אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות נא ס"ק ב

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות נא ס"ק ב

אות נא ס"ק א

והנה ראיתי להדרישה בסי' ש"ל [אות א'] שכתב וז"ל, ומקומות שהולכין הנשים וקונין בצק מאופה גוי ולוקחין ממנה חלה נראה דאיסור גמור הוא, אם לא שנותנין היהודים לגוי מעות קודם שהתחיל לגלגל העיסה, נמצא שמגלגל הגוי אח"כ בשביל שותפות הישראל, דמהני שותפות בשיעור חלה כדבסמוך, ואפילו על זה יש לפקפק דמעות אינם קונות במטלטלין בלא משיכה, אם לא נאמר שיש לסמוך על זה הואיל שמדאורייתא מעות קונות. עי"ל במקום שדרך הנשים ליקח כל ערב שבת מהגוי, אפשר אפילו בלא נתינת מעות קודם הגלגול מותר, כיון דהגוי יודע מנהג ישראל ואדעתא דהכי לש תחלה, ודינו כאילו נתנו לישראל במתנה קודם שגלגלה כמ"ש בסמוך עכ"ל: ודבריו תמוהים בעיני דהא דקי"ל [ב"מ מז, ב] דדבר תורה מעות קונות במטלטלין ורבנן תקנו משיכה, אינו אלא ישראל הקונה מישראל חבירו, אבל גוי מישראל או אפילו ישראל מהגוי באנו למחלוקת רש"י ור"ת, דלרש"י [בכורות ג, ב ד"ה קנין וקדושין יד, ב ד"ה הואיל] מעות קונות בגוי, ולר"ת [בכורות יג, ב בד"ה רב אשי] משיכה קונה בגוי, ועיקר פלוגתייהו תלוי דלרש"י הלכה כר"ל דאמר משיכה מן התורה, ולדידיה דרשינן או קנה מיד עמיתך לעמיתך במשיכה ולגוי בכסף, ולר"ת ס"ל דהלכה כר"י דדבר תורה מעות קונות ודרשינן לעמיתך בכסף ולגוי במשיכה, ולדעת רש"י דהגוי קונה בכסף מן התורה לא תקנו חז"ל גבי גוי דליבעי משיכה מדרבנן דבכסף בלחוד קונה, ולר"ת אינו קונה בכסף כלל אפי' מדאורייתא כי אם במשיכה קונה מן התורה:

ולצאת ידי חובת האי פלוגתא כתב הטור לענין בכור בסי' ש"ך, דכדי להפקיע קדושת בכור במה שמקנה לגוי צריך לצאת ידי שניהם, וצריך שיתן הגוי מעות וגם ימשכנה לרשותו. וכתב שם הדרישה אות ב' וז"ל הצ"ל, וכ"ש כשלא משך אלא נתן מעות לחוד דלא מפקע ביה הבכורה, ואפי' ודאי בכור הוי לפי מאי דקי"ל כר"ת דגוי מישראל או איפכא אינו קונה אלא במשיכה, והא דכתב הטור בח"מ סוף סי' קצ"ד דמטלטלין קונה מגוי במעות, כתבתי שם והוכחתי דלא כתב כן אלא לדעת רש"י דס"ל שהגוי קונה במעות לחוד, וקמ"ל דאין צריך ג"כ שטר כמו בקניית שדה דאיירי ביה לפני זה, ומינה נלמוד דלר"ת דקונה במשיכה ג"כ סגי במשיכה וא"צ עם המשיכה שטר ע"ש ובתשובותי שהארכתי בזה עכ"ל. וכדברים האלה כתב הדרישה בח"מ סס"י קצ"ד [אות א'] יעו"ש. מתבאר מדבריו אלו בבירור דדעת הדרישה הוא דאפי' ישראל מגוי תלוי במחלוקת זה, דלסברת ר"ת שהוא העיקר אינו קונה ישראל מגוי כי אם במשיכה: הן אמת דראיתי להש"ך בחו"מ סי' קצ"ד ס"ק א', שרצה לדקדק מדברי הסמ"ע בס"ק א' ובס"ק ט"ז, דס"ל דישראל מגוי לכו"ע קונה מטלטלין בדמים, והשיג עליו בזה יעו"ש. וכשאני לעצמי נלע"ד דמאחר דבדרישה באר דעתו בבירור דאין חילוק בין ישראל מגוי לגוי מישראל, עכצ"ל דמ"ש בס"ק א' דהחולקים על הר"ם הוא בגוי מישראל לאו דוקא, וכן מ"ש בס"ק ט"ז ודו"ק. וא"כ לענין חלה אפי' נותנות הנשים מעות לגוי קודם גלגול אינו חייב בחלה לדעת ר"ת שהוא העיקר, דאפי' ישראל מגוי אינו קונה אפילו מן התורה כי אם במשיכה, ואם יש מציאות קנין קודם גלגול הוא לסברת רש"י דס"ל דהגוי קונה ומקנה בכסף, ולדידיה לאו דוקא מדאורייתא דאפי' מדרבנן קונה, דלא תקנו משיכה דכיון דקי"ל לרש"י דמשיכה מן התורה בישראל, נמצא דלא תקנו חז"ל קנין משיכה אלא בישראל, ופשיטא דבגוי דקונה בכסף לא תקנו משיכה, ואם כוונת הרב לפי סברת רש"י לא שייך לומר דצריך נמי משיכה, ואם כוונתו לסברת ר"ת שהוא העיקר לענין הלכה, אפילו מדאורייתא אינו קונה כי אם במשיכה:

ולע"ד דכיון דלשאר איסורין כמו הפקעת קדושת בכור וכיוצא חששו לצאת לכל הסברות, א"כ לענין חלה אינם יכולות הנשים לברך על הפרשת חלה ע"י נתינת המעות קודם גלגול, כיון דלסברת ר"ת ודעימיה לא קנה כלל, ובשעת גלגול אכתי עיסת גוי הויא ופטורה. ואם כנים אנחנו במה שכתבנו דלדעת הר"ם והסמ"ג והרב חידושי קדושין הנזכר [לעיל או"ק א'], דס"ל לענין תרומה דמירוח הגוי בשל ישראל פוטר דה"ה לענין חלה, אם עיקר התבואה היא של גוי ולא הביאה שליש ביד ישראל, דלדידהו בכה"ג גלגול הגוי פוטר אף שקנה הישראל ממנו קודם גלגול, ואם כן איכא עוד פלוגתא אחריתי בזה, ואם באים לברך על חלה זאת שנתנו המעות קודם גלגול איכא ספק ספיקא דפלוגתא דרבוותא להחמיר דחשיב כודאי איסור. דמעיקרא יש להסתפק שמא הלכה כסברת ר"ת ודעימיה דישראל מגוי או איפכא אינו קונה כי אם במשיכה, וא"כ בנתינת המעות שנותנין קודם גלגול לא קנוי לו, ואת"ל דהלכה כרש"י דגוי קונה ומקנה בכסף, אפשר דהלכה כסברת הר"ם והסמ"ג ודעימייהו דס"ל דגלגול הגוי אפילו בשל ישראל פוטר, והוי ספק ספיקא מתהפך יפה וכבר ידוע דספק ספיקא להחמיר חשיב כודאי איסור:

ועוד דאפשר דבכה"ג דהמוכר עצמו המגלגל לכו"ע גלגולו פוטר, שכבר כתבנו [לעיל או"ק א'] מה שכתב האורחות חיים משם הראב"ד שכתב לענין מירוח, דאף דס"ל דמירוח הגוי בשל ישראל אינו פוטר דשלוחו של אדם כמותו מ"מ היינו דוקא גוי אחר, אבל הגוי המוכר עצמו אם מרחו פוטר, דמסתמא כיון שמרחו המוכר ודאי דהתנה עמו ע"מ שימרח אותו, וא"כ כפי זה לאו שליחותיה דישראל קא עביד אלא לצורך עצמו קא עביד וכמש"ל, וא"כ ה"ה לענין חלה דאף לדעת הסוברים דגלגול הגוי בשל ישראל אינו פוטר, היינו דוקא כעין מאי דתניא מלאי של ישראל ופועלין גויים, אבל בכה"ג דנדון זה דנותנין מעות לנחתום והמוכר עצמו יגלגל העיסה, דפשיטא דחשיב כתנאי גמור דקנאו הישראל קודם גלגול על מנת שיגלגלנה הגוי, בכה"ג לגרמיה הוא דעביד וגלגולו פוטר:

גם מ"ש הדרישה דבמקום שדרך הנשים ליקח בכל ערב שבת מהגוי, דאפשר דאפילו בלא נתינת מעות מותר דאדעתא דהכי לש תחלה, ודינו כאלו נתנו לישראל במתנה קודם שגלגלה. גם בזה דבריו תמוהים, דאטו כוונת הגוי דאמרינן דאדעתא דהכי לש תחלה כדי שיזכה הישראל חלק בעיסה הכוונה עושה קנין, דאיך אפשר שיזכה הישראל במה שדעתו לזה כיון דליכא שום אופן זכיה, דאפילו ישראל אין אדם זוכה לחבירו במה שבידו כי אם ע"י אחרים מדין זכיה דזכין לאדם שלא בפניו, ובגוי המזכה לישראל איכא מ"ד דאפי' ע"י ישראל אחר אינו יכול לזכות כיון דאין שליחות לגוי, והמזכה ע"י אחר נעשה שליח מבעל הממון, עיין להרב מחנ"א בהל' זכיה [סי' ל"ג], ובפרט דהכא אינו מזכה ע"י כי אם כוונה בעלמא הוא, ולא מצינו דבכוונה בעלמא עושה קנין, באופן כי לע"ד לא זכיתי להבין דבריו ודו"ק. ומהתימה על הש"ך בי"ד סימן ש"ל ס"ק א', שהביא דברי הדרישה הנזכר ולא הרגיש בהם כלל. ובפרט על מ"ש בטעם הראשון דבנתינת המעות סגי, דלענין טעם הב' כבר הביא דברי המשאת בנימין בסי' א' שכתב דלא מהני מה שהגוי דעתו ללוש למכור לישראל יעו"ש:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה