מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות מד ס"ק א
תנן [חלה פ"ד מ"ח] החלה נאכלת עם הזר על השלחן וניתנת לכל כהן שירצה וכו', וחזינן ביה תרין פירושי, א"ד ניתנין לכל כהן שירצה ואפילו לע"ה וכו', וא"ד לכל כהן אע"פ שאין משמר שלו וכו'. ואיכא למידק דאיך אפשר לפרש הפירוש הב' במתניתין, הא במתניתין [משנה ט'] בכלל כל הני קתני וקדשי המקדש והבכורים, וקדשי המקדש אינם ניתנין לכל כהן אלא לאנשי משמר דוקא, וכן הבכורים. דהא תנן בסוף מסכת בכורים [פ"ג מי"ב], ר"י אומר אין נותנין אותם אלא לחבר בטובה, וחכ"א נותנין אותם לאנשי משמר והם מחלקין ביניהם כקדשי המקדש, וא"כ איך אפשר לומר דמאי דקתני מתניתין דניתנין לכל כהן, הוא לומר דאע"פ שאין המשמר שלו. ומהתימה על רבינו שכתב דפירושא קמא עיקר ולישנא בתרא ליתיה, והוכרח להביא ראיה מהירושלמי, בהיות דמפשט מתניתין דקתני קדשי המקדש והביכורים דחוי מעיקרו פירוש זה. וכ"כ יל"ע על התוספות בפרק הזרוע (דף ק"ל ע"ב) ד"ה מנין וכו' שכתבו, ואין לפרש לכל כהן בין לאנשי משמר בין לשאר כהנים, דהא בירושלמי קאמר דיש מהם ניתנין לכל כהן ויש מהם לאנשי משמר, א"כ ע"כ לכל כהן דקאמר היינו בין כהן חבר ובין כהן ע"ה עכ"ל. ולא מצאתי טעם נכון למה הוצרכו להוכיח מכח הירושלמי, כיון דזה פשוט דקדשי המקדש אינו אלא לאנשי משמר, והיאך אפשר לפרש כן:
ומאי דמייתי רבינו, והכי אשכחן לה בגמרא דמערבא במסכת חלה [פ"ד ה"ד], וניתנת לכל כהן בין חבר ובין ע"ה וכו', אע"ג דההיא דירושלמי קאי לחלת חו"ל דמדרבנן, דעלה דמתניתין דקתני חלת חו"ל נאכלת עם הזר על השלחן וניתנת לכל כהן שירצה אמרינן בירושלמי הכי, י"ל דהכי מייתי רבינו דכיון דלישנא דמתניתין דקתני גבי חלת חו"ל, ולישנא דמתניתין דאלו ניתנין לכל כהן שוין, כיון דלגבי ניתנת לכל כהן דחלת חו"ל פירשו בירושלמי דבין לכהן חבר ובין לכהן ע"ה, ה"ה גבי מתניתין מאי דקתני ואלו ניתנין לכל כהן, ע"כ הכי פירושו כיון דבלשון אחד קתני להו: והרשב"א והר"ן בחי' בפרק הזרוע הביאו ראיה זאת וכתבו וז"ל, וכ"מ בירושלמי וניתנת לכל כהן בין לכהן חבר בין לכהן עם הארץ, ואע"פ שאמרוה בירושלמי גבי חלת גוי בארץ ותרומת גוי בחו"ל, מ"מ מינה שמעינן דכל כהן שירצה דקאמרינן ר"ל בין חבר ובין עם הארץ עכ"ל. וצריך להבין דנראה דהבינו דהא דאמרינן בירושלמי וניתנת לכל כהן בין חבר ובין עם הארץ, קאי לחלת גוי בארץ, וכן נראה פשט הירושלמי דאמרינן, תניא חלת גוי בארץ ותרומת הגוי בחוץ לארץ, מודיעין אותו שאינו צריך ואוכל וניתנת לכל כהן וכו', דנראה דמאי דקתני וניתנת לכל כהן סיפא דברייתא היא וקאי לחלת גוי. אבל קשה דזה אי אפשר, דכיון דקתני דחלת גוי בארץ לא חלה קדושה עליה ונאכלת לזרים, וזהו מאי דקתני ואוכל, כמו שאמרו בש"ס דילן במנחות (דף ס"ז ע"א) יעו"ש, א"כ איך שייך לומר על חלת גוי וניתנת לכל כהן. ועכצ"ל דלשון זה דוניתנת לכל כהן לאו סיפא דברייתא דחלת גוי בארץ היא, אלא מלתא באנפי נפשה וקאי אמתניתין דחלת חו"ל דקתני וניתנת לכל כהן, ומפרש דפירושו הוא אפילו לכהן עם הארץ. וכ"כ הר"ש בפרק ד' דחלה גבי מתניתין [מ"ח] וז"ל, וניתנת לכל כהן מפרש בירושלמי בין לכהן חבר בין לכהן ע"ה עכ"ל: ומ"ש רבינו, אבל פירוקא דקושיין אמרי בה רבנן, במקום שיש חבר לחבר במקום שאין חבר אפילו לע"ה, ולא צריך למטרח בתר חבר או לעכבם עד שיבא חבר ע"כ. כן כתבו התוספות בפרק הזרוע (דף ק"ל ע"ב) [ד"ה מניין], ובפרק כל הבשר (דף ק"ד ע"ב) ד"ה וניתנת לכל כהן וכו' יעו"ש:
ומ"ש רבינו, ולא צריך למטרח בתר חבר, היינו דאין צריך שישכור שליח להוליכן למקום שיש שם חבר, וכמ"ש הרשב"א והריטב"א והר"ן בחי' יעו"ש: ומ"ש, ואין צריך לעכבם עד שיבא חבר, אין הכוונה דהוה ס"ד דיניחם כן עד שיבא החבר, דהא מהיכא תיתי הא אפשר שיתאחר עד שיבא החבר ויופסדו המתנות, אלא הכוונה דהיה אפשר דמעלה אותם בדמים ואוכלן וכשיבא כהן חבר יתן הדמים, וכדאמרי' בס"פ הזרוע (דף קל"ד ע"ב) ואם אין שם כהן מעלין אותן בדמים ואוכלן מפני הפסד כהן, וקמ"ל דכל דיש כהן כאן אפילו ע"ה טפי עדיף ליתן המתנות עצמם כמצוותן לכהן ע"ה ולא ליתן הדמים לכהן חבר: