מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על חלה · אות ו ס"ק א
ועל מ"ש רבינו, ואילו היכא דשדא מוגלשין על גבי קמח וכו', בפרק כל שעה (דף ל"ז ע"ב), עלה דפלוגתא דר"י ור"ל מייתי מתניתין דפלוגתא דב"ש וב"ה במעיסה וחליטה, ומסיק התם דפלוגתא דב"ש וב"ה בין במעיסה ובין בחליטה הוא, ותנאי נינהו אליבא דב"ש וב"ה, דת"ק סבר דזו היא מקולי ב"ש וחומרי ב"ה, ותנא בתרא סבר דזו היא מחומרי ב"ש ומקולי ב"ה. ורבינו הרמב"ן פסק כת"ק דס"ל דזו מקולי ב"ש וחומרי ב"ה, דלב"ה בין במעיסה ובין בחליטה מחייבין וקי"ל כב"ה: ונראה דה"ט דפסק כמ"ד דזו היא מחומרי ב"ה, דהא תנן בפ"ה דעדיות משנה ב' ר' יוסי אומר ששה דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה וקא חשיב בכללן המעיסה ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין, וכיון דקי"ל בעלמא דהלכה כר"י דנימוקו עמו הכי נקטינן דזו מחומרי ב"ה. דאע"ג דהתנא דשנה פרק ד' מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה פליג אהנך דהאי פירקא, וס"ל דהנך דר"י וכיוצא מחומרי ב"ש וקולי ב"ה הם כמ"ש הראב"ד בפי' המשניות שם בר"פ חמישי [משנה א'], ואתי כהאי תנא בתרא דהכא דס"ל דבמעיסה וחליטה ב"ה פוטרין, מ"מ לענין הלכה קי"ל כר"י דנימוקו עמו. ואע"ג דבברייתא דמייתי הש"ס קתני רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו זה וזה לפטור ואמרי לה זה וזה לחיוב, דללישנא קמא מוכח דר"י ס"ל לפטור הפך סברת ב"ה דהא ודאי אביו של רבי ישמעאל הוא רבי יוסי סתם המוזכר בכל הש"ס דנימוקו עמו וכדמוכח בפ"ב דנדה (דף י"ד ע"ב) יעו"ש, דמלבד דכיון דר"י עצמו העיד דב"ה מחמירין בזה ודאי כוותייהו קי"ל, יתר ע"כ דנראה דכיון דר"י העיד דב"ה מחייבין ודאי דהעיקר כלישנא בתרא דזה וזה לחיוב. ומה גם דללישנא קמא ק"ק, לפי מ"ש התוספות בד"ה אמר לך ר"י וכו' וז"ל, לא איצטריך לאשכוחי תנאי אלא ללישנא דאמרי לה זה וזה לפטור, אבל ללישנא דזה וזה לחיוב איכא תנאי בהך ברייתא גופא, דע"כ הא דמחייב היינו באילפס, דאי בתנור חייב אבל באלפס לא א"כ ר"י ברבי יוסי היינו חכמים עכ"ל, דלפי דבריהם מבואר דלכל הסברות הא דמעיסה וחליטה מיירי דאחר שחלטו ברותחין אופה אותה בתנור או באילפס, וא"כ ללישנא קמא דאמרי זה וזה לפטור ע"כ דמיירי אפילו בחזר ואפאו בתנור, דאי מיירי בחזר ואפאו באילפס אבל אם אפאו בתנור חייב א"כ ר"י ברבי יוסי היינו חכמים, וא"כ הוא הדבר קשה דא"כ מה יענה ר"י לההיא דרבוכה דמלואים, דמפני דבתחלה עושה אותה ברותחין כל צרכה ואח"כ אופה אותה בתנור כדין חביתי כ"ג קורא אותה הכתוב לחם כמ"ש לעיל [אות ד' או"ק ב'], וכיון דקרוי לחם א"כ ה"ה לענין חלה חשיב לחם, ואמאי קאמר דאפילו חזר ואפאו בתנור פטור מטעם דאין אפיה אחר בישול, דמ"ש התם דאפיה דאחר בישול חשיבה אפיה וחשיב לחם:
שוב ראיתי דאי מהא לא איריא ולק"מ, דאפשר לומר דר"י בר' יוסי ה"ט דס"ל דזה וזה לפטור ואפילו חזר ואפאו בתנור, משום דס"ל כרבי יהודה לפי סברת רבא דס"ל דתנור אחד בעינן, לאפוקי בישול ואח"כ אפיה בתנור, וכבר כתבנו [אות ד' או"ק ב'] בשם ר"ת דסברת ר' יהודה אינו אלא בבלילתו רכה דמעיקרא אי אפשר לאפותו בתנור עד שיקרוש ע"י הבישול, אבל בבלילתו קשה דמעיקרא היה אפשר לאפותו בתנור אפילו בק' תנורים שפיר דמי, והכא במעיסה וחליטה בלילתו רכה הוא ומשו"ה פטור, משא"כ ברבוכה דמלואים דבלילתו קשה דכיון דהיה אופה אח"כ בתנור קרוי לחם: