אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות מב ס"ק ח

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות מב ס"ק ח

אות מב ס"ק ז

גמ' [כו, ב] מאי טעמא לא יתננו לו אר"ש מפני שנראה וכו', וכתב רש"י בד"ה שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות וז"ל, לפי שבזמן הזה אין בכור ראוי לכלום עד שיפול בו מום, וכיון דעל ישראל רמיא ליטפל בו חמשים יום ואמר ליה הכהן בתוך הזמן תנהו לי וכו'. ויל"ע דאמאי נקט חמשים יום, דנראה דס"ל דלא קאי מתני' דלא יתננו לו כי אם בבהמה גסה דאיכא טיפול דנ' יום ולא על בהמה דקה, וצריך טעם מ"ש. ודוחק לומר דכיון דבהמה דקה שאינו אלא ל' יום, אינו כ"כ הנאה לישראל מה שמצילו מהטורח קודם זמנו, אינו נראה ככהן שמסייע בבית הגרנות, דהא ודאי אין סברא בהכי דמה לי הנאה מרובה ומה לי הנאה מועטת סוף סוף נראה כמסייע, וצ"ל דדברי רש"י לאו דוקא וה"ה בהמה דקה וחדא מינייהו נקט:

ובכולן יש בהם טובת הנאה לבעלים, ומסקינן [כז, א] דדוקא תרומות ומעשרות אבל במתנות ובבכור אין בהם טובת הנאה, וכן כתב רש"י וז"ל, והאי דנקט תנא ובכולן, ה"ק ובכולן התרומות והמעשרות יש בהם טובת הנאה לבעלים עכ"ל. וצריך להבין דזה דוחק בדברי התנא, שהרי ברישא דברייתא קתני תרומות ומעשרות ומתנות ובכורות, ומשמע דובכולן יש בהם טובת הנאה אכולהו קאי. ואי לאו דברי רש"י היינו יכולים לפרש דהתנא אכולהו קאי, אלא דנקט תנא כיצד ישראל שהפריש תרומה וכו', לאשמועינן דדין טובת הנאה לא שייך בכולן כי אם באופן דליכא למיחש דאתי למטעי לומר דנתחלל קדושתייהו, כענין תרומה דלא אתו למטעי דקדושת הגוף היא, וה"ה בכל הני כבכור ומתנות כהונה, דאם הוא באופן זה דליכא למטעי, וכגון בבכור תם דקדושת הגוף הוא ואחר ההקרבה אינו נאכל אלא לכהנים, דהוי כדין תרומה, וכן במתנות כהונה משכחת לה דאם אירע שלא היה שם כהן ליתנן מיד והעלה אותם בדמים משום פסידא דכהן, כדאמרינן בס"פ הזרוע (דף קל"ד ע"ב) ואם אין שם כהן מעלין אותן בדמים ואוכלן מפני הפסד כהן יעו"ש, דבכה"ג דמה שיש ביד ישראל עכשיו הוא הדמים דלא שייך בהו שום קדושה, שפיר יכול לומר לו ישראל אחר תן הדמים אלו לבן בתי כהן בטובת הנאה, דבדמים ליכא למיחש מידי. וכן משכחת לה באופן אחר כההיא דאמרינן בפרק כל הגט (דף ל' ע"א) המלוה מעות את הכהן ואת הלוי וכו' להיות מפריש עליהם והולך וכו', וא"כ משכחת לה בהפריש מעות להלוותם לכהן להיות מפריש עליהם מתנות כהונה, ומצאו ישראל אחר ואמר ליה תן לבן בתי כהן בטובת הנאה, דבכה"ג נמי ליכא למיחש כלל, ובכה"ג משכחת לה אפילו בבכור בעל מום, וכיון דטובת הנאה הוא על הדמים שהפריש להלוות לכהן לזכות בבכור בעל מום לעצמו, שייך טובת הנאה, באופן דיש לפרש דמאי דקתני ובכולן יש להן טובת הנאה הוא כפשטיה, דאפילו בבכור ומתנות כהונה יש להן טובת הנאה, ומאי דנקט התנא המציאות בתרומה לדוגמא בעלמא נקטיה, ללמדנו דדוקא כעין תרומה דליכא למיחש דאתו לחלל קדושתייהו, וצריך טעם אמאי לא ניחא ליה לרש"י לפרש כן, והוצרך לדחוק דברי התנא לומר דובכולן לאו דוקא:

שוב מצאתי להרב בצלאל כ"י [שטמ"ק אות ב'] שכתב בשמעתין קודם מאי דפריך הש"ס, ותנא מ"ט לא קחשיב מתנות כהונה וכו' וז"ל, בקצת ספרים ישנים כתוב כאן, ר"ש בן אלעזר אומר אף במתנות כהונה כן, כיצד ישראל שהפריש מאתים זוז למתנות כהונה, ומצאו ישראל אחר ואמר ליה הילך סלע זה ותנם לבן בתי כהן מותר, ואם היה כהן לכהן אסור, ותנא קמא מ"ט וכו', כן נמצא בקצת ספרים ישנים ורש"י לא גריס לה עכ"ל. ואח"כ כתב עוד, ואינה ה' לידי אח"כ תוספי הרא"ש ומצאתי שכתב וז"ל, רשב"א אומר אף מתנות כהונה כיצד ישראל שהפריש ר' זוז למתנות כהונה ומצאו ישראל אחר וכו', כך מצאתי בספרי ספרד, ונראה דהכי פירושו, שהפריש מאתים זוז להלוותן לכהן להיות מפריש עליהן מתנות כהונה בכורות וזרוע ולחיים וקיבה, כההיא דפרק כל הגט המלוה מעות את הכהן וכו', ודוקא בכה"ג הוא דשרי, אבל אם כבר הפריש המתנות או נולד הבכור אסור לקבל טובת הנאה, דילמא אתי למטעי בהו כיון שכבר הפרישן ולומר שנתחלל הקדושה, ולהכי לא גריס רש"י ות"ק מ"ט לא אמר מתנות, אלא גריס ותנא מ"ט, משום דאף רשב"א מודה במתנות כהונה שהופרשו עכ"ל. הרי מתבאר מדברי הרא"ש דגם רש"י יש לו נוסחא זאת דפליג רשב"א את"ק במתנות כהונה, ומשו"ה הוצרך לומר רש"י דלא גרסינן ות"ק מ"ט וכו' מהטעם שכתב הרא"ש כנז"ל:

והנה כי כן מצינו טוב טעם לרש"י שדחק עצמו לומר, דובכולן דקתני ת"ק ע"כ לא קאי אלא אתרומות ומעשרות בלבד, דהא לא משכחת לה בשהפריש מעות כאשר דמינו לומר, דהא ת"ק פליג אדרשב"א דס"ל דאפילו בדמים לא שייך טובת הנאה, וע"כ צ"ל דה"ט דת"ק דכיון דחכמים אסרו טובת הנאה בשהפריש המתנות עצמם כי היכי דלא ליתו למטעי שנתחללו, עשו חיזוק לדבריהם וגזרו לגמרי, דאפילו הפריש דמים אסור בטובת הנאה כיון דהכל שם מתנות הוא לא פלוג רבנן ואסרו הכל. ומשו"ה י"ל דאפילו בבכור תם דקדושת הגוף הוא כתרומה, מ"מ אסרו טובת הנאה בו כיון דבבעל מום אסרו לא פלוג רבנן בין בכור לבכור, ומשו"ה ע"כ מאי דקאמר ת"ק ובכולן יש להן טובת הנאה לא קאי אלא אתרומות ומעשרות בלבד:

ולענין הלכה כתב הר"ם בפי"ב מהל' תרומות דין כ' וז"ל, ורשאי ישראל לומר לישראל אחר הא לך סלע זו ותן תרומה או בכור או שאר מתנות לפלוני הכהן בן בתי או בן אחותי וכל כיוצא בזה ע"כ. ודבריו תמוהים טובא דהא מסקינן בשמעתין דדוקא בתרומה מותר, אבל בבכור ומתנות אסור. וכבר עמדתי על דברי הר"ם אלו בקונטרס דין טובת הנאה אשר לי, הנדפס בספר נאות יעקב להרב אבא מארי זצוק"ל סימן ד' יעו"ש:

והן עתה חשבתי דרכי לומר ליישב דברי הר"ם באחד מב' דרכים, דהר"ם גרס כגירסתנו דליכא פלוגתא דרשב"א עם ת"ק, וע"כ ס"ל להר"ם דכיון דנקט תנא סתם ובכולן יש בהם טובת הנאה, ש"מ דעל כל הנזכרים ברישא קאי, וא"כ ה"ה בכור ומתנות, ומאי דהמציא התנא כיצד ישראל שהפריש תרומה וכו', האי דנקט תרומה לדוגמא נקטיה, וה"ה כל דדמי לתרומה דליכא למטעי שיחלל אותם, וכגון שהפריש דמים יש להם טובת הנאה, וע"ז קתני ברישא ובכולן יש להם טובת הנאה דבמפריש דמים יש להם טובת הנאה כאשר שיערנו לעיל, והר"ם מיירי במפריש דמים. או שנאמר דס"ל להר"ם דמאי דקתני ובכולן יש להן טובת הנאה ואפילו בכור ומתנות, היינו כשאמר לו ישראל לישראל הילך סלע ותן לבן בתי כהן ונתן לבן בתו כהן, אך הכהן המקבל לא ידע ממה שנתן זקנו סלע לישראל כדי שיתן לו, דסבור הוא דמעצמו נתן לו לקיים מצותו, דבכה"ג ליכא למיחש דטעי ואתי למינהג בהם מנהג חולין כיון דלא ידע מזה כלום, וכל כי האי לא חיישינן דילמא יבא לידע ויטעה, דכיון דאנו אומרים לנותן ולישראל דשורת הדין הוא דאם ידע כהן המקבל מזה אסור ליה לקבל הסלע מהכהן, מסתמא נזהרים שניהם שלא להגיד מזה לכהן המקבל. ומאי דקתני כיצד ישראל שהפריש תרומה, לדוגמא נקטיה דדוקא כעין תרומה דליכא למטעי, אבל בכור ומתנות כל שהענין הוא כעין תרומה דמיירי אפי' בידע המקבל מנתינת זקנו אסור, דדוקא תרומה דקדושת הגוף היא לא טעי, אבל בקדושת דמים טעי ואתי למינהג בהו מנהג חולין, כיון דידע שע"י נתינת זקנו נתן, אבל כל שלא ידע כלל אפילו בכור ומתנות שרי, והר"ם מיירי נמי בדלא ידע הכהן המקבל:

ואולם נראה דב' הדרכים אלו ניתנו ליאמר לפי גרסתנו, אבל לדברי הר"ם אינו מן הישוב, כיון דהר"ם סתם דבריו ולא באר לומר דהיינו במפריש דמים או בשלא ידע הכהן המקבל. וראיתי להרדב"ז בביאורו על הר"ם שתמה על דברי הר"ם וכתב וז"ל, וי"ל דלא אמרינן הכי אלא למיהב טעמא לתנא דפתח ובכולן יש להן טובת הנאה לבעלים עכ"ל. ולכאורה אין דבריו מובנים, והנראה דכוונתו לומר דמאי דמשני הש"ס הכי הוא למיהב טעמא לתנא דסיים בתרומה בלבד, ולא לענין דינא הוא, דודאי העיקר כרישא דמתני' דקתני ובכולן, אלא דהתנא בבא להמשיל לנו משל ללמדנו מה הוא ענין הטובת הנאה נקט תנא לדוגמא היותר פשוט לענין דינא, דתרומה הוא מלתא דפשיטא דשרי כיון דליכא למטעי, משא"כ במתנות ובכור שאינו כ"כ פשוט, כיון דאיכא למימר דאפשר דלא שרי לעשות כן במתנות כיון דאתי למנהג ביה מנהג חולין, ולכן נקט התנא לדוגמא היותר פשוט, אבל אחר האמת העיקר כרישא דמתני' דפתח בכולן, ואם זה הוא כוונתו דוחק גדול הוא בעיני:

והנה בקונטרס דין טובת הנאה הנזכר כתבתי ליישב דברי הר"ם, דהר"ם דחה זה דשמעתין דנראה דבבכור ומתנות אסור לעשות כן, מקמי מתני' דערכין (דף כ"ח ע"ב) דקתני, הבכור בין תם בין בעל מום מחרימין אותו, וכיצד פודין אותו אומדים כמה אדם רוצה ליתן בבכור זה ליתן לבן בתו כהן, דנראה בהדיא דאפילו בבכור בעל מום דקדושת דמים הוא, ושייך למיחש דאתי למנהג בו מנהג חולין יכול ליקח זוז, דלא כשמעתין:

והן עתה מצאתי להרב בצלאל כ"י בשמעתין שהביא דברי תוספות חיצוניות שכתבו וז"ל, כלומר במתנות כהונה אין להם טובת הנאה לבעלים פן יבואו לזלזל בהם, וא"ת הא אמרינן בפרק המקדיש שדהו בערכין בכור בין תם ובין בעל מום מקדישין ומחרימין אותו ואומדין כמה אדם רוצה ליתן בו כדי ליתנם לבן בתו כהן, וי"ל דמדאורייתא טובת הנאה שריא ולכך שייך בה הקדש, אלא מדרבנן הוא דאסירא טובת הנאה כדמפרש הכא טעמא עכ"ל. וכבר זכיתי לכוון לדעת התוס' חיצוניות בזה שם, אלא שכתבתי שם דלא שייך תירוץ זה כי אם לדעת רש"י, בההיא דדבר תורה מעות קונות [ב"מ מח, א], דס"ל דאם קדש בהם אשה לא העמידו דבריהם במקום איסור, אבל לדעת הריטב"א [ב"מ שם] והר"ם [בפ"ו מה' מעילה ה"ה] בההיא דמעילה, דבממון דאיכא למימר הפקר ב"ד הפקר שייך לומר דהעמידו דבריהם אפי' במקום איסור, וא"כ הכא גבי טובת הנאה כיון דמדרבנן הפקיעו זכות טובת הנאה שיש לו בבכור, כיון דהפקר ב"ד הפקר מן התורה הוא, חשיב כאילו מדאורייתא נמי לית ליה זכותא בגויה, וא"כ אכתי קשה איך חל ההקדש, ולפיכך כתבתי דדחה הר"ם שמעתין מקמי דמתני'. ואולם התוס' חיצוניות ס"ל כסברת רש"י בההיא דדבר תורה מעות קונות:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה