מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על חלה · אות טו ס"ק א
ועוד יש להבין בדברי רבינו במ"ש, דאפילו ר' הילא בשם ר"ל לא פליג עליה בהא, דהא לאו גרירה היא אלא חיובא דגופייהו, דהא לפי מ"ש רבינו דגרסינן מתני' כרשב"ג, ודייק לה מסיפא דהנוטל שאור מעיסת חטין וכו', א"כ הא דאמר רבי הילא על זה עד שיהיה רובא דגן, קאי למתני' דכרשב"ג היא דאפי' כשיש כשיעור מדגן וטעם דגן בעינן נמי רוב דגן, וכן מתבאר מדברי רבינו בביאורו על הירושלמי שכתב וז"ל, ש"מ דמתני' כרשב"ג דאמר בעינן דגן כשיעור וכו' ואמר ר' הילא דבעינן נמי רובא וטעמא דגן עכ"ל, הרי דרבי הילא על סברת רשב"ג בא להוסיף דבעי נמי רובא. וכיון דבעיקר מתני' דהעושה עיסה מן החטים ומן האורז דכרשב"ג הוא, קאמר ר' הילא דבין כרבנן דהכא ובין כרבנן דתמן בעינן נמי רובא, א"כ ע"כ הא דקאמר ר' הילא בשם ר"ל בפ"ק [דחלה ה"א], דאין לך גורר אלא חטין עם האורז, אבל שאר ארבעה המינין עם האורז או שאר מינין עם החטים אינם נגררים, ע"כ דמיירי אפי' בדאיכא רובא דגן דהא מתני' דחטין ואורז בהכי מיירי, וא"כ איך אפשר לומר דאפי' ר' הילא בשם ר"ל מודה:
ודוחק לומר דמ"ש רבינו הוא דר"ל דקאמר ר' הילא משמיה לא פליג ארב הונא בזה, דלר"ל אפשר דס"ל כרב הונא דחטין ואורז לא בענין רובא, ובדליכא רובא הוא דמחלק ר"ל בין אורז לשאר מינין, אבל רבי הילא עצמו דסבירא ליה דאפילו בחטין ואורז בעינן רובא, ע"כ דאפילו בדאיכא רובא שאר מינים עם חטים או אורז וד' מינים לא, דא"כ איך קאמר רבי הילא דבין כרבנן דהכא דהיינו מארץ ישראל ובין כרבנן דתמן דהיינו מבבל כולהו ס"ל דבעינן רובא, כיון דהוא עצמו רבי הילא במאי דקאמר משמיה דר"ל, יוצא דלר"ל חטין ואורז לא בעינן רובא, והא איכא ר"ל דלא ס"ל הכי, ומדקאמר ר' הילא דכולי עלמא ס"ל דבעינן רובא, ש"מ דסבירא ליה דלר"ל הכי ס"ל נמי, ובשאר מינין אפילו ברובא דגן פטורה ויש ליישב ודו"ק: