אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על חלה › אות טו ס"ק ב

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על חלה · אות טו ס"ק ב

אות טו ס"ק א

והנה אמרינן בירושלמי בפ"ק דחלה [ה"ג] גבי מתני' דפליגי רבנן ור"א דלרבנן אפי' תבואה שלא הביאה שליש חייבת בחלה ולר"א פטורה, ר' חייא בר יוסף שאל על דעתיה דר' אליעזר מהו שיהא נגרר לענין חלה כעיסת האורז ע"כ, וה"פ דקא מבעיא ליה לר"א תבואה שלא הביאה שליש פטורה מחלה אם עשה עיסה מתבואה שהביאה שליש ומתבואה שלא הביאה שליש מהו שיהיה נגרר החלק שלא הביא שליש להתחייב בחלה עם החלק שהביא שליש, כמו שהוא הדין בעושה עיסה מן החטים ומן האורז: וצריך להבין דלפי מ"ש רבינו דמאי דמייתי רבא בפרק התערובות [זבחים עח, א] ראיה מהא מתני' דהעושה עיסה מן החטין ומן האורז וכו' דמין בשאינו מינו בטעמא וטעמא מדאורייתא לא בטיל קושטא הוא, ועל הדין אורחא נמי איתמר, דאע"ג דחטין גוררין את האורז, אי טעמא בטיל דבר שנתבטל מעצמו היאך גורר את אחרים אלא ודאי טעמא לא בטיל עכ"ל, מבואר מזה דבכל אופן דטעמא בטיל ברוב לא שייך לומר דגורר את אחרים, וא"כ הכא בבעיא זאת דקא מבעיא להו בירושלמי אי מיירי דהחלק שלא הביא שליש הוי רובא דומיא דחטין ואורז, דמיירי אפי' הוי האורז רובא, א"כ א"א לומר דנגרר אחר החלק שהביא שליש, דכיון דחלק זה שהביא שליש הוא מועט ובטל ברוב שלא הביא שליש, דאע"ג דטעמא לא בטיל מן התורה היינו במין בשאינו מינו דאיכא למיקם אטעמא, אבל במין במינו כי הכא דב' החלקים מין דגן הם הרי בטל מדאוריי' ברוב, ואי בטיל דבר שנתבטל מעצמו האיך גורר את אחרים, דזה פשוט דמין במינו בטל ברוב מן התורה וכמו שמתבאר שם בסוגיא דפרק התערובות, ואי מיירי הכא דחלק שהביא שליש הוי רובא, א"כ מאי קא מיבעיא ליה, הרי מסקינן הכא בירושלמי בשמעתין [חלה פ"ג ה"ה] דכל דאיכא רובא דגן אפילו שאר מינין עם החטים או ד' מינין עם האורז אף דליתנהו בדין גרירה, דגרירה לא שייך אלא בחטין ואורז, עם כל זה חייבת בחלה מטעם דאיכא רובא דגן והמיעוט בטל ברוב, וא"כ ה"ה הכא, דאף דנאמר דדין זה אינו בדין גרירה, מ"מ כיון דאיכא רובא מן החיוב המיעוט שהוא פטור בטל ברוב, ואי מיירי הכא בדאיכא רוב שהביא שליש אבל כדי שיעור חלה ליכא, הא נמי מלתא דפשיטא, דבין מטעם גרירה ובין מטעם דהחיוב הוי רוב אינו אלא כי אם בדאיכא כשיעור מן החיוב, לרשב"ג דקי"ל כוותיה, ואפילו אם נאמר דקמבעיא ליה למאן דפליג ארשב"ג דלא בעינן כשיעור לענין גרירה, מ"מ אכתי תלוי ברובא דאי רובא מן הפיטור הרי המיעוט דמן החיוב כיון דנתבטל אינו גורר אחרים, ואי הרוב מן החיוב מה שיהיה הדין בשאר מינים עם החטים או ד' המינים עם האורז, דאם נאמר דלמאן דפליג ארשב"ג לא בעי כשיעור ה"ה בנדון זה:

ודוחק לומר דעיקר הבעיא דהכא מיירי דב' החלקים דפטור וחיוב הם שוה בשוה מחצה על מחצה בצמצום דבהכי קמבעיא ליה אי החלק שלא הביא שליש נגרר אחר החלק שהביא שליש להתחייב כיון דמחצה על מחצה לא בטיל ומצינו למימר דגורר לאחרים, או דלמא דבנדון דידן זה ליתיה, בדין גרירה כמו שהוא בדין האורז, דזה דוחק דאי אפשר לצמצם כל כך שלא ירבה חלק האחד על חלק האחר כל שהוא, דזה פשוט דביטול ברוב אינו צריך חד בתרי, דבכל שהוא טפי ממחצה חשיב רוב, וכמו שהעלה הפרי חדש ביורה דעה סימן ק"ט ס"ק ד' יעו"ש. והרשב"א [פסקי חלה שער א' פ"ב] גבי מאי דמייתי ראיה מדאיצטריך מתניתין [חלה פ"א מ"א] לאשמועינן דה' מינין מצטרפין כנזכר לעיל [אות י"ג סוף אות קטן ג'], כתב וז"ל, ע"כ אית בה טעם אחד מן המינין ואפילו היה זה כזה בצמצום, וכ"ש שאי אפשר שלא ירבה אחד מן המינין על מין אחר עכ"ל, דנראה דה"ט דאע"ג דאפשר שיהיו החלקים שווים שע"י משקל מניח שני החלקים בשוה בצמצום, מ"מ אי אפשר אם לא ירבה מין על מין אחר בשעת גלגול דקודם שיתגלגל יפה ירבה קצת מהקמח בעריבה או יפול קצת מהקמח ויהיה מאחד מהמינין וירבה מין על מין אחר, וה"ה הכא דאי אפשר לצמצם שלא ירבה חלק אחד מחלק האחר, דאע"ג דאי אפשר לידע מאיזה חלק נתמעט ואיזה חלק הוא הרוב, מ"מ איזה מהן שיהיה הרוב ליכא שום בעיא, דאם חלק הפטור הוא רוב הרי לא שייך גרירה, ואם חלק החיוב הוא רוב אפילו בלא שום גרירה חייבת מידי דהוה אשאר מינין כאמור: ולעד"נ דיש להביא ראיה לזה דמסתמא אי אפשר לצמצם שלא ירבה חלק על חבירו, דאל"כ מה מייתי רבא ראיה דנותן טעם ברוב דאורייתא ממתניתין דהעושה עיסה מן החטים ומן האורז וכו', הא יש לדחות ולומר דמתני' מיירי דליכא רובא אלא מחצה על מחצה בצמצום, דכיון דליכא רובא לא שייך ביטול, אלא ע"כ צ"ל דאפילו מיירי דעשה עיסה במשקל שוה בשוה אי אפשר שלא ירבה מין על מין אחר, ואף דיש צד לומר דאדרבה החטים הן הרוב, מ"מ מידי ספיקא לא נפקא, ואפשר דהאורז הוא הרוב, ואי טעמא בטל מדאורייתא איך יוצא ידי חובת מצה כיון דספיקא דאורייתא לחומרא, ומספק שמא האורז הוא הרוב היה ראוי לומר שלא יצא ידי חובתו. ואין לדחות זה דאפשר דלא ניחא ליה לרבא לאוקמי מתני' במחצה על מחצה, דאם כן מה ספק יש אם יש טעם דגן דקתני במתניתין כיון דהם שוה בשוה ודאי דאיכא טעם וכו', ועוד דלמה בעינן טעם דגן כיון דליכא ביטול ברוב, דהא ליתא דהא בברייתא שהביאו בירושלמי [חלה פ"א ה"א] לאותובי לרב הונא דלא בעי רוב דגן קתני ערב בה שאר מינין עד שיהא בה רובא דגן וטעמו דגן ע"כ, הרי דאפי' ברוב דגן דעדיף טפי ממחצה על מחצה בעינן טעם דגן וכ"ש במחצה על מחצה. דעפי"ז ק"ק מאשר נראה מדברי רבינו דרב הונא דקאמר דלא בעינן רוב דגן ס"ל דאפילו ברוב אורז נמי, דמנ"ל הא, י"ל דר"ה לא אמר אלא דלא בעינן רוב דגן, אבל עכ"פ אפשר דס"ל דמעכב שלא יהיה רוב אורז אלא מחצה על מחצה דליכא שם ביטול ברוב, דאפילו לפי האמור דא"א לצמצם מ"מ כיון דאינו ודאי שהאורז הרוב דאפשר דהחטין הוא הרוב, שפיר דמי דמספיקא חייבת בחלה, מה שאין כן כשהאורז הוא הרוב על צד הודאי, ויש ליישב ודו"ק: מתני' [חלה פ"ד מ"א] שתי נשים שעשו שני קבין וכו':

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה