מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על חלה · אות ו ס"ק ב
ומ"ש רבינו הרמב"ן, ואילו היכא דשדא מוגלשין וכו' אע"פ שהאור מהלך תחתיו וקא מרתח להו טובא, אי עבדינהו עיסה וקא הדר אפי להו בתנור וכו' עכ"ל. צריך למודעי מנין לו לרבינו זה, דאע"פ שהאור מהלך תחתיו וקא מרתח להו טובא, דהא פשט מתניתין [חלה פ"א מ"ו עדיות פ"ה מ"ב] נראה דמיירי דשדא מים רותחין על גבי קמח שהקמח בכלי שאינו עומד על גבי האש, וכן בהפכו בנותן קמח על גבי מים רותחין מיירי נמי שאחר שסלק הכלי ממים רותחין מעל גבי האש נתן קמח בתוכו, דאפשר דבכה"ג דאינו בשול גמור הוא מאי דמחייבין ב"ה בחזר ואפאו בתנור או באילפס דדינו כתנור, ובפרט למאי דקי"ל כשמואל דס"ל דתתאה גבר כדאמרינן בפרק כיצד צולין (דף ע"ו ע"א) יעו"ש, וא"כ בנותן מים רותחין ע"ג קמח קר אמרינן תתאה גבר ואינו מתבשל כי אם מעט ממנו כשיעור כדי קליפה כדאמרינן בפרק כיצד צולין, וגם בנותן קמח ע"ג רותחין כל שאין הכלי של המים על גבי האש אינו כ"כ בישול, וי"ל דמשו"ה דאינו כ"כ בישול חייבת, דאפיה בתנור אחר בשול כזה חשיבה אפיה כדין לחם, אבל כשהאור מהלך תחתיו בכלי שהקמח בתוכו או בכלי שהמים רותחין בתוכו וקא מרתח להו טובא דהוי בישול גמור, אפשר דאפילו ב"ה מודו דאפיה דאחר בשול גמור לא משוי ליה לחם. ועיין במ"ש התוספות בשמעתין [פסחים לז, ב] בד"ה ות"ק מ"ש החליטה וכו':
שוב ראיתי דבדבר זה איכא פלוגתא בירושלמי בפ"ק דחלה [ה"ד] עלה דמתניתין דמעיסה וחליטה, דאמרינן התם איזהו חלוט ברור אמר רבי זעירא כל שהאור מהלך תחתיו, אמר רבי יוסי אפילו האור מהלך תחתיו מכיון שהוא עתיד לעשותה בצק מחייב בחלה עכ"ל, הרי דאיפליגו אמוראי בזה דאיזהו חלוט ברור שפטור מן החלה, דלרבי זעירא כל שהאור מהלך תחתיו של הכלי אשר הקמח בתוכו או המים רותחין בתוכו הוא חלוט ברור שפטור מחלה כיון דע"י החליטה נתבשל בישול גמור, ולרבי יוסי אפילו האור מהלך תחתיו חייב בחלה דכל שאפאו אח"כ בתנור נתחייב, ונראה דרבינו פסק כרבי יוסי. אבל ק"ק אמאי לא הזכיר דפלוגתא הוא בירושלמי והלכה כר' יוסי, וכתב חידוש דין זה בסתם דמשמע דמפשט הש"ס דילן כך הוא ולא צרכינן להירושלמי: ואפשר דס"ל לרבינו דמתוך דברי הש"ס דילן נראה דמלתא דפשיטא דאפילו שהאור מהלך תחתיו והוי בישול גמור מחייבין ב"ה, דהרי בירושלמי שם לפי שיטת הירושלמי דאית להו הפך הש"ס דילן, דאמרו איזהו המעיסה הנותן חמין לתוך קמח חליטה קמח לתוך חמין, פריך הש"ס עיסה חמין נחלטת כל צורכה ב"ש מחייבין לא נחלטת כל צורכה ב"ש פוטרין, ומשני שני תלמידים שנו אותה, דהכוונה לומר דאיך אפשר כפשטא דמתני' דב"ש מחייבין בחליטה ופוטרין במעיסה, דהדבר ק"ו ומה חליטה שהוא קמח לתוך חמין תתאה גבר והוי בישול גמור עכ"ז אפיה דאח"כ מהני, מעיסה דהוי חמין לתוך קמח דתתאה גבר ולא הוי בישול לכ"ש דאפיה דאחר בישול כזה מיחייב, ואם כן לפי הש"ס דילן דהמעיסה קמח לתוך חמין הוא למאי דפריך הש"ס ותנא קמא מאי שנא המעיסה ומאי שנא החליטה, עדיפא מינה הו"ל למפרך דאיך אפשר לומר דבית הלל במעיסה מחייבין אף דהוי בישול גמור דתתאה גבר, ובחליטה דהוי חמין לתוך קמח דלא הוי בישול דתתאה גבר פוטרים, כעין מה שהקשו בירושלמי לבית שמאי לפי גרסתם בברייתא. ומדלא הקשו כן בש"ס דילן כי אם דמאי שנא זה מזה, ע"כ צריך לומר דסבירא ליה לש"ס דילן דבין במעיסה ובין בחליטה מיירי דהכלי שהקמח בו או הכלי שהמים רותחין בו הוא ע"ג האש והאור מהלך תחתיו, דבכה"ג זה וזה בישול גמור, וליכא לאקשויי כי אם דמ"ש מעיסה וחליטה ולא עוד, זה נראה בדעת רבינו: אבל התוס' במ"ש בד"ה ותנא קמא וכו' הקשו דלימא דמר סבר עילאה גבר ומר סבר תתאה גבר, דנראה דס"ל דהכא מיירי דאין האור מהלך תחת הכלי שהקמח או המים רותחין בו, דאי מיירי באור מהלך תחתיו לא שייך לחלק בין עילאה גבר או תתאה גבר. וק"ק דכיון דלרבי יוסי בירושלמי איירי הכא באור מהלך תחתיו, א"כ היו יכולין התוס' לתרץ דהכי ס"ל לש"ס דילן, ומשו"ה לא משני הש"ס דפליגי אי עילאה גבר או תתאה גבר, וניחא ליה להש"ס לומר דמיירי באור מהלך תחתיו ולא לומר דפליגי אי עילאה גבר או תתאה גבר, דכיון דקי"ל כשמואל דתתאה גבר, דתניא כוותיה דשמואל כדאמרינן בפרק כיצד צולין, א"כ לא ניחא ליה להש"ס לומר דב"ה דהלכתא כותייהו ס"ל דעילאה גבר הפך סברת שמואל דקי"ל כוותיה ודו"ק. ולפי מ"ש רש"י בפ"ג דשבת (דף מ"ב ע"א) בפלוגתא דב"ש וב"ה דהתם, דנראה דבין ב"ש ובין ב"ה ס"ל תתאה גבר יעו"ש, א"ש דלא משני הכא דפליגי אי תתאה גבר או עילאה גבר: