מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות מז ס"ק ב
גרסינן בגמ' [כז, א] ואמר שמואל תרומת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש, ולא ידעתי למה השמיטו רבינו הרמב"ן, דאי משום דכבר הובאה מימרא זאת בפ"ק דביצה (דף ט' ע"א), מ"מ בהל' הרי"ף שם לא הביאה ואמאי השמיטה מהלכותיו. והנה רש"י כתב וז"ל, אוכל והולך הטבל וישייר כדי תרומה ויפרישנו באחרונה עכ"ל. והתוס' בד"ה אוכל וכו' כתבו וז"ל, משמע דלא בעי מוקף, מיהו הייתי יכול לפרש שבאחרונה לאחר שיפריש התרומה ישייר מעט כדי שיתקיים בו מוקף, אבל בקונטרס פירש וכו' עכ"ל. והרב בצלאל בחי' כ"י כתב על דברי התוס' משם הרא"ש ז"ל וז"ל, ומצינא לפרושי שישייר דבר מועט יתר על התרומה משום מוקף, אבל רש"י ז"ל פירש וישייר כדי תרומה ויפרישנה באחרונה, וכן מסתבר מדהקילו בה לאוכלה בטבלה כ"ש דלא בעי מוקף עכ"ל:
ולע"ד ק"ק ע"ד הרא"ש דנראה דאין זה כ"כ הכרח, די"ל דלא תקנו חז"ל תרומה בח"ל כ"א לענין הפרשה בלבד כדי שלא תשתכח תורת תרומה, אבל לא תקנו דכל עוד שלא הפריש שיהיה אסור משום טבל. דמצינו אופן כזה בדבר תורה דחייב להפריש ואינו טבל, כמו שהוא הדין בדין מעשר בהמה דחייב להפריש וקודם הפרשה אין העדר אסור משום טבל, כמ"ש הר"ם בפ"ז מהלכות בכורות [ה"ז], ודכוותה תקנו בדין תרומת ח"ל דדוקא להפרשה ולא לאסור משום טבל, אבל מה שתקנו להפריש י"ל דעיקר ההפרשה כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ובעינן דליהוי ההפרשה כעין של תורה ובעינן מוקף:
והרא"ש בפסקיו בפ"ק דביצה [סי' י"ג] הביא הא דשמואל שם וכתב וז"ל, פרש"י אוכל כל הפת ומשייר כדי חלה ומפרישה באחרונה, ולא נהירא דא"כ הול"ל ומשייר כדי חלה, אלא משמע צריך לשייר יותר מכדי חלה כדי להפריש עליו חלה משום דבעינן ראשית ששיריה ניכרים, כדתנן בפ"ק דחלה [מ"ט] האומר כל גורני וכו', ומיהו מוקף ודאי לא בעינן מדקאמר אוכל והולך ואח"כ מפריש וכו' עכ"ל הצריך לענינינו. הרי דהרא"ש בפסקיו סבירא ליה הפך ממ"ש בחידושיו דשמעתין, הן בעיקר הדין דלא סבירא ליה כרש"י אלא דצריך לשייר יותר מכדי חלה, והן בעיקר הטעם, דלפי מ"ש בחי' אם יש סברא לשייר יותר הוא לקיים מצות מוקף, דסבירא ליה דאע"ג דאינו מתקיים מוקף במה שכבר אכל, מכל מקום כיון שמתקיים מוקף באותו מועט אשר שייר יותר דיו, ואילו בפסקיו סבירא ליה דכל שאינו מקיים מוקף על מה שכבר אכל, באותו מיעוט לא חשיב קיום מוקף, אלא עיקר הטעם הוא משום דבעינן ראשית ששיריה ניכרים. וע"כ צ"ל דבפסקיו סבירא ליה דאע"ג דהקילו לאוכלה בטבלה, מ"מ בעיקר ההפרשה כעין דאורייתא תקון, אלא דלענין מוקף כיון דלא אסרו משום טבל והתירו לאכול קודם ההפרשה, ע"כ הא בהא תליא ולא בעינן מוקף כיון דלמה שאכל לא חשיב מוקף, אבל בשאר דברים בעיקר ההפרשה בעינן כעין של תורה:
וכתב הר"ן בפ"ק דביצה על מימרא זאת דשמואל וז"ל, וכתב ר"ת דמהא שמעינן שאין צריך מן המוקף בחלת ח"ל, אבל יש מי שאומר שצריך להניח לבסוף יותר משיעור חלה כדי שיפריש מן המוקף עכ"ל. ונראה דלר"ת סבירא ליה דלא חשיב קיום מצות מוקף במה שיניח יותר משיעור חלה כיון דכבר נאכל השאר, וכסברת הרא"ש בפסקיו, ומש"ה שמעינן מינה שאין צריך מוקף בחלת ח"ל, והיש מי שאומר ס"ל דכיון שמניח יותר מעט מתקיים מצות מוקף כסברת התוס' והרא"ש בבכורות, ובספר אורחות חיים כ"י כתב בהל' חלה דהרשב"א ג"כ כתב סברת הי"א דצריך שיניח יותר כדי שיפריש מן המוקף, והסמ"ג בעשין קמ"א כתב כדברי הרא"ש בפסקיו, ממ"ש דצריך שיניח יותר מעט משום דבעינן ראשית ששיריה ניכרים, ומיהו מוקף ודאי לא בעינן יעו"ש. ונמצא דלרובא דרבוותא דהיינו רש"י והתוס' בשמעתין דבכורות נראה דסבירא להו דלא בעינן מוקף, וכן דעת ר"ת שכתב הר"ן וכן דעת הסמ"ג, ואין לנו אלא סברת היש מפרשים שכתבו הרשב"א והר"ן דס"ל דאפילו בתרומת ח"ל דמדרבנן בעינן מוקף, ומש"ה בעינן שיניח יותר מכדי שיעור תרומה:
ויל"ע קצת לדעת רובא דרבוותא דסבירא להו דלא בעינן מוקף בתרומת ח"ל דרבנן, מההיא דאמרינן בפ"ק דחולין (ד"ז ע"א), דפריך הש"ס התם דהתיר רבי את בית שאן ממה שאכל ר"מ עלה של ירק בבית שאן ולא עישר דאלמא ח"ל היא, דדילמא א"י היא ור"מ עישר עליהם ממקום אחר, ומשני לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף יעו"ש, הרי דאף במעשר ירק דאינו אלא מדרבנן בעינן מן המוקף. וי"ל והוא פשוט לפי מ"ש לעיל [אות מ"ו או"ק ג'] דברי רבינו הרמב"ן שכתב הרשב"א בחי' בפרק הערל [יבמות פב, ב] לענין בטול ברוב, דדוקא בתרומת ח"ל שאין לו עיקר בדאורייתא כלל, אבל בתרומת פירות וירק בארץ דאף דמדרבנן נינהו מ"מ גזרו בהם משום תרומה דאורייתא, כיון דבא"י שכיחי ב' התרומות לא בטלי ברוב, משא"כ בתרומת ח"ל דלא שייך למיגזר משום תרומה דאורייתא כיון דלא שכיחא שם מקילינן בה ובטילה ברוב יעו"ש, וא"כ ה"ה לענין מוקף יש לחלק, דדוקא מעשר ירק בארץ דאיכא למגזר אטו תרומה דאורייתא דשכיחא שם בעינן מן המוקף כדין תרומה דאורייתא, אבל בתרומת ח"ל דליכא למגזר אטו תרומה דאורייתא לא בעינן מוקף:
והנה אעפ"י שכתבנו דהסמ"ג סבירא ליה כסברת הרא"ש דכתב ומיהו מוקף לא בעינן, מכל מקום אח"כ כתב וז"ל, אמנם כתב מורי רבינו יהודה בשם הרב רבי אלחנן דהא דאמרינן אוכל והולך ואח"כ מפריש זהו כשנתחייבה כל העיסה ביחד כשנילושה ביחד, אבל במצות שלנו שכל אחת נתחייבה בחלה לבדה סברא הוא שלא יועיל בלא הקפה לפטור את כולם עכ"ל. וראיתי למהריק"ו בביאורו בפ"ה דהל' בכורים [הי"ג] שכתב סברא זאת דרבו של סמ"ג בשם מי שכתב וז"ל, עוד ראיתי מי שכתב דאוכל והולך ואח"כ מפריש שפיר מיקרי מוקף, כיון שנילושה ביחד ומעת שהתחיל לאכול דעתו היה שישאר בסוף שיעור חלה ואותה שעה היה הכל ביחד, מפריש מן המוקף מיקרי וסברא נכונה היא, ונראה שזה דעת רבינו שסתם כאן ולא חלק כאשר כתבתי עכ"ל. מפורש יוצא דלפי סברת הרב גם דעת הר"ם כסברת רבו של הסמ"ג, ולא ידעתי אמאי הזכיר סברא זאת משם יש מי שכתב ולא הביא דברי הסמ"ג, ומה גם דמדברי התוס' בפ"ק דביצה [ט, א] בד"ה גלגל וכו' בסוף הדבור נראה דסבירא ליה כסברא זאת יעו"ש: