מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על חלה · אות ב ס"ק ג
איך שיהיה נראה דמברייתא זאת דת"כ יש קצת סמך כמ"ד דלר"י לעולם ממון הדיוט הוא אפילו בגבולין. וכן יש ללמוד מדברי הירושלמי בפ"ד דמסכת מעשר שני [ה"ב] עלה דמתניתין בעל הבית אומר בסלע וכו', אמר רבי יוחנן הקדש שפדאו יותר על דמיו תפס הכל, מעשר שני שפדאו יותר על דמיו לא תפס הכל, מה בין הקדש מה בין מעשר שני, אמר רבי אמי שכן אדם מצוי להיות מרבה בהקדשות וכו', רבי יונה בעי כמ"ד כנכסיו ברם למ"ד אינו כנכסיו מה בין הקדש מה בין מעשר וכו', ואמרינן עוד אר"י הקדש שפדאו ולא הוסיף חומש הרי זה פדוי, מעשר שני שפדאו ולא הוסיף חומש הרי זה אינו פדוי וכו', רבי יונה בעי כמאן דאמר כנכסיו ברם כמ"ד אינו כנכסיו מה בין הקדש ומה בין מעשר שני וכו' ע"כ. והכא חוץ לירושלים מיירי, דהא הפודה מע"ש קאמר ופדיון לא שייך כי אם בגבולין, ועכ"ז אמרינן דאפילו בגבולין איכא פלוגתא, דאיכא מאן דאמר כנכסיו ואיכא מאן דאמר דאינו כנכסיו, אלמא דלר"י בכל גוונא ממון הדיוט הוא. והדבר קשה למ"ד דר"י מודה בגבולין דממון גבוה הוא, דמאחר דבירושלמי נראה בפירוש איפכא. ע"כ צריך לפרש הא דרב חסדא דס"פ חלק [סנהדרין קיב, ב] דמודה ר"י בגבולין [דפטור] בחלה, דלאו משום דממון גבוה הוא אלא משום דלית ליה היתר אכילה, דכל היכא דאפשר להשוות תלמוד ירושלמי עם תלמוד דידן משוינן, ובפרט כי סברת רב חסדא דפרק חלק דבגבולים מודה ר"י דפטור מחלה, כמו כן אמרו בירושלמי בפרק חמישי דמעשר שני [ה"ב] גבי מתני' כרם רבעי ב"ש אומרים אין לו חומש יעו"ש. ולפי מה שלמדנו מהירושלמי דאפילו בגבולין לר"י ממון הדיוט הוא, ע"כ צ"ל דה"ט דחלה דפטור משום דאינו ראוי לאכילה: ועפי"ז שלמדנו מן הירושלמי בפ"ד דמעשר שני דלר"י אפילו בגבולין ממון הדיוט הוא, הבא נבא להבין מאי דאמרינן בירושלמי עלה דמתני' דחלה [פ"א ה"ג] וז"ל, ר"ז רבי יוסי וכו' מעשר שני שהקדימו בשבולין פטור מתרומה גדולה, רבי יונה כמ"ד אינו כנכסיו ברם כמ"ד כנכסיו הוא חייב, א"ל אף אנא סבר כן, הוי מע"ש הואיל וכל עמא מודו שהוא כנכסיו חייב. הוי פליגא הוא, מ"ד חייב אפי' תרומה שבו חייבת מ"ד פטור אפי' חולין שבו פטורין, עשאו תרומת מעשר על מקום אחר מה את עביד כגדיש שנדמע או כעיסה שנדמעה וכו' ע"כ. וכתב הר"ש במתני' וז"ל, מפרש בירושלמי מע"ש שהקדימו בשבולין פטור מתרומה גדולה ומן המעשרות, במה דברים אמורים שמירח ופדה אבל פדה ומירח חייב בכל, וה"ה לענין הקדש עכ"ל: נראה מדבריו דס"ל דמאי דאמרי' בירושלמי מע"ש שהקדימו בשבולין פטור מן התרומה, הוא לפרש מתני' דקתני אלו חייבים בחלה ופטורין מן המעשרות, וקתני בכלל מעשר שני והקדש שנפדו, דעכצ"ל דמיירי במעשר שני שהקדימו בשבולין, דאי מיירי במעשר שני שהפרישו כסדרו שהפריש תרומה גדולה בתחלה ואח"כ מעשר ראשון ואחריו מעשר שני, איך שייך לומר דהמעשר שני זה פטור מן המעשרות, דמשמע דפטור מטעם פיטור דהקדש דמע"ש ממון גבוה הוא, תיפוק ליה דמע"ש זה אין בו חלק תרומה ומעשר ראשון שכבר הפרישם בתחלה, אלא עכצ"ל דמיירי שהקדימו בשבולין דעדיין חלק תרומה ומעשר ראשון בתוכו, ופטור מצד דממון גבוה הוא וחשיב כאילו הקדיש קודם מירוח ומירחו ההקדש דפטור כיון דהקדימו בשבולין, וא"כ מש"כ הר"ש לעיל מזה ומתניתין דהכא בגבולין ואפילו כר"י, צ"ל דס"ל כמ"ד דאפילו לר"י בגבולין ממון גבוה הוא, ומתני' ע"כ בגבולין הוא, דהא קתני מע"ש והקדש שנפדו, ופדיון לא שייך אלא בגבולין, אתיא אפילו כר"י:
אלא דקשה על זה דאי כוונת הירושלמי הוא לומר דמתני' מיירי בהקדימו בשבולין מהטעם האמור, אם כן כיון דאמרו בירושלמי דהא דפטור הוא למ"ד שאינו כנכסיו אבל למ"ד שהוא כנכסיו חייב, עכצ"ל דהירושלמי ס"ל דלר"י אפילו בגבולין ממון הדיוט הוא, דהא מתני' ע"כ בגבולין הוא, והרי מהירושלמי הזה מוכח כדמוכח מהירושלמי דמעשר שני שכתבנו, וצ"ל דהר"ש מה שכתב דמתניתין אתיא אפילו כר"י, הוא עפ"י הש"ס דילן בפרק חלק, דסבירא ליה דפשט דברי רב חסדא הוא דלר"י ממון גבוה הוא בגבולין, ויל"ע דמאחר דבירושלמי נראה דאינו כן ודברי רב חסדא אפשר לפרשם דמטעם דלית ביה היתר אכילה הוא, מי הכריחו להשוות מחלוקת בין הירושלמי וש"ס דילן: