מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על חלה · אות ב ס"ק יב
וראיתי להתוספות בסוגיא זאת [בכורות יב, ב] שכתבו בד"ה כיון דאילו מיטמיא וכו' וז"ל, ואע"ג דיכול להפריש מעיסה אחרת שאינה של שביעית על זאת ומקיף שתיהן, מ"מ הך לאו בת חלה היא ולא מצי לאפרושי מגופה הוי כמו מן החיוב על הפטור עכ"ל. ודברי התוס' אלו נפלאו ממני, דאיך כתבו דיכול להפריש מעיסה אחרת שאינה של שביעית, דאיך אפשר שיפריש מעיסה דפירות דשנה ששית לעיסת שביעית, הא תנן בפ"ק דתרומות [מ"ה] דאין תורמין מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש ואם תרם אין תרומתו תרומה, ודין זה איתא בחלה נמי כמו שמתבאר בפ"ד דחלה משנה ד' יעו"ש, וזה פשוט דהתורם מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו הוי מן הישן על החדש, וכמ"ש הר"ם בפ"ה מהלכות תרומות דין י"א, וכתב דאפילו לקט ירק ערב ר"ה עד שלא בא השמש וחזר ולקט אחר שבאה השמש אין תורמין מזה על זה שזה חדש וזה ישן עכ"ל, וא"כ קשה דלמה הוצרכו התוס' לדחוק עצמם ולתרץ דחשיב כה"ג כמן החיוב על הפטור, דזה דוחק גדול בעיני, דכיון דגוף העיסה מצד עצמה חייבת בחלה אלא שמפני שלא תבא החלה לידי שריפה אם יטמא הוא דמפריש ממקום אחר, ובאופן זה אינו ברור דזה נקרא מן החיוב על הפטור, בהיות דהיה להם לומר טעם אחר ברור בלי שום ספק דמן הישן על החדש אין תרומתו תרומה:
ואפשר ליישב דמ"ש התוספות דיכול להפריש מעיסה אחרת שאינה של שביעית על זאת, משכחת לה מפירות שנה של שביעית עצמה ויהיה מהחדש על החדש, וכגון מעיסה דפירות דח"ל שנכנסו לארץ דכיון דבשעת גילגול העיסה שהוא זמן חיוב חלה היתה בא"י חייבת בחלה מן התורה, כדתנן ברפ"ב דחלה [מ"א] פירות ח"ל שנכנסו לארץ חייבת בחלה, ואמרי' בספרי בפ' שלח לך [טו, יח], וכן אמרינן בירושלמי שם [פ"ב ה"א] דילפי' לה מקרא דהארץ אשר אני מביא אתכם שמה, שמה אתם חייבים בין בפירות ח"ל ובין בפירות הארץ, אלמא דמן התורה הוא, וכן נראה מדברי הר"ם בפרק א' מהלכות תרומות [הכ"ב] וכמ"ש הרדב"ז בביאורו על הר"ם שם יעו"ש, דבכה"ג דעיסה דפירות ח"ל אין מצות שביעית נוהגת בה דדוקא בפירות הארץ נוהג שביעית ולא בפירות ח"ל: ואע"ג דתנן בפ"ק דתרומות [שם] אין תורמין מפירות ח"ל על פירות הארץ ולא מפירות הארץ על פירות ח"ל, י"ל דהתם הטעם הוא משום דהוי כתורם מן הפטור על החיוב ומן החיוב על הפטור, דפירות ח"ל פטורים מתרומה וממעשר, דאפי' דנגמרו מלאכתן בא"י דחייבים מדרבנן כמ"ש הר"ם בפ"א מהלכות תרומות [שם], וכן במקומות של ח"ל שחייבו חז"ל בתרומות ומעשרות מ"מ כיון דאין חיובייהו אלא מדרבנן חשיב כתורם מן הפטור על החיוב, דהא תורם מן הפטור על החיוב מקרי, אבל גבי עיסה דפירות ח"ל דחייבת בחלה מן התורה חשיב כמן חיוב על החיוב:
ואע"ג דראיתי להר"ם בפי' המשנה בפ"ק דתרומות [מ"ה] דכתב דדין זה דאין תורמין מן פירות ח"ל על פירות הארץ ילפינן לה מקרא דכל מעשר הארץ מזרע הארץ, ומהר"י קורקוס בפ"ה מהל' תרומות [הי"ב] וכן מרן הכ"מ שם בפ"ה כתבו דהכי אמרינן בספרי דמהאי קרא ילפינן דין זה, והספרי הזה הוא בסוף פ' קרח [יח, כו] וז"ל, מנין שלא יתרום מפירות הארץ על פירות חוץ לארץ ת"ל וכל מעשר הארץ וכו', וא"כ הוא י"ל דאף דלענין חלה חשיב כמן החיוב על החיוב, מכל מקום גזירת הכתוב הוא דאין תורמין מפירות חוץ לארץ על פירות הארץ:
הן אמת דראיתי למהריק"ו שם בפ"ה דתרומות שאחר שכתב שם דדרשו בספרי כן מקרא דכל מעשר הארץ, תמה על הר"ם דאיך כתב דאם תרם מפירות סוריא על פירות הארץ דאין תרומתו תרומה כלל, דמ"ש מתורם מדבר דחייב מדרבנן דתרומתו תרומה ויחזור ויתרום, ופירות סוריא נמי מדרבנן מיהא חייבים. וק"ק דכיון דגזירת הכתוב הוא מקרא דכל מעשר הארץ וגו', דמהאי טעמא אפי' בפירות ח"ל דחייבים מן התורה כדין החלה אין תורמין מעיסה דפירות ח"ל על עיסה דפירות הארץ, א"כ ה"ה בפירות סוריא דלא עדיף מפירות ח"ל דחייבים מן התורה. וע"כ צ"ל דס"ל למהריק"ו דדרשא זאת דכל מעשר הארץ לאו גזירת הכתוב הוא, אלא עיקר הטעם הוא משום דחשיב כתורם מן הפטור על החיוב דמהאי קרא ילפינן דין זה דאין תורמין מן הפטור על החיוב, ומש"ה הוקשה לו דמ"ש סוריא מדבר החייב מדרבנן דאמרי' דתרומה ויחזור ויתרום, וזה נראה ג"כ שיהיה דעת התוס' הכא, דודאי דלענין חלה דחייבת מה"ת וליכא טעמא דמן הפטור על החיוב, שפיר מפריש מעיסת ח"ל לעיסת הארץ. אלא דלענ"ד נראה דלדעת התוס' אפשר לומר כן ליישב דבריהם, אבל מ"מ לדעת הר"ם המחוור יותר לומר דס"ל להר"ם דכיון דמקרא דכל מעשר הארץ ילפי' לה, כיון דקי"ל דלא דרשינן טעמיה דקרא, ע"כ הא נמי אמרינן דגזירת הכתוב הוא, ולאו משום טעמא דמן הפטור על החיוב הוא, דאפילו מפירות ח"ל החייבים מה"ת בענין דין חלה אין מפרישין מזה על זה, ומש"ה כתב הרמב"ם דאפי' מסוריא על פירות הארץ אין תרומתו תרומה כלל ועיקר, דלא עדיף מענין חלה דחיובו מה"ת כאמור דלא כסברת מהריק"ו. ואפשר דאפי' לסברת התוס' אילו הוה ס"ל דדרשא זאת דכל מעשר הארץ דרשא גמורה היא, פשיטא דאין לומר דטעמא משום דהוה מן הפטור על החיוב כיון דגזירת הכתוב הוא ולא דרשינן טעמיה דקרא, אלא י"ל דס"ל דלאו דרשא גמורה היא אלא אסמכתא בעלמא הוא, דדין דאין תורמין מן הפטור על החיוב אסמכוהו אקרא דכל מעשר הארץ: