אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות מז ס"ק ג

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות מז ס"ק ג

אות מז ס"ק ב

והנה בהיותי בסברת שמואל [כז, א] דקאמר דאוכל והולך ואחר כך מפריש, ראיתי להרדב"ז בביאורו בספ"ה דבכורים [הי"ב] דעל מ"ש הר"מ דתרומת ח"ל אפילו נתערבה שוה בשוה דליכא רוב חולין מותר, שהקשה הרב וז"ל, ואיכא למידק דאמרינן בפרק עד כמה רבה בטיל לה ברוב וכו' ומשמע דוקא רובא אבל שוה בשוה לא, ואיכא למימר דסמך רבינו על הירושלמי [חלה פ"ד ה"ה] דגרסינן עלה דמתני' אמר רבי זעירא מתניתין אמר כן אפילו אחד באחד וכו', ותו דשמואל סבירא ליה דאינה טובלת דאמר שמואל תרומת ח"ל אוכל והולך וכו', ואע"ג דהיה אפשר לחלק דכל זמן שלא הופרשה אינה מדמעת אבל אחר שהופרשה מדמעת, מ"מ רבינו אינו מחלק עכ"ל. ודבריו תמוהים דהא שמואל עצמו אמרינן בשמעתין דס"ל דמבטלה ברוב, ואם לשון זה משמע דוקא ברוב אבל שוה בשוה לא כמו שדקדק הרב, א"כ ע"כ צריך לחלק בין קודם הפרשה לאחר הפרשה:

לכן נראה דהעיקר כמ"ש מרן הכ"מ שם, דהא דלא התיר שמואל לבטלה אלא ברוב אפשר דהיינו דוקא במתכוין לבטלה, אבל היכא דאינו מתכוין לבטלה אלא שהוא אוכלה עם הזר על השלחן וממילא היא מתערבת לפעמים, אפילו לא נתערבה אלא שוה בשוה מותר יעו"ש. אבל אכתי צריך ליתן טעם דמאי דאקילו רבנן בתרומת ח"ל הוא להעמיד הדבר אדין תורה, דאפילו תרומה דאורייתא חד בתרי בטיל דלא החמירו בה באחד ומאה, אבל כשנתערב חד בחד דאפילו מן התורה לא בטיל אפילו שלא במתכוין אמאי לא אסרינן, כיון דבכה"ג דחד בחד דליכא ביטול אפילו מן התורה חשיב כאילו אוכל התרומה בעיניה בלי שום תערובת:

שוב מצאתי להרב פרי תואר בסי' צ"ט בדף ר"ד רע"ג [סע' ו' ס"ק י"ב] שחדש לומר דלדעת הר"ם והראב"ד דס"ל דספק דאורייתא לחומרא אינו אלא מדרבנן אבל מדאורייתא לקולא, ביטול דחד בחד דלא בטיל לא הוי דאורייתא, דהא כל מאי דאמור רבנן דאזלינן בתר רובא הוא מדכתיב אחרי רבים להטות, ואי הוי מחצה על מחצה אין הכרח לאסור ולא להתיר מדאורייתא, דיכולין לומר דאין איסור עד דהוי רובא דאיסורא, ואיכא למימר אין להתיר עד דהוי רובא דהיתרא, וספק הוא ואינו אסור אלא מדרבנן כשאר הספיקות והביא ראיה לדבר יעו"ש:

ונראה דמדברי הר"ם אלו דתרומת ח"ל יש סמך לסברא זאת, דדוקא לכתחלה במתכוין אסור לערבה חד בחד דלכתחלה אסור ליכנס לבית הספק, אבל אם שלא במתכוין נתערב בדיעבד חד בחד כיון דמן התורה מותר כשאר הספיקות דלא אסירי אלא מדרבנן, בתרומת ח"ל העמידו הדבר אדין תורה כמו שהעמידו אדין תורה לבטלה ברוב לכתחלה: ואולם ראיתי להרב פר"ח בסי' הנזכר בדף ר"ה ע"ד [סע' ו' ס"ק כ"א] בד"ה כללא דמלתא וכו', דחולק בסברא זאת וס"ל דמחצה על מחצה מדאורייתא נמי אסור, וכן כתב הרב פרי תואר בדעת הפר"ח שם בדף ר"ו ע"ב סוף ד"ה ומה שעלה במצודת הפר"ח וכו' יעו"ש, דלסברתו צריך טעם לסברת הר"ם בהא דתרומת ח"ל דאפילו שוה בשוה בטיל בדיעבד:

ונראה לע"ד דיש סמך לסברת הר"ם דפסק כרבי זעירא דירושלמי דאפילו חד בחד בטיל, ממאי דאמרינן בפ"ג דבכורות (דף כ"ג ע"ב), תנן התם ר"א ב"י אומר ציר טהור שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבהו זאת אומרת נחשדו ע"ה לערב מחצה בציר, ופריך למה לי מחצה אפילו בציר ממחצה נמי והאי משהו הו"ל פלגא ופלגא לא בטיל, ומשני אימא עד למחצה, איבעית אימא טומאת ע"ה דרבנן טומאת משקין דרבנן ברובא גזרו רבנן בפלגא ופלגא לא גזרו בה רבנן עכ"ל. הרי דאפילו אם נאמר דמחצה על מחצה אסור מן התורה כדעת הפר"ח, מ"מ הרי מבואר מכאן דבדרבנן הקילו חז"ל, ואמרו דפלגא ופלגא בטיל כאילו נתבטל ברוב ולא חשיב כאילו הוא בעיניה ממש, וא"כ ה"ה די"ל כן בתרומת ח"ל דכיון דמדרבנן היא, אף דליכא למימר דהעמידו הדבר אדין תורה מאחר דבכה"ג דליכא רובא לא בטיל, מכל מקום כל שאין התרומה בעין ממש וכבר נתערבה במחצה חולין ואינה ניכרת התרומה לעצמה הקילו בה רבנן דבכה"ג דפלגא ופלגא לא גזרו. אלא דיש לדחות דנראה מתוך סוגיא זאת דדוקא משום דהוו תרתי דרבנן, הן דטומאת ע"ה דרבנן והן דטומאת משקין דרבנן מש"ה לא גזרו רבנן פלגא ופלגא, אדרבה י"ל מהכא דאי לאו דהוו תרתי דרבנן דקיל טפי, בחד דרבנן אמרינן דגזרו רבנן בפלגא ופלגא, דאל"כ למה הוצרך הש"ס לומר דהוו תרתי דרבנן כיון דבחד דרבנן איכא למימר הכי:

איברא דראיתי להרא"ש בפירוש המשניות בפ"ו דמכשירין [מ"ג] שהביא הסוגיא שם, ונראה דגירסתו הוא אב"א טומאת משקין דרבנן ברובא גזרו בפלגא ופלגא לא גזרו, ולא הזכיר הא דטומאת ע"ה דרבנן, אלמא דגירסתו הוא כן, ואם כן שפיר י"ל דיש סמך לסברת הר"ם לענין תרומת ח"ל מהכא לפי גירסא זאת:

והרב פרי תואר עיקר ראייתו לומר דמחצה על מחצה הוי כדין ספק דעלמא הוא מסוגיא זאת, דהוקשה להרב ז"ל דבמחצה על מחצה כיון שלא נתבטלו המים להיותם מחצה ועלתה להם השקה וטהורים הם, כמ"ש התוס' שם (דף כ"ב ע"א) ד"ה בטילו להו, איך יתעוררו אח"כ להיות טמאים יעו"ש באורך:

וראיתי להרב בצלאל ז"ל כ"י דשם בדף כ"ב בד"ה בטילו להו ברובא וכו' הביא לשון התוס' חיצוניות וז"ל, והקשה ר"י על הא דקאמר ואי מיא רובא נינהו וכו', ואי הוו מחצה על מחצה מאי הוי ואמאי לא איירי ביה, וי"ל דמחצה על מחצה נמי סלקא להו השקה דכל כמה דלא בטלי יש עליהם עדיין שם מים. וא"ת א"כ אמאי לא קאמר תלמודא בהדיא אי מחצה על מחצה סלקא להו השקה, וי"ל דהכי נמי הוי מצי למימר הכי, אלא צמצום לא שכיח דלא אפשר לצמצם, ואפילו לר"י הגלילי מ"מ לא שכיח פלגא ופלגא. וא"ת והא אמרינן בסוף שמעתין נחשדו עמי הארץ לערב מחצה בצירן אלמא דשכיח הוא לצמצם, ויש לומר דלאו דוקא מחצה בצמצום קאמר דהא מחצה על מחצה לא שכיח, אלא מחצה או קרוב למחצה כל כך שכשנפלו מים מועטין משלימין למחצה, וגם עודפין להיות יותר על מחצה עכ"ל. הרי דסבירא ליה להתוספות דהא דאמרינן נחשדו עמי הארץ לערב מחצה לאו דוקא מחצה אלא מחצה או קרוב למחצה: וצ"ל דלפי דברי התוספות מאי דפריך הש"ס ולמה לי מחצה אפילו בציר ממחצה, היינו לומר דאמאי נקט מחצה כדי שיהיה מובן שהוא קרוב למחצה וחסר דבר מועט למחצה, כדי שע"י כן כשנפל לתוכו מים כל שהוא יהיו רוב מים, הא אפילו לא יהיה כל כך קרוב למחצה מ"מ לא בעינן שיהיו רוב מים, דכיון דאותו מעט מים שנפלו משלימין למחצה על מחצה סגי לטמא כיון דבמחצה על מחצה לא בטיל, ומשני על זה אימא עד למחצה, כלומר לא קרוב ממש כ"כ למחצה הרבה עד שמפני זה יתקרי מחצה, אלא אפי' לא יהיה כ"כ קרוב. ולפי זה אין ראיה מקושית הרב כיון דעכ"פ אינו מחצה ממש כי אם קרוב למחצה, ובכל שהוא יותר הוי רובא ולא סלקא להו השקה: ועל הא דאמר רב נחמן נחשדו עמי הארץ וכו' כתב הרב בצלאל כ"י משם תוס' חיצוניות שכתבו וז"ל, והיה אומר ר"י דאם נפרש דבמחצה על מחצה מהניא השקה כיון דליכא רובא ציר לבטל המים, תקשי ליה אמאי קאמר רב נחמן דמשום חשש עירוב מחצה מטמא בנפילת המים כל שהוא, והא אי עריב להו מחצה ע"מ טהרי להו בהשקה ותו לא מטמאי ע"י רבוי המים ע"י תוספת מים טהורים, אלא ש"מ דמחצה על מחצה לא הוי דוקא, אלא לכך הזכיר מחצה לומר שהמים הנופלין שם רגילין להעדיף על מחצה כאילו היה שם כבר מחצה, וה"ק נחשדו לערב מחצה בצירן וכל כך קרוב למחצה שהמים הנופלין בו יעדיפו על מחצה. וא"ת א"כ כי פריך א"ה למה לי מחצה אפילו בציר ובפחות ממחצה נמי נימא ליה דהכי קאמינא פחות ממחצה שהרי נחשדו לערב מים פחות ממחצה בציר כשנותנין במדה ולהכי לא סלקא להו השקה, ויש לומר דאם כן היה לו לומר נחשדו עמי הארץ לערב כמחצה בצירן, כי היכי דהוה משמע שקרוב וסמוך למחצה מעורבין, והמים כ"ש שנופלין בהם משלימין למחצה או עודפין. ומיהו נראה לר"י דבמחצה על מחצה נמי לא סלקא להו השקה, דמבטלי הציר למי הציר ולא נגעו מי הציר למקוה, אבל כשהרוב מים ובטיל הציר במים אז סלקא להו השקה, והשתא א"ש טפי לישנא דאמר ר"נ שנחשדו לערב מחצה דהיינו מחצה ממש, דאז לא סלקא להו השקה שהשיקוהו לציר לטהרו, ולפי שלא הועילה השקה לטהר המים ניעורת טומאתן ע"י נפילת מים כל שהוא, ועד עכשיו היו המים בטלין כיון דפלגא ופלגא לא גזור רבנן, ועכשיו שנתרבו מצא מין את מינו וניעור עכ"ל. הרי דתוספות חיצוניות הקשו משם ר"י קושית הרב פרי תואר, ולפי ב' התירוצים שתירצו אין כאן ראיה לסברת הרב ז"ל:

ולפי תירוץ הב' דמסיק ר"י לומר דהעיקר דמחצה על מחצה לא סלקא להו השקה, והכי ס"ל לר"נ ומש"ה נקט מחצה ממש, אין לומר דרב נחמן פליג אסברת ר"ל דאמר לעיל הלוקח ציר מעם הארץ משיקו במים וטהור ממה נפשך וכו', דלפי סברת ר"נ י"ל דהשקה במים אינו מטהר אותו דדלמא מחצה על מחצה הוא ולא סלקא להו השקה, דהא י"ל דממ"נ דהשקה מטהרו דאפילו יהיה מחצה על מחצה טהור בלי טעם השקה במים, דהא אמרי' דבפלגא ופלגא לא גזרו רבנן, ולסברת ר"נ הא דאמר ר"ל משמיה דר"י נשיאה מטעם זה הוא. אלא דיש לדקדק דאמאי התוס' לעיל גבי הא דר"ל, בין תוס' דידן ובין התוס' חיצוניות לא כתבו טעם זה, דהיינו דלא חייש ר"ל למחצה על מחצה דכיון דטומאה דרבנן היא לא גזרו רבנן במחצה על מחצה כמסקנת סוף הסוגיא בהא דר"נ, ולמה דחקו עצמם לומר דמהני השקה למחצה על מחצה:

ועוד דהתוס' חיצוניות כתבו לעיל גבי הא דר"ל בשם ר"י בפשיטות במחצה על מחצה סלקא להו השקה, והכא גבי הא דר"נ מסיק ר"י איפכא:

לכן נראה דבין התוס' דידן ובין התוס' חיצוניות גבי הא דר"ל, הוצרכו לומר דמחצה על מחצה מהני השקה, כיון דאכתי לא חדית לן הש"ס דבפלגא ופלגא לא גזרו רבנן, והמקשן דפריך ליה לר"נ ס"ד לומר דלא פלוג רבנן בין איסור דאורייתא לטומאה דרבנן ופלגא לא בטיל, ולס"ד זה דס"ל דפלגא לא בטיל קשה דאמאי לא פריך הש"ס לר"ל, דליחוש דהוי מחצה על מחצה דליכא ברובא דציר לבטל המים והשקה לא מהני להו, לכן הוצרכו לומר דלס"ד ע"כ ס"ל דהשקה מהני במחצה על מחצה, ומש"ה לא פריך הכי לר"ל, אבל אה"נ דאחר המסקנא בסוף הסוגיא דאמרי' דפלגא ופלגא בטיל דרבנן לא גזרו בפלגא, אה"נ די"ל דהאמת הוא דמחצה על מחצה לא מהני השקה, דבהכי א"ש לישנא דר"נ דנקט מחצה דנראה דמחצה ממש קאמר, באופן דלפי כל האמור אין ראית הרב מכרעת כ"א מהא דמסקינן דבטומאה דרבנן לא גזרו בפלגא, והוא ע"ד שלמדנו מדין תרומת ח"ל לדעת הר"ם דבחד בחד נמי בטיל כאמור:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה