מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על חלה · אות יא ס"ק ב
ועל מאי דקתני מתניתין [חלה פ"ג מ"ו] ואין חייבים עליהם חומש, ראיתי בפירוש הר"ש שכתוב שם בהג"ה והוא מפירוש הרא"ש ז"ל וז"ל, ואין חייבים עליהם חומש אבל הקרן משלם דתשלומי תרומה כפרה נינהו, ולכך מפריש תשלומין ונעשים תרומה מספק ומוכרו לכהן עכ"ל. וכיוצא לזה כתבו התוספות בפרק אלו נערות (דף ל' ע"ב) ד"ה זר שאכל תרומה וכו', דהא דתנן בפרק נושאין כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה וכן ספק בן ט' וכו' דאמרינן דאם אכלו בתרומה אין משלמים קרן וחומש, דודאי צריכין להפריש כיון דכפרה הם אבל אין נותנין לכהן ע"כ:
ואולם יש לתמוה במתניתין דהא קי"ל דלענין האוכל תרומה בשוגג דמשלם קרן וחומש, ודין החומש כדין הקרן לכל דבר, דבין הקרן ובין החומש צריך לשלם מחולין מתוקנין, והתשלומין תרומה בין תשלומי הקרן ובין תשלומי החומש, ובשניהם אם רצה הכהן למחול אינו מוחל כיון דלכפרה הם באים, וכמו שמתבאר במתניתין דרפ"ו דתרומות [מ"א], ומדברי הר"ם בפרק י' מהלכות תרומות דין ט"ו, ובפרק כלל גדול (דף ס"ט ע"ב) אמר רבא דחומש במקום קרבן יעו"ש, וא"כ במתניתין אמאי קתני ואין חייבים עליהן חומש, דמשמע דחומש הוא דאינם חייבים הא קרן חייבים, והדבר קשה דאם כוונת מתניתין לומר דאין חייבים חומש רוצה לומר ליתנו לכהן אבל לעולם צריך הפרשה לכפרה אבל אין נותנין אותו לכהן כי אם בדמים, א"כ בקרן נמי דינא הכי דמפריש ואינו נותן לכהן, כדאמרינן במתניתין דפרק נושאין [יבמות צט, ב] דקתני דאין משלמין קרן וחומש דהיינו דמפרישין ואינן נותנין לכהן, ואם הכוונה לומר דבספק זה דחלה דוקא קרן מפריש לכפרה ואינו נותן לכהן, אבל אין חייבים עליה חומש אפילו בהפרשה בעלמא, הדבר קשה דמאי שנא קרן מחומש כיון דשניהם שוים בדינם ושניהם באים לכפרה, ואם אנו באים לחייב שיפריש הקרן מפני הספק לכפרה, ה"ה שראוי לחייב שיפריש החומש לכפרה:
אשר על כן היה נראה לומר בהקדים דכבר נודע מחלוקת הראשונים בענין ספיקא דאורייתא לחומרא, דלדעת הר"ם ודעימיה איסור הספיקות מדרבנן, ושאר פוסקים ס"ל דאיסור הספיקות מן התורה, ואולם מחלוקת זה אינו אלא בדליכא חזקה דגופא המסייע לאחד מצדדי הספק, אבל בדבר דאיכא חזקה כדין ספק קדושין דאיכא חזקה דעד השתא בחזקת פנויה היתה עומדת, לכו"ע אינו אלא מדרבנן, וכן בהפכו בספק מגורשת דאיכא חזקה דאשת איש אפילו הר"ם מודה דהוי מן התורה, וכמו שמתבאר בדברי הפר"ח בכללי הס"ס [יו"ד סי' ק"י אות א' ד"ה הנה] יעו"ש, וא"כ הכא בספק זה של גר דספיקא הוא שמא נתגלגלה קודם שנתגייר או אחר שנתגייר, לכו"ע מאי דחייב להפריש חלה מעיסה זאת אינו אלא מדרבנן, דמן התורה אמרינן אוקי דבר אחזקתיה, דאי מספקא אי בשעת גלגול היה גר אי לא, אף דעכשיו הרי הוא גר לפנינו מ"מ על שעת הגלגול דמספקא לן מוקמינן ליה אחזקתו הראשונה שהיה גוי, ואמרינן דבשעת גלגול נמי עדיין היה גוי כבראשונה, וכמו שהאריך מהרימ"ט בח"א סי' מ"א דכל חזקת הגוף מוקמינן לעולם אחזקה קמייתא אע"ג דאתרע לה השתא, אי לאו דאיכא תרתי לריעותא כההיא דמקוה דהרי חסר לפניך, והביא כמה ראיות ע"ז יעו"ש, וה"ה הכא דאע"ג דהרי גר לפניך מוקמינן ליה אחזקה קמייתא שהיה גוי, וכיון שכן מאי דאמרינן במתני' דחייב להפריש חלה מספק אינו אלא מדרבנן, דמן התורה פטור אפי' להפריש בלבד, וכיון דמעיקרא אינה אלא מדרבנן לא אסרו חז"ל דליהוי האי חלה כדין חלה שאסורה לזר, כ"א לענין דהזר אסור לאוכלה במזיד, אבל אם אכלה בשוגג לא חייבו חז"ל כפרה דתשלומי קרן וחומש כדין אוכל חלה ותרומה דאורייתא, כמו שמצינו בתרומת חו"ל דאינה אלא מדרבנן, ואמרי' במתני' בפרק ז' דתרומות משנה ג' האוכל תרומת חו"ל משלם את הקרן ואינו משלם את החומש והתשלומין חולין ואם רצה הכהן למחול מוחל ע"כ, וה"ה הכא:
ואע"ג דבתרומת מעשר של דמאי דמדרבנן חייב חומש, וכתב הר"ם בפ"י מהל' תרומות דין ד' וז"ל, ומן הדין היה שאין חייבין חומש על תרומת מעשר של דמאי אבל אמרו חכמים אם לא יתחייב עליה חומש יזלזלו בה עכ"ל, וא"כ י"ל דדוקא גבי תרומת חו"ל דאין עיקרה מן התורה לא החמירו, משא"כ בדמאי דעיקרה מן התורה כיון דעיקר תרומת מעשר דודאי בא"י הוא מן התורה, החמירו חז"ל כדי שלא יזלזל בה, וא"כ ה"ה הכא דאע"ג דמדרבנן הוא כיון דעיקרו מן התורה היה ראוי להחמיר כדמאי, מ"מ י"ל דכיון דדין זה דגר שנתגייר ולא נודע אם גלגל העיסה מקודם או לא, מלתא דלא שכיח הוא, לא החמירו חכמים לחייב חומש:
והנה כי כן מאי דקתני במתני' ואין חייבים עליה חומש לאו דוקא חומש דה"ה קרן, ונקט תנא חומש דכבר כללא כייל לן תנא בפ"ז דתרומות משנה ד', זה הכלל כל המשלם קרן וחומש התשלומין תרומה אם רצה הכהן למחול אינו מוחל, וכן המשלם את הקרן ואינו משלם את החומש התשלומין חולין אם רצה הכהן למחול מוחל ע"כ, וא"כ הכא כיון דקתני אין חייבים עליהם חומש א"כ ממילא הרי ענין הקרן אמור, דכיון דאין חיוב בחומש הרי עיקר תשלומי הקרן אינה משום כפרה דהא הכהן יכול למחול, והכא דהוי ספק ודאי דאינו חייב ליתן לכהן דהמע"ה:
וגבי מתני' דכהנת שנתערב ולדה וכו' ומי שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים וכו', שכתבו התוס' דצריך להפריש משום כפרה, התם בספק זה ליכא שום חזקת הגוף לאוקמיה אחזקתיה, דמעיקרא יש ספק אם המפריש הזה שהפריש תרומה זאת הוא כהן או ישראל מעיקרו, וכל כה"ג ספק דאורייתא, דאפשר דס"ל להתוס' כמ"ד דאיסור הספיקות הוי מה"ת, וכיון דמה"ת מפני הספק אסור לאכול תרומה, א"כ ה"ה אם אכל בשוגג צריך כפרה דקרן וחומש. ואפשר דלדעת הר"ם דס"ל דאיסור הספיקות מדרבנן, כיון דמציאות דמתני' דהתם מלתא דלא שכיח הוא, אפשר דלא החמירו חכמים להפריש קרן וחומש. זה היה אפשר לומר וליישב מתני' דהכא, אבל לדברי הרא"ש הנז"ל שכתב במתני' דקרן מיהא חייב להפריש משום כפרה, קשה טובא דהיכן מצינו חילוק בין הקרן לחומש הא דין החומש כדין הקרן לכל דבר, ואם חייבו חכמים הכא להפריש הקרן כמו שחייבו בתרומת מעשר של דמאי אף דמדרבנן הוא, ה"ה דצריך להפריש החומש דלענין כפרה לא סגי זה בלא זה וכעת צל"ע: