אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על חלה › אות יא ס"ק א

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על חלה · אות יא ס"ק א

אות י ס"ק ו

תנן גר שנתגייר והיתה לו עיסה וכו':

הנה אמרינן בירושלמי [חלה פ"ג ה"ד] עלה דמתניתין תמן תנינן גר שנתגייר והיתה לו פרה וכו' ואם ספק פטור שהמוציא מחבירו עליו הראיה, תמן את אמר ספק פטור, והכא את אמר ספק חייב, א"ר אחא איתותבת קומי רבי אמי ואמר מי יאמר לי שהוא נוטל דמיו מן השבט, ר"י בר זבדי ר"ח בשם ר' אלעזר נוטל הוא דמיו, ויפרש תמן ונוטל דמיו מן השבט, א"ר יוסי חלה שהיא טבל ובעון מיתה מפריש ולא יטול דמיו מן השבט, מתנות על שם המוציא מחבירו עליו הראיה עכ"ל. ופי' מהרש"ס ז"ל אמאי דאמרינן ויפרש תמן וכו' וז"ל קושיא היא, כלומר אי הכי היה לפרש תמן כלומר בתוספתא דחלה, דחייב דקתני במתניתין הוא דחייב להפריש ונוטל דמיו מן השבט, ומשני ר"י דהאי תירוצא דנוטל דמיו מן השבט ליתא, אלא האמת הוא דכיון דגבי חלה שהוא טבל ובעון מיתה חייב להפריש דספק דאורייתא להחמיר ה"ה דנותנה לכהן בלא דמים. וכן כתב הרב שדה יהושע דמסקנת ר' יוסי הוא דאינו נוטל דמים מן השבט, אלא שהרב פירש סגנון הקושיא במאי דפריך ויפריש תמן וכו' באופן אחר שהוא לשון הפרשה, וקאי להקשות אההיא דמתנות דאי הכי התם נמי יפריש המתנות ויקח דמים יעו"ש:

ויש לתמוה דאיך אפשר דמסקנת ר"י הוא דגבי חלה אינו נוטל דמים מהשבט, מטעם דכיון דהוי טבל ועון מיתה ואזלינן להחמיר להפריש אינו יכול ליטול דמים מן הכהן, מאי שנא מהא דתנן בפרק נושאין על האנוסה (דף צ"ט ע"א) כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה וכו', הגדילו התערובות ושחררו זה את זה נושאין נשים וכו', ואינם אוכלין בתרומה וכו', ומוכרין את התרומה והדמים שלהם ע"כ, וכיוצא לזה תנן התם (בדף ק' ע"א) במי שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים וילדה, ואין ידוע אם בן ט' לראשון אם בן ז' לאחרון וכו', היה א' מהם ישראל וא' כהן אינו אוכל בתרומה, ומוכר התרומה והדמים שלו ע"כ, והרי התם דאף על גב דמשום איסור טבל חייב להפריש תרומה, מ"מ כיון דהוי מחמת ספק אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה ולכן מוכרין את התרומה והדמים שלהם, אם כן הוא הדין בגר שנתגייר לענין חלה: ואפשר ליישב בהקדים מה שכתבתי ברפ"ב דבכורות [אות ט"ז או"ק א'], דמדברי הראשונים שהביא הרב בצלאל בספר אסיפת זקנים בספ"ק דכתובות (דף ט"ו ע"ב) מתבאר, דגבי גוי לא אמרינן אוקי ממונא בחזקת מריה קמא, דגוי לית ליה חזקה דממונא יעו"ש באורך, והנה כי כן בספק זה אם קודם שנתגייר עשה את עסתו או אחר שנתגייר ליכא למימר אוקי ממונא בחזקת מריה, כיון דבעודו גוי אין לו חזקת ממון, וכיון דליכא למיקם עלה דמלתא באיזה שעה גלגל העיסה, דאפשר דתכף שנתגייר היה ולא היה שעת הכושר ושום שהות להיות מוחזק אחר שנתגייר בעיסה קודם גלגול, א"כ ליכא למימר אוקי ממונא בחזקת מריה, דאף דאפשר דהיה שעת הכושר ושהות להיות מוחזק אחר שנתגייר מ"מ הרי חזקתו מספק, וכל דליכא חזקת ממון ברורה לא שייך לומר אוקי ממונא בחזקת מריה, ולענין חזקת ממון בעינן שיהיה לו חזקה ברורה מקודם הפרשת חלה, דאחר שהפריש אף דיש לבעלים טובת הנאה ליתנה לכל כהן שירצה, מ"מ עיקר הממון ממון כהן הוא, וא"כ דאין לזה חזקת ממון ברורה, ומן הדין מפני הספק לענין איסור צריך להפריש, בכה"ג לא אמרינן המוציא מע"ה כיון דאין כאן חזקה ברורה. ודוקא גבי מתנות דמעיקרא אין חיוב להפריש דליכא איסור טבל אין לו שום חיוב ליתן לכהן כלל, דגבי חלה דבלאו הכי חייב להפריש מכיון דליכא חזקת ממון ברורה אמרינן דממונא בתר איסורא גריר, וכיון דלענין איסור חייב להפריש גם לענין ממון חייב ליתן לכהן, ודוקא בכה"ג דליכא חזקת ממון ברורה, אבל בהנהו דמתניתין דפרק נושאין על האנוסה הנזכר דבישראל עסקינן, דיש חזקת ממון ברורה דמעיקרא התבואה קודם הפרשת תרומה בחזקתו עומדת, וכיון דהוי ספק אף דלענין איסור חייב להפריש, אבל לענין זכות ממון המוציא מחבירו ע"ה, דכיון דמספקא לן אמרינן אוקי ממונא בחזקת מריה כמו שהיה מקודם הפרשה:

שוב ראיתי להריטב"א בחידושיו ליבמות כ"י שכתב עלה דמתניתין הנזכר לעיל וז"ל, ומוכרין את התרומה והדמים שלהם, יש מקשים כיון דספיקא דאורייתא הוא היכי שרינן להא לכתחלה לעשות כן ולגזול את השבט ולבטל מצות נתינה, ומתרצים שלא חייב הכתוב מצות נתינה אלא לישראל ודאי, ואין כאן משום גזל עד שיודע בודאי שהוא חייב בנתינת התרומה, ויש גורסין ואין מוכרין את התרומה ואם מכרו הדמים שלהם ובנוסחאות ישנות גרסינן כגירסת רש"י ז"ל עכ"ל. ולפי גירסא השנית שכתב הריטב"א דגרסינן ואין מוכרין א"ש דהירושלמי אזיל בשיטת גרסא זאת, וצ"ל דמאי דקאמר הכא ר"י דלא יטול הדמים מן השבט היינו לכתחלה, אבל אם עבר ומכרה הדמים שלו:

איברא דראיתי להרא"ש בפרק הזרוע [סי' ט'] דהביא מתניתין דחלה וכתב, ואם ספק חייב ומוכר החלה לכהן יעו"ש, ואם גירסת הירושלמי כגירסת מהרש"ס והרב שדה יהושע, דגרסינן במסקנת ר' יוסי ולא יטול דמים מן השבט, יקשה על הרא"ש איך כתב כן. ועוד דמצאתי בספ"ק דמסכת גרים [הי"א] הנדפסת מחדש בספר שמחת הרגל, דתניא הכי הא כיצד נולד לו בן בכור עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב ואם ספק פטור, היה לו עיסה לעשות ושדה לקצור עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב ואם ספר פטור עכ"ל, וגבי היה לו עיסה לעשות קשה דהא ספק איסורא הוא ואיך קתני פטור, וע"כ צ"ל דהאי פטור דקתני הוא כפיטור פטר חמור, דתנא ר' חייא דבספק נולד משנתגייר או לא דקתני פטור כדאמרינן בפרק הזרוע, דע"כ היינו דלענין איסור מפריש טלה ופודהו אבל פטור ליתן [לכהן], דלענין חלה נמי חייב להפריש אלא דפטור ליתן לכהן ומוכרה לכהן והדמים שלו, לכן נראה דגרסת הרב שדה יהושע בירושלמי גירסא משובשת היא, ועיקר הגרסא כמו שהגיה מהר"ר אליהו [פולדא] ז"ל בביאורו, דהכי גרסינן אמר רבי יוסי חלה שהוא טבל וכו' מפריש ויטול דמיו מן השבט יעו"ש, וכן נראה בפירוש מדברי הר"ש במתניתין דהכי גרס בירושלמי. ועיין במה שהארכתי בענין ספיקות הגר בפ"ג דמכלתין [אות מ' (הראשון) או"ק ג,ד,ה], שהביא רבינו שם גבי מתניתין רשב"ג אומר הלוקח בהמה מניקה וכו' הא דח' ספיקות נאמרו בגר יעו"ש:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה