מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על חלה · אות ב ס"ק א
והנה גבי מתניתין [חלה פ"א מ"ג] דקתני דמעשר שני והקדש שנפדו דחייבים בחלה, כתב הר"ש וז"ל, בעיסה של מעשר שני בירושלים פלוגתא דר"מ ור"י בפ' כ"ש [לז, ב] , דלר"מ פטורים משום דממון גבוה הוא וכתיב עריסותיכם ולרבי יהודה חייבים, אבל בגבולין פטורין אפילו לר"י כדאמרינן בסוף פרק חלק, ומתניתין דהכא בגבולין ואפילו כר"י עכ"ל. הנה בסוף פרק חלק (דף קי"ב ע"ב) גבי הא דאמר רב חסדא דבגבולין דברי הכל פטור כתב רש"י ז"ל תרי לישני וז"ל, אבל בגבולין שאין לה היתר אכילה אלא בפדיה ד"ה פטורה מן החלה דממון גבוה הוא, ל"א אבל בגבולין דאין לה היתר אכילה בשעת חיוב חלה דהיינו בשעת גלגול העיסה לא קרינן ביה ראשית עריסותיכם, ואפילו פדאה לאחר זמן פטור מן החלה עכ"ל, דמפורש יוצא מדבריו דללשון ראשון נראה דס"ל דבגבולין אפילו לר"י ממון גבוה הוא לכל דבר, וללשון שני נראה דס"ל דלר"י לעולם ס"ל דממון הדיוט הוא אפי' בגבולין, אלא דפטורה מן החלה בגבולין מטעם דבגבולין אין לה היתר אכילה בשעת חיוב חלה ולא קרינן בה עריסותיכם, דמשמעות עריסותיכם הראוי לכם לאכילתכם הוא, וכדאמרינן בפרק לולב הגזול (דף ל"ה ע"א) לענין אתרוג דבעינן לכם משלכם דלכו"ע היתר אכילה בעינן דהראוי לכם לאכילתכם בעינן, ה"ה לענין חלה. ולפי לשון שני מאי דפריך התם מההיא דמעשר שני וכתבי הקדש יגנזו, צ"ל דעל דרך זה פריך, דאם איתא דלענין חלה מודה ר"י מטעם דלית בה היתר אכילה, א"כ גבי עיר הנדחת דדרשינן שללה ולא שלל שמים, מעשר שני בגבולין נמי אף דממון הדיוט הוא ולענין ממון קרינן ביה שללה, מ"מ בעינן שיהיה שללה הראוי לכם לאכילה, ומעשר שני בגבולין כיון דאינו ראוי לאכילה לא קרינן ביה שללה:
ונראה דהעיקר כלשון שני שכתב רש"י דלעולם לר"י אפילו בגבולין ממון הדיוט הוא כמו שמתבאר ממתניתין דפרק האיש מקדש (דף נ"ב ע"ב), דלר"י אם קדש במעשר שני במזיד מקודשת ואפילו בגבולין, וכן כתבו התוספות שם [נג, ב] ד"ה איהו לא ניחא ליה וכו' יעו"ש. ובחידושין למסכת קדושין לאחד מהראשונים לא נודע למי מקדושים הוא, כתב שם בפרק הא"מ בדף הנזכר משם רש"י שם, דאפילו לר"י דאמר ממון בעלים הוא ה"מ בירושלים, אבל חוץ לירושלים ממון גבוה הוא כיון דלא מצי למיכליה הכא בקדושתיה, וכי מקדש לה חוץ לירושלים במע"ש במזיד קידש, אע"ג דהכא ממון גבוה הוא ומצי למהדר ביה, הרי זה כמאן דאמר הרי את מקודשת לי בהאי מעשר לכשתעלי עמי לירושלים, וכי מסקא ליה לירושלים מיהא מקדשא ליה וכו', והביא ראיה שם לדברי רש"י מההיא דפרק חלק, ומשם בעלי התוספות כתב שם וז"ל, והב"ה אומרים דכי אומרים במזיד קדש לאלתר נמי קדש דאפילו בגבולין נמי הוי ממון הדיוט, וההיא דפרק חלק גבי חלה התם הוא משום דעריסותיכם כתיב דמשמע דעכשיו שלכם היא לאכלה כאן, וכן כתב שם דהראב"ד הולך על דרך הב"ה יעו"ש: באופן דבגבולין לר"י אם הוי ממון גבוה או ממון הדיוט תלוי במחלוקת בין הראשונים, דלדעת רש"י בפרק חלק בלשון ראשון, ולדברי רש"י בההיא דמקדש במעשר שני במזיד, ס"ל דאפילו לר"י בגבולין ממון גבוה הוא, ולדעת התוס' והב"ה והראב"ד ס"ל דאפילו בגבולין ממון הדיוט הוא לענין קדושין וכיוצא, ושאני חלה וכן כל דבר דבעינן לכם משלכם כיון דבעינן ראוי לאכילה, ומע"ש דבגבולין אינו ראוי לאכילה לא קרינן ביה לכם: