מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על חלה · אות ב ס"ק ב
והנה ראיתי בת"כ בפרשת בהר [כה, לז] בפסקא ו' וז"ל, את כספך ולא כסף אחרים, או כספך ולא כסף מעשר, כשהוא אומר [נשך] כסף לרבות כסף מעשר ע"כ. וצריך להבין דכלל בידינו דסתם ספרא רבי יהודה היא, ואם כן לרבי יהודה הא סבירא ליה דמעשר שני ממון הדיוט הוא, ושפיר קרינן ביה כספך, ואיך הוה ס"ד למעט כסף מעשר מכספך דאיצטריך קרא דנשך כסף לרבות. וע"כ צ"ל דמיירי בכסף מעשר בגבולין, דהוה ס"ד למעט מקרא דכספך בין למ"ד דאפילו בגבולין ממון הדיוט הוא, ועם כל זה מודה ר"י בחלה דלא קרינן ביה עריסותיכם כיון דאינו ראוי לאכילה, וה"ה לענין רבית דבגבולין לא קרינן ביה כספך כיון דאין בו היתר אכילה והנאה בגבולין, ולמ"ד דממון גבוה הוא פשוט יותר דאי לאו קרא דמרבה ליה הו"א דמעשר לא קרינן ביה כספך. ובאמת הברייתא זאת היא ראיה לסברת רב חסדא בפרק חלק [קיב, ב], וק"ק איך לא הזכירו ברייתא זאת דמוכח בהדיא דמודה ר"י בגבולין:
ואולם נראה דמברייתא זאת יש להוכיח כמ"ד דלר"י אפילו בגבולין ממון הדיוט הוא, דהא למ"ד ממון גבוה הוא אפילו לר"י בגבולין, לא מצי ליתן לאחר במתנה, וכמו שנראה מדברי התוספות בקדושין בדבור הנזכר [נג, ב ד"ה איהו], וכמ"ש הרב בחי' קדושין הנזכר לעיל, שכתב דלפי סברא זאת, ואי קשיא לך הא דתנן הפודה מע"ש שלו מוסיף עליו חומש בין משלו ובין שניתן לו במתנה, דאמרינן בשמעתין [נד, ב] דלרבי יהודה היא, אע"ג דפדיון מסתמא בגבולין הוא, דאלמא דלר"י ממון הדיוט הוא אפילו בגבולין מדמצי יהיב ליה במתנה, צ"ל דהתם נמי כגון דיהבה ניהליה דכי מסיק ליה לירושלים ניהוי שלו, ונהי דמצי נותן למהדר ביה כל כמה דלא אסקיה לירושלים, אבל אי לא הדר ביה עד דמטא התם, קפדי מעשר שני ומוסיף חומש עכ"ל. אף דלע"ד יש לגמגם קצת בדבריו, דכיון דלר"י אינו זוכה המקבל עד שיעלה אותו לירושלים, וכל עוד שלא עלה הרי הם פקדון בידו וברשות הבעלים הוא לחזרה, איך מפני שלא חזר בו הנותן קרינן ביה איש ממעשרו, כיון דאכתי אינו שלו ולמה יתחייב בחומש, כיון דהמקבל אם פודה אותו חשיב כפודה מעשר שני של אחרים דאינו צריך חומש. ועוד קשה דכיון דכ"כ דחק עצמו ליישב זה, עדיפא מינה הוה מצי למימר, דמיירי הכא במעות מעשר שני דמתבאר בפ"ג דמעשר שני משנה ד' דאף דאין פודין פירות מע"ש בירושלים, פדיון וחילול מעות מעשר שני מותר בירושלים, וכמ"ש הר"ם בפירוש המשנה שם יעו"ש. דבהכי ניחא לפי שיטת הרב דמודה ר"י בגבולין דממון גבוה הוא, דלא תיקשי להו מההיא דאמרינן במנחות (דף פ"ב ע"א) דמוקי ברייתא דהמתפיס מעות מעשר שני לשלמים כשהוא פודאן מוסיף עליהם ב' חומשים דאתיא כרבי יהודה, כדי שלא תיקשי ממנו לר"א, די"ל דמיירי בירושלים ומעות: באופן דאם ממון גבוה הוא אף לר"י, א"כ במלוה כסף מעשר ברבית אין הלוה זוכה בגוף המעות כדין כל הלואה דזוכה בה הלוה דמלוה להוצאה ניתנה, אלא עד שיעלה אותם לירושלים, וקודם שיעלה אותם אינו יכול להשתמש בהם, כיון דאיסורא דמעשר שני רביע עלייהו, ואכתי לא זכה בהם הלוה, ובכה"ג אפילו שהלוה עבר ונשתמש במעות קודם עלייתן לירושלים שלא כדין, פשיטא דלא מיקרי אופן זה אגר נטר, מידי דהוה למלוה מעות הקדש במזיד ברבית דליכא משום איסור רבית, וכמו שכתבו התוספות בפרק הזהב (דף נ"ז ע"ב) בד"ה כיון דמעל וכו' וז"ל, ולא מ"ל דאוזפיה במזיד דלא נפקא לחולין, דא"כ ליכא אגר נטר כיון דהלוה אסור להשתמש בהם דלא זכה בהם עכ"ל, וא"כ אי שייך דין רבית בכסף מעשר הוא משום דמלוה לו כדי שיעלה אותם לירושלים ושם יזכה בהם וישתמש בהם כשאר הלואה, ובכה"ג דעיקר חלות זכות שם הלואה אינו אלא לאחר שיעלה אותם לירושלים, ומסתמא חשיב כאילו מפרש המלוה שיזכה בהם לאחר שיעלה אותם בירושלים, ובכה"ג לר"י למה צריך קרא לרבות דאיכא איסור רבית, כיון דלר"י ממון הדיוט הוא בתוך ירושלים, ובכה"ג חשיב כמלוה אותם מתחלה בתוך ירושלים, וא"כ למה צריך קרא לרבות כסף מעשר לרבית לר"י, ובשלמא למ"ד דאפילו בגבולין לר"י ממון הדיוט הוא א"ש, דכיון דלר"י אפילו חוץ לירושלים זוכה בהם הלוה אף דאינו יכול להשתמש בהם בגבולין, מ"מ כיון דבגבולין כבר זכה בהם כשאר מלוה זכיה גמורה על דעת להשתמש בהם בירושלים, הו"א דכיון דאסור להשתמש בהם, ובשעה שזוכה בהם בדרך הלואה לא קרינן ביה כספך הראוי לך לאכילתך ולהנאתך, אף דאחר עלייתן לירושלים יכול להשתמש וקרינן ביה כספך, מ"מ בשעת הלואה דאיכא זכיה לא קרינן ביה כספך, והו"א דליכא איסור רבית קמ"ל קרא דנשך כסף דאף בכה"ג איכא איסור רבית, כיון דקרינן ביה כספך אחר שיעלה אותן לירושלים:
ודע דאגב אורחין הוקשה לי בברייתא הזאת דת"כ הנזכר, דאמאי לא ממעט מקרא דכספך כי אם ממון גוים, ואמאי לא ממעט נמי ממון הקדש, דאם הלוה ממון הקדש לא שייך ביה רבית כדמצינו בכמה דוכתין דממעטינן שניהם, כדאמרינן בפ"ק דפסחים [ה, ב] דמקרא דולא יראה לך ממעטינן שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה. ונראה פשוט דלא שייך רבית בהקדש בכסף, דאי אוזפיה גזבר ק' בק"ך מעל הגזבר, וכיון דמעל הגזבר יצאו מעותיו לחולין, והוה להו דהדיוט, כדאמרינן בפרק הזהב (דף נ"ז ע"ב) יעו"ש, דלא אשכח התם רבית בהקדש כי אם באבני בנין המסורות לגזבר כדשמואל דבונין בחול ואח"כ מקדישין יעו"ש. ויל"ע מההיא דאמרינן בפרק כל שעה (דף כ"ז ע"ב) גבי תנור שהסיקו בעצי הקדש דפריך, והלא מעל המסיק וכל היכא דמעל המסיק נפקו להו לחולין, ומשני אמר רב פפא הכא בעצי שלמים עסקינן ואליבא דר"י וכו', שלמים נמי כיון דלאו בר מעילה נינהו לא נפקי לחולין ע"כ, וא"כ גבי רבית נמי משכחת לה בדמים שהפרישן לקנות בהם שלמים, דכיון דהוקדשו הדמים לשם שלמים אין בהם מעילה, ואם הלוה אותם המקדיש או הגזבר לאחר ברבית אפילו אחר הלואה אכתי מעות הקדש נינהו, כיון דלא יצאו המעות לחולין, ומשכחת לה במלוה אותם בשוגג דלא ידעו המלוה והלוה שהם דמי של שלמים, דבכה"ג מסתמא משתמש בהם הלוה כשאר חובות ואיכא אגר נטר: