מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על חלה · אות ז ס"ק א
מתני' [חלה פ"א מ"ט] החלה והתרומה חייבים עליה מיתה וחומש ואסורין לזרים וכו'. ומתבאר בירושלמי בפ"ב דבכורים [ה"א] דמאי דתנן ואסורין לזרים לצדדין קתני, דחייבים עליה מיתה וחומש בזר שאכל כזית, אבל בפחות מכזית מיתה וחומש ליכא אבל אסור מדין חצי שיעור דלר' יוחנן חצי שיעור אסור מה"ת, וכל הפוסקים הסכימו דאין לפרש מתני' במאי דקתני ואסורין לזרים אלא באופן זה דקאי לחצי שיעור, כמ"ש התוס' בפרק הזהב (דף נ"ג ע"א) ד"ה ואסורה לזרים וכו', וכן כתב הרב בצלאל בספר אסיפת זקנים שם משם רבינו הרמב"ן ז"ל, וכן כתבו עוד התוספות בפרק הערל (דף ע"ג ע"א) ד"ה ואסורין לזרים, וכן כתבו הרשב"א והריטב"א בפ' הערל בחי' יעו"ש, וכן כתב בתוספי הרא"ש שם בפרק הערל. ומדברי התוס' ורבינו הרמב"ן והרא"ש הנזכר מתבאר דמתני' מיירי בחצי שיעור לכו"ע לר"י מדאורייתא ולר"ל מדרבנן למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, דלר"ל אסור לזרים מדרבנן. והר"ש במתני' הביא הירושלמי דבכורים דמוקי למתני' דהתם בחצי שיעור לר"י, וכתב ויתכן האי שינויא במתני' דהכא, אבל לא בא מפורש בדברי הר"ש וכן בדברי הרשב"א והריטב"א הנז' אי מצי אתייא מתני' נמי לר"ל ואיסורו הוא מדרבנן, וקרוב הדבר דהכי ס"ל כסברת התוס' ודעימייהו, מדלא פירשו לומר איך יפרש ר"ל למתני' לשיטתיה דחצי שיעור מותר מן התורה. ואולם ראיתי להרא"ש בפי' מתני' אשר באו דבריו בתוך דברי הר"ש, דעל מ"ש הר"ש דבשלמא במתני' דבכורים קתני כן לומר דבמעשר אפילו איסורא ליכא, אבל הכא קשה, והרא"ש סיים וז"ל, אבל הכא כדי נסבא ואגב ריהטא דההיא מתני' תני נמי הכא, ואחר דברי הירושלמי שהביא הר"ש סיים הרא"ש וז"ל, ומיהו לר"ל דלית ליה חצי שיעור אסור צ"ל כדפרשינן עכ"ל. ודברי הרא"ש אלו הם הפך ממ"ש בתוספותיו בפרק הערל, דכתב דגם לר"ל אתייא מתני' ואסור מדרבנן קאמר. ומדברי רבינו עובדיה במתני' נמי נראה דס"ל דלא מצינן למימר דמתני' לחצי שיעור אלא לר"י דס"ל דחצי שיעור מדאורייתא, וצריך טעם אמאי לא אתיא כר"ל נמי כיון דמודה ר"ל דמדרבנן אסור:
ואפשר לומר דלא ניחא להו למימר דאתיא כר"ל, ואסורין לזרים דקתני הוא מדרבנן, דהא קתני מתני' אח"כ ועולין באחד ומאה, דאם נתערבו בפחות ממאה מדמעין, ומשמע דקאי על כל החלוקות דתני ברישא בין דאיכא כזית דחייבים עליו מיתה וחומש, ובין בפחות מכזית דאינו אלא איסורא בעלמא, דגם בפחות מכזית מדמע, ובשלמא לר"י דחצי שיעור מדאורייתא א"ש דמדמע כיון דמן התורה אסור, אבל לר"ל דאינו אלא מדרבנן אין סברא דמדמע, כיון דמעיקרא עיקר איסור דימוע אינו אלא מדרבנן דמדאורייתא בטל ברוב, והא דלא בטיל כי אם באחד וק' אינו אלא מדרבנן, ודוקא בדבר דאסור מן התורה החמירו חז"ל, אבל באיסור דרבנן לא החמירו. וכיוצא לזה אמרי' בפירקין דבכורות (דף כ"ז ע"א), דאמר שמואל תרומת ח"ל בטילה ברוב, ודעת רש"י ז"ל ורבינו הרמב"ן לעיל בסוגיא זאת דבטילה ברוב אפילו לאכלה זר ולא בעי אחד ומאה כיון דהויא מדרבנן, ויש לומר דה"ה חצי שיעור לר"ל דמדרבנן הוא, ועיין במה שהארכתי לעיל בסוגיא הנזכר [פ"ד אות מ"ו]:
ולדעת רבינו הרמב"ן דס"ל דמתני' אתיא נמי כר"ל, י"ל דס"ל דהא דקתני מתני' ועולין באחד ומאה לא קאי אלא על עיקר חלה ותרומה בשיש בה כזית דוקא. ועוד דכבר כתבנו לעיל בסוגיא דתרומת ח"ל [שם או"ק ג'], שכתב הרשב"א בחדושיו בפרק הערל משם רבינו הרמב"ן על דף פ"ב [ע"ב], דלא אמרינן הכי אלא בתרומת ח"ל שאין לה עיקר מן התורה, אבל בתרומת הארץ אף דאינו אלא מדרבנן כתרומת תאנים ושאר פירות דמדרבנן החמירו חז"ל דבעינן באחד וק' יעו"ש באורך, וא"כ ה"ה בחצי שיעור כיון דעיקרו מן התורה וגזרו חצי שיעור אטו שיעור שלם דמדאורייתא, אלא דכפי זה נראה דאין מקום ליישב לסברת הרא"ש והרע"ב ע"ד האמור מטעם דס"ל דחצי שיעור דמדרבנן אינו מדמע כעין ההיא דתרומת חו"ל, דהא ע"כ צריך לחלק כמו שחילק רבינו הרמב"ן דשאני תרומת ח"ל דעיקרו מדרבנן, דהא משנה שלימה שנינו בפ"ד דתרומות [מ"ח] דאפי' בתאנים דתרומתו מדרבנן אמרינן דמדמעת, ואפי' את"ל דס"ל דמעשר פירות מדאורייתא כמעשר דגן, מכל מקום הרי תנן התם בפרק הנזכר משנה י"ג דאפילו בירק דלכ"ע מעשר ירק מדרבנן תרומתו מדמעת ואינו עולה כי אם באחד וק', וא"כ ע"כ צריך לחלק כמו שחילק רבינו הרמב"ן כאמור:
ועפ"י האמור יתיישב אצלי מאי דלכאורה קשה דלמה לא מצאו כל הראשונים אופן ליישב מתניתין דקתני ואסורים לזרים כי אם דמיירי בחצי שיעור, הא שפיר י"ל דמאי דקתני ואסורים לזרים הוא אפילו בשיעור שלם, ומיירי בזר האוכל תרומת ספק ולצדדין קתני, דהאוכל תרומת ודאי חייב מיתה וחומש, אבל ספק תרומה לכתחלה אסורה לזרים שמא תרומה היא וספק דאורייתא לחומרא, אבל בדיעבד אם אכל פטור ממיתה דספק נפשות להקל ופטור מן החומש דהמע"ה, וכדאמרינן במתני' רפ"ג דתרומות [מ"א] התורם קישות ונמצאת מרה אבטיח ונמצא סרוח תרומה ויחזור ויתרום, חבית של יין ונמצא של חומץ אם ידוע שהיתה של חומץ אינה תרומה וכו' אם ספק תרומה ויחזור ויתרום, הראשונה אינה מדמעת בפני עצמה ואין חייבין עליה חומש וכן השניה ע"כ, הרי מפורש דספק תרומה פטור מן החומש, וכן מתבאר ממתני' דפ"ז דתרומות משנה ה' ומשנה ו' יעו"ש, ופסקה הר"ם בפ"י מהל' תרומות דין י"ד ובפ"ה דהל' תרומות דין כ"ב יעו"ש, וכיוצא לזה פסק הר"ם בפ"ט מהל' מעשה הקרבנות דין י"ג בדין לחם המורם מן התודה יעו"ש. ואולם מתבאר בדינים אלו דספק תרומה אינה מדמעת, וכיון שכן י"ל דמש"ה לא ניחא להו לאוקמי מתני' דאסורין לזרים בספק תרומה, כיון דקתני עלה בסיפא ועולין באחד ומאה דמשמע דקאי נמי אחלוקה דאסורין לזרים, ואי מיירי בספק תרומה אין הדין כן, דברוב היתר בלבד מתבטל ולא בעינן אחד וק'. אלא דלע"ד זה דוחק דסיפא דקתני דעולין באחד וק' אינו כל כך מוכרח לומר דקאי נמי לסיפא דאסורין לזרים, די"ל דלא קאי אלא ארישא דחייבים עליה מיתה וחומש, דהא קתני סיפא וטעונים רחיצת ידים, ולפי מאי דמוקמינן לה דאסורים לזרים הוא לחצי שיעור, ע"כ הא דטעונים רחיצת ידים לא קאי לחצי שיעור, דהא קי"ל דלענין נטילת ידים שתקנו חז"ל לאכילת חולין משום סרך תרומה לכ"ע פחות מכזית אינו צריך נטילה כדמפורש בא"ח סימן קנ"ח [סעי' ג'] יעו"ש, וא"כ ע"כ דה"ה האוכל פחות מכזית מתרומה דאינו צריך נטילת ידים, דאל"כ אמאי לא תקנו נמי בחולין משום סרך תרומה, וכיון דסיפא דטעונים רחיצת ידים אמרינן דלא קאי לחלוקה דאסורין לזרים, א"כ שפיר י"ל דמיירי בספק תרומה וסיפא דעולין באחד ומאה לא קאי אלא לתרומת ודאי דרישא: