מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות מד ס"ק ב
והנה בעיקר חילוק זה יש לעמוד, דהא הא דאמרינן בפרק הזרוע [חולין קל, ב] אין נותנין מתנה לכהן ע"ה שנאמר למען יחזקו בתורת ה', לאו דוקא במתנות דהזרוע והלחיים וכו' אלא דכל מתנות כהונה כן, ואפילו בקדשי המקדש, דהא אמרינן התם ת"ש ר"י ב"ב אומר משפט מלמד שהמתנות דין, יכול אפילו חזה ושוק דין ת"ל זה, למאי אילימא לחולקו בדיינין אטו חזה ושוק לאו בדיינין מחלקו, ופירש"י אטו חזה ושוק וכו' כלום היה יכול לתתם לכהן ע"ה והא מנת נינהו עכ"ל, וכן הביא רבינו הא דחזה ושוק, וא"כ ניחזי אנן גבי מתניתין [חלה פ"ד מ"ט] דאלו ניתנין לכל כהן, דיש מהם דניתנין לאנשי משמר כמו קדשי המקדש והבכורים והחרמים והבכורות כמ"ש בירושלמי, איך אפשר לומר דניתנין לכהן ע"ה ומיירי באין שם כהן חבר, הא אנשי המשמר כולם הם שם במקדש, ובכל יום עומדין שם הבית אב הנוגע לאותו יום, ומן הנמנע הוא שכל הבית אב יהיו כולם כהנים ע"ה, דכיון דמן הדין אין נותנין מנת אלא לכהן חבר, איך אפשר שיתקנו שיהיה במקדש בית אב שכולו מכהנים ע"ה ויזכו בכל קדשי המקדש אשר יקרבו באותו יום. ועכצ"ל דודאי דלפי סברא זאת דאפילו בקדשי המקדש אין ניתנין אלא לכהן חבר, דמעיקרא בתיקון המשמרות שתיקנו תיקנו שכולם יהיו כהנים חברים ולא הוה ביניהם ע"ה, דאיך אפשר שיהיה ביניהם כהן ע"ה ולא יחלק עמהם, ופשט דברי רז"ל נראה דכל המשמרות חולקין ביניהם בשוה, אלא עכצ"ל דמעיקרא תיקנו כולם כהנים חברים. ובפרט דהא אמרינן בכמה דוכתין כהנים זריזים הם, וכדאמרינן בפ"ק דשבת (דף כ' ע"א) ופירש"י שם וז"ל, וסמוך לחשיכה ה"ט דלא גזור משום דכהנים זריזים הם שכולם היו בני תורה עכ"ל: באופן דלא משכחת לה כלל שיארע מקרה שיהיו כל הכהנים עמי הארץ, כיון דמסתמא צריכין שיהיו בני תורה ושידעו הלכות עבודת המקדש, וכמ"ש רש"י בעירובין (דף ק"ג ע"א) גבי כהנים זריזין הם דאמרינן התם וז"ל, דכיון דנכנס לעבודה בידוע שלמדוהו הלכות קודם וכל העוסקין בקדשים זריזין וחכמים הם יעו"ש. ולפי מ"ש התוספות בפרק הזרוע ובפרק כל הבשר דאפילו איכא כהן חבר אם אינו רוצה לקבל יכול ליתן לכהן ע"ה יעו"ש, יש ליישב דהני דניתנין לאנשי משמר נפקא מינה כשלא רצו אנשי המשמר לקבל ומשכו את ידיהם ממנו, כההיא דאמרינן ביומא (דף ל"ט ע"א) מכאן ואילך נשתלחה מארה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים וכל כהן המגיעו כפול הצנועין מושכין את ידיהם וכו' יעו"ש, דבכה"ג דאנשי משמר מושכין את ידיהם יכולין ליתן לכהנים עניים אפילו ע"ה כיון שהחברים הם צנועין מושכין את ידיהם, ואף דרבינו והרשב"א והריטב"א והר"ן לא הזכירו בתוך דבריהם אלא בשאין שם כהן חבר, צ"ל דה"ה אם היה שם כהן חבר ואינו רוצה לקבל יכול ליתן לכהן ע"ה, דבהכי אתי שפיר הני דניתנין לאנשי משמר דמתניתין:
והנה לע"ד דחילוק זה שהולידו רבינו ושאר פוסקים מתוך מתניתין, דכשאין שם כהן חבר יכול ליתן לכהן ע"ה, בלאו מתניתין יש ללמוד דבר זה, מהא דאמרינן בפרק הזרוע (דף קל"ב ע"א), דבי רבי ישמעאל תנא כהן ולא כהנת וילמוד סתום מן המפורש, דבי ר' אליעזר בן יעקב תנא כהן ואפילו כהנת הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ע"כ, ואם איתא דבדין זה אם אין כהן חבר צריך לעכבם עד שיבא כהן חבר, או צריך שישכור וישלח אותם במקום החבר, א"כ קשה דהא כיון דעיקר סברא זאת דצריך ליתן לכהן חבר הוא משום דכתיב למען יחזקו בתורת ה', זה לא שייך אלא באנשים דמצווים על תלמוד תורה, והזהיר הכתוב לתת להם מנת כדי שיתחזקו בתורה, וכמ"ש רש"י על פסוק זה בדברי הימים [ב' לא, ד] וז"ל, למען יחזקו בתורת ה' יותר ברצון, ועוד בעוד שיהיה להם פרנסתם מזומנת יוכלו לעסוק בתורת ה', ולפי שלא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן ושניים להם אוכלי תרומה עכ"ל, אבל הנשים כיון דאינן מצוות על תלמוד תורה, ואדרבה קי"ל כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות כדאמרינן בפרק היה נוטל [סוטה כ, א], וכמו שפסק הר"ם בפ"א מהל' ת"ת [הי"ג] יעו"ש לא שייך דבר זה, דאפילו באשה כהנת שלמדה תורה כיון דלא מיפקדא אתלמוד תורה ליכא מצוה להחזיק בידה, וא"כ לר"א בן יעקב דקיי"ל כוותיה [רמב"ם פ"ט מה' בכורים ה"כ] איך אמרינן דאפילו כהנת. אבל אי אמרינן דכל שאין כהן חבר נותנין לע"ה א"ש, דמאי דאמרינן דאפילו כהנת הוא דווקא בשאין כאן כהן חבר, דאפילו איכא כהן ע"ה הוא והכהנת שווים הם ויתן למי שירצה. וקצת קשה אמאי לא הביאו הפוסקים ראיה מזה. וי"ל דאכתי יש לדחות, דהכא מאי דאיצטריך קרא לרבות כהנת היינו משום כהנת הנשואה לישראל חבר, דכיון דבעלה חבר זוכה בהם מכח אשתו חשיב כנותן לכהן חבר, כיון דלגבי בעלה קרינן ביה למען יחזקו בתורת ה', ולעולם י"ל דבכהנת פנויה או נשואה לישראל ע"ה לא ריבה קרא. אבל אחר האמת דלמדנו ממתניתין דכל שאין כהן חבר נותנין לע"ה, א"כ י"ל דה"ה כהנת בכל גוונא רבי קרא, כל דליכא כהן חבר ליתן לו אפילו יש כהן איש ע"ה יכול ליתן לכהנת: וראיתי לרש"ל בפ' הזרוע סי' ו' שכ' וז"ל, ונראה בעיני היכא דאיכא כהן גמור יכול ליתן לכהנת, ואם יש כהן ע"ה והיא אשת חבר טוב ליתן לאשת חבר כחבר, ואם יש כהן חבר שקולים הם עכ"ל, ולע"ד צריך להבין מנ"ל הא דאשת חבר וכהן חבר שקולים הם, כיון דמסברא י"ל דטפי עדיף כהן חבר שבא לזכות מצד עצמו משא"כ באשת חבר שהחבר בא לזכות מכח אשתו. וי"ל דיש ללמוד כן דשקולים הם דאי לא תימא הכי, מנ"ל לראב"י לומר דתרי מיעוטי דקרא הוו לרבות דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, בהיות דאפשר לומר דאיצטריכו תרי מיעוטי, דאי הוה כתיב מיעוט אחד בלבד הו"א דכיון דעיקר נתינת המתנות הוא לכהן חבר כדילפינן מקרא אחרינא, א"כ י"ל דמאי דממעט כהנת היינו בדאיכא כהן חבר שם, דאפילו דהכהנת היא אשת חבר ישראל כהן חבר קודם, אבל אי ליכא כהן חבר כי אם כהן ע"ה ואיכא כהנת אשת חבר אה"נ דאמרינן כהן ואפילו כהנת ואשת חבר קודם לכהן ע"ה, לזה איצטריך מיעוט שני דלעולם אמרינן כהן ולא כהנת, וכהן ע"ה קודם לכהנת אשת חבר, דעיקר דין מתנות לא נאמר אלא לזכרי כהונה, ומדלא אמרינן הכי ש"מ דהסברא הוא דכל דין המתנות הוא אחד האיש ואחד האשה וכהן ואפילו כהנת, תו אי אפשר לומר דאי הוה כתיב מיעוט אחד שדינן ליה להיכא דאיכא כהן חבר וכהנת אשת חבר דהכהן חבר קודם, דאין סברא לומר הכי, כיון דשניהם שקולים הם ובשניהם שייך לומר אחזוקי תורת ה': והנה הר"ש במתניתין דחלה [פ"ד מ"ט] עמד ליישב הא דפרק הזרוע דאמרינן דאין ניתנין לכהן ע"ה, ותירץ דהכא במתניתין בחבר מיירי אלא דאינו אוכל חוליו בטהרה, כההיא דר"מ בשלהי הנזקין [גיטין סא, א] יעו"ש באורך. ונלע"ד דאפי' הר"ש אזיל ומודה לסברת רבינו ודעימיה דאם אין כהן חבר יכול ליתן לכהן ע"ה, דאי לא ס"ל הכי תקשי ליה ההיא דכהן ואפילו כהנת, דמשמע בכל גוונא מיירי בין אשת חבר ובין אשת ע"ה או פנויה, ואם איתא דאפילו בדליכא כהן חבר צריך למטרח לשלוח לחבר או לעכבם בידו עד שיבא, התינח באשת חבר אבל באשת ע"ה או פנויה דליכא אחזוקי תורה אמאי יהבינן לה, אלא ע"כ דאף הר"ש מודה בדליכא כהן חבר, ומאי דלא ניחא לאוקמא למתניתין אפילו בכהן ע"ה ובדליכא כהן חבר כסברת רבינו, הוא משום דלישנא דמתניתין לא משמע ליה הכי, דאיך קתני מתניתין וניתנין לכל כהן סתם, דמשמע בכל גוונא אפילו בדאיכא כהן חבר, דכל כי הא הו"ל לתנא לפרש דדוקא בדליכא כהן חבר, ועוד דאם איתא דמיירי בדליכא כהן חבר, בהני דתני דניתנין לאנשי משמר מאי איכא למימר, דמסתמא אנשי משמר חבירים נינהו כאמור: