסא בשם ר"י התורה אמרה בו יצא ידי גזילה ע"כ, ולפי מה שנבאר בפירוש הירושלמי מוכח דלר"י דין החומש כדין הקרן: