מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על חלה · אות ג
כתב רבינו, ארשב"ל הללו מעשה אלפסין הן ור"י אמר מעשה אילפס חייבים והללו שעשאן בחמה וכו'. הנה פלוגתא דר"י ור"ל במעשה אילפס איתיה בפרק כל שעה (דף ל"ז ע"א). ומ"ש רבינו הרמב"ן והלכתא כרבי יוחנן וכו' והכי נמי פסק רבינו הגדול בהלכות, כן כתב הרי"ף שם בפרק כל שעה מהאי טעמא שכתב רבינו, דהא אמר רבא בפ' החולץ [יבמות לו, א] הלכתא כר"ל בהני תלת, דנראה דהא בעלמא קי"ל כר"י. וכן פסק הרמב"ם בפ"ו מהלכות בכורים [הי"ב] יעו"ש. ואע"ג דהרי"ף ברפ"ק דע"ז [ו, ב] גבי פלוגתא דר"י ור"ל בנשא ונתן לפני אידיהן פסק כר"ל דאמר מותר, משום דתניא כוותיה דר"ל, וכ"פ הר"ם בפ"ט מהלכות ע"ז [ה"א] יעו"ש, וא"כ הכא מ"ש דפסקו כר"י מאחר דאמרו בשמעתין דפ' כ"ש [לז, ב] דתניא כוותיה דר"ל, דאמרינן בברייתא דמייתי התם גבי מעיסה וחליטה וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה עשאן באילפס פטור בתנור חייב, ואמרינן תיובתא דר"י מהך ברייתא, דאע"ג דקא משני אמר לך ר"י תנאי היא דתניא וכו', הא דחי לה הש"ס, וקאמר לא דכולי עלמא מעשה אילפס פטורין והכא כגון שחזר ואפאו בתנור קא מיפלגו וכו'. ומאחר דאיכא למדחי ולומר דבמעשה אילפס לא פליגי מי הכניסנו לומר דתנאי נינהו, כיון דיש לנו לומר בבירור אידך ברייתא דאמרו רבנן דמעשה אילפס פטור, ונמצא כפי זה דהכא נמי תניא כוותיה דר"ל:
דאף דהכא שאני דהברייתא לא הויא תיובתא דר"י, כיון דלדידיה ס"ל דבהא פליגי ת"ק ורבי יהודה ותנאי היא, מ"מ התם נמי בההיא דפ"ק דמסכת ע"ז הברייתא לא הויא תיובתא דר"י, דהא יכול לומר ר"י דתנאי נינהו כדאמרינן התם (דף ז' ע"ב) נשא ונתן איכא בינייהו, תנא קמא סבר נשא ונתן מותר ורבנן בתראי סברי נשא ונתן אסור. י"ל דהתם שאני דכיון דאיכא ברייתא מפורשת כר"ל מסתברא דהעיקר כר"ל, ויש לדחות דת"ק ורבנן בתראי דהתם לא פליגי בהכי, דאיכא למימר דפליגי בהם בלא אידיהן או בדשמואל פליגי כדאמרינן התם, משא"כ הכא דאף דיש לדחות דת"ק ור' יהודה לא פליגי בהכי, מ"מ ע"כ מידי פלוגתא לא יצא, דהא קתני בברייתא דמעיסה וחליטה ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו זה וזה לפטור ואמרי לה זה וזה לחיוב, דלמ"ד זה וזה לחיוב איכא תנאי בהך ברייתא גופא, דע"כ הא דמחייב ר"י ברבי יוסי היינו באילפס, דאי בתנור אבל באילפס פטור, אם כן רבי ישמעאל היינו חכמים, וכמ"ש התוס' שם ד"ה אמר לך וכו', וכתבו התוס' דלא איצטריך לאשכוחי תנאי אלא ללישנא דזה וזה לפטור, אבל ללישנא דזה וזה לחיוב איכא תנאי בהך ברייתא גופה:
ולע"ד לדעת הרי"ף והר"ם י"ל דאפילו ללישנא דזה וזה לפטור איכא תנאי בהך ברייתא, די"ל דס"ל דמאי דמייתי הש"ס ברישא דהך ברייתא דהמעיסה ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין וכו', ובתר הכי קתני איזהו המעיסה וכו' הכל הוא ברייתא אחת, דמייתי הברייתא לישנא דמתני' דפלוגתא דב"ש וב"ה לפרש אותה וקאמר איזהו המעיסה וכו', ובתר הכי מייתי פלוגתא דרבי ישמעאל ורבנן, וכן משמע מפשט הסוגיא. דאי פלוגתא דב"ש וב"ה דמייתי הוא לישנא דמתני' דחלה, ולשון הברייתא אינו מתחיל אלא מלשון איזהו המעיסה וכו', א"כ הכי הול"ל, ומי אמר ר"י הכי והתנן התם המעיסה ב"ש פוטרין וכו', ותני עלה איזהו המעיסה וכו', ומדמייתי סתם מיתיבי המעיסה ב"ש פוטרין, ש"מ דהכל לישנא דברייתא דתנא דברייתא מייתי פלוגתא דב"ש וכו' לפרש פלוגתייהו, וא"כ לאידך תנא דאמר דבין במעיסה ובין בחליטה ב"ש פוטרין וב"ה מחייבים, ע"כ הא דמחייבים היינו דלאחר דהרתיחן ברותחים אפאן באילפס, דאי בתנור אבל באילפס פטור א"כ חכמים היינו ת"ק, דב"ה מחייבים. ומאי דאיצטריך רבי יוחנן לאשכוחי תנאי דתנא קמא ורבי יהודה הוא לאשכוחי תנאי אפילו לאידך תנא, דסבירא ליה דמחומרי בית שמאי ומקולי בית הלל הוי, וב"ש מחייבין, וקיימא לן ב"ש לגבי ב"ה אינה משנה:
באופן דבהך דהכא עכ"פ בכל אופן וצד שיהיה מידי פלוגתא לא יצא, ואיכא תנא עכ"פ דס"ל כר"י בלי שום ספק ויכול לומר אנא דאמרי כי האי תנא, ובפרט דהברייתא דמייתי ר"י לאותובי לר"ל דקתני הסופגנין וכו' עשאן באילפס חייבים בחמה פטורין פשטא דברייתא אתיא כר"י, דלר"ל לא אתיא אלא א"כ נאמר חסורי מחסרא והכי קתני כדמשני הש"ס, אבל בההיא דע"ז דליכא דבר ברור לומר דאיכא תנא דס"ל כר"י, ואדרבה איכא ברייתא ברורה כוותיה דר"ל, מסתברא דהלכתא כוותיה. אלא דדברי הר"ן מ"ש בפרק כל שעה בזה ומ"ש ברפ"ק דע"ז בהא דלפני אידיהן סתרי אהדדי, וכבר עמד עליהן הרב יד מלאכי דף קל"ו ע"ב יעו"ש, אלא שמה שתמה על עיקר פסקי הרי"ף והר"מ לע"ד יש ליישב כדבר האמור: