אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על חלה › אות י ס"ק ג

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על חלה · אות י ס"ק ג

אות י ס"ק ב

אלא דאגב אורחין יש לעמוד בדברי הירושלמי הנזכר [פסחים פ"ב ה"ב], דקאמר תפתר בקדשים שחייב באחריותן כר"ש, דמאחר דאמרינן בשמעתין [פסחים ו, א] דאפילו למ"ד בעלמא דבר הגורם לממון לאו כממון דמי ישראל המקבל אחריות פקדון הגוי עובר, דשאני חמץ דכתיב לא ימצא מכל מקום לענין חמץ עובר, ואמאי הוצרכו בירושלמי לומר דאתי כר' שמעון, דמשמע דלמאן דפליג ארבי שמעון בעלמא דלאו כממון דמי ה"ה בחמץ דקדשים. ואין לומר דהירושלמי לא סבירא ליה דדרשינן מקרא דלא ימצא דלא יקבל פקדונות מהגוי כדאמרינן בש"ס דילן, דהא בפרק קמא דפסחים הלכה ג' אמרינן אמר רבי יוסא מכיון שזה צריך לזה וזה צריך לזה כמי שכולן אחד, לא יראה לך הייתי אומר הפקיד אצלו יהיה מותר ת"ל לא ימצא בבתיכם, אי לא ימצא בבתיכם הייתי אומר יחד לו בית יהא אסור ת"ל לא יראה [לך], הא כיצד הפקיד אצלו אסור יחד לו בית מותר ע"כ, הרי מפורש שגם הירושלמי אזיל כשיטה זאת דמקרא דלא ימצא ילפינן דהפקיד אצלו אסור, וע"כ דפקדון משום דחייב באחריותו הוא דעובר, וא"כ ה"ה בחמץ דהקדש דחייב באחריותו דלכו"ע עובר, דאפילו למ"ד בעלמא דבר הגורם לממון לאו כממון דמי, שאני חמץ דכתיב לא ימצא מ"מ, ואמאי הוצרכו לאוקומא כר"ש דוקא:

אשר ע"כ צ"ל דס"ל להירושלמי דאין ללמוד מקרא דלא ימצא כי אם לענין מקבל פקדון מהגוי דכיון דקבל אחריות כשלו הוא לענין חמץ, דכיון דאי אפשר ליפטר מהגוי אם נגנב ונאבד דע"כ צריך לשלם לו מן הדין, והוי דבר הגורם לממון על צד הודאי עובר, אבל גבי קדשים שחייב באחריותן אף דמן הדין אם נגנבו ונאבדו חייב לשלם להקדש, מ"מ כיון דבידו להפטר מחיוב זה דבידו לאתשולי אנדריה, דהא קי"ל [ערכין כג, א] דיש שאלה להקדש ואחר שנגנבו או נאבדו מצי לאתשולי ע"י פתח או חרטה מעיקרא, ובכן נפטר מלשלם להקדש, כל כה"ג דאינו דבר הגורם לממון על צד הודאי, דאיכא ב' צדדים לומר שלא יבא לידי חיוב ממון, דשמא לא יגנב ולא יאבד ואת"ל שיגנב ויאבד אפשר דמתשיל אנדריה ופטור, אפילו לענין חמץ למאן דפליג אר"ש בעלמא ה"ה בחמץ, ולכן הוצרכו בירושלמי לאוקמא בקדשים דחייב באחריותן כר"ש דוקא, דהא לר"ש דאפילו בקדשים שחייב באחריותן דיכול לפטור את עצמו ע"י שיתשיל אנדריה, קסבר דבר הגורם לממון כממון דמי בעלמא, כ"ש גבי חמץ: ונראה דחילוק זה דיש לחלק בין פקדון להקדש ניתן ליאמר לכו"ע, לא מבעיא לסברת התוספות דדקדק הרב מחנה אפרים מדבריהם בהל' צדקה סי' ה', דס"ל דיש שאלה בהקדש בחרטה בלבד בלא פתח, דלדידהו פשיטא דבידו ליפטר ע"י שאלה, דאף דלא ימצא פתח לנדרו יכול להתיר בחרטה, אלא דאפילו לסברת הר"ם [פ"ז מה' ערכין הי"ז] שכתב הרב מחנ"א שם, דס"ל דבהקדש לא סגי בחרטה בלחוד אלא בעינן פתח לנדרו, וה"ט דנדרי הקדש אין נשאלין עליהם אלא מדוחק דמצוה לקיימן, וכתב הרב מחנ"א שם דאף על גב דגבי תרומה מוכח דבידו לאתשולי אפילו בחרטה בעלמא, דתרומה שאני כיון דאינו רוצה להפקיע המצוה שדעתו הוא לחזור ולתרום אח"כ, משא"כ בהקדש דמפקיע המצוה לגמרי יעו"ש:

דעפ"י דבריו יש להביא ראיה לסברת הר"ם דבהקדש בעינן פתח, מההיא דאמרי' בפרק אלו עוברין (דף מ"ו ע"ב) גבי מתניתין כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט, דהיינו טעמא דר"א דעובר בבל יראה ובל ימצא הואיל ואי בעי מיתשיל ממוניה הוא, ולכאורה קשה דא"כ איך אמרי' אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה, והא של גבוה נמי חשיב כשלו הואיל ואי בעי מתשיל עליה, ואולם לפי סברת הר"ם א"ש דדוקא גבי חלה דאי בעי מתשיל בחרטה בעלמא כיון דאינו רוצה להפקיע המצוה דדעתו להפריש חלה אחרת משאר העיסה לאחר שתאפה, שפיר חשיב כשלו מטעם דאי בעי מתשיל כיון דבידו להתיר בלא פתח, משא"כ גבי הקדש דבעי פתח ואפשר שלא ימצא פתח לנדרו, וכל שאינו בידו להתיר עכ"פ לא חשיב כשלו כיון דעיקר השאלה אינו בידו דבחרטה בעלמא אינו יכול להתיר. והתוספות שם בד"ה הואיל, לפי שיטתם דס"ל דהקדש נמי יכול לאתשולי אפילו בחרטה, והוקשה להם קושיא זאת דמ"ש גבי הקדש דאמרינן אבל אתה רואה של גבוה, ותירצו ב' תירוצים וז"ל, ותירץ ר"י דשאני הנהו דכתיב בהו לה' אע"ג דאי בעי מתשיל עלה חשבם הכתוב של גבוה, ועוד תירץ ר"י היכא דאתא ההקדש ליד הגזבר לא אמרי' הואיל ואי בעי מתשיל עלה עכ"ל:

באופן דסברת הר"ם דבהקדש לא סגי בלא פתח, ונראה דאפילו לסברתו יש לחלק בין פקדון להקדש, כיון דסוף סוף דבהקדש יש מציאות שיוכל ליפטר מהאחריות אם ימצא פתח לנדרו, משא"כ בפקדון גוי דליכא שום צד פיטור מהאחריות, ודוקא בכה"ג דליכא שום צד פיטור חשיב כממונו לעבור עליו:

והנה לתירוץ הב' שתירצו התוספות בהא דאתה רואה של גבוה דהיכא דאתא ההקדש ליד הגזבר לא אמרינן הואיל וכו', כוונתם דבהקדש נמי דינו כתרומה, דאמרינן בפרק הנודר מן הירק [נט, א] דהיכא דאתא ליד כהן לא מצי לאיתשולי דהוא הדין הקדש דכל היכא דאתי ליד גזבר לא מצי לאיתשולי, וכן כתב הרשב"א בחי' בפ"ק דגיטין [ט, א] גבי הא דאמר ר"נ שכיב מרע שכתב כל נכסיו לעבדו ועמד חוזר בנכסים ואינו חוזר בעבד, שכתב שם וז"ל, ועוד דלא אמרו אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט לומר שיהא כמסור ממש ליד גזבר ההקדש, שאם כן לא מצינו שאלה בהקדש שאין שאלה אחר מסירה, כדאמרינן בנדרים שאין שאלה בתרומה דאתא ליד כהן ולא אמרו כמסירה להדיוט אלא לענין קניה וכו' עכ"ל, וכן כתב הרשב"א בחידושיו בפ' גט פשוט [ב"ב קעד, ב] ובתשובה [ח"א סי' תרנ"ו] גבי הא דאמר רב הונא שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן, הביא דבריו הרב בצלאל בתשובה בסי' ט"ו יעו"ש, וכן כתב הריטב"א בחידושיו למכות על דף כ"ב ע"א, עלה דמשני הש"ס התם מלתא דאיתא בשאלה לא קתני ופריך והרי מוקדשין יעו"ש, וכן כתב עוד הריטב"א בחידושיו בפרק הזהב הביא דבריו הרב בצלאל בספר אסיפת זקנים, עלה דאמרינן התם בדף נ"ז ע"א דהא דאמר שמואל הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה דמ"ס אפילו לכתחלה וז"ל, ותדע דקי"ל דהקדש שבא ליד הגזבר אין בו שאלה ואילו הקדש שלא בא ליד גזבר יש בו שאלה להוציאו לחולין, וכדאיתא בהדיא במסכת ערכין עכ"ל, וכן הוא סברת התוס' הכא, ולזה כתבו דהא דאמרי' אבל אתה רואה של גבוה מיירי שבא ליד גזבר ואין בו שאלה:

ויש לתמוה דאמאי לא משני הירושלמי בפ' כל שעה, דהני תרי תנאי דאית תני תני אבל אתה רואה של גבוה, ואית תני תני אין אתה רואה של גבוה, מאן דתני אתה רואה של גבוה מיירי בהקדש שבא ליד גזבר ואין בו שאלה ולא שייך לומר הואיל, ומאן דתני אין אתה רואה של גבוה מיירי שלא בא ליד גזבר ואיתיה בשאלה, ופליגי אי אמרינן הואיל או לא כדאמרינן בש"ס דילן בפ' אלו עוברין דפליגי ר"א ור"י אי אמרינן הואיל או לא, דלר"א אמרינן הואיל אי בעי מתשיל ולר"י לא אמרינן הואיל: איך שיהיה דבר הלמד מהירושלמי הנזכר דחמץ דהקדש דחייב באחריותו אינו עובר כי אם לר"ש דס"ל בעלמא דבר הגורם לממון כממון דמי גבי קדשים שחייב באחריותם, אבל לדידן דקי"ל דלאו כממון דמי ה"ה לענין חמץ, דשאני אחריות דפקדון גוי לאחריות דהקדש כדבר האמור. ועיין בס' קהלת יעקב בתוספת דרבנן סי' קל"ט שכתבתי התם בפשיטות מדברי הירושלמי הנזכר, דהדבר פשוט דפקדון גוי והקדש שחייב באחריות דא ודא אחת הוא, כנראה שלא דקדקתי יפה בדברי הירושלמי כשכתבתי זה, שהרי בירושלמי לא אמרו אלא דהברייתא אתיא כר"ש, דמוכח דדוקא לר"ש אמרינן הכי בהקדש, אבל לדידן דלא קי"ל כוותיה הקדש לא הוי כפקדון. והנה כי כן מה שכתבתי שם בפירוש התוספתא דפ"ק דפסחים [הי"א] בפלוגתא דת"ק ורשב"ג, דלרבי יוסי דאמר בירושלמי [פסחים פ"ב ה"ב] דפקדון הגוי שלא בערו מותר אחר הפסח, פלוגתייהו דהני תנאי הוא בחמץ של גוי או של הקדש שחייב באחריותו כמבואר בדברי, צ"ל דהנהו תנאי סבירא להו כר"ש דקדשים דחייב באחריותם עובר, וע"ז פליגי אי הקדש דסוף סוף הוא ממון דכללות ישראל אי אסור אחר הפסח או לא, וכן מה שכתבתי שם דלרבי יונה [בירושלמי שם] דאמר דאסור אחר הפסח, מוקי פלוגתייהו דהני תנאי בחמץ של גוי והקדש שאינו חייב באחריותם, ופליגי אי אמרי' הואיל אי בעי מתשיל יעו"ש: עפ"י דרך הקדים יש לומר דפליגי באופן אחר, דהא באופן זה דפליגי בהואיל יקשה להתוס' בפרק אלו עוברין בתירוץ הראשון, דסבירא להו דבהקדש דכתיב לה' אפי' דאי בעי מתשיל ברשות גבוה הוא, וכ"כ יקשה למה ששיערנו לדעת הר"ם דסבירא ליה דההקדש בעי פתח, דכיון דאין בידו למצוא פתח לא אמרינן הואיל לכו"ע, ועוד דלפי דרך זה יקשה לסברת הב"ח [או"ח סי' תמ"א] שכתבתי שם דסבירא ליה דמטעם הואיל אי בעי מתשיל עובר בבל יראה ובל ימצא, אבל אם עבר ולא בערו אינו אסור אחר הפסח יעו"ש, דלסברת תנא קמא דהכא הוי איפכא:

אמנם לפי האמור י"ל דלמ"ד דפקדון גוי אינו עובר כי אם שקבל אחריות דגניבה ואבידה כשומר שכר, יכולין אנו לומר דפלוגתייהו דהני תנאי מיירי בחמץ של גוי שהפקידו ביד ישראל וקבל עליו אחריות דגניבה ואבידה, וחמץ דהקדש נמי מיירי בהקדש דחייב באחריותו, ונקדים מ"ש הרב מחנה אפרים בהל' שומרים סי' ח', דלמ"ד דלעבור בבל יראה ובל ימצא בעינן שיקבל אחריות דגניבה ואבידה כשומר שכר, כיון דקי"ל דגויים נתמעטו משמירה כדדרשינן רעהו ולא גוי, ואף דמתחייב הישראל בפירוש בגניבה ואבידה, כל שלא קנו מידו או שהקדים לו שכרו מקודם [אינו חייב בגניבה ואבידה] דנטילת מעות עביד קנין כדי לחייבו וכמ"ש הריטב"א, אבל אם בדבור בעלמא נתחייב אינו חייב בגניבה ואבידה יעו"ש, וא"כ י"ל דהכא מיירי בדקבל הישראל [אחריות] מגניבה ואבידה ולא קנו מידו וגם לא הקדים לו שכרו, ומשו"ה ס"ל לת"ק דמותר החמץ לאחר הפסח דהא לא עבר בב"י וב"י, כיון דיכול לפטור את עצמו מהגוי, דמיירי בגוי שאינו אנס, אבל בהקדש דחייב באחריותו דעבר על ב"י וב"י, דת"ק ס"ל כר"ש דהקדש דחייב באחריותו חשיב כממונו בעלמא וה"ה גבי חמץ, אבל רשב"ג לא סבירא ליה כרבי שמעון בעלמא, ומשו"ה ס"ל דאף בהקדש מותר אחר הפסח, דאף דכתיב לא ימצא לחייב על פקדון גוי, היינו דוקא גבי פקדון דאי אפשר לפטור את עצמו, אבל גבי הקדש דבידו לפטור את עצמו דאי בעי מתשיל לא חשיב כממונו אף לענין חמץ ואינו עובר:

ועפ"י סברא זאת דבהקדש דאיכא תרי מי יימר שבא לידי חיוב תשלומין, דדילמא לא יגנב ולא יאבד ואת"ל שיגנב ויאבד אפשר שימצא פתח לנדרו אפילו למ"ד דבעינן פתח, אינו עובר ואינו בכלל קרא דלא ימצא לדידן דקי"ל דלא כר"ש, יש קצת סמך למה שנסתפקתי דאמרינן בפ' שבועת העדות (דף ל"ב ע"א) דהמשביע עידי קינוי פטורין משבועת העדות, מטעם דאפילו למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי מודה דגורם דגורם לאו כממון דמי יעו"ש, דלגבי חמץ דמקרא דלא ימצא ילפינן דפקדון גוי עובר, אי הוא דוקא בשקבל אחריות בגוף החמץ דהוי דבר הגורם, אבל אם יהיה האופן דהוי גורם דגורם, וכגון שהפקיד הגוי חמץ וחפץ אחד לשמור ולא קבל הישראל אחריות החמץ עצמו ולא אחריות החפץ, אך התנה עמו ונתחייב הישראל שאם יגנב או יאבד גוף החמץ, יתחייב באחריות החפץ שאם יגנב ויאבד יתחייב לשלם, דבכה"ג גורם דגורם הוא, דמעיקרא אפשר דגוף החמץ לא יגנב ולא יאבד ויחזירנו לגוי בעין ולא יתחייב כלום, ואת"ל שיגנב ויאבד אפשר שגוף החפץ יחזיר אותו בעין ולא יתחייב כלל, ובכה"ג דהוי גורם דגורם אפילו גבי חמץ לא חשיב ממונו, או דלמא לא ימצא מ"מ משמע:

אבל לפי האמור דבהקדש דחייב באחריותו למאן דפליג אר"ש אינו עובר, מטעם דאיכא ב' צדדים שלא יבא המקדיש לידי חיוב תשלומין, ה"ה בנדון זה דאיכא ב' צדדים שלא יבא הנפקד לידי חיוב תשלומין ועדיפי טפי, ואולם לר"ש דס"ל בהקדש דעובר יש להסתפק דאפילו בנדון זה עובר, דאף דבעלמא אמרינן דמודה בגורם דגורם, שאני הכא דכתיב לא ימצא, ואפשר דאפילו לר"ש אינו עובר בנדון זה, דאם איתא דעובר ללישנא בתרא דשמעתין דפ"ק דפסחים דפריך דלמ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי אמאי איצטריך קרא דלא ימצא, אמאי לא משני דאיצטריך קרא לאסור באופן נדון זה דגורם דגורם הוא, דאע"ג דבעלמא מודה ר"ש בגורם דגורם הכא שאני דכתיב לא ימצא. איך שיהיה נמצינו למידין מהירושלמי הנזכר דס"ל דלר"ש אפילו כשאנו דנים בהיות ההקדש בעין חשיב כממונו, כמו שנראה מהתוספתא דפ"ק דחלה אשר לפנינו דעיסת ארנונא חייבת בחלה מפני שחייב באחריות עד שימסור:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה