אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות מו ס"ק ג

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות מו ס"ק ג

אות מו ס"ק ב

עוד יש לעמוד על סברת רש"י [כז, א] ודעימיה דס"ל דתרומת ח"ל בטילה ברוב אף להתיר לזרים משום דאינה אלא מדרבנן, דהא בפ"ד דתרומות משנה ח' מתבאר, דאפילו תרומת תאנים ושאר פירות דתרומת פירות אינו אלא מדרבנן לסברת רש"י ורוב הפוסקים, אינה מתבטלת כי אם בא' ומאה כתרומה דאורייתא, ואפילו בתרומת ירק דלכ"ע אינה אלא דרבנן, מתבאר שם בפ"ד משנה י"ג דאינה עולה כי אם בא' ומאה יעו"ש. ובפרק הערל (דף פ"א ע"א) מתבאר דהא דתרומת פירות אינה עולה כי אם בא' ומאה, הוא אפילו בזמן הזה דליכא תרומה דאורייתא, דאפילו דגן ותירוש ויצהר הוא מדרבנן, דאמרינן התם א"ל ר"י לר"ל מי סברת תרומה בזמן הזה דרבנן, א"ל אין שאני שונה עיגול בעיגולים עולה. וכתב רש"י וז"ל, שאני שונה ברייתא עיגול של תרומה בטל במאה של חולין, ואי תרומה בזמן הזה דאורייתא כיון דעיגול דבר חשוב הוא ודרכו להמנות לא בטיל, אע"ג דתרומת תאנים דרבנן הואיל ותרומה דאורייתא נוהגת לא מבטלינן דרבנן, גזירה דרבנן אטו דאורייתא עכ"ל, הרי מפורש דאע"ג דבזמן הזה ליכא שום תרומה דאורייתא, ומש"ה לא מחמרינן בתרומת פירות דלא לבטל כלל כשהוא דבר חשוב כיון דליכא למגזר אטו דאורייתא, מ"מ אפילו היכא דליכא למגזר אטו דאורייתא לא בטיל תרומת פירות דרבנן כי אם בא' ומאה, ואפילו בזמן הזה לא הקילו שיתבטל ברוב בלבד:

וראיתי להרשב"א בחי' בפ' הערל גבי מאי דאמרינן התם (דף פ"ב ע"ב), וסבר ר"י בדרבנן לא בעינן רבויא והתנן מקוה וכו' שכתב וז"ל, ואית להקשות אשמעתין דמדמקשי' אדר"י ממקוה, ואמרינן וסבר ר"י בדרבנן לא בעינן רבויא והתניא מקוה, אלמא משמע דבאיסורין דרבנן אפילו נתערבו ודאי בטילין ברוב ואפילו איסורי אכילה וכו', וקשיא לן והא שמנו של גיד דרבנן הוא ואפ"ה לא בטיל אלא בששים כשל תורה וכו', וסתם יינם נמי דמדרבנן הוא ואפ"ה לא בטיל ברוב, ותרומת תאנים נמי דרבנן היא ואפ"ה אינה בטילה אלא במאה כשל תורה כדאיתא בפ"ד דתרומות [מ"ח], ותירץ הרמב"ן נר"ו דלא אמרו אלא באיסורי דדבריהם שאין להם עיקר בדאורייתא כלל כגון שאובה דכולה שאובה דרבנן, וכגון תרומת ח"ל או חלת ח"ל שאין לה עיקר בדאורייתא כלל, אבל שמנו של גיד שנאסר משום לתא דחלב דאורייתא, א"נ סתם יינם משום ודאי יינן וכו', ואי נמי תרומת הארץ שאסורה משום תרומה דאורייתא, בכי הא בעי' שיעורא כשל תורה והחמירו לששים ולמאה ולמאתים לפי מה שהוא האיסור, והיינו דהקילו בתרומת ח"ל שמבטלין אותה ברוב וכדאמרי' בבכורות וכו' ואפילו לאכלה זר וכו', והביא הוא נר"ו ראיה לחלק בין תרומה לתרומה בשל דבריהם, מהא דאמרי' בפ' כל הבשר [חולין קד, ב] גבי הא דתנן ונאכלת עם הזר על השולחן, בשלמא אי אשמועי' חלת ח"ל בארץ דאיכא למגזר משום דאיכא חלת הארץ שפיר, אלא הכא משום דליכא למגזר הוא, ש"מ דתרומה של דבריהם בארץ אינה עולה על השולחן עם הזר דאיכא למגזר, ובח"ל עולה דליכא למגזר, ומזה ילמוד לכל קולא דהקילו בה חכמים כגון ביטול ברוב ואינה אלא בח"ל וכו' עכ"ל הצריך לענינינו: הרי נתבאר מדברי רבינו הרמב"ן בתירוצו ישוב למה שהקשינו, דתרומה מדרבנן כגון תרומת פירות וירק כיון שהיא בארץ לא דמי לתרומת ח"ל, דבשלמא תרומה דרבנן בארץ אמרי' דאינה מתבטלת ברוב משום דאיכא למגזר אטו תרומה דאורייתא, כיון דבא"י שכיחי ב' התרומות, משא"כ בתרומת ח"ל דלא שייך למיגזר משום תרומה דאורייתא כיון דלא שכיחא שם:

אלא דצריך להבין לפי חילוק זה דהתינח בזמן שביהמ"ק קיים דאיכא תרומה דאורייתא, או אפילו בזמן הזה למ"ד תרומה דאורייתא [ראב"ד הל' תרומות פ"א הכ"ו], אבל בזמן הזה למ"ד דהויא דרבנן אפילו בדגן ותירוש [רמב"ם שם], א"כ אמאי אנו מחמירים בתרומה של פירות ובשל ירק דעיקרה הוא דרבנן לומר דאינה בטילה ברוב, התינח דאנו מחמירים בתרומת דגן ותירוש דבזמן הבית היא דאורייתא, לומר דאפילו בזמן הזה מדמעת ואינה בטילה ברוב, אבל בתרומה דעיקרה הויא מדרבנן אמאי מחמרינן, כיון דלא שייך למגזר אטו תרומה דאורייתא אפילו בארץ. וכבר כתבנו מאי דאמרי' בפרק הערל [פא, א], דר"ל מייתי ראיה דתרומה בזמן הזה דרבנן מההיא דעיגול בעיגולים עולה, דמדלא גזרינן בפירות דמדרבנן אטו תרומת דגן דאורייתא דלא יהיה לה ביטול כדין דבר חשוב, ש"מ דאפילו תרומת דגן בזמן הזה דרבנן ומש"ה לא גזרינן, ואם איתא דעיקר מאי דאמרינן בתרומת פירות דמדרבנן דמדמעת, הוא משום דאיכא למיגזר אטו תרומה דאורייתא, הא בזמן הזה ליכא תרומה דאורייתא, וכשם דלא גזרינן דלא ליבטל כלל משום דבר חשוב מטעם דבזמן הזה ליכא תרומה דאורייתא, כן נמי לימא דתרומת פירות דרבנן דבטילה ברוב, ואמאי נגזור בהא דלא בטל ברוב, ולא נגזור דלא בטל כלל משום דבר חשוב. ומדחזינן דתרומת פירות דרבנן אפילו בזמן הזה מדמעת, ש"מ דלאו משום גזירה דתרומה דאורייתא הוא אלא מצד עצמה, שמה שתיקנו חז"ל כעין דאורייתא תקון, וא"כ ה"ה בתרומת ח"ל למה הקילו בה דליבטל ברוב, ויש ליישב ודו"ק:

והנה לפי ראיית רבינו הרמב"ן לחלק בין תרומה מדבריהם מההיא דריש כל הבשר, יוצא לנו דהא דתרומת חו"ל בטילה ברוב הוא דוקא כשנתבטלה ברוב בח"ל ושם בח"ל התירוה לזרים, אבל אם עלה תרומת ח"ל לארץ אפילו נתבטלה ברוב מדמעת ואסורה לזרים, דכיון דשם בארץ שכיח תרומה דאורייתא איכא למגזר דמדמעת אטו תרומה דאורייתא. אשר עפי"ז מתורץ יפה מה שהקשו התוס' לסברת רש"י מההיא דפרק רבי ישמעאל [מנחות סז, א], דאמרינן דתרומת ח"ל דגוי אינה מדמעת דמשמע הא דישראל מדמעת, די"ל דהכוונה לומר דשל גוי אינה מדמעת כלל בכל גוונא בין בהיותה בח"ל ובין אם העלה אותה לארץ, אבל של ישראל נהי דבהיותה בח"ל אינה מדמעת אבל אם העלה אותה לארץ מדמעת, משום דגזרינן אטו תרומה דאורייתא. ואה"נ דהוה ליה לתנא לומר תרומת ח"ל דגוי אינה אסורה, ונקט לשון אינה מדמעת לדקדק מינה דשל ישראל מיהא איכא אופן דמדמעת בשהעלה אותה לארץ:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה