אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על חלה › אות ב ס"ק ד

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על חלה · אות ב ס"ק ד

אות ב ס"ק ג

והנה ראיתי להר"ש ולרע"ב בפ' ראשון דתרומות משנה ה' עלה דתנן אין תורמין וכו' ולא ממעשר ראשון שניטלה תרומתו ולא ממעשר שני והקדש שנפדו וז"ל, ולא ממעשר ראשון וכו' אין תורמין ממנו תרומה גדולה על כרי של טבל, ואיצטריך לאשמועינן היכא שהקדימו בשבולין דאמרינן בפ' כ"ש [לה, ב] דפטור מת"ג וכו'. ולא במע"ש, היכא דלא נפדו לא איצטריך דמתני' ר"מ היא דאמר מעשר שני ממון גבוה, אבל נפדו ס"ד דעושה אותם תרומה גדולה, וכי תימא הא נמי פשיטא דחולין גמורין הם, איצטריך היכא דהקדימו בשבולין דפטורה מתרומה גדולה כדפרשינן גבי מעשר ראשון עכ"ל:

ויל"ע דלפי מ"ש דהר"ש ס"ל במתני' דאפילו לר"י בגבולין ממון גבוה הוא, למה איצטריך לומר הכא דהיכא דלא נפדו ל"א דמתני' ר"מ היא, הא כיון דקתני נפדו בגבולין מיירי דלא שייך פדיון אלא בגבולין, ואפילו לר"י ממון גבוה הוא, ולא איצטריך לאשמועינן בלא נפדו:

עוד יש לעמוד בדבריהם במ"ש דבנפדו נמי איצטריך היכא דהקדימו בשבולין דפטורה מתרומה גדולה כדפרשינן גבי מעשר ראשון, דמדלא פירשו דבריהם לומר דהא דמעשר שני שנפדה דפטור מתרומה גדולה, מיירי דוקא בשמרחו בהיותו מעשר שני קודם פדיון דפטור, דומיא דהקדש דמירוח ההקדש פוטר, דמעשר שני ממון גבוה הוא, אבל אם מירחו אחר פדיון חייב בתרומה כדין הקדש דאם מירחו אחר פדיון חייב, ש"מ דס"ל דמעשר שני שהקדימו בשבולין בכל גוונא פטור מתרומה אפילו מירחו אחר פדיון, דטעם הפיטור לאו משום דהוי כהקדש, אלא מטעם דפרשינן במעשר ראשון שהקדימו בשבולין שפטור מת"ג מקרא דמעשר מן המעשר ולא תרומה ומעשר מן המעשר, דאע"ג דקרא גבי מעשר ראשון כתיב ילפינן מעשר שני ממעשר ראשון. וכן נראה מדברי התוי"ט שם שהבין כן בדבריהם שכתב וז"ל, ולא ממעשר שני וכו' פי' הרב רבינו עובדיה שהקדימו בשבולין וכן כתב הר"ש, ותימה לי מנין, דהא במעשר ראשון קראי דרשינן ברפ"ז דברכות, ואולי מסברא מפני ששם מעשר אחד הוא, והרי אפילו תרומה ילפינן ממעשר עכ"ל:

הן אמת דאינו כ"כ דחוק לומר דילפינן מע"ש ממעשר ראשון, דהא הוקש מעשר ראשון למעשר שני, כדאמרינן בספרי בפ' ראה [יד, כב] עשר תעשר מלמד שאין מעשרין משנה לחברתה, אין לי אלא מעשר שבו דבר הכתוב, מנין לרבות שאר מעשרות ת"ל עשר תעשר ע"כ, הרי דמכפל עשר תעשר דרשינן דבב' מעשרות הכתוב מדבר מעשר שני ומעשר ראשון, וכיון דהוקשו אהדדי לענין דאין מעשרין משנה לחברתה, י"ל דאין היקש למחצה ומע"ש נמי יליף ממעשר ראשון לענין זה:

אבל זה אי אפשר לאומרו כלל, שהרי בפירוש אמרו בשמעתין בירושלמי [חלה פ"א ה"ג] דמעשר שני שהקדימו בשבולין לפטור מתרומה גדולה היינו למ"ד שאינו כנכסיו, אבל למ"ד שהוא כנכסיו חייב בתרומה גדולה, אלמא לא ילפינן מע"ש ממעשר ראשון לענין זה, ודוקא למ"ד ממון גבוה הוא פטור מתרומה אם מירחו קודם פדיון מידי דהוה אהקדש, אבל אם מירחו אחר פדיון או למ"ד ממון הדיוט אפי' מירחו קודם פדיון חייב דלא ילפינן ממעשר ראשון, ומהתימה שהר"ש עצמו כתב במתני' דחלה וז"ל, מפרש בירושלמי מע"ש שהקדימו בשבולין פטור מתרומה גדולה ומן המעשרות, בד"א שמירח ופדה אבל פדה ומירח חייב בכל וה"ה בהקדש עכ"ל:

ועוד נלע"ד דמלבד דמדברי הירושלמי דשמעתין מוכח דלא ילפינן מע"ש ממעשר ראשון כאמור, כן יש ללמוד מהש"ס דילן מההיא דפ' כל שעה [לה, ב] וההיא דפ' שלשה שאכלו [מז, ב] וההיא דפ' מפנין [קכז, ב] וההיא דפ' בכל מערבין [לא, ב] הנז"ל, דפריך הש"ס בכל הני דוכתי במתני' דקתני מע"ש והקדש שנפדו פשיטא, ומשני הב"ע כגון שנתן את הקרן ולא נתן את החומש, וקמ"ל דאין חומש מעכב, דאם איתא דמע"ש שהקדימו בשבולין אפילו מירחו אחר פדיון פטור מן התרומה כדין מעשר ראשון, אמאי לא משני דמעשר שני דמתניתין הוא במעשר שני שהקדימו בשבולין, וקמ"ל דאע"ג דמירחו אחר פדיון לא חל עליו חיוב תרומה גדולה, דומיא דמעשר ראשון שניטלה תרומתו דרישא דמוקמינן לה בהקדימו בשבולין, ואיצטריך תנא לאשמועינן הכי גבי מעשר שני נמי, כי היכי דלא נימא דלא ילפינן מע"ש ממעשר ראשון: דאין לומר דניחא ליה להש"ס לשנויי דמיירי דלא נתן לו את החומש, דבהכי בתירוץ אחד משני מעשר שני והקדש, דהא ליתא, דמאי דמשני גם חלוק מע"ש לאשמועינן דאין חומש מעכב, הדבר קצת קשה, דהא בפרק הזהב (דף נ"ד ע"א) איפליגו ר"א ורבי יהושע, דלר"א החומש אינו מעכב ולר"י מעכב, ופלוגתייהו בין בהקדש ובין במעשר שני, ומפורש התם דפלוגתייהו הוא אי חומש מעכב מדרבנן משום פשיעותא או לא, וקי"ל כר"י וכמו שפסק הר"ם בפ"ז מהלכות ערכין [ה"ג] לענין הקדש, ובפ"ה ממע"ש [הי"ב] יעו"ש, וא"כ הכא איך מוקי כל הני מתני' דסתמא נינהו כר"א דלא קי"ל כוותיה לגבי דר"י, ואע"ג דלר"י נמי חומש אינו מעכב מדאורייתא כי אם מדרבנן, מ"מ כיון דמדרבנן אסרו אותו באכילה לא חשיב דבר הראוי לאכילה, דומיא דטבל דקתני בהני מתני', ופריך הש"ס פשיטא, ומשני לא צריכא בטבל טבול מדרבנן, ה"ד בעציץ שאינו נקוב, אלמא אפי' משום איסור דרבנן לא חשיב ראוי וה"ה בלא נתן את החומש, והנה כי כן הוה עדיף טפי לשנויי דחלוקת מעשר שני מיירי בשנתן לו את החומש, והחידוש הוא דמיירי בשהקדימו בשבולין ומרחו אחר פדיון, ועם כל זה פטור מן התרומה, ובחלוקת ההקדש החידוש הוא דמיירי בלא נתן לו את החומש, וקמ"ל דהחומש אינו מעכב דבהקדש קאי, והאי אוקמתא אתיא ככ"ע ואפי' כר"י, דאמרינן התם בפרק הזהב דאמר רבי יוחנן הכל מודים בשבת בהקדש שחלל, חדא דכתיב וקראת לשבת עונג ועוד הואיל וגזברין תובעין אותו בשוק, משא"כ במעשר שני, וכן פסק הר"ם בפ"ז מהלכות ערכין, דהא בההיא דמפנין וההיא דפרק בכל מערבין הא חזי ליה לאכילה בשבת משום עונג שבת, וכן ההיא דפרק כל שעה לענין מצה כיון דהוא לקיים מצות עשה דמצה לא גרע מעונג שבת, וההיא דפרק שלשה שאכלו הוה מצי לאוקמה דהא דקתני מתני' דבהקדש דנפדה מזמנין מיירי בחבית דמותר לו מפני עונג שבת, ומדדחיק הש"ס לאוקמי כל הני סתמי דמתני' כר"א דלית הלכתא כוותיה, ש"מ דאי אפשר לשנויי חלוקת מע"ש כי אם באופן זה, וע"כ דאתי כסברת ר"א ומוקמינן ב' החלוקות באופן אחד דאין החומש מעכב:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה