מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על חלה · אות ב ס"ק ה
והנה מאי דאמרינן בירושלמי בשמעתין [חלה פ"א ה"ג] עוד, א"ל אף אנא סבר כן, הוי מעשר שני הואיל וכל עמא מודי שהוא כנכסיו חייב וכו', נראה דעיקר הגירסא הוא כגירסת מהרש"ס שהביא הרב שדה יהושע משמיה דגריס מעשר עני הואיל וכל עמא מודי וכו', דגירסת מהר"ר אליהו [פולדא] דגריס הוי מעשר שני ופירושו הוא דחוק מאד, אבל גירסת מעשר עני היא מרווחת, ואיצטריך לאשמועינן דבמעשר עני שהקדימו בשבולין דלכו"ע ממון הדיוט חייב בתרומה, כדי לאשמועינן דלא נימא דכל המעשרות ילפינן ממעשר ראשון דבהקדימו בשבולין פטור מתרומה גדולה, דהא ליתא דשאני מעשר ראשון דגלי קרא, ולא ילפינן שאר מעשרות מניה, ולהחזיק הדבר דהשיב לו אף אנא סבר כן דבמעשר שני למ"ד כנכסיו חייב בתרומה גדולה, הוסיף עוד לומר דלפי זה במעשר עני לכו"ע חייב:
ומאי דאמרינן עוד, הוו פליגי הוא, מ"ד חייב אפילו תרומה שבו חייבת וכו', ה"פ דלמ"ד חייב בתרומה אם הקדימו למעשר שני בשבלין דס"ל ממון הדיוט, אם כן לענין חלה אם עשה עיסה ממנו קודם הפרשת תרומה אפילו חלק התרומה שבו חייבת בחלה, דאף דתרומה בעלמא פטורה מחלה כאן חייבת, כדאמרינן לקמן בפירקין בירושלמי [ה"ג] גבי מתני' דאלו פטורין מן החלה וחייבין במעשרות, דהעושה עיסה מן הטבל חלה חייבת בתרומה, ותרומה חייבת בחלה, ומייתי לה מקראי התם, דכיון דבעודה בטבלה עשאה עיסה וחל עליה חיוב חלה גם חלק התרומה חייבת בחלה, וה"ה הכא, דלמ"ד דחייב בתרומה אפילו התרומה שבו חייבת, ומ"ד פטור מתרומה דממון גבוה הוא, א"כ אף דחולין שבו דהיינו מה שאינו חלק התרומה פטור מחלה:
ומאי דאמרינן עוד בשמעתין, מ"ד חייב עשאו תרומת מעשר על מקום אחר מה את עביד ליה כגדיש שנדמע או כעיסה שנדמע וכו', דברים אלו לכאורה משוללי הבנה הם וצריכין ביאור, והן קדם כדי לבא אל הביאור נקדים מאי דאמרינן בירושלמי בפ"ב דבכורים [ה"ג], עלה דמתני' יש בתרומה ומעשר משא"כ בבכורים, שהתרומה והמעשר אוסרים את הגורן, ופריך ניחא התרומה אוסרת את הגורן, המעשר אוסרת את הגורן, ומשני תפתר שהקדימו בשבולין, דאמר ר"א בשם רשב"ל מעשר ראשון שהקדימו בשבולין פטור מתרומה גדולה ע"כ. והר"ש הביא דברי הירושלמי שם וכתב וז"ל, משמע שרוצה לפרש אוסרין את הגורן, דאע"פ דלא נתמרחה קובעין אותה לאוסרה באכילת עראי, כההיא דתנן בפ"ב דמעשרות [מ"ד] ומייתי לה בפ' המביא כדי יין [ביצה לה, ב] פירות שתרמן עד שלא נגמרה מלאכתן ר"א אוסר לאכול עראי, ורבנן מודו דתורם מן הכלכלה, ולהכי קשיא ליה במעשר היכי משכחת לה דאסר שהתרומה לעולם קודמת, ומשני בשהקדימו בשבולין, ולא מייתי דרבי אבהו אלא לאשמועינן שחל שם מעשר כשהקדימו בשבולין, ואע"ג דרבי אבהו איירי במעשר ראשון ומתני' במעשר שני, לא שנא, כדאי' בירושלמי בפ"ק דחלה דאמר רבי יוחנן מעשר שני שהקדימו בשבולין פטור מן המעשרות, ומיהו בסיפא דמתניתין דקתני גבי תרומת מעשר שאוסרת את הגורן כתרומה לא יתכן לפרש בכה"ג שהקדימה, דאי אפשר להפריש תרומת מעשר עד שיקרא שם למעשר, ונמצא שכבר נאסר הגורן, אלא דטובלה לאסור באכילה עד שיפרישנה כתרומה גדולה משא"כ בבכורים, ובכה"ג היה יכול לפרש כאן עכ"ל:
ולענ"ד ק"ק דהא לפי מה שאמרו בירושלמי בשמעתין דפ"ק דחלה [ה"ג], דהא דמעשר ראשון שהקדימו בשבולין פטור מן התרומה, היינו דוקא בתורם תרומת מעשר ממנו, אבל אם תרם תרומת מעשר ממקום אחר עליו חייב בתרומה כנזכר לעיל, יתכן לפרש בסיפא דמתני' דקתני דתרומת מעשר אוסרת את הגורן, דמיירי נמי בהקדימו בשבולין, ומאי דקאמר דתרומת מעשר אוסרת את הגורן לאו על הגורן קאמר, אלא על גורן דמעשר ראשון שלקח הבן לוי בשבולין, דאם קודם מירוח תרם הבן לוי תרומת מעשר ממקום אחר על מעשר זה עודנו שבולין, דבכה"ג שתרם ממקום אחר נתחייב המע"ר זה בתרומה ובשאר מעשרות, ואף דעדיין לא נתמרח, הפרשת התרומת מעשר שהפריש עליו ממקום אחר הרי קובע אותו לאוסרו באכילת עראי כדין תרומה גדולה, דלרבי אליעזר תרומה קובעת, דמלתא דפשיטא הוא דהא דאמרינן דאם הפריש תרומת מעשר ממקום אחר חייב בתרומה, הוא לומר דאם מרחו יש לו דין טבל גמור עד שיפריש תרומה גדולה ומעשר שני או מעשר עני, וכל שלא הפריש תרומת מעשר המעשר ראשון זה תלוי ועומד, דאם יפריש ממנו שוב לא יהיה טבל מחמת תרומה גדולה ומעשר שני, ואם יפריש תרומת מעשר ממקום אחר הרי בההיא שעתא חל עליו איסור טבל מחמת תרומה גדולה ומעשר שני אם הוא אחר מירוח, ובתורם תרומת מעשר קודם מירוח נמי קובע למעשר ראשון זה בטבל מחמת תרומה גדולה ומעשר שני, דתרומה קובעת, דמה לי מרים תרומה ממנו עצמו ומה לי שתרם ממקום אחר לענין קביעות, דהתרומה קובעת:
דעפי"ז נלע"ד דיש להבין מ"ש בירושלמי בספ"ק דתרומות [ה"ה] וז"ל, חייא בר אדא בשם רשב"ל מעשר ראשון שהקדימו בשבולין אסור לאכול ממנו עראי וכו', מהו שילקו על טבלו דבר תורה רבי אשיאן בשם רבי יונה מתני' אמרה דאין לוקין על טבלו דבר תורה, דתנינן תמן תרומת מעשר שוה לבכורים וכו' ואוסרת את הגורן ויש לה שיעור כתרומה, אית לך אוסרת את הגורן אלא לאחר מירוח, הדא אמרת שאין לוקין על טבלו דבר תורה ע"כ. ואם פירוש סיפא דמתני' הוא כמ"ש הר"ש, אינו מובן כלל מה ראיה ממתני' לומר דמעשר ראשון שהקדימו בשבולין דאסור לאכול ממנו עראי כדין טבל אינו אלא מדרבנן ואין לוקין עליו דבר תורה, כיון דהתם לא מיירי בהקדימו בשבולין:
אמנם לפי האמור א"ש דהכא בירושלמי אזיל לשיטת סוגיא דבכורים דמוקי רישא דמתני' בהקדימו בשבולין ואוסרת את הגורן היינו שאפילו קודם מירוח ומעשר קובע, ולשיטה זאת ה"ה סיפא דתרומת מעשר מתפרש הכי על דרך האמור, דהקדימו למעשר ראשון בשבולין, וקמ"ל מתני' דאם הפריש תרומת מעשר עליו ממקום אחר, הרי נטבל כל המעשר ראשון זה מפני התרומה גדולה שבו ומעשר שני שבו, וזהו שאמר אוסר את הגורן דמשעה שתרם תרומת מעשר ממקום אחר, אסור לאכול מהמעשר ראשון אכילת עראי, דמשמע דדוקא משום דתרם תרומת מעשר נקבע לאסור, אבל קודם הפרשת תרומת מעשר לא היה למעשר ראשון זה דין טבל מפני תרומת מעשר שבו, כיון דאכתי לא חל עליו חיוב תרומת מעשר עד אחר מירוח, וזה הוא אומרו אית לך אוסרת את הגורן אלא לאחר מירוח, אבל קודם מירוח אינו אוסרת, ואם איתא דהא דמעשר ראשון שהקדימו בשבולין אסור לאכול ממנו עראי דשמו טובלו הוא מן התורה, אם כן איך קאמר דאחר שהפריש תרומת מעשר דוקא נאסר גורן זה באכילת עראי, הא קודם הפרשת תרומת מעשר נמי כבר היה אסור גורן זה באכילת עראי דכבר היה טבול לתרומת מעשר דשם מעשר טובלו. אלא ע"כ צ"ל דאיסור דאכילת עראי אינו אלא איסורא דרבנן, ואין הכי נמי דמדרבנן אפילו קודם הפרשת תרומת מעשר אסור לאכול עראי, ומאי דקתני דע"י הפרשת תרומת מעשר אוסר את הגורן, היינו שאוסרת את הגורן מן התורה משא"כ קודם הפרשת תרומת מעשר:
ולענ"ד מהירושלמי הזה דספ"ק דתרומות יש ראיה דהעיקר כגירסת (כסברת) הר"ש בדברי הירושלמי דפ"ב דבכורים, דגרסינן תפתר דהקדימו בשבולין, דבהכי סיפא נמי דתרומת מעשר מיירי בהכי, ולא כגירסת מהרש"ס שהביא הרב שדה יהושע שם בפ"ב דבכורים, דלא גריס תפתר שהקדימו בשבולין, אלא שהקדימו סתם, והיינו שהקדימו בכרי אחר מירוח, ונ"מ לגומר פירותיו להוליכן לבית דמותר לאכול מהן עראי אפילו אחר שנגמרה מלאכתן עד שיקבעו למעשר, ואחד מו' דברים קובעת ואחד מהן הפרשת תרומה וכמ"ש הר"ם ברפ"ג דמעשר [ה"ג] יעו"ש, וע"ז הוא דקתני מתני' דאם הקדים המעשר המעשר קובע ואוסר הגורן אף שלא הכניסן בבית, ולפי זה גם סיפא דתרומת מעשר אוסרת הגורן הוא על אופן זה, שאחר מירוח הקדים מעשר ראשון וזה המעשר ראשון חייב בתרומה גדולה ובתרומת מעשר ובמע"ש, אבל כל זמן שלא ראה פני הבית לא נקבע, אבל אם תרם ממנו תרומת מעשר אוסר את הגורן, דהיינו הגורן של מעשר ראשון שהקדים, דקודם שיכנס לבית אסור לאכול ממנו עראי דתרומת מעשר קובע למעשר, זה נראה שהוא פי' גירסת הרב, אע"פ שהשדה יהושע כתב דבריו בקיצור, וא"כ הוא מה מייתי הכא בספ"ק דתרומות מתני' לענין הקדימו בשבולין דאיסור אכילת עראי הוא מדרבנן, ומהרש"ס עצמו בביאורו למסכת תרומות אשר בידי כתב ע"ד הירושלמי הנזכר וז"ל, ואוסרת את הגורן ע"כ בהקדימו מיירי, וגורן דתנן היינו שעשה הלוי בשבולין שנתנו לו למעשר, דאי בגורן דבעל הבית הא תרומה גדולה קדמה ואוסרת את הגורן היא, אלא ע"כ בגורן דלוי קאי, ואפ"ה לא אסרי משום טבל שילקו עליו עד שיפריש תרומת מעשר, אלא לאחר מירוח הוא דהוי גורן לטבול עכ"ל: ומהירושלמי הזה דספ"ק דתרומות דמסיק דמעשר ראשון שהקדימו בשבולין דאין לוקין על טבלו דבר תורה, נראה דעפ"י הירושלמי הזה כתב הר"ם בפ"ג מהלכות מעשר דין י"ט וז"ל, מעשר ראשון שהקדימו בשבולין אסור לאכול ממנו עראי קודם שיפריש תרומתו, ואם אכל מכין אותו מכת מרדות, והרב משנה למלך שם כתב שהר"ם לטעמיה אזיל, שכתב ברפ"ד [ה"ב] שאין לוקין מן התורה על אכילת טבל עד שיקבע בכניסתו לבית יעו"ש, ולפי טעם זה יוצא דאם הכניס לבית מעשר ראשון שהקדימו בשבולין בעודן שבולין, הרי נקבעו מן התורה, ואם נאמר דדברי הר"ם הם מהירושלמי הנזכר, אפשר דאפילו הכניסם בבית בעודן שבולין אין ראיית הבית קובע מן התורה, כדין שאר דברים שאם הכניסם לבית קודם גמר מלאכתן דאוכל מהם עראי דאפי' ראית פני הבית אינה קובעת כי אם אחר גמר מלאכה, כמ"ש הר"ם בפ"ג מהלכות מעשר דין ד' ודין ו' יעו"ש, וא"כ כיון דעיקר דין מעשר ראשון בשבולין דאמרינן שמו טובלו אין לוקין עליו מן התורה מטעם דעדיין לא נגמרה מלאכתן, א"כ הוא הדין אם נכנס לבית אינו קובע ללקות מן התורה:
ודין זה דמעשר ראשון שהקדימו בשבולין דשמו טובלו הובא בפרק קמא דביצה (דף י"ג ע"א), וכתב רש"י וזה לשונו, שמו טובלו שם מעשר שנקרא עליו טובלו ואוסרו באכילת עראי ובמיתה כדין טבל עד שירים תרומת מעשר שבו עכ"ל, הרי דרש"י חולק על סברת הר"ם, ובאמת דדברי הירושלמי דספ"ק דתרומות הנזכר הוי תיובתיה, דכיון דבש"ס דילן אין גילוי בדבר אם הא דאמר שמו טובלו ר"ל טבל גמור מן התורה או אינו אלא מדרבנן, ובירושלמי פירשו דאין לוקין עליו מן התורה, לא משוינן פלוגתא בין הירושלמי לש"ס דילן, דאף דבש"ס דילן נקט לשון זה דטובלו דמשמע טבל גמור, מדלא נקט לשון הירושלמי דאסור לאכול עראי, מ"מ אין זה כ"כ הכרח לדחות מה שמפורש בהיפך דירושלמי. באופן דנמצינו למידין מהירושלמי דספ"ק דתרומות דהעיקר כגירסת הר"ש בההיא דפ"ב דבכורים דגרסינן, תפתר במעשר שהקדימו בשבולין כאמור:
ואולם יל"ע בגירסא זאת ובפירוש הר"ש בה, דהא אמרינן בתוספתא ברפ"ב דמעשרות [ה"ג] וז"ל, התורם גרוגרות ועתיד לדורסן, תמרים ועתיד לדושן, רבי אליעזר אומר לא יאכל מהם עראי, וחכמים אומרים אוכל מהם עראי, מודה ר"א לחכמים בתורם שבולין ועתיד לעשותן גורן, ענבים ועתיד לעשותן יין שיאכל מהם עראי עכ"ל, הרי בפירוש דאפילו ר"א מודה בתורם שבולין ועתיד לעשותן גורן דמותר לאכול מהן עראי. וכן מפורש בירושלמי בפ"ב דמעשרות [ה"ג] גבי מתניתין דפירות שתרמן עד שלא נגמרה מלאכתן, דקא מבעיא לן התם מעשר ראשון מהו שיטבול, מה אנן קיימין אם בכרי שנתמרח דברי הכל אסור, אם במעשר ראשון שהקדימו בשבולין דברי הכל מותר, אלא כי אנן קיימין בתמרים והוא עתיד לדושן וכו' ע"כ, דפשיטא דמאי דאמרינן דאי במעשר ראשון שהקדימו בשבולין ד"ה מותר, הוא עפ"י התוספתא הנזכר, דאמרינן דשבולין ועתיד לעשותן גורן אפילו רבי אליעזר מודה, וכן לעיל מזה אמרינן בירושלמי על עיקר פלוגתא דרבנן ור"א וז"ל, מה אנן קיימין אם בכלכלה של תאנים ד"ה אסור, ואם בזיתים על השמן וענבים על היין דברי הכל מותר, אלא כי אנן קיימין בתמרים והוא עתיד לדושן, ובגרוגרות והוא עתיד לדורסן, ר"א אומר תרומה טובלת בפירות שלא נגמרה מלאכתן, וחכמים אומרים אין תרומה טובלת בפירות שלא נגמרה מלאכתן, הרי בפירוש דסברת ר"א אינו אלא בתמרים ועתיד לדושן וגרוגרות לדורסן:
וראיתי למהר"ר אליהו [פולדא] ז"ל בביאורו שם שכתב בד"ה ואם במעשר ראשון שהקדימו בשבולין ד"ה מותר, שהרי בהפרשה זאת אפילו על תרומת מעשר שבו לא נטבל מן התורה, וכדאיתא סוף פרק ט' דשביעית משום דכתיב דגנך, ואע"ג דאסור לאכול עראי וכדאיתא שם ובפ"ק דביצה דשמו טובלו לתרומת מעשר אין זה אלא מדרבנן משום קנסא עכ"ל. ולא ידעתי למה הוצרך לבקש טעם בסברת הירושלמי דקאמר דברי הכל מותר, דהא הדין מפורש בתוספתא דמודה ר"א בשבולין. ולע"ד דאם אין הדין מפורש בתוספתא, טעם זה שכתב אינו מספיק, דדוקא המעשר עצמו לא נטבל לתרו"מ מן התורה כיון שגוף המעשר לא נגמר מלאכתו ולא עשה שום מעשה בו המורה על הטבל, דאה"נ דאם היה תורם ממנו תרומת מעשר היה נטבל למעשר שני או למעשר עני, כדין התורם תרומה גדולה מהפירות קודם גמר מלאכתן דנטבלין, אבל עכשיו שלא הפריש ממנו שום דבר מהחיובים השייכים בו לא נטבל, אבל במפריש מעשר ראשון מהגורן בעודן שבולין כיון דכבר עשה מעשה והפריש אחד מהחיובים דשייכי בכללות הפירות, אפשר דהוי כתורם פירותיו עד שלא נגמרו מלאכתן דאפילו לא תרם כי אם תרומה גדולה נטבלו לשאר מעשרות, וה"ה במפריש מעשר ראשון לבד וחל עליו שם מעשר. ואפשר דלא אמרינן דכמו שנטבלו כללות הפירות בהפרשת מעשר ראשון מהם כן חל שם טבל על גוף המעשר, כיון דחלות שם טבל על הפירות הוא אחר הפרשת המעשר ראשון, ועל גוף הפירות חל שם טבל שהתחיל להפריש מהם אחד מהחיובים, ועל מעשר ראשון שלא הופרש ממנו כלום לא חל שם טבל:
גם מה שכתב כדאיתא בסוף פ"ט דשביעית, כשאני לעצמי בקשתי שם ולא מצאתי רמז מזה, ואולי דט"ס הוא וצ"ל בספ"ק דתרומות, והוא לשון הירושלמי הנזכר. אף דמדברי הרב שם משמע דס"ל דמאי דפשיט שם הירושלמי ממתניתין דבכורים הוא כמ"ש הרב וז"ל, דאע"ג שנתרבה לאיסור ולמיתה אין לוקין עליו עד אחר שנעשה גורן, דנראה מזה דס"ל דנתרבה מקרא איסור ומיתה אלא דמלקות ליכא, וא"כ נראה דנטבל מן התורה, מ"מ הכא לא ניחא ליה לומר הכי, והעיקר מ"ש כאן דזה פשוט לכל הישר הולך, דמהירושלמי הנזכר מוכח דהא דמעשר ראשון שמו טובלו אינו אלא מדרבנן, ואין צורך להאריך כמבואר למעיין היטב:
ומ"ש עוד, ובפ"ק דביצה דשמו טובלו אין זה אלא מדרבנן משום קנסא, לא ידעתי מנ"ל דמשום קנסא הוא, דלא נאמר טעם זה דמשום קנסא בפ"ק דביצה [יג, א], אלא למאי דפריך הש"ס למאי דמוקי בטבל טבול לתרו"מ, כותש למה לי, לימא ליה כי היכי דיהבו לי יהיבנא לך, ומשני אמר רבא קנסא, אבל לענין לאסור אכילת עראי לא הוזכר טעם קנס:
איך שיהיה מפורש יוצא מהתוספתא ומהירושלמי הנזכר דמודה ר"א בתורם שבולין ועתיד לעשותן גורן שיאכל מהן עראי, וא"כ איך מוקי לה הכא בירושלמי דתפתר במעשר שני שהקדימו בשבולין דאוסר את הגורן לסברת ר"א, הא הכא בשבולין אפילו ר"א מודה. ועוד דאפילו נאמר דסברת ר"א הוא אפילו בשבולין היינו דוקא בתורם ת"ג, אבל במפריש מעשר ראשון הא בעיא דלא איפשיטא הוא בירושלמי שם בפ"ב דמעשרות, אי מעשר ראשון טובל לר"א יעו"ש, ואם כן אם במעשר ראשון מיבעיא לן כ"ש במעשר שני דאיכא למימר דאינו טובל:
ולע"ד דיש להביא ראיה מהש"ס דילן דמעשר ראשון אינו טובל, מההיא דאמרינן בפ"ק דביצה (דף י"ג ע"א) דלמאי דמוקי התם מתניתין דחבילי תלתן של טבל בטבל טבול של תרו"מ, פריך כותש למה לי, ופריך עוד [שם ע"ב] מחשב הא מדידה בעי, ומשני הא מני אבא אלעזר בן גימל הוא וכו' ע"כ, ואם איתא דמעשר ראשון טובל לר"א בתרומה אפילו קודם גמר מלאכה, למאי דמוקי לה דמיירי במעשר ראשון שהקדימו בשבולין, אמאי דחיק לאוקמא בטבל טבול לת"מ וקאי לבן לוי, הא שפיר י"ל דגבי ישראל קרי ליה התנא טבל, דכיון דהפריש מעשר ראשון בשבולין הפרשת מעשר ראשון טובל כל שאר הפירות וחל עליהם שם טבל. דבהכי א"ש מאי דתני כותש, דאי בן לוי, כותש למה לי, וכן א"ש מאי דתני מחשב ולא תני מודד, דגבי תרומה שייך לשון מחשב דאינו צריך מדידה. ואין לומר דלא ניחא לש"ס לאוקמה מתניתין דחבילי תלתן כר"א דלא קי"ל כוותיה, דהא בלאו הכי מוקי מתני' כאבא אלעזר בן גימל, דס"ל דתר"מ ניטלת נמי במחשבה, אע"ג דלא קי"ל כוותיה, וא"כ אמאי לא ניחא להו לאוקמא כר' אליעזר דתרומה ומעשר ראשון טובל, ומדלא אוקמא בהכי ש"מ דס"ל להש"ס דמעשר ראשון אינו טובל אפילו לר"א: