מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על חלה · אות ב ס"ק יא
והנה לגירסת הר"ם [פ"ה מה' בכורות ה"ט] דגריס לאכלה אמר רחמנא ולא לסחורה, הקשה הרב ל"מ דא"כ מאי פריך מההיא דהאוכל מעיסת שביעית בלא חלה וכו' מטעם דלאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה, ותירץ דצריך לדחוק ולומר דהכי פריך דכי היכי דדריש הכא רב חסדא לאכלה ולא לסחורה, הכי נמי נידרוש גבי חלה לאכלה ולא לשריפה עכ"ל, ולע"ד זה דוחק גדול דא"כ אמאי לא פריך נמי דאמאי נקט ר"ח מטעם ולא לסחורה גבי בכור ולא נקט טעמא דלא לשריפה דהא אימורים לשריפה קיימי: לכן נראה דהר"ם דגריס ולא לסחורה בכל הסוגיא גריס הכי, וגבי חלה נמי גריס הכי, מיתיבי האוכל מעיסת שביעית וכו' ואמאי לאכלה אמר רחמנא ולא לסחורה, ולא גריס גירסת רש"י דפריך הכי ואמאי כיון דאילו מטמיא בת שריפה היא לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה, וכן בסוף הסוגיא דפריך וליגמר מינה ומשני התם עיקר לאכילה הכא עיקר לסחורה, וה"פ דכבר כתבנו דכתב מרן הכ"מ דמ"ש הר"ם גבי בכור הרי משתכר בבכור, היינו לומר שאינו חייב לבערו בזמן הביעור ונותנו לכהן ויש לו טובת הנאה עכ"ל. ונראה פשוט דהכוונה דכיון דס"ל להר"ם דבזמן הביעור אם לא מצא אוכלין שורף באש או משליך לים המלח ומאבדן בכל דבר שמאבד, וכמ"ש הר"ם בפ"ז מהלכות שמיטה ויובל דין ג' יעו"ש, א"כ אם נאמר דיהיה לו קדושת בכור אם עבר ולא הקריבו קודם הביעור אחר הביעור לא יוכל להקריבו וצריך שריפה או לאבדו, וזה אי אפשר דאסור לשרוף ולהפסיד קדשים כשירים שעדיין לא נפסלו, וא"כ ה"ה לענין חלה דשייך טעם זה דהא קי"ל דאסור להפסיד תרומה כדין קדשים, דאפי' להדליק תרומה טהורה אסור כ"א דוקא תרומה טמאה דתרומה טהורה לא ניתנה אלא לאכילה ולשתיה ולסיכה, וכמ"ש הר"ם ריש פרק י"א [ה"א] וריש פי"ב [ה"א] מהלכות תרומות יעו"ש, וע"כ פריך הש"ס דאם לענין בכור מפקעינן קדושת בכור מטעם זה, א"כ בחלה נמי אמאי לא פטרינן ליה מחלה מטעם זה דלאכלה ולא לסחורה, ובהפרשת חלה משתכר בה, דאם עבר ולא אכלה הכהן בשעת הביעור אינו יכול לשרפה ולאבדה אחר הביעור. וגם הטעם השני שייך בה, דנותנה לכהן ויש לו טובת הנאה. ומאי דמשני הש"ס למאי דפריך ולגמר מינה, דמשני התם עיקר לאכילה הכא עיקר לסחורה, לפי גירסת הר"ם צ"ל דה"פ, דהתם גבי חלה עיקר עשיית העיסה כוונתו לאכילה, אלא דרחמנא רמיא עלה חיובא דחלה, והעושה עיסה לא כיון לסחורה כי על כרחך צריך שיפריש, ברם הכא עיקר לסחורה דכיון דקנה בהמה בפירות שביעית ולא שחטה מיד לאוכלה והשאירה לגדל ולדות, ש"מ דכוונתו לסחורה להשתכר בבכור ומש"ה פטורה מן הבכורה:
דלפי גירסא זאת בכל הסוגיא לדעת הר"ם, א"ש מאי דק"ק לגירסת רש"י ודעימיה, דפריך ממתני' דהאוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה וכו' ואמאי כיון דאילו מטמיא בת שריפה היא וכו', דאמאי הוצרך המקשן להקשות מטעם דכיון דאילו מטמיא בת שריפה, תיפוק ליה דמתניתין סתמא קתני האוכל מעיסת שביעית, ומי לא עסקינן נמי דמיירי מתני' בעיסה שעשאה בטומאה ויש בעיסה כשיעור חלה, דאף דלכתחלה איפליגו רבנן ור"ע בפ"ב דחלה [מ"ג] דלרבנן יעשנה קבין ואל יעשנה בטומאה, ולר"ע יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבין, מ"מ אם עבר ועשאה בטומאה לכ"ע נתחייבה בחלה ודין טבל יש לה, והאוכל ממנה בלא הרמת חלה חייב מיתה כדין טבל, וכיון דקתני מתני' דעיסת שביעית היא כשאר עיסה דשאר שנים לענין חלה, א"כ מוכרח הוא דה"ה בעיסה הנעשית בטומאה כל שלא הורמה חלתה דין טבל יש לה, וא"כ עדיפא מינה הוי להקשות, דהתינח בעיסה טהורה אבל בעיסה טמאה דהחלה ודאי בת שריפה היא לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה. דבכה"ג קשיא טפי ממאי שהקשה המקשן מעיסה טהורה מטעם דאילו מיטמיא בת שריפה היא, דכה"ג יש לדחות דשאני בכור דעיקרו לשריפה משא"כ בחלה דעיקרה לאכילה דאינה בשריפה אא"כ נטמאה, כדמשני הש"ס למאי דפריך וליגמר מינה דהתם עיקר לאכילה וכו'. ועוד קשה במאי דמשני הש"ס שאני התם דכתיב לדורותיכם, דאמאי לא משני כדמשני בתר כן, דשאני גבי חלה דעיקרה לאכילה ברם הכא גבי בכור עיקרו לשריפה, ולמה הוצרך הש"ס מטעם קרא דלדורותיכם. ואם נאמר דניחא ליה להש"ס לשנויי מטעם דלדורותיכם כתיב כי היכי דלא תיקשי לן מעיסה טמאה דעיקרה לשריפה, דאף דהמקשן לא הקשה אלא מעיסה טהורה מ"מ התרצן תירץ תירוץ כולל אפי' לעיסה טמאה, א"כ מאי דמשני למאי דפריך וליגמר מינה מטעם זה דהתם עיקר לאכילה הכא עיקר לשריפה, כיון דמקרא דלדורותיכם ילפינן דאפי' עיסה דעיקרה טמאה חייבת בחלה ובעיסה טמאה הרי עיקר לשריפה היא כבכור: ועוד קשה דאמרי' בספרי בפ' שלח לך [טו, כא] וז"ל, לדורותיכם להביא את עיסת שביעית שהיא חייבת בחלה, שהיה בדין ומה שאר פירות שחייבין במעשר פטורין מן החלה, עיסת שביעית שפטורה מן המעשר אינו דין שפטורה מן החלה, והרי לקט ושכחה ופאה יוכיחו שפטורים מן המעשר וחייבים בחלה, והן יוכיחו לעיסת שביעית שאע"פ שפטורה מן המעשר שתהיה חייבת בחלה, לא אם אמרת בלקט שכחה ופאה שמינם חייבת במעשרות לפיכך חייבין בחלה, תאמר בעיסת שביעית שמינן פטורין מן המעשרות לפיכך תהיה פטורה מן החלה, ת"ל לדורותיכם להביא את עיסת שביעית שתהיה חייבת בחלה עכ"ל. ולפי מאי דמשני הש"ס הכא דשאני התם דכתיב לדורותיכם, אכתי קשה לרב חסדא מברייתא זאת דספרי, דמשמע דמאי דאיצטריך קרא הוא כי היכי דלא נילף מק"ו דשאר פירות חוץ מה' המינין דחייבין במעשר ופטורין מחלה, וק"ו לעיסת שביעית שפטורה ממעשר דודאי פטורה מחלה, ולפי סברת ר"ח אפי' בלאו האי ק"ו איצטריך קרא לחייב בחלה, כי היכי דלא נימא דלאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה דכיון דאילו מיטמיא בת שריפה היא:
ואולם אם כנים אנחנו במ"ש דגירסת הר"ם בכל הסוגיא הוא לאכלה אמר רחמנא ולא לסחורה א"ש הכל, ומאי דאמרו בספרי דאי לאו ק"ו דשאר פירות לא היינו צריכין לקרא דלדורותיכם, י"ל דאין הכי נמי דלענין עיסה טהורה דאיכא למיפטר מטעם לאכלה ולא לסחורה בלאו ק"ו דשאר פירות איצטריך קרא, אבל לענין עיסה טמאה דלא שייך טעם זה, דהא מעיקרא חלה טמאה לשריפה קאי, ואינו משתכר שלא לבערה בשעת הביעור, על זה הוא דקאמר הספרי דאפי' לענין עיסה טמאה אצטריך קרא לחייבה בחלה, כי היכי דלא נילף לפטור מק"ו דשאר פירות דפטורין מחלה: והנה ראיתי לרש"י ז"ל [בכורות יב, ב] שכתב בד"ה לדורותיכם וז"ל, לדורותיכם כתיב בחלה משמע אפי' בשביעית וכתיב מראשית עריסותיכם וגו' עכ"ל, ולכאורה אינו מובן למה הביא רש"י קרא דמראשית עריסותיכם נמי, כיון דאינו ענין לדרשה זאת, וכבר הקשה כן הרב תוי"ט גבי מתני' דפ"ט דשביעית [מ"ט]. ולענ"ד נראה דרש"י בא לרמוז מאי דאמרינן בספרי למעלה מלשון הספרי הנזכר וז"ל, מראשית להביא לקט שכחה ופאה שחייבים בחלה, שהיה בדין ומה שאר הפירות שחייבים במעשר פטורין מן החלה לקט שכחה ופאה שפטורין מן המעשר אינו דין שיהיו פטורין מן החלה, ת"ל מראשית עריסותיכם להביא לקט שכחה ופאה שחייבים בחלה ע"כ. וזה הוא שרמז רש"י בהביאו קרא דמראשית עריסותיכם, לומר דלא תקשי לך דאיך מרבינן עיסת שביעית מקרא דלדורותיכם מאחר דפירות שביעית פטורין מן המעשר, ושייך לומר דגם מחלה פטורין, מק"ו דשאר פירות שאינן מה' המינין, דהא לא קשה מידי דהא כתיב מראשית עריסותיכם, לרבות דאפילו לקט ושכחה ופאה דפטורין ממעשר חייבין בחלה, וא"כ ה"ה עיסת שביעית: